כך כתב השופט מישאל חשין בפסק דין בשנת 2004:
"בבוקר שמחרת, בעלות השחר, משנמצא לו ליעקב כי רחל אינה רחל אלא לאה, נתמלא זעם 'ויאמר אל-לבן מה-זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני' (בראשית כט, כה). השיב לבן ליעקב: 'לא-יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה' (שם, כו)".
וחשין המשיך:
"מושג זה של 'לא-ייעשה כן במקומנו' הוא מושג השאוב מתחום שאינו תחום המשפט. כך נוהגים אנשים ויד המשפט אינה בהם".
הנקודה שהשופט ביקש להדגיש בחלק הזה של פסק דינו, היא פשוטה. יש נורמה לא משפטית, ערך חברתי, של "it's not done". אם נוהגים לפיו, המשפט לא יתערב. אם לא נוהגים לפיו, אין מה להתפלא על כך שהנורמות המשפטיות נכנסות לתחום הזה, ומונעות בכלים משפטיים את מה שלא יעלה על הדעת.
הנקודה שהשופט ביקש להדגיש בחלק הזה של פסק דינו, היא פשוטה. יש נורמה לא משפטית, ערך חברתי, של "it's not done". אם נוהגים לפיו, המשפט לא יתערב
חשין הלך בדרך הארוכה, הביא את ספר בראשית כאסמכתה, זימן את העברית המשובחת שהייתה בפיו, כדי להביע רעיון פשוט.
אין כבר שופטים כמו חשין. יש טובים ממנו, יש גרועים ממנו, אבל כמוהו אין. זו לא רק העברית החד-פעמית שלו; זה לא רק רוחב היריעה התרבותי העצום, שהוביל אותו לשבץ בפסקי הדין שלו מקורות תיאולוגיים, הגות פילוסופית לצד מובאות מ"אליס בארץ הפלאות"; זה לא רק מזגו הסוער, שגרם לו להתרתח בבת אחת על עורך דין שטען שלא כשורה באולמו, ורגע אחר כך להשכיב את כל האולם מצחוק עם בדיחה עוקצנית וחיוך שהמיס את הלבבות.
פעם הודה שאילו הקריטריון של "מזג שיפוטי" היה נלקח ברצינות, הוא לעולם לא היה מתמנה לשופט.
זו הייתה העוצמה הלא תיאמן של העצמאות השיפוטית שחלחלה פנימה אל כל תא בגופו, ופרצה החוצה בכל מעשיו. חשין לא פחד מכלום. הוא לקח ממש ברצינות את מילותיו של סעיף 2 לחוק יסוד השפיטה, הקובע ללא סייג כי "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין".
האמונה היוקדת הזו בעצמאות השיפוטית, בכך שלא ניתן לבוא עמו חשבון, ולא משנה כיצד יכריע, היא שאפשרה לו להתעמת עם הכוחות החזקים שמולו – הממשלה, בעלי ההון, מערכת המשפט, ואפילו ידידו כאח לו, השופט אהרן ברק, שתחת נשיאותו כיהן חשין מרבית שנותיו.
האמונה היוקדת הזו בעצמאות השיפוטית, בכך שלא ניתן לבוא עמו חשבון, ולא משנה כיצד יכריע, היא שאפשרה לו להתעמת עם הכוחות החזקים שמולו – הממשלה, בעלי ההון, ואפילו ידידו כאח לו אהרן ברק
לא רק חשין נהנה מהעוצמה הזו. הדור השיפוטי שהוא היה חלק ממנו נתפס היום כדור הזהב של בית המשפט בעשורים האחרונים, שצלח את המהפכה החוקתית והשליט את תפיסת הזכויות בכל ענפי המשפט, ואת הגישה שאין רשות שלטונית כל-יכולה.
חשין היה התגלמות התפיסה השיפוטית הזו. הוא האמין בה, פעל בתוכה ומימש אותה בקורפוס השיפוטי שלו. הוא לא נהג כפוליטיקאי, המחשב מה צפוי אם יפסוק כך ואם יפסוק אחרת. הוא לא היה מעלה על דעתו לשמור את משאב "אמון הציבור בבית המשפט" ליום סגריר, באופן שישפיע על פסיקותיו ביומיום.
השופטים היום כותבים אחרת, בכל ערכאות השיפוט. לפסקי הדין שלהם יש מבנה, יש סדר, העובדות, המחלוקת המשפטית, הנורמה המשפטית החלה – והתוצאה. לעומת פסקי הדין המפוזרים והיצירתיים של חשין, הם נראים לעתים כמו טופס. אין אפשרות אחרת; העומס הרב, תפיסות הניהול המערכתיות והשיטתיות שהשתלטה על המערכת בלית ברירה, לא מאפשרות יותר לתופעות כמו חשין לפרוח במערכת המשפט.
אך זו לא רק הכתיבה, אלא ההוויה השיפוטית כולה. חשין לא היה מוכן לקבל את מה שהשופטים כיום סופגים. לא את הצרחות וההתנהגות הבהמית באולם בית המשפט, לא את עזות המצח הגלומה בשבירת נורמות שלטוניות בסיסיות, לא את הצבת האינטרסים האישיים לפני הממלכתיות.
חשין לא היה מוכן לקבל את מה שהשופטים כיום סופגים. לא את ההתנהגות הבהמית, לא את עזות המצח הגלומה בשבירת נורמות שלטוניות בסיסיות, לא את הצבת האינטרסים האישיים לפני הממלכתיות
בפסק דין שכתב חשין, אך נגנז ולא פורסם, הוא כתב: "לעצמי אבקש כי נכדיי יחונכו במורשת-אבותיי ובמורשתי". גם השופטים עצמם יפיקו משהו, אם יפתחו מדי פעם את כתביו של חשין, את פסקי דינו, וייזכרו במורשתו.
עוד בפרויקט:
-
zman.co.ilחבר, אתה חסר: הרב עובדיה יוסף
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: העיתונאי רוני דניאל
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: המוזיקאי גבריאל בלחסן
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: ח"כ אילן גילאון
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: הפרשן משה נגבי
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: הרב אברהם בכר
-
zman.co.il
חברה, את חסרה: שולמית אלוני
-
zman.co.il
חבר, אתה חסר: עלי מוהר
-
zman.co.il
חברה, את חסרה: מבקרת המדינה מרים בן-פורת
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו