לפני כמעט ארבעים שנה פרסם דוד גרוסמן את "הזמן הצהוב" – טקסט נבואי שהזהיר מפני השפעות הכיבוש על יהודים ופלסטינים כאחד. אטען כאן שלאחר שקיעת אבק המלחמות האחרונות בעזה, בלבנון ובאיראן, אזהרת הזמן הצהוב הפכה ל"קו הצהוב" – חריטה בנוף של התפשטות אלימה, הרס וטיהור אתני, תוך המשך התדרדרות המדינה – פוליטית, ביטחונית ומוסרית.

קווים צהובים הוכרזו "גבולות חדשים" על ידי הרמטכ"ל ושר הביטחון בעזה ובלבנון, ומהלכים דומים מתרחשים גם בגדה המערבית, ירושלים ובנגב.

פרופ' אורן יפתחאל מלמד וחוקר באוניברסיטאות בן-גוריון ולונדון ואחד ממייסדי תנועת השלום "ארץ לכולם". ספרו האחרון עם אחמד אמארה "אדמה מרוקנת - הגאוגרפיה המשפטית של הבדואים", יצא ב2025 בהוצאת פרדס.

אנחנו אוהבים מספרים. הם נוחים, חדים, מתיישבים טוב בכותרות – מאה ושניים אזרחים נרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית (נכון לשעת כתיבת הרשומה), מעל עשרה בני אדם בתוך ימים ספורים.

אולם, מאחורי כל מספר כזה מסתתרת מציאות שאי אפשר לתרגם רק למספרים: משפחה שהתפרקה ברגע אחד, אלמן או אלמנה וילדים שאיבדו את אחד מעוגני הביטחון המרכזיים בחייהם.

ד"ר באקה מואסי, מנהלת תחום החברה הערבית בעמותת חמניות - המקום לילדים שאבדו הורה, אלמנות ואלמנים, מובילה מענים ייחודיים לילדים יתומים ומשפחותיהם, במיוחד בעקבות אלימות ורצח. ד"ר מואסי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה וחוקרת בתחום האובדן והשכול, בעלת דוקטורט מאוניברסיטת ת"א. עשייתה משלבת טיפול, מחקר וקידום מדיניות, במטרה לפתח מענים מותאמים תרבותית ולצמצום פערים עבור ילדים יתומים.