פעם בשבוע אני ממלא לוטו באינטרנט. השבוע הפרס הראשון בלוטו עומד על שלושים מיליון שקל, מה שאומר שלמי שממלא דאבל לוטו הפרס הראשון עשוי להגיע לששים מיליון.

ריבונו של עולם, מה אעשה בכל הכסף הזה אם חלילה אזכה בפרס הראשון?

*  *  *

מתישהו לפני מספר שנים נקלענו במשפחתנו למצב קשה. לא הייתי פנוי בראשי ונפשי לעסוק בתחומי ניהול בהם ידעתי להביא שכר סביר, וחיפשתי לעסוק בתחום אחר שאני מתמצא בו ויאפשר לי להיות בראש שקט וללא מתחים יומיומיים המאפיינים ניהול.

לפני כמה שנים נקלענו במשפחתנו למצב קשה. לא הייתי פנוי בראשי ונפשי לעסוק בתחומי ניהול בהם ידעתי להביא שכר סביר, וחיפשתי לעסוק בתחום אחר שאני מתמצא בו ויאפשר לי ראש שקט וללא מתחים

פתחתי עסק של שיפוצים. ההתחלה הייתה קשה, הייתי חדש בשוק וללא לקוחות, וחיינו מהיד לפה. ברגעים הקשים בהם שכבתי לעת לילה על מיטתי והבטתי בתקרה, דמיינתי מעת לעת איך היו הדברים נראים אם הייתי זוכה בלוטו. זרמתי בחלומות-זכייה כאלה עד שנרדמתי.

בשלב מסוים הגעתי להבנה שאין סיכוי שאזכה בלוטו, לא משום שהסיכוי לכך הוא אחד לשישה עשר מיליון, אלא משום שלא מילאתי טופס השתתפות. הסתבר לי שההבדל בין הסיכוי לזכות כשאתה לא ממלא טופס השתתפות לבין הסיכוי לזכות כשאתה כן ממלא, סטטיסטית הוא אינסופי.

למדתי גם שעלות של אחד עשר וחצי שקלים לשבוע, מחיר טופס בן שני טורים, הוא מחיר שווה וכדאי עבור שבוע של פנטזיה שבה יש לך בכיס – גם אם באורח זמני – מיליוני שקלים. וכשהפנטזיה מתפוגגת מתחיל שבוע של פנטזיה חדשה, שגם עלותה מסתכמת באחד עשר וחצי שקלים בלבד – לא כדאי?

שלא לדבר על כך שקיימת גם האפשרות שתזכה.

בתקופת מלחמת המפרץ, כשהאנשים בקיבוץ שלי היו במתח בגלל הטילים של סדאם חוסיין, אספתי את כולם לחדר האוכל לשיחת הרגעה ובין השאר אמרתי: "כדי לראות את הדברים בפרופורציה, אציין כאן שהסיכוי שטיל ייפול דווקא עלינו הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו".

לרגע הייתה דממה, ואז מקצה האולם מישהי אמרה: "אבל כל שבוע מישהו זוכה".
המשפט הזה ליווה אותי כשהתחלתי למלא לוטו: "כל שבוע מישהו זוכה".
אז למה לא אני?

במלחמת המפרץ אספתי את חברי הקיבוץ בחדר האוכל לשיחת הרגעה ואמרתי: "לשם פרופורציה, הסיכוי שטיל ייפול דווקא עלינו הוא כמו הסיכוי לזכות בלוטו". ואז מקצה האולם מישהי אמרה: "אבל כל שבוע מישהו זוכה"

הזמן זרם כהרגלו, עסקי השיפוצים שלי רכשו מוניטין, ההכנסות נעשו נאות והלחץ ירד, אבל עדיין המשכתי למלא לוטו – המחיר של אחד עשר וחצי שקלים לשבוע נראה עדיין מחיר סביר עבור פנטזיה של שבוע ימים, במיוחד שכשיפוצניק לעולם אינך יודע מה יילד יום, ואם בשבוע הבא תהיה לך הכנסה.

ואז הגיע היום בו יצאתי לפנסיה.

היציאה לפנסיה מצאה אותי עם הכנסה סבירה משותפת לזוגתי לחיים ארוכים ולי, ומאחר שמדובר בהכנסות קבועות – התלוותה אליהן שלווה ונינוחות שלא הכרתי קודם. אנחנו שני אנשים בבית עם דרישות מעטות יחסית וצרכינו מובטחים – ועדיין אני ממשיך בהרגל השבועי וממלא לוטו באינטרנט כשמגיעה התזכורת ממפעל הפיס.

עד שהפרס הגיע לשלושים מיליון ואני מצאתי עצמי מוטרד – מה יהיה אם באמת אזכה? 

*  *  *

העניין הוא כזה: יש לנו כל מה שאנחנו צריכים.

יש לנו אחלה בית, מהמכוניות של אשתי ושלי אני מרוצה, מעולם מאז ההפרטה לא קניתי מכונית צעירה מעשר שנים כי אין לי צורך בכאלה, יש לי שלושה זוגות ג'ינס שקניתי בחנות הטכנית לכלי עבודה בשמונים שקל לזוג והם עם המון כיסים, זוג אחד מהם מיותר כי זוג אחד עלי תמיד וזוג שני בכביסה, יש לי שמונה עשרה חולצות טריקו שחורות עם שרוולים קצרים, מה שמשאיר לי המון חולצות מיותרות בארון תמיד, וכן יש לי שתי חולצות ג'ינס ארוכות לחורף, וזוג נעלי ספורט, ופעמיים בחודש אני קונה ספר עיון כזה או אחר.

מי צריך יותר?

אנחנו שני אנשים בבית עם דרישות מעטות יחסית וצרכינו מובטחים – ועדיין אני ממשיך בהרגל השבועי וממלא לוטו באינטרנט. עד שהפרס הגיע לשלושים מיליון ואני מצאתי עצמי מוטרד – מה יהיה אם באמת אזכה? 

לאכול יותר ממה שאני אוכל כיום ייחשב לפשע, מסעדות אני לא אוהב, בחו"ל הייתי די והותר ואני לא מסוגל שוב לעלות על מטוס – המטוסים של היום מזכירים לי את אוטובוס קו 4 באלנבי בתל-אביב ביום חמסין, צפוף ומיוזע ועממי, ומי מוכן לעלות לאוטובוס כזה למעט אם הוא ממש מוכרח?

אז ריבונו של עולם – מה אעשה עם שלושים מיליון שקלים אם אזכה בפרס הראשון?

כשאני מנסה לחשוב מה אני אוהב חוץ מלישון וללכת למכון הכושר בקלנסווה, הדבר הראשון שעולה בדעתי הוא שאני אוהב לכתוב. אני אוהב לשבת עם הלפטופ שלי אל השולחן בחדר העבודה שלי או בפינת האוכל ולכתוב, ומעת לעת אני מרכיב אוזניות ומקשיב להרצאות באינטרנט.

אז אולי אקנה לפטופ חדש?

הגם שלא ברור לי לשם מה, כי הלפטופ הנוכחי ממלא את כל צרכיי, ואני שונא להתחיל להעביר תוכן ממכשיר למכשיר – גם בסמארטפון אני שונא להתחיל מחדש אם מתקלקל לי הישן, אז למה זה טוב?

אולי אתקן את בורר ההילוכים באוטו של חניה מהכסף הזה? אבל התיקון יעלה שמונה מאות שקלים – מה אעשה עם שאר העשרים ותשעה מיליון, תשע מאות תשעים ותשעה אלף ומאתיים שקלים?

אה, רגע, בעצם יש לי חמישה צאצאים, וכמו שלמדתי מניסיוני כהורה – כשמדובר בכסף, צאצאים הם בור ללא תחתית.
אז הכול בסדר, חברים. הבעיה נפתרה – עכשיו אני יכול לזכות בלב שקט.

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.