אחרי שלוש מערכות בחירות שבסופן בנימין נתניהו הרכיב ממשלה, מתמקד השיח הפוליטי בישראל ב"התחזקות" וב"ניצחון" הימין מצד אחד, וב"קריסת השמאל" מצד שני – אבל המציאות המספרית שונה לגמרי.

"התפישה שאומרת שהימין מתחזק והשמאל קורס פשוט לא מתארת את המציאות. בפועל יש איזון יציב בין הגושים", מסביר הדמוגרף ד"ר סרג'יו דלה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית.

ואכן, כפי שניתן לראות בתרשים, מאזן הכוחות בין שני הגושים העיקריים בישראל נותר יציב למדי במשך יותר מארבעה עשורים, עם תנודות קלות לכאן ולכאן, יתרון קל ויציב לימין והתכווצות הדרגתית של שני הגושים.

המנדטים ש"נעלמו" במהלך השנים משני הגושים הללו עברו למפלגות החרדיות והערביות. וזאת, לא בגלל שהמצביעים הפכו פתאום בהמוניהם לערבים ולחרדים, אלא בגלל שהחרדים הולידו הרבה יותר ילדים מאשר במגזרים אחרים, והערבים הולידו יותר ילדים מהיהודים – וגם הפסיקו להצביע למפלגות השמאל הציוני ועברו לגוש המפלגות הערביות.

לדברי הדמוגרף ד"ר סרג'יו דה-פרגולה מהאוניברסיטה העברית, הסיבה האמיתית לכך היא תהליכים חברתיים-דמוגרפיים וסותרים – שמתקזזים זה עם זה. "לימין יש יתרון מובהק בנקודת הכניסה של האנשים לחברה הישראלית: הלידה והעלייה שלהם", הוא אומר.

"משפחות ימניות מולידות יותר ילדים, ויש יותר עולים ימניים. אבל במהלך החיים, בתהליך שבו תינוק הופך למבוגר ועולה הופך לוותיק, יש כאן תהליכים שמשחקים לטובת השמאל והמרכז – ואלה שומרים על האיזון בגושים".

"המנדטים שנעלמו במהלך השנים משני הגושים הגדולים עברו למפלגות החרדיות הערביות, ולא בגלל שהמצביעים הפכו פתאום בהמוניהם לערבים ולחרדים, אלא בגלל ילודה"

ד"ר סרג'יו דלה-פרגולה (צילום: האוניברסיטה העברית)

הצבעה שמרנית ושבטית

כהכללה, שמגובה בנתונים ובמחקרים, דפוסי ההצבעה בארץ שמרניים ומתאפיינים בהצבעה "שבטית": אנשים מקבוצה דתית, מעמד כלכלי-חברתי, יישוב מגורים ושכונה מסוימת מצביעים פעם אחרי פעם לאותו גוש מפלגות.

חילונים ילידי הארץ ממעמד סוציו-אקונומי מבוסס נוטים באופן מובהק להצביע לשמאל ולמרכז ואילו מרבית הדתיים-הלאומיים, התושבים המסורתיים של עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה והעולים מצביעים למפלגות הימין (וכן לש"ס).

הדפוס הדיכוטומי והמקובע הזה נשבר באופן חלקי רק פעם אחת, בבחירות 2006, שבהן מאות אלפי מצביעים מסורתיים מהשכבות החלשות הצביעו לעבודה בראשות פרץ

הדפוס הדיכוטומי והמקובע הזה נשבר באופן חלקי רק פעם אחת ויחידה, בבחירות 2006, שבהן מאות אלפי מצביעים מסורתיים מהשכבות החלשות עברו להצביע למפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ, שעומד בראש מפלגת העבודה-גשר גם כעת.

אבל הקיבעון הזה בהצבעה לא מסביר את היציבות בתוצאות הבחירות, אלא להיפך – בגלל שבקרב אוכלוסיות שבאופן מסורתי נוטות להצביע לימין יש ילודה רבה הרבה יותר.

לפי הלמ"ס, משפחה דתית-לאומית ממוצעת מולידה 4.2 ילדים, משפחה מסורתית מביאה שלושה ילדים, אילו למשפחה חילונית 2.1 ילדים בלבד.

גם העלייה הגדילה את כוחו של הימין: בשנות ה-90 הגיעו לישראל כמיליון עולים חדשים, שרובם הגדול הצביעו בבחירות של 1996, כמו גם במערכות הבחירות שמאז 2003, למפלגות ימין.

כך שאם מרבית האנשים היו מצביעים כמו הוריהם, הימין היה אמור להגדיל את כוחו במשך 40 שנה בצורה דרמטית, ואילו השמאל-מרכז היה אמור להתכווץ.

כיצד ייתכן, אפוא, שהמאזן בין הגושים נשמר כמעט כמו שהוא? לאן נעלמו כל האנשים ש"נולדו ימניים" ולא נודע כי באו אל קרבו של הימין?

"בולשיט, מיתוסים וטעויות"

"יש הרבה בולשיט, מיתוסים וטעויות אופטיות וגם 'פייק ניוז' בצורה שאנחנו תופשים את המציאות", אומר לה-פרגולה. "נדמה לנו שישראל בתהליך הדתה, וגם זה לא נכון. יש יותר תינוקות במשפחות דתיות, אבל הרבה מהם יהפכו לחילונים. יש יותר יציאה בשאלה מחזרה בתשובה והמאזן הוא לטובת החילון".

דבריו של לה-פרגולה על הדת מגובים במחקרי עומק רבים, שמראים שהיחס בין המגזר החילוני למגזר הדתי-לאומי נשאר דומה לאורך השנים למרות ששיעור הילודה של הדתיים-הלאומיים כפול. אותם מחקרים וסקרים מצביעים על עלייה דרמטית במספר החרדים, מ-3% בשנות ה-80 ל-9% או 10% כיום, וירידה דרמטית במספר היהודים המגדירים את עצמם כ"מסורתיים".

במחקר עומק שערך מכון "חותם" בנושא "דמוגרפיה של הדתיות" מצוין כי: "הרוב המוחלט של הילדים שגדלים בבתים חרדיים נשארים חרדים (90%) או הופכים לדתיים-לאומיים (8%). לעומת זאת, כ-30% מהאנשים שגדלו בבתים דתיים וכ-40% ממי שגדלו בבתים מסורתיים מגדירים את עצמם בבגרותם כ'חילונים'.

"רבע מהחילונים גדלו בבתים דתיים ומסורתיים. מנוע הצמיחה של הדת הוא הילודה, מנוע הצמיחה של החילוניות היא החילון".

לפי לה-פרגולה, רובם של מאות אלפי האנשים שיצאו לשאלה או גדלו בבתים מסורתיים עניים והפכו לחילונים מבוססים, משנים גם את עמדותיהם הפוליטיות.

"באופן דומה, נדמה לנו שיש בחברה הישראלית תקרות זכוכית חזקות ושכל מי שנולד למשפחה ענייה בעיירת פיתוח יישאר בה, וזה לגמרי לא נכון", הוא אומר.

"כשהאיש המסורתי מקריית שמונה גומר BA ומקבל משרה הוא מתרחק מהמסורת הדתית ואחרי כמה שנים הוא כבר לא מצביע לליכוד אלא לכחול לבן, או אפילו למרצ"

"יש בישראל הרבה מוביליות חברתית. יש הרבה שנשארים מאחור, אבל גם הרבה מאוד שמגיעים למעמד גבוה מזה שנולדו בו. הערים המבוססות הגדולות במרכז הארץ גדלות מהר יותר מערי הפיתוח בגלל הגירה של אנשים שמתקדמים בחיים.

"אותם אנשים שמתקדמים ומתבססים נעשים שמאלנים יותר. כשהאיש המסורתי מקריית שמונה גומר BA ומקבל משרה הוא מתרחק מהמסורת הדתית ואחרי כמה שנים הוא כבר לא מצביע לליכוד אלא לכחול לבן, או אפילו למרצ".

חגיגות ניצחון בכחול לבן אחרי הסקר של מינה צמח (צילום: גילי יערי פלאש 90)

איך אתה מסביר את זה? השינוי בחיים משנה את דעותיו של האדם?
"אנשים מושפעים מהסביבה שהם נמצאים בה. בכל מקום יש אינדיבידואליסטים עם חשיבה עצמאית, אבל הרוב מושפע מהטרנדים בסביבה שלו ומתאים את עמדותיו לשכבה החברתית שהוא חי בה. וההיגיון המוזר של הפוליטיקה הישראלית גורם לכך שאנשים מבוססים יותר הם שמאלנים יותר ולהפך.

"היו שנים שבהן הפועל העני הצביע לשמאל הסוציאליסטי ובעל העסק הבורגני הצביע לשמאל הקפיטליסטי. זה כבר לא ככה, מהרבה סיבות, כולל היחס השונה לדת ולסכסוך עם הפלסטינים בקבוצות אוכלוסיה שונות.

"כל השיח העדתי, לשמחתי, כבר לא כל כך מתיישב עם המציאות הפוליטית בישראל. ההגדרה העדתית טושטשה וזה חלק מהתהליך ששומר על כוחו השמאל-מרכז"

"התהליך הזה שינה גם את האופי של השמאל, ו'כחול לבן', מרצ ואפילו מפלגת העבודה הן מפלגות 'בורגניות' ששונות מאוד ממפלגות הפועלים של שנות ה-60.

"בשנים האחרונות הפוליטיקה באירופה ובארצות הברית עוברת תהליך של 'ישראליזציה' וגם שם עניים מצביעים יותר ויותר לימין בעיקר בגלל היחס להגירה.

"ועדיין, בישראל הדיכוטומיה הזאת מובהקת ביותר וגורמת לכך ש'שמאלנות' היא מין סמל סטטוס שאנשים מאמצים כשהם מתרחקים מהדת, מתבססים ועוברים למרכז הארץ, וזה מה ששומר על האיזון בין הגושים הפוליטיים".

מקובל לטעון, בעיקר בימין, שהצבעה בישראל עדתית: מזרחים מצביעים לימין, אשכנזים לשמאל-מרכז. איך זה מתיישב עם מה שאתה אומר?
"זה לא מתיישב. כל השיח העדתי, לשמחתי, כבר לא כל כך מתיישב עם המציאות. בעבר היה מתאם רב בין הצבעה לשמאל ולמרכז, מגורים ביישוב מבוסס ומוצא אירופי, ובין הצבעה לימין, מגורים בפריפריה ומוצא ממדינות ערב.

"המתאם הזה עדיין קיים בפריפריה, במעוזי הימין העניים יותר. אבל במרכז יש ניידות גדולה והרבה נישואים בין-עדתיים ואנשים חסרי זהות עדתית. תסתכל על שמות המשפחה במרשם התושבים של יישוב מבוסס, במערכת תקשורת או בהנהלה של חברה גדולה ותראה שחלק ניכר מהם ספרדיים ומזרחיים. ההגדרה העדתית טושטשה וזה חלק מהתהליך ששומר על כוחו השמאל-מרכז".

"בדור השני של העולים מברית המועצות לשעבר יש מוביליות רבה. הם נטמעים במרכז החברה הישראלית ומבחינה פוליטית הקול שלהם מתפזר, כלומר הולך שמאלה"

האם אותם תהליכים עברו, לדעתך, גם על ציבור העולים?
"בצורה שונה מאוד, אבל כן. העולים מבריה"מ נוטים להצביע ימינה, אולי כמין הצבעה מחאתית כפולה, מול המורשת הקומוניסטית ומול הממסד החברתי בישראל שנתפש כשמאלני, ואולי בהשפעת הפריפריה שבה נקלטו.

"אבל בדור השני של העולים יש מוביליות רבה. הם נטמעים במרכז החברה הישראלית ומבחינה פוליטית הקול שלהם מתפזר, כלומר הולך שמאלה".

מנחם בגין: הביא את גוש הימין לשיא כוחו (צילום: יוסי זמיר, פלאש 90)

אז אתה לא מקבל את הטענות השגורות שהשמאל מת וישראל פונה ימינה?
"אלה ססמאות עלובות ודמגוגיות, אבל זה בסדר, ככה זה בפוליטיקה. ססמאות לחוד והחיים האמיתיים לחוד. בחיים האמיתיים החברה הישראלית היא חברה מתפתחת, דינמית וצומחת שיש בה איזונים ובלמים חזקים, וכנראה שהדמוגרפיה יצרה בלם סמוי נוסף ששומר על האיזון בפוליטיקה".

כיצד אתה מעריך שהתהליכים הללו יתבטאו בבחירות הקרובות?
"הם לא יתבטאו. תהליכים ארוכי טווח לא יוצרים הבדל בין שתי מערכות בחירות בהפרש של חמישה חודשים ביניהן, מה גם שראינו כבר שהתהליכים הללו יוצרים מצב סטטי במערכת הפוליטית גם במהלך של עשרות שנים.

"בכלל, אפשר לתהות איזו סיבה בעולם יש לקיים בחירות חוזרות כשאין שום סיבה שתוצאותיהן יהיו שונות, אבל זאת בטח שלא שאלה של דמוגרפיה".