אם יש פגם ביוגרפי בולט בנבחרי מפלגות הציונות הדתית ובנציגיהם הנוכחיים לכנסת, הוא טמון בבגדים שהם לובשים – מטאפורית בלבד, כמובן. קשה לדמיין אותם במדים, ולא במקרה: רובם שהו בהם זמן מועט מאוד, אם בכלל.

זהו נתון בעייתי במיוחד לנוכח קהל היעד שאליו הם פונים – ציבור שעבורו השירות הצבאי וההקרבה הכרוכה בו הם הלחם והחמאה של התשתית האידיאולוגית והמעשית, ציבור המתגאה בפומבי ביכולתם של בניו למסור את נפשם למען המולדת ושלמותה ולהילחם ללא לאות למען ניצחון על האויב.

כך, בצלאל סמוטריץ', ראש מפלגת הציונות הדתית, עשה שירות מקוצר בצה"ל; איתמר בן גביר הסתכל על הצבא רק מבחוץ ולא גויס; צבי סוכות סירב להתגייס (ולדבריו התחרט על כך בדיעבד וניסה להתגייס מחדש); ושמחה רוטמן שירת כמש"ק דת. חברי כנסת אחרים (עמיחי אליהו, אלמוג כהן, אבי מעוז ואוהד טל) שירתו כלוחמים, אך לא הגיעו לקצונה.

על רקע הדלות הצה"לית של נציגי הציונות הדתית בכנסת, לא מפתיע שהשיח על הצטרפותו הפוטנציאלית של תא"ל (במיל') עופר וינטר לחיים הפוליטיים התעצם לאחרונה

בתור מפלגה שמתגאה בתמיכתה בהמשך הלחימה ברוב החזיתות ובהפעלה מסיבית של כוח צבאי חזק כפתרון כמעט בלעדי לסכסוכים מדיניים, הציונות הדתית מעוטרת במספר קטן מאוד של קצינים – שניים בלבד – כאשר רק אחד מהם, ולא מהבולטים שבהם, הגיע לדרגת פיקוד בכירה: תא"ל צביקה פוגל.

על רקע הדלות הצה"לית הזאת, לא מפתיע שהשיח על הצטרפותו הפוטנציאלית של תא"ל (במיל') עופר וינטר – ששוחרר משירות לאחר שפסחו עליו בסבבי המינויים האחרונים ונחשב בציבור הדתי־לאומי לפספוס גדול בקאדר הפוטנציאלי לרמטכ"לות – לחיים הפוליטיים, התעצם מאוד לאחרונה.

תא"ל (במיל') עופר וינטר נואם באריאל, 4 ביוני 2024 (צילום: פלאש90)

וינטר מתחזק חשבון טיקטוק פעיל מאוד, שאליו הוא מעלה סרטון אחת לכמה ימים. בסרטונים אלה הוא מקפיד על לוק "אזרחי־צבאי" ונשמע לעיתים כמו קצין בחופשה שמתדרך במהירות, "על הדרך", ורק מחכה שיקראו לו חזרה לבסיס כדי להשתלט על הצבא המבולבל שהתברבר בדרכים. חלק מהסרטונים אף מצולמים מהאוטו.

הופעותיו של וינטר כריזמטיות לתפארת, פשוטות להבנה ונראות קוסמות לציבור הדתי־לאומי־מתנחלי, ובמיוחד לצעירים שבהם – בוגרי תנועות הנוער הדתיות, המכינות הקדם־צבאיות והגרעינים התורניים.

וינטר מציג עולם ערכי פשוט יחסית, שבו הפוליטיקה הפנים־מפלגתית המייאשת, החקיקה המפרכת, הצורך במשאים ומתנים, נערי האוצר, הקונספציות, שכבת השומן של הממסד ופיתויי עולם האינטרנט זזים הצידה ומפנים דרך לערכים הישנים והפשוטים של פעם. מה עושים? עושים!

במובנים מסוימים וינטר יכול להיחשב לרביניסט של פעם – לפני שיצחק רבין התפכח מאשליית הכוח ו"התפתה" (לטענת הימין) להתמכר לשקרי הפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו

במובנים מסוימים וינטר יכול להיחשב לרביניסט של פעם – לפני שיצחק רבין התפכח מאשליית הכוח ו"התפתה" (לטענת הימין) להתמכר לשקרי הפלסטינים במסגרת הסכמי אוסלו. בסרטונים שלו הוא מציג מעט אידיאולוגיה והרבה פתרונות, פשוטים למימוש לכאורה, הנשענים על כמה עקרונות צה"ליים בסיסיים.

שוט, דונט טוק

הראשון הוא "מעשים, לא דיבורים". וינטר מאמין בעיקרון חדל קשקשת ברשת, ובביצוע חד, קצבי ומהיר של תוכניות – בלי להתחשב באילוצים משפטיים, מדיניים ובינלאומיים.

עופר וינטר בסרטון חדש
אז איך מכריעים בעזה? pic.twitter.com/lcLMxcx59z

— ????יאיר אנסבכר (@AnsbacherYair) June 30, 2025

בניגוד לחלק מעמיתיו הוא אינו מתבכיין על מערכת המשפט המסרסת את החיילים, ומעדיף להתעלם ממנה (למעט פרשת הפצ"רית, שמטרידה אותו מאוד – שם הוא מטעה בעובדות, אולי במכוון), כפי שקצינים בשטח אמורים, לטענתו, לעשות.

לפיכך הוא מאמין שאת סוגיית גיוס החרדים – שמובילה את הסרטון הפופולרי ביותר בחשבון שלו, עם יותר מ־230 אלף צפיות – אפשר לפתור ללא חקיקה כלל, אלא אך ורק באמצעות הקמת פלוגות ייעודיות בתוך החטיבות הקיימות, כפי שהוא עצמו הקים בזמנו כמפקד גבעתי. "חבר יביא חבר" בחברה החרדית, אם במקום לאיים עליהם נלך לקראתם.

וינטר מדלג על הקשיים הפוליטיים שמערימים נציגיו של הציבור החרדי בכנסת, וגם על השחיתות הכספית המטורפת שהפכה את הישיבות לפרת מזומנים עתירת בשר וחלב (בנפרד, כמובן). מבחינתו, סוגיית הגיוס אינה פוליטית כלל ומונעת אך ורק מרגשות. "תקימו יחידות כשרות, תבנו אמון – והם יגיעו".

וינטר מדייק כשהוא מציין כי באקדמיה לומדים "17–18 אלף חרדים" במסגרות ייעודיות (17,381 ב־2023), אך שוכח לציין ש־69% מהסטודנטיות הן נשים – בניגוד לצבא, שדורש דווקא את הגברים

כהוכחה הוא מביא את ההצלחה היחסית בהגדלת חלקם של החרדים באקדמיה, באמצעות הקמת שלוחות נפרדות. הגישה הזאת מפתה, אך גם מטעה.

וינטר מדייק כשהוא מציין כי באקדמיה לומדים "17–18 אלף חרדים" במסגרות ייעודיות (17,381 ב־2023), אך שוכח לציין ש־69% מהסטודנטיות הן נשים – בניגוד לצבא, שדורש דווקא את הגברים המאכלסים את הישיבות – ומתעלם גם מהעובדה שהצבא מהווה איום ערכי ופוליטי גדול פי כמה מהאקדמיה.

עופר וינטר: למה חרדים לא מגיעים לצה"ל?
הפיתרון פשוט, לא צריך חוק ! pic.twitter.com/5XLlyRBv0C

— אביבית הביביסטית (@avivitbibistit) May 14, 2025

הוא שוכח גם שלימודים באקדמיה אינם דורשים מסירות נפש ושהייה בבסיסים, וכי נשים רבות בחברה החרדית יצאו ללימודים כדי לאפשר לגברים שלהן להמשיך ללמוד (ולא להתגייס).

גישת ה"פחות לדבר, יותר לעשות" מובילה גם את הסרטון שלו על הרציחות בחברה הערבית. וינטר זהיר מאוד מלהצביע על אשמים במדיניות שהביאה לאלימות המטורפת, ואינו מזכיר ולו במילה, למשל, את השר לביטחון לאומי בן גביר או את המשטרה שעליה הוא מופקד. הוא הרי רק חייל לשעבר, שמטיף כנביא בשער מהמושב הקדמי של האוטו.

"אני גר בגליל 30 שנה", הוא מכריז בסרטון אחר, על רקע מדשאות מוריקות, עצי אקליפטוס ושבילי אופניים. "צריך לשים לב טוב־טוב למה שקורה לנו. הגליל נמצא בסכנה. איבדנו את המשילות. רצח רודף רצח. ירי רודף ירי… אומרים לנו שזה פלילי – אני אומר לכם שזה טרור". מילים כדורבנות. אפס תוכניות, אפס רעיונות, וכמובן אפס אחריות של הממשלה.

וינטר מתגאה באומץ ליבו, בנחישותו, בניסיונו ובגישת ה"נו בולשיט" שהפגין כמפקד – אך נזהר שלא לטבול את נעלי הצבא בשלולית שעלולה, חלילה, לזהם אותן בקורטוב של פוליטיקה מפלגתית

מי הפקיר את קריית שמונה אם לא ראש המפלגה שהוא עשוי להצטרף אליה ואולי לעמוד בראשה, שר האוצר סמוטריץ'? מי נכשל קשות ב"אובדן המשילות" בחברה הערבית אם לא שותפו למפלגה המאוחדת, השר לביטחון לאומי בן גביר?

וינטר מתגאה באומץ ליבו, בנחישותו, בניסיונו ובגישת ה"נו בולשיט" שהפגין כמפקד – אך נזהר שלא לטבול את נעלי הצבא בשלולית שעלולה, חלילה, לזהם אותן בקורטוב של פוליטיקה מפלגתית.

הגישה השנייה שמפגין וינטר ניתנת לכינוי "ערכים של פעם". במובן הזה, אפשר לראות בו דמות מראה מימין של קצינים שזכו לשבחים בעקבות נחישותם בשבעה באוקטובר, כמו ישראל זיו או נעם תיבון. כמוהם, וינטר הפגין אומץ לב בלחימה מהרגע הראשון (גם כשהצבא עוד היה משותק), וכמוהם הוא מרבה לדבר על חינוך, נאמנות, ענווה וערכים נוספים שאפיינו את ישראל שלפני עידן עגל הזהב.

אני מודה שמצאתי היגיון פנימי בסרטוניו, שבהם הוא מתרפק על קיר הברזל של ז'בוטינסקי, מתאונן על האופן היהיר שבו צחקו עליו בכירי מערכת הביטחון כשהציע הצעות יצירתיות לטיפול במנהרות, ואפילו כשהוא קורא להשלים משימה צבאית עד תום כדי "לנצח".

אלא שכאן בדיוק מגיע הרגע שבו אתה שואל את עצמך מה יקרה כאשר וינטר המפקד יגיע לשולחן הממשלה או הכנסת, וייאלץ לתווך בין הרצון "לנצח" לבין הצורך להדוף את הבלמים מארצות הברית.

אני מודה שמצאתי היגיון פנימי בסרטוניו, שבהם הוא מתרפק על קיר הברזל, מתאונן על האופן שבו צחקו עליו כשהציע הצעות יצירתיות לטיפול במנהרות, ואפילו כשהוא קורא להשלים משימה צבאית עד תום

או בין הצורך להתייחס לרשות הפלסטינית כאל תואמת־חמאס לבין דיווחי המודיעין שלפיהם אותה רשות עוצרת לא מעט טרור בגדה.

או כאשר יתברר לו שהתוכנית "לפנות את כולם מרצון בעזה" תיתקל בקושי הטבעי שאין אף מקום שמוכן לקלוט אותם, והנשיא האמריקאי שהציע אותה שכח ממנה חמש דקות אחר כך.

@winterofer

המלחמה הזאת צריכה להסתיים כשהפלסטינים לא נמצאים בעזה #וינטר #עופרוינטר #ניצחון #חרבותברזל #פוריו #4u #foryou #foryouisrael #עזה #מלחמה

♬ צליל מקורי – עופר וינטר

זה המקום שבו אתה שואל את עצמך מה בעצם אתה יודע על וינטר, ומה ניתן להסיק לגבי הפוליטיקאי שהוא עשוי להיות? והתשובה היא: לא הרבה. האם וינטר יעזוב את הממשלה או הקואליציה כאשר החרדים יבלמו בכוחם כל הקמה של "יחידות כשרות"? האם יכריח את מפלגתו להיאבק בהם? האם יתבע משר האוצר ממפלגתו להזרים כספים לקריית שמונה הדואבת והמופקרת? או שמא, כמו רבים בפוליטיקה, יצטיין בעיקר בלריב עם מראיינים בתוכניות הבוקר ברדיו?

אחד הסרטונים הפופולריים ביותר של וינטר עוסק בעסקת החטופים ממאי האחרון. אף שוינטר מדבר בו מדם ליבו, דופק על שולחן דמיוני ומשתמש במילים קשות (חרפה, מלחמת חורמה, אין פשרות), זהו הסרטון הפוליטי ביותר שלו. ועל דרך פרסומות הטלוויזיה המסחרית מתחשק להוסיף כיתוב: "המציג אינו מנהיג".

אחד הסרטונים הפופולריים ביותר של וינטר עוסק בעסקת החטופים ממאי האחרון. דווקא בסרטון הזה הצלחתי לדמיין את וינטר בממשלה: בורח מאחריות, כמו רוב חבריה

וינטר מבהיר שהחטופים "היו צריכים לחזור מזמן", אך ש"העסקה היא חרפה". הוא טוען בחום ש"יש לכל בעיה לפחות שני פתרונות" – ואינו מציג אף לא אחד מהם. ניכר שאין לו פתרון מהיר מחד גיסא, ואין לו אומץ לומר שהחטופים הם "נזק היקפי" קשה־אך־סביר לשלם בעבור "השלמת המשימה", מאידך גיסא.

דווקא בסרטון הזה, שבו אפשר רק לדמיין את חיילי חטיבת גבעתי עומדים קשובים, מתוחים מגאווה, נפשם מרוממת מהמפקד הכריזמטי שלהם ורוחם דרוכה אל הקרב בהגנה על הבית – שם הצלחתי לדמיין את וינטר בממשלה: בורח מאחריות, כמו רוב חבריה.