יאיר גרבוז היה המורה שלי לציור.

היו לי כמה מורים לציור בשנות בית הספר היסודי – בשנות ילדותי מקובל היה ללמד ציור בבית הספר כאחת המיומנויות שאדם צריך. לא היה למיומנות הזו שום שימוש מעשי, כל מה שהיה בה זה פיתוח קואורדינציה של יד-עין ושיפור מיומנויות של המוח – אבל כיום, כשהמוח הופך לאחד האיברים הכי פחות שימושיים למרבית בני האדם בחברה האנושית, אין עוד צורך במיומנויות כאלה.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.

באבו דאבי אוהבים להגיש מהלכים גדולים באריזה קטנה. הודעת הפרישה של איחוד האמירויות מאופ"ק ומאופ"ק פלוס נכתבה כמו עדכון ביורוקרטי: החלטה אסטרטגית, מדיניות עצמאית.

אבל במפרץ, גם משפט מנומס יכול להישמע כמו טריקת דלת. מאחורי הפרישה מסתתר סיפור גדול בהרבה ממכסות תפוקה: עוד פרק במאבק על השאלה מי ינהל את המזרח התיכון שאחרי הנפט: ריאד, דובאי, אבו דאבי, או אף אחת מהן לבדה.

ד"ר בלה ברדה ברקת היא מומחית לנדל"ן ופרשנית כלכלית וגאופוליטית ומחברת הספר "הנדסת העושר, התפתחות הנדל"ן מצורך אנושי למוצר פיננסי".