אנחנו אוהבים מספרים. הם נוחים, חדים, מתיישבים טוב בכותרות – מאה ושניים אזרחים נרצחו מתחילת השנה בחברה הערבית (נכון לשעת כתיבת הרשומה), מעל עשרה בני אדם בתוך ימים ספורים.

אולם, מאחורי כל מספר כזה מסתתרת מציאות שאי אפשר לתרגם רק למספרים: משפחה שהתפרקה ברגע אחד, אלמן או אלמנה וילדים שאיבדו את אחד מעוגני הביטחון המרכזיים בחייהם.

*  *  *

אז כמה ילדים יתייתמו השנה בעקבות הרציחות בחברה הערבית? שבעים ושניים ילדים, נכון לעת כתיבת שורות אלו. משמע, עולמות ומלואם שנשברו ולעולם לא ישובו להיות כשהיו.

מאחורי כל מספר של נרצחים מסתתרת מציאות שאי אפשר לתרגם רק למספרים: משפחה שהתפרקה ברגע אחד, אלמן או אלמנה וילדים שאיבדו את אחד מעוגני הביטחון המרכזיים בחייהם

אובדן הורה הוא תמיד אירוע מטלטל, אך כאשר מדובר ברצח, הכאב מקבל ממד אחר. הילדים אינם מתמודדים רק עם פרידה, אלא עם אלימות פתאומית, עם תחושת איום מתמשכת, ועם מציאות שבה העולם כבר לא נתפס כמקום בטוח.

החרדה, הפחד מאובדן נוסף, קשיי השינה והפגיעה בתפקוד, הם רק חלק מהתמונה. לצידם מופיעים רגשות מורכבים של אשמה, בושה וכעס, שילד לא אמור לשאת על כתפיו.

באחד ממרכזי "חמניות" אנו מלווים כיום ארבעה אחים, אשר איבדו את אימם שנרצחה לפני כשנה וחצי. מאז, הסבתא היא הדמות המטפלת המרכזית בחייהם, והיא נושאת על כתפיה התמודדות מורכבת.

לצד האתגרים היומיומיים והשגרתיים הכרוכים בגידול ילדים, עולים אצל ילדים אלו קשיים רגשיים והתנהגותיים מורכבים המאפיינים יתמות על רקע רצח. היתומים מתמודדים עם תחושת חוסר ביטחון מתמשכת, חרדות סביב אובדן נוסף ופחד מפני העולם החיצוני, אשר נתפס עבורם כמסוכן ולא צפוי. לעיתים ניכרת אצלם דריכות גבוהה, קושי בוויסות רגשי והתפרצויות זעם או הסתגרות, לצד רגעים של עצב עמוק וגעגוע שאינם מרפים.

עבור הסבתא, האתגר כפול – היא נדרשת להכיל את כאבה האישי על אובדן בתה, ובמקביל לשמש דמות יציבה ומווסתת עבור הילדים, לעיתים תוך תחושת בדידות וחוסר משאבים. מצב זה מדגיש את הצורך בליווי מקצועי רציף, המשלב עבודה עם הילדים לצד תמיכה בסבתא. זאת על מנת לאפשר לכל אחד מבני המשפחה לעבד את הטראומה ולבנות בהדרגה תחושת יציבות וביטחון מחודש.

לצד האתגרים השגרתיים, עולים אצל הילדים קשיים רגשיים והתנהגותיים מורכבים המאפיינים יתמות על רקע רצח. היתומים מתמודדים עם חוסר ביטחון מתמשך, חרדות מאובדן, פחד מהעולם החיצוני ועוד

בתוך המציאות הקשה הזו, המרכז הפך עבורם לעוגן משמעותי מרחב בטוח שבו הם זוכים לחום, יציבות והכלה, לצד ליווי מקצועי המאפשר להם לעבד את האובדן, לבטא רגשות ולבנות מחדש תחושת ביטחון ותקווה לעתיד.

אולם הקושי מחריף כאשר האלימות סביבם אינה פוסקת. עבור ילדים אלה, האובדן אינו רק זיכרון, הוא מציאות מתמשכת שממשיכה לאיים גם על העתיד. התחושה שאין מי שיגן עליהם מחלחלת עמוק, ופוגעת ביכולת לבנות אמון, יציבות ותקווה. דברים העלולים להתדרדר ולהפוך אותם לנוער בסיכון.

בעמותת "חמניות" אנו פוגשים את הילדים הללו יום־יום. מתוך ההיכרות הזו ברור לנו שטיפול בהם מחייב מענה רחב: רגשי, משפחתי וקהילתי. לצד ליווי פרטני, אנו יוצרים עבורם מרחבים קבוצתיים בטוחים, שבהם הם יכולים לשתף, לעבד את האובדן ולגלות שהם לא לבד. אנו עובדים גם עם האימהות ודמויות המטפלות, מתוך הבנה שחיזוק הסביבה הקרובה הוא תנאי לשיקום הילד.

בשנים האחרונות פיתחנו מודלים ייעודיים ליתומי רצח, כאלה שמכירים בשילוב המורכב בין אבל וטראומה, תחת שגרה של פחד מתמשך, על מנת למנוע הישאבות למעגלי אלימות. המטרה אינה רק להתמודד עם הכאב, אלא להציע לילדים האלה עתיד אחר. עתיד טוב יותר להם ולנו כחברה.

יחד עם זאת, האחריות לא יכולה להישאר רק בידיים של ארגוני החברה האזרחית. יתומי הרצח הם אחריות של כולנו – של המדינה, של הרשויות המקומיות, של מערכת החינוך והרווחה, ושל החברה הישראלית כולה. הטיפול בהם זקוק למדיניות סדורה, למשאבים, ולהכרה ברורה בכך שמדובר באוכלוסייה פגיעה במיוחד שדורשת מענה ייעודי.

הקושי מחריף כשהאלימות סביב לא פוסקת. לילדים אלה, האובדן אינו רק זיכרון, הוא מציאות שממשיכה לאיים גם על העתיד. התחושה שאין מי שיגן עליהם מחלחלת עמוק, ופוגעת ביכולת לבנות אמון, יציבות ותקווה

אסור לנו להתרגל למספרים. אסור לנו לקבל מציאות שבה ילדים ממשיכים לאבד את הוריהם לתוצאה של אלימות שהפכה למכת מדינה. בטח שאי אפשר להשאיר אותם להתמודד עם ההשלכות לבדם. אנחנו חייבים למנוע את אפקט הבומרנג. רק אם נבחר לראות אותם באמת, להקשיב ולהשקיע בהם, נוכל לא רק לשנות את מסלול חייהם, אלא גם לבנות חברה בטוחה יותר לכולנו.

ד"ר באקה מואסי, מנהלת תחום החברה הערבית בעמותת חמניות - המקום לילדים שאבדו הורה, אלמנות ואלמנים, מובילה מענים ייחודיים לילדים יתומים ומשפחותיהם, במיוחד בעקבות אלימות ורצח. ד"ר מואסי היא עובדת סוציאלית בהכשרתה וחוקרת בתחום האובדן והשכול, בעלת דוקטורט מאוניברסיטת ת"א. עשייתה משלבת טיפול, מחקר וקידום מדיניות, במטרה לפתח מענים מותאמים תרבותית ולצמצום פערים עבור ילדים יתומים.