ייבוש התקציבים הממשלתיים לאורך השנים הוביל לפגיעה קשה בשירותי הרפואה הקהילתית. המתנה לתור לפסיכיאטר באמצעות קופות החולים אורכת חודשים, ובפריפריה מגיעה אף לשנת המתנה ויותר על מנת לזכות במרשם הנכסף. 

*  *  *

הממשלה החליטה על הגדלת תקציב סל הבריאות במאות מיליוני שקלים, כאשר התקציב צפוי לגדול ב־366 מיליון שקלים בשנת 2025 (הוחלט להגדילו בעקבות באמצע שנת התקציב) וב־175 מיליון שקלים נוספים בשנת 2026. זאת על מנת לממן את המהלכים החדשים ולחזק את המערכת כולה.

העלאת תקציב הסל צריכה להשפיע על כלל אזרחי המדינה, ולכן ראוי שהוועדה תעסוק ביתר שאת בהגדלת מנעד קבוצת התרופות הפסיכיאטריות שזוכות בשנתיים האחרונות לרמות ביקוש חסרות תקדים.

העלאת תקציב הסל צריכה להשפיע על כלל אזרחי המדינה, ולכן ראוי שהוועדה תעסוק ביתר שאת בהגדלת מנעד התרופות הפסיכיאטריות שזוכות בשנתיים האחרונות  לרמות ביקוש חסרות תקדים

על פי נתוני משרד הבריאות כל אזרח שמיני בישראל צורך בקביעות בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה, אך ההערכות בשטח מדברות על למעלה מ-50% שנוטלים תרופות פסיכיאטריות ללא מרשמים רשומים.

מערכת בריאות הנפש בישראל, שנחשבה לאורך שנים לבן החורג בכל הנוגע לאישורי תקנים טיפוליים ולהרחבת ובניית מוסדות אשפוז ושיקום – מתמודדת בשנתיים האחרונות עם משבר כוח אדם חסר תקדים. זאת בשל העובדה שעל פי נתוני קופות החולים ובתי החולים הפסיכיאטריים קיימת קיימת עלייה דרמטית במקרי האשפוז הפסיכיאטריים הכפויים בשל מצבי סיכון עצמי או סיכון לזולת, כתוצאה מכך שהטיפול הקהילתי המונע לא נתן מענה בחודשים הראשונים לפוסט טראומה או להידרדרות הדיכאונית של החולה.

מנגד, ייבוש התקציבים הממשלתיים לאורך השנים, הביא לזניחתם לאנחות של שירותי הרפואה הקהילתית. המתנה לטור לפסיכיאטר באמצעות קופות החולים אורכת חודשים, ובפריפריה מגיעה אף לשנת המתנה ויותר, זאת רק על מנת לזכות במרשם הנכסף.

שילוב של תרופות פסיכיאטריות בסל הבריאות איננה עניין טכני בלבד, אלא מהווה בראש ובראשונה מהלך אינטגרטיבי, המבטא הכרה בכך שתחום בריאות הנפש הפך לחזית המאבק. מערכת טיפול מותאמת צריכה להיות זמינה, נגישה, עם מגוון תרופתי מקצועי ופיקוח מתמשך.

מערכת בריאות הנפש בישראל, שנחשבה לאורך שנים לבן החורג – מתמודדת בשנתיים האחרונות עם משבר כוח אדם חסר תקדים, לנוכח עלייה של עשרות אחוזים בהפרעות דחק פוסט-טראומטיות, דיכאון וחרדה

כאשר המדינה לא מעניקה תקציבים כדי לאפשר את שרשרת המענה הרפואי בתחום בריאות הנפש, מצבו רק הולך ומדרדר; ואכן אנו רואים היום עלייה דרמטית במקרי האשפוז הפסיכיאטריים הכפויים בשל מצבי סיכון עצמי או סיכון לזולת. זה נובע מכך שהטיפול הקהילתי המונע לא היה זמין ולכן לא נתן מענה בחודשים הראשונים לפוסט טראומה או להידרדרות הדיכאונית של החולה.

במצב כזה, חולה הנפש, שיכול היה בתחילת הדרך לבלום את ההידרדרות במצבו ולחזור אט אט לתפקוד פונקציונלי יומיומי – מוצא עצמו בתהליך הידרדרות. התהליך מוביל בקצה לאובדן יכולת עבודה ולימודים, פגיעה קשה במערכת היחסים הזוגית ובתא המשפחתי עד לכדי פירוק, ובהגדלת הנטל הכלכלי על הפרט ועל המדינה שנאלצת לממן קצבאות נכות ואבטלה למשך שנים.

הידרדרות במצב הקליני מובילה להתמודדות באמצעות נטילת סמים או אלכוהול כדרך טיפול עצמית, להתכנסות בבית ולהזנחה רפואית, ומכאן להחמרת המצב והידבקות במחלות כרוניות שמושפעות ממצבי סטרס ודיכאון, כגון מחלות לב וסוכרת.

הטיפול התרופתי קריטי גם לניסיון למנוע הידרדרות נפשית. בכל הנוגע למצב הכלכלי – ככל שעובר הזמן גם ההשקעה הכלכלית במטופל עולה משמעותית משום שטיפול באשפוזים ממושכים ובמחלות כרוניות נפשיות הוא יקר לאין שיעור מטיפול קהילתי מוקדם. 

לפיכך לסוגיית הרפואה המונעת בתחום הנפש יש חשיבות לאומית וכלכלית דרמטית. העובדה שקיים היום כשל גדול בכל הנוגע להתערבות רפואית מוקדמת. כך גם בכל הנוגע לאי רגולציה על הרשתות, שהפכו לפלטפורמה הרסנית ולזירת דה לגיטימציה נגד צריכת תרופות פסיכיאטריות. חשוב מאוד שכל אחת ואחד מאיתנו יעשה בדק בית אישי בכל הנוגע להמלצות ולביקורות שאנחנו מעלים ברשת בכל הנוגע לנושא.

לסוגיית הרפואה המונעת בתחום הנפש יש חשיבות לאומית וכלכלית דרמטית. הכשל הגדול בתחום מגדיל את "שכבת הדור הטראומטית" שתהפוך לנטל בלתי אפשרי על מערכת הבריאות ועל החברה כולה

מערכת בריאות הנפש במדינת ישראל זקוקה לשני שינויים יסודיים קרדינליים: האחד, הכנסת מגוון תרופות וטיפולים עדכניים לסל־הפסיכיאטריה, כך שהמטופל הציבורי לא יידחק לצד. שניים, הרחבת תשתיות האשפוז והמענה ההוליסטי: הקמת בתי חולים פסיכיאטריים חדשים, הגדלת היקפי הצוותים המיומנים, אשפוזי-בית וכלים חלופיים זמינים. זאת לצד הסדרת הפיקוח על תוכניות ההכשרה המקצועיות בתחום בריאות הנפש שטרם עוגנו בחוק. 

דר' מרינה צדקין תמיר היא פרמקולוגית קלינית ומומחית לזיהומים בחוג לסיעוד במכללה האקדמית רמת גן.