השבוע הגעתי לבדיקות דם שגרתיות בסניף קופת חולים בשכונה שגרתית בירושלים.

כיוון שזו הפעם הראשונה שהגעתי לסניף הספציפי הזה, חיפשתי בחוץ שלט שיכוון אותי לכניסה.

תמונה של רופא מחייך וחץ המורה ימינה גילו לי שהגעתי. בינגו.

מתוך מודעה של מכבי שירותי בריאות

בזמן שחיכיתי שיקראו לי, עברתי על הודעות הווצאפ מהבוקר. בקבוצה הנהדרת של ארגונים נגד הדרת נשים שיתפו כתבה:

"המדינה לקופת החולים מכבי וכללית: שלטים ללא נשים הם הדרה".

וואו. נס חנוכה? כבר שנים שארגוני נשים למיניהם נאבקים בתופעה המטרידה של מחיקת נשים מהמרחב הציבורי כחלק מהמדרון החלקלק של הדרת נשים.

שלטי חוצות ללא נשים, או אשה שמחקו את הפנים שלה הפכו למחזה נפוץ. הכל כמובן בשם "פגישה ברגשות הדתיים". חברות מרכזיות וקופות החולים הן רק דוגמה כואבת לכך מעדיפות מראש לוותר על תמונה של אשה מחשש לפגישה בקהל החרדים השמרנים.

שלטי חוצות ללא נשים או אשה שפניה נמחקו הפכו למחזה נפוץ, כמובן בשם "פגישה ברגשות הדתיים". חברות מרכזיות וקופות חולים הן דוגמה כואבת להעדפה לוותר מראש על תמונת אשה מחשש לפגיעה בחרדים שמרנים

לפני כשנה, ונדליסטים אנונימיים השחירו שלט חוצות עם דוגמנית של חברת פרחים. השלט הוצב מחוץ למודיעין וכנראה גרם לבהלה רבה בערים החרדיות הסמוכות.

לאחר מספר נסיונות להחליף את השלט בשלט דומה, חברת הפרחים ויתרה ופרסמה גבר המשווק פרחים.

המסר כאן הוא ברור: הבריונות משתלמת. לנשים אין מקום במרחב הציבורי.

עבור רוב באי קופת החולים, שלט הרופא המחייך הוא רק שלט. עבורי ועבור נשים רבות כל כך, הוא דוגמה חיה להדרה הבוטה ולהקצנה המסוכנת אליה גוררים אותנו "בשם הסובלנות".

בתור מי שגדלה בצפת, עיר עם אוכלוסייה חרדית גבוהה, אני זוכרת איך פעם, בילדותי הייתה חברת הסעות פרטית אשר הסיעה בהפרדה מצפת לירושלים ובני ברק.

כמה שנים אחר כך, חברת אגד החליפה את הקו הזה. חברה ציבורית אשר נכנעה לתכתיבים וההפרדה נמשכה; גברים מקדימה, נשים (וילדים ותינוקות) מאחור.

גם כאשר המרכז הרפורמי לדת ומדינה, אותו גוף שאילץ את משרד הבריאות לצאת נגד שלטים ללא נשים בקופות החולים ניצח ובית המשפט קבע כי הדרה באוטובוסים היא אסורה, הנורמה כבר התקבעה – גברים ונשים יושבים בנפרד. כל ניסיון לשנות את המצב פירושו להתעסק עם גדולי הדור.

כללי הצניעות בחברה השמרנית החמירו מאוד בעשורים האחרונים. כבר לא מדובר רק באורך השרוול והחצאית, אלא בזכותה של אשה להיות חלק מהחברה.

כמדינה לכלל היהודים יש לישראל תפקיד, לאפשר לכל יהודי ויהודיה לקיים או לא לקיים את אורח חייהם הדתי.

כמדינה דמוקרטית, חובה עלינו לוודא שישראל לא הופכת לתיאוקרטיה. לא כי אני נגד הדת, להפך. כי הדת חשובה לי ואני רוצה לשמור אותה נקייה מהדרה וגזענות.

כללי הצניעות בחברה השמרנית החמירו מאוד בעשורים האחרונים. כבר לא מדובר רק באורך השרוול והחצאית, אלא בזכותה של אשה להיות חלק מהחברה. כחברה דמוקרטית, עלינו לוודא שישראל לא הופכת לתיאוקרטיה

הסכנה הנוכחית שאני רואה, היא אדישות בקרב ניכר מהציבור. רוב האנשים מיואשים מהמצב ולא רואים איך ניתן לשנות את המצב.

כך לדוגמה משפחתה של חברה בחרה לעזוב את שכונת מגוריהם ב-40 השנים האחרונות כיוון שזו שינתה את פניה והרכב האוכלוסיה החדש הגיע עם דרישות אשר פגעו באורח חייהם (הדתי, יש לציין).

יש לי את כל הסובלנות כלפי כל גווני האוכלוסייה, אך יש בי אפס סבלנות כלפי הדרה. נגד זה חובה עלינו להילחם.

בפעם הבאה שאת/ה רואה שלט ללא נשים, הופעה ללא נשים, מפלגה ללא נשים, אל תתעלמו, תפעלו.

יוכי רפפורט-זירלר היא מנכ"לית נשות הכותל. היא נולדה והתחנכה בצפת, בעולם אורתודוקסי. שירתה כמפקדת בקורס נתיב, בחיל החינוך והנוער, ולאחר מכן למדה מדעי המדינה ומזרח תיכון באוניברסיטת בר-אילן. לאחר שנה בה עבדה בסוכנות ידיעות, היא הבינה שהלב שלה שייך לעולם היהדות הפלורליסטית והצטרפה לנשות הכותל ב2016. יוכי מתגוררת בירושלים עם בן זוגה ובתם הקטנה, שם היא מנהלת אורח חיים אורתודוקסי פתוח (צילום: הילה שילוני)