היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, בכנס לשכת עורכי הדין באילת: "אני רוצה לחזק את הפרקליטה הצבאית הראשית, האלופה יפעת תומר ירושלמי, ולהעריך את עמידתה האיתנה על שלטון החוק בימים אלה". בהמשך דבריה, היועמ"שית הוסיפה וטענה כי "הרפורמה השקטה" עדיין נמשכת, והזהירה מפני "ניסיון לפוליטיזציה של המשטרה".

היא טענה כי ההאשמות נגד ישראל בהאג בגין רצח עם הן "מעוותות" ומהוות ניצול של האמנה, והדגישה כי "ישראל מקפידה לשמור על הדין הבינלאומי גם מול האויבים ברגעים קשים" בעוד "חמאס הוא זה שמתנהג כארגון ג'נוסיידי שרוצח ישראלים ויהודים בשל היותם כאלה".

היועמ"שית קראה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה – ובכך לייתר את הצורך בקיום הליך בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

"האשמת מדינת ישראל בהפרת האמנה למניעת הפשע של השמדת עם היא מקוממת. שימוש ציני ופסול בהסדרי המשפט הבינלאומי. התביעה שהגישה דרום אפריקה מופרכת; מעוותת לחלוטין את המושג "רצח עם" ומביאה לזילות שלו.

"איננו זקוקים לסיוע מן החוץ כדי לברר חשדות לפלילים. בימים אלה מתנהלות חקירות פליליות על ידי גורמי הצבא לבירור חשדות להפרת הדין במסגרת הלחימה. כמו כן, אם כי בהקשר מעט שונה אציין כי בימים אלה מקדמת פרקליטות המדינה את הטיפול במישור הפלילי בהתבטאויות לא לגיטימיות הנוגעות למלחמה".

"צבא ההגנה לישראל מחויב להילחם לפי דין. זו תפיסה ערכית המושרשת במערכת הדינים שלנו. מלחמתה של ישראל היא לעולם נגד החמאס וארגוני הטרור ברצועת עזה. לא נגד תושביה. מתוך כך, פועל הצבא על פי עקרון "טוהר הנשק". זו אינה חולשה אלא עוצמה. עוצמה מוסרית של מדינה יהודית ודמוקרטית.

"הדין הישראלי מאפשר הקמת מנגנון חקירה עצמאי המנותק מכל זיקה לרשות המבצעת. בראש ובראשונה, ועדת חקירה ממלכתית, שהיא מנגנון עצמאי, שאינו תלוי בדרג הפוליטי, וחבריה ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון, בהתאם לבחירתו.

"לוועדת חקירה ממלכתית סמכויות חקירה רחבות, ומלכתחילה היא מוקמת לצורך בחינה מעמיקה של אירועים בעלי חשיבות ציבורית ייחודית. מממצאיה הרחבים עשויות להיגזר מסקנות שיהיו בסיס לנקיטת פעולות קונקרטיות נוספות במישור הפלילי".

על סוגיית חוק הגיוס אמרה:

באופן טבעי, הקשב של מערכות המדינה, הבקרה והחברה האזרחית, מוסט לצרכי המלחמה. לכן, במיוחד בעת הזו, עלינו לגלות ערנות דמוקרטית מוגברת. תפקידנו, כשומרי סף, הוא להתריע מפני מקרים של ניצול מצב החירום לרעה. עלינו להבטיח שגם בעת מלחמה – יישמר שלטון החוק ויישמרו כללי המנהל התקין; הזמן קצר, ולכן אמקד את דבריי בדוגמה אחת בלבד: נושא הגיוס והשוויון בנטל.

"המציאות היא שבעקבות המלחמה, צרכי הצבא גדלו משמעותית, הוצאות המשק התנפחו והנטל על המשרתים הוכבד באופן דרמטי. על כן הבהרתי, שלא ניתן לקדם חקיקה ממשלתית בנושא השוויון בנטל, במנותק מעמדת מערכת הביטחון או הצבא וצרכיהם.

"ייעוץ משפטי מקצועי אינו יכול להגן, מבחינה משפטית, על מצב שבו ביד אחת הממשלה מגבירה את הנטל על המשרתים ומעצימה את הפגיעה בזכות לשוויון; וביד השנייה מקדמת חקיקה ממשלתית, בלי להתבסס על נתונים ביטחוניים וכלכליים עדכניים. והייעוץ המשפטי לממשלה בוודאי לא נתן יד ולא ייתן יד לניסיון לעקוף צו ביניים של בג"צ שהקפיא תמיכות כספיות או לרוקן אותו מתוכן מעשי.

"מכאן השתלשלות העניינים הייתה מהירה. ממשלת ישראל ביקשה להרחיק את שומרי הסף מהאירוע. לבטל את יכולתו של הייעוץ המשפטי לשמש כבלם על הכוח השלטוני או לשמור על שלטון החוק.

"את הניסיון לנטרל את הבלמים על הכוח השלטוני שלא בדרך של חקיקה, אלא בדרך של פירוק דרכי העבודה הרגילות והתקינות, ניתן לכנות "רפורמה שקטה". הרפורמה "הסמויה מן העין". תפקידנו הוא לכוון זרקור אל התופעה הסמויה, כי המחירים הכלכליים, החברתיים, הביטחוניים והדמוקרטיים של העדר שלטון חוק הם כבדים".

"כחלק מהמאבק בפוליטיזציה של המערכות הציבוריות יש לגנות בכל תוקף מתקפות פופוליסטיות כלפי עובדי ציבור. עובדי ציבור, ובוודאי שומרי סף, חבים חובת נאמנות כלפי הציבור, וכלפיו בלבד".

על התנהלותו של השר בן גביר מול המשטרה אמרה:

"המאבק בפוליטיזציה של השירות הציבורי, הוא גם שעומד ביסוד העמדה שלנו כי יש לעגן בחוק את חובת הממלכתיות והא-פוליטיות של משטרת ישראל.

"במדינת ישראל, היהודית והדמוקרטית, לא הייתה אמורה להיות מחלוקת על חובתה של משטרת ישראל לפעול ללא שיקולים זרים ופוליטיים. זו הייתה אמורה הייתה להיות נקודת מוצא מוסכמת, שאינה נתונה במחלוקת, וכך גם חובתו של הדרג הפוליטי להימנע באופן מוחלט וגורף מלהתערב באופן פסול בפעילות המשטרה או לפגוע בשיקול הדעת המקצועי שלה.

"השר הממונה על המשטרה מטעם הממשלה איננו מפכ"ל על. גבולות סמכותו צריכים להיות תחומים וגדורים. בפרט, נאסר עליו להתערב בפעילות אופרטיבית של המשטרה ובהחלטות קונקרטיות.

"התיקון לפקודת המשטרה אינו קובע את התנאי ההכרחי כי התערבות פוליטית בהפעלת הכוח המשטרתי אינה חוקית. על כן, עמדתנו, כפי שהגשנו אותה לבג"ץ היא, כי התיקון לפקודת המשטרה אינו עומד במבחנים החוקתיים ויש לבטל לפחות חלק מסעיפיו".

"פקודת המשטרה, אינה חוק רגיל. היא חוק משטרי-תשתיתי, המסדיר שימוש בסמכויות פוגעניות במיוחד של המדינה כלפי הפרט. מדובר בחוק מנדטורי, שנחקק בתקופה שבה התפיסה של זכויות הפרט הייתה שונה לחלוטין. כעת, לאחר התיקון העדכני, החשש מפוליטיזציה של משטרת ישראל ממשי".