בתחילת הקדנציה שלי בכנסת בשנת 2015 פגשתי לראשונה בחבר הכנסת מטעם מרצ אילן גילאון. לא הכרתי אותו לפני כן אך כעבור רגעים בודדים של שיחה הרגשתי כאילו אני מכירה אותו כל חיי.

רבים קראו לו "הסוציאליסט האחרון"; בלשכתי קראנו לו "אילן איש הריבות" – הוא היה רוקח ריבות מעולות וזכיתי לקבל ממנו כמה אריזות לכבוד יום הולדתי.

הישיבה במליאת הכנסת ובוועדות לא תמיד הייתה קלה לו – בילדותו חלה במחלת פוליו וסבל מנכות ברגלו. לפעמים היה מתנועע על קביים, וכשהכאבים היו חזקים – על קלנועית זעירה שלקחה אותו לכל מקום במשכן. יחד עם זאת, הוא, כמו פיגרו, היה בכל מקום וידו הייתה בכל.

הוא התעמק בחקיקה, ישב בוועדות ולא ברח מהן אחרי טקס הפוטו-אופ במהלך הדקות הראשונות. הוא נשאר במשכן לשמוע את השאילתות ואת ההצעות לסדר גם כאשר המליאה הייתה כמעט ריקה, ותמיד הייתה לו מילת עידוד או מחמאה עבור הח"כים שנאמו באולם ריק בנושאים שהיו קרובים לליבו – שלום, זכויות הפועלים וצדק חברתי.

הוא נשאר במשכן לשמוע את השאילתות ואת ההצעות לסדר גם כאשר המליאה הייתה כמעט ריקה, ותמיד הייתה לו מילת עידוד או מחמאה עבור הח"כים שנאמו באולם ריק בנושאים שהיו קרובים לליבו

כמי שנולדה וגדלה בברית המועצות וחוותה סוציאליזם על בשרה, לא בתור תיאוריה אלא הלכה למעשה, לא הסכמתי עם התורה בה האמין אילן. אך זה לא מנע מאיתנו לנהל שיחות עומק בנושאים אלה ואחרים.

ח"כ אילן גילאון בדיון על משבר קצבאות הנכים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, 11 בדצמבר 2017 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

אילן היה איש של אנשים, תמיד היה מוקף בעוזרים, תומכים ואורחים שבאו אל לשכתו. הוא היה נבחר ציבור במשך 15 שנים ואת כולם עשה באופוזיציה – מדבר צחיח בו קשה מאוד לקדם חקיקה. אך אילן לעולם לא התייאש והתייחס להצעות חוק שהופלו על ידי הקואליציה בצורה פילוסופית.

גם מהאופוזיציה הצליח לשנות את חייהם של מיליוני ישראלים: הוא העביר תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לטיפ שהשאירו הלקוחות. הוא הרחיב את חוק שוויון זכויות לנכים, כולל פרק הדן בנגישות מבנים לנכים.

הוא העביר תיקון לחוק ביטוח לאומי המשפר את זכויות הנכים וחוק המחייב לשלם שכר מינימום למלצרים, ללא קשר לטיפ שהשאירו הלקוחות. הוא הרחיב את חוק שוויון זכויות לנכים, כולל פרק הדן בנגישות מבנים לנכים

ב-2014 הגיש עתירה לבג"ץ ביחד עם ח"כ רן כהן, בעקבותיה ניתן לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם, והחל יישום חוק הדיור הציבורי לאחר 15 שנות הקפאה.

בדצמבר 2016, כשהצליח להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק שלו להשוואת קצבת הנכות לגובה שכר המינימום בניגוד לעמדת הממשלה, הוא כמעט קפץ על השולחן מרוב שמחה וכולנו חגגנו את ההישג הקטן הזה, למרות שידענו שהקואליציה עומדת להפיל את ההצעה בקריאות הנוספות. המהלך הזה הוביל לסדרת מחאות חריפות של ארגוני הנכים ומשך תשומת לב רבה למצבם.

אילן גילאון בביתו באשדוד ב-2014 (צילום: משה שי/פלאש90)

בדצמבר 2018 כאשר בתנו מיה באה לעולם, הממשלה נפלה והכנסת כולה הייתה כמרקחה – עסוקה בבחירות המתקרבות. כשחזרנו הביתה עם התינוקת, ראינו בפתח הבית שקית קטנה ובה שמיכה ועליה רקמה עם שמה של מיה שלנו – מתנה מאילן.

אני מתגעגעת לאילן גילאון שהיה חבר יקר, וגם לאילן גילאון חבר הכנסת שהיה נבחר ציבור אמיתי, צנוע, חרוץ וטוטאלי במאבקיו. לפני ארבע שנים הוא הלך לעולמו, ביום הפועלים. אילן היה רק בן 65 במותו.

אנחנו צריכים יותר נבחרי ציבור כמו אילן גילאון. ואני נזכרת בו לא מעט בימים טרופים אלה, כאשר כנסת ישראל יותר ויותר מזכירה מדי יום קרקס – ולא מהסוג המשובח.

עוד בפרויקט:

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הרב עובדיה יוסף

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: השופט מישאל חשין

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: העיתונאי רוני דניאל

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: המוזיקאי גבריאל בלחסן

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הפרשן משה נגבי

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הרב אברהם בכר

• 
  zman.co.il

  חברה, את חסרה: שולמית אלוני

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: עלי מוהר

• 
  zman.co.il

  חברה, את חסרה: מבקרת המדינה מרים בן-פורת