לא ברור מה מביך יותר: הדיונים הנערכים במשרד החוץ לבחינת ההשלכות של פרישת ישראל מאמנת והסכמי האקלים הגלובליים, הקפיצה הנלהבת על העגלה של השרה להגנת הסביבה עידית סילמן, או השתיקה המהדהדת שבה המהלכים הדרמטיים האלה התקבלו בקרב שאר משרדי הממשלה.

בעוד החברה האזרחית גועשת, כשמאות מדענים ועשרות ארגוני סביבה מיהרו לנסח מסמכי עמדה מנומקים שמצביעים על הנזקים האדירים שייגרמו לישראל כתוצאה מצעד כזה, שרים ובכירים אחרים, שיורים תגובות על כל בדל התבטאות או התרחשות בשדה הפוליטי, נאלמו דום.

"השקט שאחרי הפצצה", כינה את זה גורם מקצועי באחד ממשרדי הממשלה, שכמו רבים מעמיתיו מתקשה לגשר על הפער בין האינטרס הציבורי והאמת המדעית להתנהלות המופקרת של הדרג הפוליטי.

רק אתמול, לאחר פניית זמן ישראל לבית הנשיא ודין ודברים שהתנהל בעקבותיה, אישר דובר הנשיא לפרסם ש"הנשיא מתנגד לגמרי לפרישה מהסכמי האקלים"

ראש וראשון בשותקים היה הנשיא יצחק הרצוג. בתחילת כהונתו קם בבית הנשיא "פורום האקלים" בראשות הח"כ לשעבר דב חנין, והרצוג פרש עליו את חסותו ונתן רוח גבית לפעילות הציבורית, המקצועית והמדעית של הפורום.

מייד לאחר פרסום התוכניות החדשות של הממשלה, "פורום האקלים" פרסם גילוי דעת חריף שבו כינה את הפרישה מאמנת האקלים "שגיאה קשה, מהלך פזיז ומסוכן". העמדה הזו פורסמה בשם הפורום בלבד, בלי אזכור לנשיא ובלי חתימתו.

נשיא המדינה יצחק הרצוג מארח את המפגש הראשון של "פורום האקלים הישראלי", 17 במאי 2022 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

רק אתמול (ראשון), לאחר פניית זמן ישראל לבית הנשיא ודין ודברים שהתנהל בעקבותיה, אישר דובר הנשיא לפרסם ש"הנשיא מתנגד לגמרי לפרישה מהסכמי האקלים".

שותק בכיר נוסף הוא שר האנרגיה, אלי כהן. כהן, לצד מדיניות מזגזגת ומעורפלת ביחס לסיום עידן הפחם והנפט בישראל, משקיע לא מעט אנרגיה (ירוקה) בקידום הפקת חשמל מהשמש והשגת היעדים שהממשלה הכריזה עליהם (30% מסך האנרגיה עד 2030, וכעת גם 35% עד 2035).

משרד האנרגיה בקדנציה שלו רשם תפנית משמעותית לעבר האנרגיות המתחדשות, ופרישה של ישראל מהסכמי האקלים תהיה סטירה בפרצוף של כל מה שכהן ומשרדו עמלו עליו. ובכל זאת, שר האנרגיה ממלא פיו מים. עד כדי כך אימת הבייס הטראמפיסטי משתקת?

ממשלת ישראל מתכוונת לעשות פניית פרסה ולחתור בכיוון ההפוך לעולם המפותח בכל מה שנוגע לאנרגיה, ולשר האנרגיה אין משהו קונקרטי לומר על זה?

בתגובה לפניית זמן ישראל, השיב אתמול דוברו של כהן ש"כרגע אין לנו משהו קונקרטי לומר. כשתהיה התייחסות נעדכן". ממשלת ישראל מתכוונת לעשות פניית פרסה ולחתור בכיוון ההפוך לעולם המפותח בכל מה שנוגע לאנרגיה, ולשר האנרגיה אין משהו קונקרטי לומר על זה?

גם שר החקלאות אבי דיכטר לא מיהר לצאת למאבק על השארת ישראל במשפחת המדינות המתקדמות, על אף ששינויי האקלים נמצאים בליבת העשייה של משרדו ושל אנשי המקצוע המסורים שפועלים תחתיו.

מפגין בדמותו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ קודח אל תוך כדור הארץ במהלך פסגת האקלים של האו"ם, ברזיל, 20 בנובמבר 2025 (צילום: AP Photo/Andre Penner)

משרד החקלאות הוא הרי הגורם הממשלתי המתכלל של ההיערכות לשיטפונות שהולכים ומקצינים, שינוי האקלים משפיע על הגידולים החקלאיים ועל תכנון החקלאות לשנים ולעשורים הבאים, והקצנת האקלים, לצד האיומים הביטחוניים, העלתה לראש סדר היום את סוגיית ביטחון המזון הלאומי.

משרד החקלאות אף שינה את שמו בהתאם והוביל את התוכנית הממשלתית לביטחון המזון עד 2050 (שממתינה לאישור הממשלה) – אז מה יש למשרד החקלאות ולשר לומר על ההתדרדרות של הממשלה לעבר הכחשת אקלים?

אתמול, בתשובה לפניית זמן ישראל, התברר שיש להם עמדה. השר דיכטר מסר: "משבר האקלים הוא נושא התייחסות משמעותי מאוד בתכנון החקלאות וביטחון המזון של ישראל. כדי לצאת מהתיאום הבינלאומי בסוגייה זו, צריכה להיות סיבה מאוד מאוד מרכזית. אני לא מזהה אותה כרגע, ואם נשמע כזו, נדון עליה".

גם אם בסופו של דבר רעיון העוועים הזה ייבלם, הוא יצר שבר גדול בשורה של משרדי ממשלה שעד כה היו מוגנים יחסית מפני רוח הפרצים הפוליטית

ממשרד החקלאות נמסרה עמדה נחרצת יותר: "משרד החקלאות וביטחון המזון גורס כי יציאת ישראל מאמנת המסגרת להתמודדות עם שינויי אקלים עלולה לפגוע במעמדה הבינלאומי של ישראל, ועשויה לפגוע בחוסנה הכלכלי והביטחוני, וביכולתה להיערך לאיומי משבר האקלים.

"האמנה מהווה את המסגרת התשתיתית המרכזית לשיתופי פעולה מדעיים, טכנולוגיים ואזוריים, גישה לתוכניות מחקר ולהשקעות בינלאומיות, החיוניים לחוסן הלאומי של ישראל, ולביטחון המזון הלאומי. יציאת המדינה ממנה, עלולה למנוע שיתופי פעולה ותקציבים להתמודדות עם משבר האקלים ולהחליש את מעמדה של ישראל כמרכז חדשנות מוביל בתחומים הללו".

שר האנרגיה והתשתיות, אלי כהן ומנכ"ל חברת חשמל מאיר שפיגלר, בטקס הפרטת תחנת הכוח באשדוד, 3 ביולי 2024 (צילום: לירון מולדובן/פלאש90)

ומה חושבת שרת התחבורה? תעלומה. מה גרם למירי רגב, שמשרדה אחראי על השירות המטאורולוגי, שמסביר יום יום באותות ומופתים, גרפים ונתונים, שהאקלים בישראל משתנה לנגד עינינו ומשפיע על כל תחום של החיים, להתעטף בשתיקה נוגה שבדרך כלל אינה המאפיין הבולט של אישיותה?

זה לא רק השירות המטאורולוגי: יש קשר הדוק בין עולם התחבורה לשינוי האקלים, שמתבטא בין השאר בהחדרת הרכבים החשמליים ועמדות ההטענה והאגירה, וכמובן בצורך לקדם את התחבורה הציבורית. ולמרות זאת, בדוברות משרד התחבורה הופתעו מהשאלה על עמדתה של רגב ביחס לתוכניות הנטישה של הסכמי האקלים. ממשרד התחבורה נמסר: "יש להפנות את השאלה למשרד להגנת הסביבה".

גם אם בסופו של דבר רעיון העוועים הזה ייבלם, הוא יצר שבר גדול בשורה של משרדי ממשלה שעד כה היו מוגנים יחסית מפני רוח הפרצים הפוליטית.

"כולם פה בהלם", אומר גורם באחד ממשרדי הממשלה, "אנחנו תולים תקווה בזה שפרישה מהסכמי האקלים נעשית סופית ובלתי הפיכה רק שנה אחרי הפרישה בפועל. אם בבחירות יהיה שינוי, ישראל תוכל לחזור פנימה"

במשרדי הבריאות, האנרגיה ואפילו במשרד להגנת הסביבה, נותרו לא מעט איים של דנ"א מקצועי מוצק ותחושה שהמדע והאמת המקצועית עדיין נותנים את הטון. התוכניות לנטוש את ארגון הבריאות העולמי ואת הסכמי האקלים, והתמיכה בפומבי או בשתיקה של הפוליטיקאים, שמטה את הקרקע מתחת לאשליית הביטחון הזו.

הרי לא אחר ממשרד החוץ פרסם רק לפני פחות משנתיים (פברואר 24'), עמוק בתוך הקדנציה של הממשלה הזו, תוכנית מוכנות מקיפה לשינויי אקלים, כחלק מהיערכות לאומית כוללת להפחתת פליטות גזי חממה והסתגלות להשלכות המשבר. שלא לדבר על המל"ל, שמזה כחמש שנים מגדיר את משבר האקלים כאיום על הביטחון הלאומי של ישראל. איך פתאום כל זה עולה באבק?

השרה עידית סילמן חונכת את ביתן ישראל בוועידת האקלים בבאקו, אזרבייג'ן, 14 בנובמבר 2024 (צילום: המשרד להגנת הסביבה)

"כולם פה בהלם", אומר גורם באחד ממשרדי הממשלה, "אנחנו תולים תקווה בזה שפרישה מהסכמי האקלים נעשית סופית ובלתי הפיכה רק שנה אחרי הפרישה בפועל. כך שגם אם נצא מההסכמים והאמנות, אם בבחירות יהיה שינוי, ישראל תוכל לחזור פנימה ולמזער את הנזקים".  

אנשי המקצוע שנמצאים בסיטואציה הקשה ביותר הם כמובן אלה שמאיישים את המשרד להגנת הסביבה. סילמן לא הסתפקה בהצהרה – היא אכן הנחתה את הדרג המקצועי לבחון את השלכות הפרישה מהסכמי האקלים.

אנשי המקצוע שנמצאים בסיטואציה הקשה ביותר הם כמובן אלה שמאיישים את המשרד להגנת הסביבה. סילמן לא הסתפקה בהצהרה – היא אכן הנחתה את הדרג המקצועי לבחון את השלכות הפרישה מהסכמי האקלים

לפי הערכות, אנשי המקצוע יסיימו בימים הקרובים להכין את חוות הדעת, והיא כנראה תהיה כזו שסילמן לא תשמח לקרוא. בשלב הזה היא תצטרך לבחור אם היא יורדת מהסולם או שמא שוברת את הכלים ונותנת גט כריתות לדיפ סטייט. פאנל האקלים הבין־ממשלתי של האו"ם או "מלוכדים ניוז"? אכן, בחירה קשה.