שירותם של יהודים בצבא הרומאי הוא נושא מרתק אשר יכול ללמדנו רבות על עולמנו כיום, ונוגע בשאלות יסוד רלוונטיות מאוד: תפקיד הצבא בחברה, היחס למיעוטים ושילובם בחברה, היחס לאוכלוסיות כבושות, ומעל הכול אופיין של היהדות העתיקה והמודרנית גם יחד.

לאחר שהקדשתי שנים למחקר בנושא, שמחתי מאוד כי התפרסם בזמן ישראל טור דעה שניסה לקשור את שירות היהודים בצבא הרומאי לסוגיית גיוס החרדים לצה"ל כיום. עם זאת, התאכזבתי ממה שכתב עודד ארבל. אמנם ניכר שהעמיק לקרוא בנושא, אך עדיין שגה בהצגת הצבא והאימפריה הרומיים, היהודים ששירתו בצבאה, ויהדות התקופה. לא פחות מכך, הוא התמקד בגישה חלקית בלבד בהקשר למה שניתן להקיש משירות בצבא רומא על גיוס החרדים היום.

לכן ברצוני לנצל את ההזדמנות והדיון לא רק כדי להציג את העת העתיקה בצורה מדויקת יותר ושונה ממה שרבים מתארים לעצמם, אלא גם על-מנת להשתמש בנושא זה כנקודת מוצא לדיון על גיוס החרדים, מקומם בחברה הישראלית, תפקיד צה"ל ואחוז החסימה בבחירות.

ברצוני להשתמש בנושא שירות היהודים בצבא הרומאי בעת העתיקה בצורה מדויקת יותר, וכנקודת מוצא לדיון על גיוס החרדים, מקומם בחברה הישראלית, תפקיד צה"ל ואחוז החסימה בבחירות

נתחיל בעת העתיקה. לדברי ארבל, "אין זה סוד כי היחסים בין היהודים לרומא לא היו סיפור אהבה. מלחמות, מרידות, רדיפות, פערים תרבותיים והבדלים דתיים עמוקים, גרמו למערכת יחסים רוויית מתח".

אולם פני הדברים לא היו בדיוק כאלה. ב-500 השנים הראשונות לשלטון הרומאי במזרח הים התיכון, בדרך כלל אין רואים מתיחות או סכסוך בין הרומאים ליהודים, ומגלים שהמרידות היו אירועים יוצאי דופן וקצרים, כאשר בכל העימותים האלה רוב היהודים נותרו נאמנים לרומאים ולא נטלו חלק במאבק נגדם. אפילו במהלך המרידות אנו מוצאים עדויות ליהודים המשרתים בצבא הרומאי.

ארבל גם כתב: "ההנחה המקובלת בקרב היסטוריונים הינה, כי היהודים ששירתו ביחידות מעורבות בצבא הרומאי לא הקפידו על שמירת המצוות, ולפיכך השירות הצבאי לא העמיד לפניהם דילמות הלכתיות קשות". אמנם ארבל צודק בתארו את המחקר עד לפני מספר שנים, אך לא את מצב המחקר היום. הדעה הישנה נשענת על תפיסה אנכרוניסטית של היהדות העתיקה, המייחסת את הדרך הרבנית כמאפיינת את הקדמונים, כשההולכים בדרך זאת נחשבים "יהודים נכונים" או "טובים". כמו כן, ההסתכלות השגויה בשירות היהודי בצבא הרומאי העתיק נובעת מהסתמכות על מבנה צבאות הלאום המודרניים.

שגיאות אלה הן יסודיות, שכן הצבא הרומאי נבנה כדי לשלב מיעוטים בתוכו ולשמש ככור היתוך וכנושא תרבות האימפריה לכל קצותיה, בדומה לצבאותיהן של כל האימפריות הגדולות בהיסטוריה.

ב-500 השנים הראשונות לשלטון הרומאי במזרח הים התיכון, לרוב לא רואים מתיחות או סכסוך בין הרומאים ליהודים, ומגלים שהמרידות היו אירועים יוצאי דופן וקצרים, ורוב היהודים נותרו נאמנים לרומאים במהלכם

לשם כך, המערכת נבנתה באופן שיאפשר לכל אדם לשמור על דתו ותרבותו, תוך קבלת ערכי האימפריה והטמעתם: למשל, מערכת האספקה וההזנה אפשרה לאדם בן כל מוצא, תרבות, ואמונה, לשמור על הלכות המזון והכשרות שלו. כמו כן, ישנן עדויות למכביר על יהודים ששירתו בצבא ושמרו על קשר הדוק עם הקהילות היהודיות סביבם.

על כך מעידות כתובות בבתי כנסת וכתובות קבורה, כשאחדות מהן מלמדות על אודות קצינים יהודים שאף שימשו כראשי קהילות יהודיות. גם בתלמוד מסופר כי רבי אלעזר בר שמעון שירת את הרומאים בצעירותו באופן דומה.

הסתירה בין תפיסתנו את הרומאים ואת היהודים הקדמונים לבין הווייתם האמיתית, היא טבעית מבחינת הפסיכולוגיה האנושית, המשליכה מן ההווה אל העבר – אך היא גם תוצר של יד מכוונת, הכוללת רעיונות ותעמולה המפומפמים תדיר לאנשים בישראל כבר מגיל רך.

לעומת זאת, אין ספק שארבל צדק בתארו את יהודי התקופה כמי שראו בפטור משירות צבאי אסון, שכן לא היה זה פטור אלא גירוש מהחברה הרומאית ומהווי החיים של האימפריה, גירוש שנבע מהתנצרותה המתגברת של האימפריה, אימפריה שהיהודים קשרו גורלם עימה כל עוד ניתן להם הדבר, וחפצו בכל מאודם להשתלב בה.

ארבל צדק בתארו את יהודי התקופה כמי שראו בפטור משירות צבאי אסון, שכן לא היה זה פטור, אלא גירוש מהחברה הרומאית ומהווי חיי האימפריה, ונבע מהתנצרותה המתגברת, הגם שהיהודים חפצו בכל מאודם להשתלב בה

סיפור החרדים הוא הפוך לחלוטין. הם אינם רוצים חלק ונחלה בחיי מדינת ישראל. הם רוצים שהיא תממן את אורח חייהם אבל ללא מתן תמורה מצדם. ארבל ורבים אחרים תיארו את אי-השילוב כבכייה לדורות, אך אין הם מסבירים מדוע החרדים אינם משתלבים ובמה כרוך שילוב שכזה.

פסיקות רבניהם ניתנות בהקשרים פנים-יהודיים ונועדות להבדילם ולבדלם מיהודים אחרים ולא מלא-יהודים, בדיוק כמו שהיו כמעט כל הפסיקות ההלכתיות, ואף החלטות להתפצלויות על רקע אמוני-דתי בתוך היהדות לאורך תולדותיה. הן נועדו לסמן מי נאמן למנהיג או לרב מסוים, או מי משתייך לחצר כלשהי. הצורך להבדיל ולחדש דחף לפסיקות סותרות אך גם לאזוטריות יותר ויותר.

כיום הפסיקות ואורח חייהם של החרדים נבדלים, ייחודיים ודוחים את האחר. לפיכך, שילובם יבוא לבטח על חשבון אחרים. כלומר, רעיון גיוסם של חרדים היום הפוך לחלוטין מהגישה הרומאית.

תחת שלטון הרומאים, נקבע כי שילוב בצבא ומתן האפשרות לשרת תוך שמירת דתו של המתגייס, יוגבלו בכך שהדבר לא יפגע בדתם ובשירותם של אחרים. כמו כן, הרומאים לא כפו שירות צבאי על מיעוטים, ובני מיעוטים התגייסו על בסיס התנדבותי לחלוטין, מתוך רצון לזכות בהטבות ששירות זה הקנה.

כיום הפסיקות ואורח חייהם של החרדים נבדלים, ייחודיים ודוחים את האחר. לפיכך, שילובם יבוא לבטח על חשבון אחרים. כלומר, רעיון גיוסם של חרדים היום הפוך לחלוטין מהגישה הרומאית

לעומת זאת, שילוב חרדים בצה"ל יפגע בקבוצות משרתים אחרות ובאורח חייהן. החילונים יהיו הנפגעים הראשונים והעיקריים ("חילונים" הוא מושג נורא בפני עצמו, שמנסה להגדיר יהודים אלה כיהודים טובים פחות מאחרים, ולכן עלינו להשליכו לפח בהקדם). פגיעה מיוחדת תהיה בנשים, ולכן היה וישולבו החרדים הדבר חייב להיות ביחידות נפרדות לחלוטין כמו בצבאות אימפריאליים רבים בהיסטוריה. ועדיין תרחף מעליהן שאלת הנאמנות – האם ביום פקודה יחידות אלה תהיינה נאמנות למדינה או לרבנים?

היה ומתעקשים על שילובם של החרדים, כמו גם על המשך שילובם של מי שמכנים עצמם "הציונות הדתית", הרי שחייבים תחילה לבטל את המנהג, המאפשר לרוצה בכך, להחליף את שבועת האמונים ("אני נשבע") בהצהרה ("אני מצהיר"), שכן היא מותירה בידי מי שאיננו נשבע אמונים למדינת ישראל את האפשרות למלא אחר הפקודות כשנוח ומתאים לו. מכאן שעלינו לזכור שמבחינת ה"מצהיר", גם סרבנות ואף פעולה נגד המדינה הן חלופות ריאליות.

מעבר לכך, שילוב החרדים ביחידות נפרדות מחסל למעשה את רעיון כור ההיתוך. הצבא לא יסייע בהטמעת החרדים בחברה הישראלית אלא רק ילבין את התבדלותם. מי שאינו חפץ בכך ורוצה בהפיכתם לישראלים "רגילים" יצטרך לכפות עליהם שירות, ובמיוחד כזה שימנע מהם לשמור את מה שהם רואים כמצוות ולבצע את פסיקות רבניהם, וכך יחסל את אורח חייהם.

כמובן שזהו הדבר שהחרדים חוששים ביותר ממנו. אולם יש לפסול שיטת גיוס כזאת גם בשל היותה מנוגדת לרוח צה"ל, שכן צבא אינו אמור לכפות שירות על אנשים תוך פגיעה מובהקת באמונתם. להפוך את צה"ל ל"מחסל קהילות ואמונות" יסתור את רעיון השירות ואת תפיסת התפקיד הצבאי המקובלת בצה"ל, שכאמור לעיל אפיינה בעבר הרחוק את הצבא הרומאי, ומתקיימת ברוב הצבאות לאורך ההיסטוריה. גיוס חרדים ליחידות נפרדות ונבדלות יהפוך את צה"ל מכור היתוך ומכלי לשילוב, לאמצעי לליבוי חיכוכים חברתיים וסכסוכים פנימיים במדינה.

לכן עלינו לשקול אפשרות אחרת: להרפות מגיוס חרדים לצה"ל בכפייה, ולאפשר להם להישאר קבוצה מבודדת ונפרדת באוכלוסייה ולא להתערב באורחות חייהם, כולל אי-מתן תקציבים ייחודיים לישיבות או לכל תחום אחר שמשמר את בידולם החברתי.

עלינו לשקול אפשרות אחרת: להרפות מגיוס חרדים לצה"ל בכפייה, ולאפשר להם להישאר קבוצה מבודדת ונפרדת באוכלוסייה ולא להתערב באורחות חייהם, כולל אי-מתן תקציבים ייחודיים לשימור בידולם החברתי

הדרך לצמצום יכולתם לחמוס את הקופה הציבורית ולהחלשת כוחם הפוליטי, יכולה להיעשות על ידי שבירת מבנה הגושים הפוליטיים הנוכחי באמצעות "השבת עטרה ליושנה" – הורדת אחוז החסימה לאחוז אחד בלבד מכלל הקולות הכשרים. זאת, כדי ליצור מציאות שיש בה מפלגות רבות יותר, ולכל מרכיב ממשלה יכולת תמרון רחבה יותר. כך תיפגע יכולתן של סיעות קטנות להיות "לשון מאזניים" ולאיים על שלמות הקואליציה ועל יציבות הממשלה. באופן זה תתאפשר עלייתם של קולות חדשים ותורחב קשת הדעות המיוצגות, מה שיהפוך את ישראל לדמוקרטית יותר.

חגי אולשניצקי הוא דוקטור בלימודים קלאסיים, העוסק בחקר של היסטוריה צבאית, כלכלית, חברתית ומדינית. כיום חוקר ומרצה באוניברסיטת ורשה, ובעבר חוקר באוניברסיטת בזל.