ארגוני המודיעין הם קו ההגנה הראשון של כל מדינה. בישראל, תפקידם קריטי. ההתרעה המודיעינית היא מארבע הרגליים של תפישת הביטחון הלאומי, וארגוני המודיעין ממלאים תפקיד קריטי גם בשלוש הרגליים האחרות: הרתעה, הכרעה והגנה.
משימתם העליונה של ארגוני המודיעין – אמ"ן, שב"כ והמוסד – היא לנטר – ובמידת הצורך לסכל – איומים ביטחוניים, הן מחוץ לגבולות המדינה, דוגמת מתקפות צבאיות או פיגועי טרור, והן מתוכה – ריגול, חתרנות והשפעה זרה. כפי שראינו ב-7 באוקטובר, לכישלונה של קהילת המודיעין בהשגת יעדים אלה מחיר כבד מאוד.
ד"ר אופק רימר הוא עמית פוסטדוקטורט במכון דיוויס ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים ומנהל הפורום הישראלי ללימודי מודיעין (פיל"ם).
ד"ר אהוד ערן הוא מרצה בכיר ליחסים בינ"ל באוניברסיטת חיפה וחבר הוועד המנהל במכון מיתווים. עמית מחקר בכיר במכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין.
הכותרות הראשיות עכשיו
הזיכרון הראשון שלי ממלחמת השחרור ב-1948 היה הרסיס שחדר לביתנו. גרנו אז בבניין בשכונת מקור ברוך בצפון העיר. במשך היום ישבנו בחדר המדרגות ובלילות הצטופפו בדירתנו בקומה הראשונה, גם הדיירים שירדו מדירות הקומה השנייה. ביניהם היה גם הילד חיים בראון, מי שלימים ייסד והיה המו"ל של העיתון גלובס.
מנבי סמואל, הגבעה הצופה מצפון על ירושלים, הפגיז הלגיון הירדני את האזור שבו גרנו, ופגזים נפלו בקרבת הבית שלנו. באחד הלילות חדר לדירה רסיס דרך התריס של חדר האורחים, סנטימטרים ספורים מעל המיטה בה ישן אחד האחים שלי. משם ניתז הרסיס לעבר הקיר הניצב ופגע בו ממש מעל מיטה שבה שכב אח שני, ומשם זחל על הרצפה עד שנעצר סמוך למזרן, עליו ישנתי אני.
פרופ' יורם פרי הוא סוציולוג פוליטי, היה בעבר יועץ פוליטי של יצחק רבין, וכיום פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת UMD בארה"ב. בין פרסומיו הרבים היה גם הספר רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
קווי 67 זה מונח פנים-ישראלי. אנחנו המצאנו אותו, ואנחנו דנים עליו בינינו לבין עצמנו. אבל מבחינת הפלסטינים אין שום משמעות למונח הזה. כאשר הם אומרים "כיבוש" הם מתכוונים ל-48. ליפו "הכבושה" ועכו וחיפה. הם גם לא מסתירים זאת – אנחנו אלו שמתעקשים לא לשמוע.
גם המונח "שתי מדינות" נתפס מאוד שונה בין הישראלים והפלסטינים. עבור הישראלים, מדובר במדינה אחת לפלסטינים ומדינה שנייה ליהודים. עבור הפלסטינים, מדובר במדינה אחת לפלסטינים, ומדינה שנייה של כל-אזרחיה ודו-לאומית (רובם גם ידרשו את "זכות השיבה" של כמה מיליוני פלסטינים). אבל אין אף פלסטיני עלי אדמות שיסכים לטענה, שיהודים מגיעה מדינה לאומית אתנית משלהם בקווים כלשהם.
דרך אגב, הנה שאלה למתקדמים: אם "מדינה פלסטינית" תכלול פינוי של מיליון וחצי יהודים מערבה, ותהיה מדינה עם 100% ערבים, אזי "מדינה יהודית" צריכה לכלול פינוי בהיקף דומה של ערבים מזרחה, ולהיות 100% יהודית. אם נפרדים אז נפרדים, לא? למה מדינה ערבית חייבת להיות רק ערבית, ומדינה יהודית חייבת לכלול 20% ערבים?
ולכן אין פתרון לסכסוך הישראלי פלסטיני, שיהיה מקובל על שני הצדדים. אין פתרון כזה ביי דפיניישן: הרי יצירת העם הפלסטיני, האתוס המכונן שלו, זה ההתנגדות לתנועה הציונית. אבל זה לא משהו חדש בהיסטוריה. רוב הסכסוכים במשך ההיסטוריה לא נפתרו בדרכי שלום, אלא בכך שהצד החזק כפה את דעתו על הצד החלש, הכריח אותו לקבל את הפתרון – וגם השתמש באלימות אם צריך – ולטווח הארוך הצד החלש למד לקבל זאת. זה בדיוק גם מה שצריך לקרות אצלנו. הרדיפה הזאת אחרי פתרון "מוסכם" רק מעודדת אותם להמשיך להתנגד לישראל.
מאיפה ההנחה שאילו רק נוותר על הנכס שלקחנו בששים ושבע ונחזיר אותו נקבל שלום? אני מבין שסו משאת נפד ומזדהה איתה מאד, אבל גם מהצד השני אין קונים לסחורה הזו.
אנחנו יכולים להמשיך לריב בינינו לבין עצמינו בנושא זה. זה לא ישנה כלום.
הנורמליות החדשה
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
מאז התחילה המתקפה מאיראן נראה שהזמן עמד מלכת. אני כותב שורות אלו ביום שלישי, חמישה ימים לאחר שהחלה מלחמת ישראל-איראן (הראשונה?) ונראה שנצח עבר מאז הלילה של יום שישי.
הרהרתי על תחושה זו בעודי מבלה עם משפחתי היקרה בממ"ד. על מנת לשעשע את בני המשפחה העייפים, העליתי באוב את זיכרונותיי מהפעם הראשונה שבה חוויתי נפילות של טילים בליסטיים בארץ הקודש.
פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
בזמן שמגויסים דוברים, מונפקים צווי איסור פרסום ועוצרים את שידורי אלגז'ירה – הציבור לא מחכה למהדורת שמונה, לא תלוי בעדכונים רשמיים ולא נשמע להוראות סינון. הוא מצלם, עורך, שולח ומפיץ – והכול בזמן אמת.
כל אזרח הפך מזמן לכתב חדשות עצמאי, חלקו עם קהל של מאות או אלפי עוקבים, וכל קבוצת וואטסאפ הפכה לחדר חדשות.
אופיר שפיגל מנהל משרד יחסי ציבור – אופיר שפיגל תקשורת וקשרי ממשל http://www.ofirpr.co.il, מרצה לתקשורת באוניברסיטת חיפה ובמסגרות שונות, בעברו עוזר פרלמנטרי, דובר וועדה בכנסת ומשמש כיועץ תקשורת לארגונים שונים במגזר הפרטי והציבורי.
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אין מה להוקיר. ראש שבכ שמשתמש בכוחו כדי לרגל אחר שרים וכן גם אחראי לכשל המודיעיני הגדול ביותר שהיה כאן, אינו ראוי להמשיך בתפקידו ולו שניה. אז נכון, רוהמ, בגלל המצב,שהיה ב 7.10 נמנע מלהעיפו בבעיטה כראוי לו אז אך הוא המשיך בשלו, ומרגע שהתברר שהוא והיועמשית יוצרים מיליציה פרטית ופקודיו מרגישים ביזמתו או לפחות בשתיקה שלו כפטורים מכל עול, אחת דתו, הביתה.
הממשלה כלל לא פוגעת בכך בתפקוד השבכ, אלא שכמו כשהיה קו 300 נרכשו מגוף זה עשבים שוטים כאלה ואחרים, כך גם הפעם יש לנכש עשבים שוטים אלו שצמחו דוגמתו ודוגמת ראש המחלקה היהודית בשבכ, וכך לרפא את הארגון שהוא הרס וממשיך להיות משמיש ערך שלו כדי לשרוד ובכל מחיר.
זו לא התדרדרות זו התקדמות
במדינה דמוקרטית ממשל שולט בארגוני הביון והם מקבלים ללא עוררין את דרישותיו של הממשל למעט בדברים שהחוק מסייג במפורש
או במשתמע כלומר "כוונת המחוקק" שתמיד פותחת את לשון החוק היבשה
שוב
אירגוני ביון חייבים להשמע באופן דקדקני לדרישות הדרג הפוליטי הנבחר ,כפופים לו ובכל רגע נתון ראשי הארגונים יכולים להיות מפוטרים מבלי צורך לתת על כך דין בחשבון לאיש!!!!
מגיע פעם ב….(4 שנים) יום הבוחר ואז גם הממשל יכול להיות מפוטר/מוחלף וטוב שכך.
יום הבוחר הוא הביקורת הציבורית הכי אמיתית להנהגה
כותב המאמר שם את האחריות של חוסר מודיעין ב 7.10 הוא על הממשלה ועל הרפורמה המשפטית, להיפך מכתב הסרבנות של הטייסים גורמים נוספים היא זאת שנתנה כוח לחמס לתקןף.
בנוסף ,מדוע המודיעין לא התריע ולא שלח כוחות להגן על מסיבת הנובה הקיבוצים והמוצבים, כשכבר היה ברור מעל לכל ספק שיש התארגנות לתקיפה חמורה של חמס . שב"כ והמודיעין לא עשו דבר כדי למנוע אותה.
קהילת המודיעין צברה המון כוח ומתנהגת כך שהיא מעל הממשלה מעל השופטים המשטרה ומעל החוק. וזו הסכנה. ראינו זאת בעדינות.בהקלטות, וראינו בפועל כשהליטו לא להעיר את ראש הממשלה בבוקר האסון.
כי חתפיסתם מיהו בכלל ראש הממשלה??
וזו הסכנה
לכותבי המאמר,
ברור שחשוב מאד שלארגוני המודיעין יהיה פתחון פה להציג את הערכת המצב שלהם ללא חשש מתגובת השליט.
עם זאת חשוב שהערכות שלהם יהיו מהימנות ובעיתוי המתאים ולא רק בגדר "אמרתי לכם". עליהם להציע מתווה ברור לאיסוף מודיעין ולהשתמש בכל האמצעים הדרושים לשם קבלת תמונת מצב ברורה בכל החזיתות.
בכדי להגן על המדינה מפני ריגול האויב על ארגוני הביון לסכל ריגול נגדי ולהודיע בזמן אמת לדרג המדיני הרלוונטי על כל נסיון כזה.
הכוח שניתן לארגון חשאי במדינה דמוקרטית הוא עצום ולכן צריך שהפרדת הרשויות תהיה חדה וברורה. לכן על ראשי הארגון להתרחק מהערכות פוליטיות ישנם מספיק עיתונאים במדינה דמוקרטית שיזהירו וינסו להשפינ על הציבור בעניינים פוליטים כן גם יש וועדות בכנסת עם לוביסטים שכל העת מנסים להשפיע על החלטותיהם של נחרי הציבור ועוד דרכים רבות ומגוונות אך בטח שלא מתפקידם של ארגוני הביון לחוות את דעתם בעניינים פוליטים כמו הצעות חוק שמסדירות את היחסים בין הממשלה למערכת המשפט. דבר נוסף שהשפעתו קריטית במשטרים דמוקרטים הוא עקרון הפרדת הרשויות שהתמסמס מאד עם ההתערבותם הבוטה של שופטי בג"ץ בפיטורי ראש השב"כ ששרשרת של כשלונות מרחפים מעל ראשו הם אלה שמסכנים את הדמוקרטיה והגיע שידירו את רגלם הגסה מהתערבות בעניינים לא להם.
האם לא הגיע הזמן למערכת שעסוקה כל כולה בהגנה מפני אויבינו המפלצתיים?
עם כל השאר נסתדר ונלמד לאט לאט לבנות מערכות טובות.אך ההתעסקות בעצמנו גורמת להחלשה מול אויבינו המסוכנים כל כך.
הלא כך?
כתיבה בסגנון אקדמי ועיתונאי שמסקרת יפה את העובדות הכרוכות בשבר המערכתי, אבל כושלת באופן מעורר גיחוך במסקנותיה. הכותב מתבטא כאילו ההנהגה של מדינת ישראל מתנהגת בצורה נורמלית או ממלכתית. ודי לחכימא.