קבוצת ישראלים הותקפה במקום מרוחק כלשהו במדינה זרה. התנסינו לאחרונה יותר ויותר במקרים כאלה, למרבה הצער והאימה. בואו נתאר לעצמנו את הידיעה על כך שהסיוע הרפואי התעכב במשך שעות על ידי השלטונות המקומיים. זעקה גדולה נקים על חוסר הצדק והמעשה הלא האנושי.

כשמוהנד, מוברכ וליילה הותקפו במאהל שלהם על ידי טרוריסטים יהודים, רעולי פנים וחמושים באלות, באמצע הלילה נאזקו והוכו, והאמבולנס הראשון לפינוי שלהם הגיע רק אחרי 4 שעות.

האמבולנס הפלסטיני עוכב על ידי צה"ל במחסום והתמהמה בהגשת עזרה דחופה למוכים, גם כשהמשטרה וצה"ל כבר הגיעו למקום הפוגרום. השמות בדויים, הסיפור אמיתי וקרה לפני חודשיים בשטחים הכבושים. וכמוהו, אנחנו – פעילי הנוכחות המגנה בשטחים הכבושים, פוגשים לעיתים קרובות סיפורים על אמבולנסים מעוכבים שאיחרו להגיע.

כשמוהנד, מוברכ וליילה הותקפו במאהל שלהם על ידי טרוריסטים יהודים, רעולי פנים וחמושים באלות, באמצע הלילה נאזקו והוכו – והאמבולנס הראשון לפינוי שלהם הגיע רק אחרי 4 שעות

כשמחמוד הקטן מבקעת הירדן, שסובל מאפילפסיה קשה, קיבל אישור לטיפולים בבית חולים במזרח ירושלים, אימו איה לא קיבלה אישור ללוותו. כך גם לא אביו. הוא נאלץ להגיע לבית חולים זר עם מתנדב יהודי ישראלי ובלי הוריו. וכמוהו חולות וחולים פלסטינים רבים מגיעים כל יום לטיפול בישראל בעזרת מתנדבים בגלל קשיי המעבר והתנועה בישראל.

כשמאות אלפי ישראלים, זעקו במחאה החברתית של 2011: "העם רוצה צדק חברתי", יש להניח שהם התכוונו לדרוש חלוקה הוגנת וצודקת של משאבים, קיום ראוי ושוויוני והבטחת זכויות יסוד כמו נגישות לבריאות.     

ואכן, המונח "צדק חברתי" – Social Justice – כמונח מודרני, מתאר צדק שנוגע לחלוקת משאבים, חובות השלטון לאזרחיו, כבוד האדם ודאגה לחלשים. אף כי המונח חדש, הרעיונות שעומדים ביסודו עתיקים, ובמידה רבה מושתתים על מוסר יהודי.

הציווי "צדק צדק תרדוף" נאמר בספר דברים (טז' כ') ונשמעים ממנו גם הצורך לרדוף אחרי הצדק, באופן אקטיבי, וגם את הריבוי של "צדק", מה שניתן להבין כצדק משפטי שנשען הדדית על צדק חברתי.

האזכור החוזר ונשנה הדורש את אהבת הגרים "כי גרים הייתם בארץ מצרים", ובאופן ברור עוד יותר "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, ב') אינו מותיר ספק באשר לכוונות המוסריות להחלתו של הצדק גם על מי שאינו חלק מהחברה היהודית.

כשמחמוד הקטן מבקעת הירדן, שסובל מאפילפסיה קשה, קיבל אישור לטיפולים בביה"ח במזרח ירושלים, אימו איה לא קיבלה אישור ללוותו. גם אביו לא. הוא נאלץ להגיע לביה"ח זר עם מתנדב יהודי ובלי הוריו

נביאי ישראל, שרבים מהם חיו בממלכה יהודית והתעמתו מול שלטון יהודי, הדגישו שוב ושוב את החשיבות של עשיית צדק ומשפט. עבודת האל נבחנת ביחס לחלשים שבחברה (גר, יתום אלמנה) והיא איננה רק חסד וולונטרי לזולת, אלא תיקון של סדר חברתי.        

הכלל המוסרי החשוב שקבע הלל הזקן: מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך (מסכת שבת דף ל"א), מציב מצפן חשוב שעומד בבסיס תפיסת הצדק. הסיוע הרפואי המתעכב לקהילת רועים נידחת, או מניעת הליווי על ידי בני משפחה, אינו עומד בכלל של הלל הזקן.

ראשוני הציונות והוגיה, מגורדון ועד ז'בוטינסקי, ייחלו לחברת מופת, שמושתתת על תפיסות של צדק חברתי וזכויות אדם. כך, למשל, כתב ברל כצנלסון: "גאולת העם וגאולת האדם כרוכות זו בזו".

נשאיר לכל אחד מהקוראים לבחון האם מדינת ישראל היא אכן חברת מופת שמושתתת על תפיסות של צדק חברתי. במילותינו כאן נצביע על חוסר הצדק הבולט והמטלטל הקשור לחוסר נגישות לטיפול רפואי ולשירותים חברתיים בכלל, עבור הפלסטינים.

ברחבי שטחי C בגדה המערבית, חיים כ-300,000 פלסטינים, שהם חסרי מעמד אזרחי. האחריות האזרחית והביטחונית עליהם, היא של ישראל. היא הריבונית בשטח, ולכן גם הנגישות שלהם לרפואה מוטלת על מדינת ישראל. כאשר חולה או פצוע פלסטיני צריך להגיע לטיפול רפואי, בשטחי A, במזרח ירושלים, או אף בבתי חולים ישראלים (באישור ובתשלום הרשות הפלסטינית), הוא צפוי להיות מעוכב במחסומים ולהיות מטורטר הלוך ושוב.

הכלל המוסרי החשוב שקבע הלל הזקן: מה ששנוא עליך – לא תעשה לחברך מציב מצפן חשוב בבסיס תפיסת הצדק. הסיוע הרפואי המתעכב לקהילת רועים נידחת, או מניעת ליווי על ידי בני משפחה, אינו עומד בכלל זה

כל זה לא חדש כמובן. אך מאז השבעה באוקטובר המצב החמיר מאוד. מחסומים רבים שעמדו פתוחים, אוישו מחדש, והמעברים משטחי C לשאר האזורים בגדה המערבית, וכמובן לישראל, נעשו קשים מאוד עבור הפלסטינים החיים בהם. לצד המחסומים ובעיית הנגישות, הורע מאוד המצב הבריאותי, בין השאר בעקבות שני גורמים נוספים:

עוני הפוגע בבריאות – הפסקת אישורי העבודה הכמעט מוחלטת של פלסטינים בישראל גרמה לעוני הולך וגובר, ולקושי בתשלום על ביטוח בריאות פלסטיני. מסיבה זו אוכלוסיות פגיעות, בעיקר נשים וילדים, לא מגיעים לטיפולים חיוניים.

עלייה מסיבית בטרור היהודי ובאלימות כלפי פלסטינים – ריבוי חוות והתקפות אלימות של טרוריסטים יהודים בכל שטחי C – גורמים לסטרס, חרדה ואף טראומה, כמו גם לפציעות ואשפוזים רבים.

הצירוף של התקפות אלימות, לצד עוני הולך וגדל, ומחסומים המונעים גישה לטיפול רפואי, הופך את מצבם של הפלסטינים בשטחי C לבלתי אפשרי.

בשם הקול היהודי הדורש מאיתנו לרדוף אחר הצדק, בשם החזון הציוני ליצור חברת מופת, ובשם החוק הבינלאומי הדורש מהריבון בשטח לדאוג למלוא זכויות האדם של אנשים החיים תחת שליטתו, אנו דורשים מצה"ל למנוע את הפגיעות בבריאותה של האוכלוסיה האזרחית בגדה המערבית, ולהגן עליה מפני ההתקפות האלימות.

אנו חלק מקהילת פעילי זכויות האדם שפועלים במסגרת נוכחות מגנה על קהילות פלסטיניות מפני הטרור היהודי. אנו נמצאים עם הקהילות המותקפות יום ולילה. נוכחות זו פוקחת את עיננו לעוולות, ובשמה אנו כותבים דברים אלו.

מאז 7/10 המצב החמיר מאוד. מחסומים שעמדו פתוחים אוישו מחדש, המעברים משטחי C לשאר האזורים בשליטה פלסטינית ולישראל, נעשו קשים מאוד לפלסטינים החיים בהם, והורע מאוד מצבם הבריאותי

אנו קוראים לכל אחת ואחד מקוראינו להצטרף לנוכחות מגנה. מידע לגבי הארגונים השונים של נוכחות מגנה ניתן למצוא בדף .protectivepresence.org.il

הרב דני דניאלי - רב חילוני הומניסטי, יועץ ארגוני ומנטור למנהלים. בעברו היה המנהל המייסד והמשנה למנכ"ל של בית אבי חי, מרכז תרבות יהודי – ישראלי בירושלים. בקריירה המקצועית שלו עסק במיזמי תרבות וזהות יהודית, מיוזמי דיאלוג ("צו פיוס") - תוכנית לימודים מותאמת למכינות קדם-צבאיות חילוניות ודתיות-חילוניות. פעיל למען זכויות אדם ולמען יוצאים בשאלה. נשוי לליאורה, אב לשלושה וסב לחמישה. פעיל נוכחות מגינה, "קול רבני לזכויות אדם".

הרבה רותי בידץ היא רבה חילונית הומניסטית, היו״רית היוצאת של קול רבני לזכויות אדם. פעילה בנוכחות מגינה בבקעת הירדן עם פעילות.י בקעת הירדן.