1

עימות סגני הנשיא

ב-5 באוקטובר 1988, נפגשו לעימות דן קווייל, הסנטור הצעיר מאינדיאנה – אז בן 41 – ומועמד לסגן נשיא מטעם המפלגה הרפובליקאית, ולויד בנסטן, סנטור ותיק מטקסס והמועמד הדמוקרטי לסגן נשיא.

לאורך הקמפיין, גילו הצעיר של קווייל, חוסר ניסיונו בפוליטיקה ואפילו ציוניו הנמוכים באוניברסיטה עוררו שאלות לגבי היכולת שלו למלא את תפקיד הנשיא אם חס וחלילה ג'ורג' בוש האב ימות במהלך הכהונה.

לאורך הקמפיין, גילו הצעיר של קווייל, חוסר ניסיונו בפוליטיקה ואפילו ציוניו הנמוכים באוניברסיטה עוררו שאלות לגבי היכולת שלו למלא את תפקיד הנשיא אם חס וחלילה ג'ורג' בוש האב ימות במהלך הכהונה

קווייל נהג להתייחס לנושא זה בנאומי הקמפיין על ידי השוואה לג'ון קנדי, שנבחר לנשיאות בגיל 44 ושירת בקונגרס אף הוא מספר מועט של שנים קודם לכן. בדיבייט חזר קוייל על השוואה זו. בנסטן, שבבירור היה מוכן להשוואה הזו (רואים בדיבייט שהוא מחכה בעליצות לענות) השיב במשפט:

Senator, I served with Jack Kennedy. I knew Jack Kennedy. Jack Kennedy was a friend of mine. Senator, you're no Jack Kennedy.

הדמוקרטים התמוגגו. קווייל הושפל, וכולם הסכימו שהעימות נגמר בניצחון מוחץ של בנסטן. אלא שבבחירות עצמן ניצח בוש האב ניצחון מוחץ, 53%-45%, עם 426 אלקטורים מול 111 בלבד למייקל דוקאקיס, המועמד הדמוקרטי.

תפקיד סגן הנשיא הוא מהמשמימים וחסרי המשמעות בממשל האמריקאי. מלבד האפשרות הטראגית שסגן הנשיא ימונה לנשיא בעקבות מוות או התפטרות של הנשיא הנבחר, ומלבד הסיטואציות בהן הסנאט מחולק באופן שווה בין המפלגות ואז סגן הנשיא נקרא לשבור את התיקו בהצבעות, אין לו ממש סמכויות.

מלבד האפשרות שימונה לנשיא בעקבות מוות או התפטרות של הנשיא הנבחר, ומלבד הסיטואציות בהן הסנאט מחולק באופן שווה בין המפלגות ואז הוא נקרא לשבור את התיקו, אין לסגן הנשיא ממש סמכויות

היסטורית, היו מקרים לא מעטים בהם כהונת סגן הנשיא הייתה הזדמנות עבור המכהן בה לזכות לדומיננטיות ציבורית ולקרש קפיצה להתמודדות על הנשיאות לאחר מכן: כך למשל אצל אל גור וג'ו ביידן. אבל כפי שקמלה האריס הוכיחה, גם זה לא הכרחי.

כסגנית נשיא, האריס הייתה חסרת נוכחות, ובמדור זה טענתי לא פעם שחלק מהבעיה עם גילו של ביידן היה שהאריס לא הייתה מועמדת משכנעת כמי שיכולה לשאת את תפקידו במקרה הצורך. והנה, מרגע שהפכה למועמדת בעצמה, התגלתה כמועמדת מרשימה וחזקה.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס בוושינגטון, 14 ביולי 2024 (צילום: Mandel NGAN / AFP)

ואם בכהונה עצמה מדובר, במועמדות על אחת כמה וכמה. תלי תלים של דיו נשפכו על השאלה האם העובדה שהמועמד לסגן נשיאות הוא ממדינה מסוימת מסייעת למועמד לנשיאות לזכות במדינה זו.

התוצאות לא משכנעות: מועמדותו של פול ראיין לא סייעה למיט רומני לזכות בוויסקונסין ב-2012 , ומועמדותו של טים קיין לא נדרשה כדי שהילרי קלינטון תזכה בווירג'יניה ב-2016. ואלה שתי הדוגמאות היחידות למועמד לסגנות נשיא ממדינה מתנדנדת או קרובה למתנדנדת ב-50 השנים האחרונות.

מכיוון שצוות הקמפיין של ביידן חשש מעימותים, הוא קבע שניים כאלה, ומאוד מוקדם בקמפיין. בדרך כלל יש לפחות עוד עימות אחד אם לא שניים באוקטובר

החריג השנה הוא מיעוט העימותים: מכיוון שצוות הקמפיין של ביידן חשש מעימותים, הוא קבע שניים כאלה, ומאוד מוקדם בקמפיין. בדרך כלל יש לפחות עוד עימות אחד אם לא שניים באוקטובר. כעת, משהתחלף המועמד הדמוקרטי, האריס היא זו שמעוניינת בעימות נוסף ודונלד טראמפ מתחמק, אבל כך או כך הסיכוי שייערך עימות נוסף בחודש שנותר עד הבחירות אפסי.

ולכן, לו היה רגע חדשותי דרמטי בעימות בין המועמדים לסגני נשיאות שהתקיים אתמול (רביעי) לפנות בוקר בין ג'יי די ואנס וטים וולז, הוא היה יכול לככב בחדשות לכמה שבועות.

המועמדים לסגן הנשיא ונשותיהם, הדמוקרט טים וולז (שני מימין) והרפובליקאי ג'יי די ואנס, אחרי העימות הטלוויזיוני, 1 באוקטובר 2024 (צילום: AP Photo/Matt Rourke)

אבל לא היה ממש רגע כזה. ואנס היה יותר טוב בסטייל – הוא היה נינוח, הרבה יותר מפוקס ומורגל בפורמט טלוויזיוני. וולז היה פחות מוצלח, אם כי בסוף העימות ואנס הרים לו להנחתה כאשר הודה שהבוחרים "לא בוטחים" ברפובליקאים בנושא הפלות.

ואנס היה יותר טוב בסטייל – הוא היה נינוח, הרבה יותר מפוקס ומורגל בפורמט טלוויזיוני. וולז היה פחות מוצלח, אם כי בסוף העימות ואנס הרים לו להנחתה כאשר הודה שהבוחרים "לא בוטחים" ברפובליקאים בנושא הפלות

האמירה הזו אפשרה לוולז לספר סיפורים קורעי לב על נשים שנפגעו מכיוון שלא יכלו לבצע הפלה, ולסכם בכך שזכויות אלה לא צריכות להיות תלויות בגאוגרפיה. פרצופו של ואנס העיד שגם הוא חש שלא נח.

לפי סקרי בבזק לאחר הדיבייט, התוצאה היא תיקו – בסקר של סי-בי-אס, 42% חשבו שוואנס ניצח ו-41% חשבו שוולז ניצח. התיקו הזה, בשילוב העובדה שצפו בעימות מעט צופים בסך הכול, מבטיח  שהעימות הזה יישכח בתוך ימים ספורים.

2

האלקטור מנברסקה

נברסקה היא מהמדינות המשעממות ביותר בארצות הברית. שני מיליון תושביה פזורים במישורים אינסופיים של שדות תירס וסויה, ומעט פחות ממחציתם מרוכזים במטרופולין העיר אומהה, בגבולה המזרחי של המדינה עם איווה.

מראה אווירי של העיר אומהה בנברסקה (צילום: Matt Bills/iStock)

נברסקה מוכרת בעיקר כטריגר – ביחד עם קנזס – לחוק קנזס-נברסקה, שהיה מהצעדים המשמעותיים בדרך למלחמת האזרחים; כמוצאו של המנהיג הפופוליסט מתחילת המאה ה-20 ויליאם ג'נקינס בריאן; כמקום מגוריו של המיליארדר וורן באפט ומטה חברת ההשקעות שלו, "בקרשייר האת'ווי", ובכמה הבדלים בולטים במוסדותיה הפוליטיים משאר המדינות. שני ההבדלים המעניינים לענייננו:

1. בניגוד לשאר 49 המדינות, בבית המחוקקים של נברסקה ישנו רק בית אחד;
2. בניגוד ל-48 מדינות אחרות, נברסקה לא מקצה את כל האלקטורים שלה למי שזכה ברוב הקולות במדינה. שני האלקטורים שהמדינה קיבלה כנגד שני הסנאטורים שלה מוקצים לפי רוב הקולות בכלל המדינה; שלושת האלקטורים האחרים מוקצים לפי מחוזות קונגרסיאליים, כל אלקטור לפי מי שזכה ברוב הקולות במחוז. שיטה זו משותפת לנברסקה ולמיין.

עד לפני כעשור לא הייתה הרבה משמעות להבדל הזה, שכן נברסקה, הרפובליקאית להפליא, הייתה מקצה את כל חמשת האלקטורים שלה למועמד הרפובליקאי (ומיין – למועמד הדמוקרט). אבל ב-2008 ברק אובמה יצר תקדים כאשר המחוז השני, המכסה את העיר אומהה, הצביע עבורו, בעוד שארבעת האקלטורים האחרים הוקצו לג'ון מקיין.

ב-2008 ברק אובמה יצר תקדים כאשר המחוז השני, המכסה את העיר אומהה, הצביע עבורו, בעוד שארבעת האקלטורים האחרים הוקצו לג'ון מקיין

תקדים זה חזר על עצמו ב-2020, והשנה נראה שהאריס בעמדה טובה אף יותר במחוז מאשר ביידן היה ב-2020. במיין, במקביל, החל מ-2016 המחוז השני הצביע עבור טראמפ בעוד ששאר המדינה הצביעה עבור הילארי קלינטון וביידן; גם כאן נראה השנה כי הפיצול ימשיך.

מצביעים דמוקרטים חוגגים באומהה, נברסקה, עם היוודע תוצאות הבחירות ונצחונו של ברק אובמה, 5 בנומבר 2008

בדרך כלל אלקטור אחד די חסר משמעות. אבל השנה, יתכן שלא: אם האריס תזכה במדינות "חגורת החלודה" בהן היא מובילה (פנסילבניה, ויסקונסין ומשיגן, וכן במחוז השני של נברסקה) וטראמפ יזכה בכל מדינות "חגורת השמש", ברובן הוא מוביל (צפון קרולינה, ג'ורג'יה, נוואדה ואריזונה), התוצאה תהיה 270-268 לטובת האריס.

בדרך כלל אלקטור אחד חסר משמעות. אבל השנה, יתכן שלא: אם האריס תזכה במדינות "חגורת החלודה" וטראמפ יזכה בכל מדינות "חגורת השמש", התוצאה תהיה 270-268 אלקטורים לטובת האריס

לו יוחלט שנברסקה תקצה את האלקטורים שלה בשיטת "המנצח זוכה בהכול" כשאר המדינות, התוצאה במקרה זה תהיה תיקו 269. במצב זה ההצבעה עוברת לבית הנבחרים, כאשר לכל מדינה יש קול אחד. מכיוון של-29 מדינות יש רוב רפובליקאי בנציגיהן לבית הנבחרים, הנשיאות תלך במקרה זה לטראמפ.

מכיוון שהמפלגה הרפובליקאית לא מחמיצה הזדמנות לנסות לשנות את הכללים באמצע המשחק לטובתה, משהתבררה האפשרות הזו החל לחץ במפלגה ומטעם קמפיין טראמפ על מחוקקים בבית המחוקקים של נברסקה – הנשלט בידי רפובליקאים – לשנות את שיטת הקצאת האלקטורים במדינה ל"המנצח לוקח הכול".

מחוקקים דמוקרטים במיין הגיבו שאם נברסקה תעשה זאת, הם ישנו את החוק במדינה גם כן, ובכך יקזזו את ההשפעה, אלא ששנויים בחוק הבחירות במיין לא יספיקו להיכנס לתוקף לבחירות אלה.

דונלד טראמפ בעצרת בחירות באומהה, נברסקה, 27 באוקטובר 2020

בשבוע שעבר התברר שהמהלך כשל סופית: קבוצת מחוקקים רפובליקאים בראשות מייק מקדונל, המייצג את אומהה, הכריזו שיתנגדו לשנוי הכללים עבור הבחירות הללו ולהצעה אין רוב. אם האריס תנצח, לא מן הנמנע שנראה מאמצים נוספים בנושא בהמשך.

3

האם פלורידה תפתיע השנה?

כל מי שראה חדשות ברמה כלשהי בשנת 2000 בוודאי זוכר את פלורידה – המדינה שבה לבסוף ניצח ג'ורג' בוש הבן ב-540 קולות, מתוך 6 מיליון, לאחר שביהמ"ש העליון עצר את ספירת הקולות.

משנות ה-70 וביתר שאת בשנות ה-2000, פלורידה נחשבה למדינה המתנדנדת האולטימטיבית. בין 1960 ל-2020 רק פעם אחת – ב-1992 – פלורידה לא הצביעה למועמד המנצח.

משנות ה-70 וביתר שאת בשנות ה-2000, פלורידה נחשבה למדינה המתנדנדת האולטימטיבית. בין 1960 ל-2020 רק פעם אחת – ב-1992 – פלורידה לא הצביעה למועמד המנצח

אלא שטבעה של המדינה השתנה. ההגירה אליה לא נפסקת מאז שנות ה-50, וכמיליון איש נוספים לאוכלוסיית המדינה בערך כל שנתיים. לפני כעשור היא עקפה את ניו יורק כמדינה השלישית בגודלה.

שני צופים במשחק פוטבול בפלורידה לועגים למצב הבחירות לנשיאות ארצות הברית בין ג'ורג' בוש הבן ואל גור, 12 בנובמבר 2000 (צילום: AP Photo/Steve Nesius)

בניגוד למדינות אחרות שהיו יעדי הגירה פנימית – וירג'יניה, קולורדו, נוואדה, אריזונה, צפון קרולינה – ההגירה לפלורידה לא הזיזה אותה שמאלה, אלא דווקא ימינה.

מ-1971 ועד 2020 כמעט תמיד סנאטור אחד מפלורידה היה דמוקרט והשני רפובליקאי. ב-2020, לראשונה מאז הרקונסטרוקציה, שני הסנאטורים הנבחרים היו רפובליקאים. עד 1998 מושל פלורידה היה כמעט תמיד דמוקרט, מ-1998 הוא רפובליקאי.

מ-1971 ועד 2020 כמעט תמיד סנאטור אחד מפלורידה היה דמוקרט והשני רפובליקאי. ב-2020, לראשונה מאז הרקונסטרוקציה, שני הסנאטורים הנבחרים היו רפובליקאים

ברמה הלאומית, ב-2016 פלורידה הצביעה לטובת טראמפ בפער של 2.2%, משמעותית ימינה מהמדינות שהכריעו את הכף לטובתו. מאז, פלורידה לא נחשבת למדינה מתנדנדת, וגם כעת בסקרים טראמפ מוביל בה ב-3%.

אבל האם ייתכן שמתבשל בה משהו מתחת לרדאר? פלורידה היא מדינה שמאוד קשה לסקור, כי יש בה הרבה תתי קבוצות קטנות וספציפיות עם נטיות פוליטיות שונות.

דונלד טראמפ נואם בעצרת בחירות בדורל, פלורידה, 9 ביולי 2024

ישנם קובנים במיאמי; פנסיונרים יהודים בדרום מזרח המדינה; פנסיונרים מהמערב התיכון (עם נטייה פוליטית הפוכה) ליד אורלנדו ובדרום מערב; קהילת יוצאי האיטי גדולה במיאמי ופורט לודרדייל; קהילה פורטוריקנית גדולה באורלנדו וטמפה; כל אזור הצפון – המכונה "ידית המחבת" בשל צורתו על המפה – הדומה חברתית ותרבותית לדרום העמוק הסמוך אליו, ועוד ועוד.

בנוסף, בדומה לג'ורג'יה ב-2020, השנה מתחולל במדינה המרוץ שיכריע את השליטה בסנאט. כיום לדמוקרטים יש רוב של שני סנטורים, אבל ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה פורש וג'ון טסטר ממונטנה מתמודד על כהונה נוספת – שתי אלה מדינות מאוד אדומות ולכן שני המושבים האלה כנראה יהפכו.

למעשה, הסיכוי הטוב ביותר של הדמוקרטים לשמור על הרוב בסנאט הוא אם יצליחו להדיח את הסנטור הרפובליקאי מפלורידה, ריק סקוט. בסקרים האחרונים המרוץ צמוד, והדמוקרטים שופכים עליו ערמות של כסף.

הסיכוי הטוב ביותר של הדמוקרטים לשמור על הרוב בסנאט הוא אם יצליחו להדיח את הסנטור הרפובליקאי מפלורידה, ריק סקוט. בסקרים האחרונים המרוץ צמוד, והדמוקרטים שופכים עליו ערמות של כסף

בנוסף, בבחירות האלה גם יצביעו תושבי פלורידה על תיקון חוקתי מס' 4, שיגן על זכות האישה להפלה לפני חיות העובר או כדי להגן על בריאותה – תיקון פופולרי ביותר שטראמפ עצמו הסתבך תקשורתית כשטען שיצביע בעדו ולאחר מכן חזר בו.

הסנאטור מפלורידה ריק סקוט

ולבסוף, בצל הדרמה במדינות החומה-הכחולה ב-2020, מעטים שמו לב לעובדה שטראמפ אמנם ניצח בפלורידה, אבל בחצי אחוז בלבד.

האם פלורידה תפתיע השנה? סביר שלא, ואם האריס תנצח בה, אז ממילא סביר שהיא כבר תנצח במספיק מדינות כחולות ממנה כדי לזכות בנשיאות. אבל אם מחפשים "סוס שחור" שיכול בכל זאת להפתיע, ייתכן שהוא נמצא בפלורידה.