הדיון בין המתנגחים לתומכים בצעד לשקיפות בוועדה למינוי שופטי בג"ץ עלול לפספס את הבשורה האמיתית לציבור. כמעט שנה אחרי מינויו – השר מציג לראשונה ניסיון לפשרה, הקשורה בשאלה המקטבת אודות תפקיד בית המשפט העליון.

כמעט התרגלנו כבר לתמונה העקבית של השחיקה המתמשכת באמון הציבור במערכת המשפט, כשבדרך אל משבר חוקתי חסר תקדים – חברי הכנסת משתלחים במערכת המשפט מעת לעת, וישראל הפכה עם השנים לאלופת העולם עם מאה ועשרים שינויים בחוקי היסוד מאז שכתבו אותם. ראשי התיבות בג"ץ מעוררים בכל אחד מאיתנו תחושות אחרות, וכנראה עוררו לא פעם סערה בארוחות המשפחתיות שהגענו אליהם.

ד"ר בל יוסף היא ראשת תכנית "כללי המשחק של הדמוקרטיה" בתכלית, המכון למדיניות ישראלית. היא חוקרת ומרצה בתחומי המשפט הציבורי. כיום בל מרצה בקורסים שונים בתחומי המשפט הציבורי וכן בכנסים בתחומי המשפט הציבורי ומחקריה מתפרסים בבמות הבולטות בישראל ובעולם. היא מכהנת כמזכירת העמותה למשפט ציבורי בישראל (צילום: תכלית, המכון למדיניות ישראלית)

במסיבת העיתונאים שקיים בצאת שבת, בנימין נתניהו נדרש למדיניות חלוקת הנשקים המופקרת שמוביל השר איתמר בן גביר, על רקע הריגתו של יובל דורון קסטלמן ז"ל בידי חייל צה"ל. "במצב הקיים צריך להמשיך עם המדיניות הזו, אני בהחלט תומך בה. יכול להיות שנשלם על כך מחירים". השיב נתניהו, לפני שפרש ידיו לצדדים והוסיף: "אלה החיים".

נתניהו ידוע בזכות הרבה מתכונותיו. היכולת לאמפתיה אנושית בסיסית איננה אחת מהן. ועדיין, נדמה שגם הוותיקים שבמבקריו הופתעו ממופע כה מעורר קבס של ערלות לב. באגביות של אדם המדלג מעל גופת הומלס ברחוב ומבקש להתעלם מקיומו הלא נוח, נתניהו ביטל בתור גזירת גורל את הריגתו של אזרח, שמותו הוא תוצאה ישירה של מדיניות צמאת דם ומתירת דם שמקדמים שריו ושופריו, מדיניות של "קודם לירות – ורק אחר כך לשאול שאלות".

יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני. בעל תואר שלישי מאוניברסיטת בר-אילן. כותב על פוליטיקה וחברה. חי, נושם ומתגורר בתל אביב.

הקונספציה קרסה, כך אנו שומעים פעם אחר פעם מאז השבעה באוקטובר. כמעט אין תחום שבו אין שיקול דעת מוטעה, מחדל, שאננות ולא אחת שיקולים זרים ואטימות.

בתוך כך, כידוע, ישנה גם הקצנה דתית החודרת לשורות הצבא – כפי שמיטיב להסביר פרופ' יגיל לוי בספרו "המפקד האליון". הוא משרטט תהליך בו יותר ויותר חיילים חרד"לים נכנסים לצבא עם אמונתם, שכוללת הרחקת נשים, כשהיחס המבזה הזה מתקבל על ידי הרשויות. אך לצד זאת יש תהליך הפוך ממש באותו צבא – יחידות שבהן בולט רוב נשי. ביניהן התצפיתניות וגדוד השריונאיות, שהכו בתדהמה גם מפקדים בכירים בצבא.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.