אין שום זכות לשום עם על שום ארץ, אמר לי פעם פרופ' ישעיהו ליבוביץ. חג החירות הוא מועד להרהר בכך לאור הימשכותו של הסכסוך, הגובה מחירים בשני הצדדים.

עמים החיים בטריטוריה מסוימת קובעים את חוקיה ודפוסי חייה. זכויות היסטוריות הן חסרות משמעות אם אין לעם יכולת להגן על חירותו. אין עם המוותר על מולדתו מתוקף זכות היסטורית של עם אחר.

ליבוביץ עשה הבחנה בין הזכות לבין הזיקה לארץ. "הארץ המובטחת" יכולה להיות קיימת ברגשות ובתודעה הלאומית, אבל היא אינה בעלת תוקף משפטי מחייב. דבקות בתפיסה זו כתפיסה מחייבת מזינה את הימשכותו של הסכסוך.

ליבוביץ הבחין בין הזכות לבין הזיקה לארץ. "הארץ המובטחת" יכולה להיות קיימת ברגשות ובתודעה הלאומית, אך אינה בעלת תוקף משפטי מחייב. דבקות בתפיסה זו כתפיסה מחייבת מזינה את הסכסוך

נזכרתי בחוויה שנטלתי בה חלק ב-1986. ראש הממשלה יצחק שמיר הופיע בפני צירי הקונגרס הציוני בירושלים ונשאל על ידי אחד הצירים מחוץ לארץ מהי זכותנו על הארץ. שמיר השיב במילה אחת: "ככה". כלומר, אני חי כאן וזהו. אל תנדנדו לי. זה נשמע פשטני אבל לגבי הצעירים והדורות שנולדו וחיים כאן הדבר מובן מאליו ואי אפשר להצטדק עליו כל בוקר מחדש. לא שואלים את הצרפתי מדוע הוא חי בצרפת ואת הברלינאי מדוע הוא חי בברלין ואת האנגלי מדוע הוא חי באנגליה.

זאת בלי להתעלם מהעובדה שארץ ישראל היא מרכיב מרכזי ביהדות, בתפילות, בסמלים, בהלכה ובעיצוב התפיסה הלאומית, ויש לה מקורות בספרי ההיסטוריה ובארכיאולוגיה. התנ"ך נכתב כאן, וכאן עוצבה הזהות הלאומית. יהודים חיו כאן לאורך כל תקופת הגלות. הציונות חידשה את הלאומיות היהודית וביקשה שהעם ישוב להיות אדון לגורלו.

חיים כאן שני עמים המאמינים שהארץ הזאת שייכת להם. הפלסטינים היגרו ברובם ממדינות הים התיכון ומקדוניה. העות'מאנים לא הכירו את פלסטין אבל אפשרו להם להגר לכאן ולמצוא פרנסה. לא היה הבדל לשוני, תרבותי או פוליטי בין הערבים יושבי הארץ לבין כלל הערבים מעיראק, חצי האי ערב, סוריה, או לבנון והם ראו עצמם חלק מהאומה הערבית. התודעה הלאומית הפלסטינית התפתחה רק עם הופעת הציונות. ההכרה בהקמת המדינה ניתנה בהצהרת בלפור, במשפט העמים ובהחלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה יהודית.

דו"ח אונסק"ו, שבחן את שאלת ארץ ישראל ב-1947 קבע (מתוך "ישראל ומשפחת העמים – מדינת לאום יהודית וזכויות האדם", של אמנון רובינשטיין ואלכסנדר יעקובסון) כי: "הסכסוך בפלשתינה הוא… בין שתי תופעות מובהקות של לאומיות ללא קשר למקורות ההיסטוריים של הסכסוך". נציג גואטמלה בוועדה קבע: "לא ניתן להשתית את הקמת המדינה היהודית המודרנית על טענות היסטוריות לבדן…העובדה שפעם הייתה קיימת מלכות ישראל בארץ אינה יוצרת, כשהיא לעצמה, זכות בת תוקף להקמת מדינה יהודית חדשה". נציג הוועד הערבי העליון אמר בנאום בפני ועדת אד-הוק ב-29 בספטמבר כי  קשר היסטורי חולף מלפני אלפי שנים יוביל לכך ש"שהערבים יוכלו לתבוע את ספרד וחלקים מצרפת, טורקיה ועוד". כלומר, לשרטט מחדש את מפת העולם, וכי זהו תקדים עולמי מסוכן.

נזכרתי בחוויה שנטלתי בה חלק ב-1986. ראש הממשלה שמיר הופיע בפני צירי הקונגרס הציוני בירושלים ונשאל על ידי אחד הצירים מחוץ לארץ מהי זכותנו על הארץ. שמיר השיב במילה אחת: "ככה". כלומר, אני חי כאן וזהו

ההיסטוריה הוכיחה שעמים חזקים עוברים תהליך של עייפות החומר ונחלשים עם הזמן. אומות עלו ושקעו, והילתן הפכה לנחלת ההיסטוריה. כשהופיעו ניצני הסכסוך בראשית המאה הקודמת, כתב ביומנו נג'יב עזורי, שהיה עוזרו של הפחה הטורקי ב-1906 כי "גורלן של שתי התנועות הלאומיות הוא להיאבק האחת בשנייה עד שהאחת תנצח, אין מנוס מכך שאחד הצדדים ייפול שדוד… או אנחנו או היהודים".

מדינת ישראל הוקמה בעקבות מלחמה עקובה מדם שנפתחה על ידי צבאות ערב לאחר שדחו את החלטת האו"ם, וגבולות המדינה נקבעו כתוצאה מהכרעה צבאית ולא מתוקף זכויות היסטוריות.

באירופה חיים כיום כ-52 מיליון מוסלמים שהיגרו ברובם מאז מלחמת העולם השנייה. הריבוי הטבעי שלהם גבוה מאוד ביחס לממוצע האירופי. אירופה אינה שייכת רק לתושבים המקומיים שחיים בה אלפי שנים וחשים כיום איום על עתידם.

הבריטים הצביעו בעד עזיבת האיחוד האירופי ב-2016 כדי למנוע זרימת מהגרים אל בריטניה, ולמרות זאת, במדד האקונומיסט (12.3.24) היא הפכה למקום הטוב ביותר באירופה למהגרים. אחד מכל שישה בריטים נולד במדינה אחרת.

אוכלוסיית מהגרים הגדלה משנה בהדרגה את סביבתה התרבותית ומייצרת תמהיל חדש שקשה לחזות את אופיו בעולם הגלובלי  המשתנה ללא הרף. שוויץ תצביע בקרוב במשאל עם אם להגביל את ההגירה כדי שהאוכלוסייה לא תגיע ל-10 מיליון עד 2050. הדבר נועד, לטענת המציעים, כדי "להגן על איכות החיים ועל עתיד בטוח וחופשי". ראוי להדגיש כי האסלאם מעצם טבעו ודרך אמונתו שואף למהפכה עולמית ואינו מסתפק בשילוב בחברה הקולטת.

באירופה חיים כיום כ-52 מיליון מוסלמים שהיגרו ברובם מאז מלחמת העולם ה-2. ריבויים הטבעי גבוה ביחס לממוצע האירופי. אירופה אינה שייכת רק לתושביה המקומיים מזה אלפי שנים, החשים כעת איום

תנועות הגירה לאורך ההיסטוריה שינו את העולם. האינדיאנים נדחקו באמריקה על ידי המהגרים האירופאים שהחלו להתיישב במקום במאה ה-16. כ-50 מיליון צאצאי העבדים האפרו-אמריקאים זכו ב-1964 לשוויון זכויות מלא והפכו לחלק מנופה של אמריקה. די להביט היום על השינויים הדמוגרפים המתחוללים בקליפורניה, שהפכו את הלבנים מרוב של 80% ל-53% בלבד.

המתיישבים האירופאים שהגיעו לניו-זילנד במאה ה-16 דחקו את המקומיים המאורים ושינו את פני המקום. האירופאים גילו את אוסטרליה בראשית המאה ה-17 וכיום רוב אוכלוסייתה הוא ממוצא אירופי. האבוריג'ינים – תושביה המקוריים של אוסטרליה, לא מהווים יותר מ-2% מאוכלוסייתה.

בדרום אפריקה הפנימו הלבנים שאי אפשר לשלוט ברוב מכריע של שחורים והעבירו את השליטה לידיהם.

הנוצרים המרונים נוטשים את לבנון בעשרות השנים האחרונות בשל גידול בכוחם של המוסלמים השיעים, המשנים את דמותה של לבנון.

נדידת מהגרים מסיבית משנה תרבות, והתרבות מעצבת חברה. כך שינתה הציונות את פני הארץ. בעולם הגלובלי בני אדם נודדים כדי להטיב את חייהם, אבל התברר גם שהם אינם רוצים לוותר על זהותם הקולקטיבית.

זכויות העבר, הגם שהוכרו במשפט העמים, אינן משנות את המציאות המתהווה. אפשר לברוח מבשורה חלק מהזמן, ואולם המציאות הדמוגרפית היא לבסוף הגורם המעצב זהות וחברה.

נדידת מהגרים מסיבית משנה תרבות, והתרבות מעצבת חברה. כך שינתה הציונות את פני הארץ. בעולם הגלובלי בני אדם נודדים כדי להטיב את חייהם, אבל התברר גם שהם אינם רוצים לוותר על זהותם הקולקטיבית

עם המבקש לשמור על חרותו מחויב לייצר את התנאים הסביבתיים לכך. ולכן, השיקולים הדמוגרפיים צריכים להיות מכריעים בקביעת גבולותיה של המדינה.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.