חברה, את חסרה: שולמית אלוני

יוני	יולי 2026
			1	2	3	4
5	6	7	8	9	10	11
12	13	14	15	16	17	18
19	20	21	22	23	24	25
26	27	28	29	30	31

תקבל/י התראות במייל מכותב/ת זה/זו. באפשרותך לנהל את הגדרות ההתראות בעמוד הפרופיל שלך.

חדש! קבלת התראות באימייל כשמתפרסם תוכן חדש מהכותבות והכותבים האהובים עליכם! השירות זמין לתומכי זמן ישראל בלבד.

לתמיכה להתחברות

פורסם בתאריך: 22/05/2026 עריכה

שנים אחרי שסיימה את תפקידה כשרת החינוך, חזרה שולמית אלוני לדברים שהאמינה בהם בעקביות באשר לעתיד מערכת החינוך בישראל. אף שבעיני הציבור הדתי בישראל אלוני הייתה התגלמות החילוניות וסדין אדום המאיים על אורח החיים הדתי, עבורה אחת המשימות החשובות ביותר הייתה דווקא להגביר את לימודי התנ"ך בקרב ילדים ובני נוער.

"כאשר מדובר במקומותינו על 'עם הספר', ה"א הידיעה אינה מטעה. הכוונה לספר התנ"ך, לספר המאוזכר בפסקה הפותחת את המסמך המכונן של מדינת ישראל הריבונית, היינו הכרזת העצמאות, לאמור: 'בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי'".

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

כך כתבה אלוני במאמר אקדמי כשלוש שנים לפני פטירתה. את התזה שהציגה במרכז המאמר, שעסק בחשיבות לימודי התנ"ך בבתי הספר, היא הדגימה באמצעות הקשר שבין סיפורי המקרא לאזרחות ישראלית טובה.

אלוני מצאה בסיפורים הללו ערכים אוניברסליים: שמירה על מעמד המהגרים, התחשבות בפרט ואפילו שוויון מגדרי. לשיטתה, ספר התנ"ך צריך היה להיות צמוד לכל מורה – בין אם מדובר במורים לאזרחות או למשפטים, וכמובן בהוראת היסטוריה וגאוגרפיה. "למעשה בכל תחומי הלימוד אפשר ליצור קישורים לתנ"ך", קבעה בכתב העת "זהויות" ב-2011.

שולמית אלוני בגינת ביתה בכפר שמריהו בשנות ה-90 (צילום: משה שי/פלאש90)

אבל אלוני לא העריכה, בלשון המעטה, את האופן שבו מערכת החינוך פירשה את הצורך בהגברת לימודי התנ"ך. היא הטיחה ביקורת קשה על שילוב רבנים ועמותות דתיות בתוך בתי הספר, ומחתה על כניסתן של בנות שירות לאומי, ללא הכשרה פדגוגית, לכיתות הלימוד כדי להטיף על דת ופולחן – כשלא פעם המסרים שלהן כללו גילויי גזענות ושנאה כלפי מי שאינם יהודים.

יש הרבה סיבות להתגעגע לאלוני. הסיבה המוכרת לכולן היא מחויבותה הנמרצת לזכויות אדם, שוויון וחירות הפרט, אך מתברר שגם הערכים הללו התגלו לה מתוך הפסוקים.

"אין בתנ"ך ביטויי גזענות ושנאה לאחר, ולמרבה הצער רבים מאלה שאימצו את התנ"ך כספר קדוש וקוראים בו יומם ולילה, מתעלמים מהיסוד המוסרי והאוניברסלי שלו, שבו גדולתו", כתבה. "עשרות פעמים יש חזרה על הצו האלוהי לאהבת הגר, לתמיכה בו 'כי גרים הייתם בארץ מצרים'. גר איננו מי שגויר בארץ על ידי הרבנים היורדים לחייו".

סיבה נוספת להתרפקות על מורשתה של אלוני היא כישוריה האינטלקטואליים ויכולתה האינסופית להתעמת עם הציבור הדתי והחרדי בשפתו שלו – שפת המקרא. בעיתונות הדתית-לאומית יודעים לספר על כך שהייתה מבאי ביתו של הרב צבי יהודה קוק (שנפטר ב-1982), אשר קיים בביתו שיעורי תורה קבועים לנשים.

גם במליאת הכנסת ידעה אלוני להתעמת חזיתית, כשהיא חמושה בידע תורני. באחד הוויכוחים עם ח"כ מנחם פרוש מאגודת ישראל (שנפטר ב-2010), אמרה לו: "אני מסכימה איתך שנושא הגיור היהודי לא צריך להיות מוכרע במליאת הכנסת", אך באותה נשימה הסבירה שגם חוק השבות לא צריך לכלול את הגדרת "מיהו יהודי".

הרב צבי יהודה משוחח עם שולמית אלוני בביתו, במפגש שארגן השבועון "פנים אל פנים", 1964 (צילום: ויקיפדיה)

חברי הכנסת החרדים ידעו שיהיה להם קשה מאוד להתווכח איתה בטיעונים המבוססים על המקורות, שכן היא לא ויתרה ושלטה ביד רמה במקרא ובהלכה.

בריאיון על סיפור חייה שהתפרסם בעיתון הארץ ב-2014, ימים ספורים לאחר פטירתה, חשפה אלוני פרטים רבים על ילדותה הקשה, על נטישת אימה ועל חזרת הוריה הביולוגיים זה אל זה. היא סיפרה כיצד הוריה לא יכלו להינשא בשנית (ובשלישית), משום שאביה היה כהן ואמה הייתה כעת גרושה מבן זוג אחר. זה היה עוד אחד מאותם עיוותים של ההלכה שאלוני ידעה לפתור בהתייחסות שונה לספר הספרים היהודי.

באותו ריאיון מקיף גוללה אלוני גם את סיפור הדחתה הפוליטית ממפלגת העבודה על ידי פנחס ספיר וצעירי המפלגה, ואת החלטתה ביום למחרת לקום ולייסד את התנועה לזכויות האזרח (רצ).

אלוני – העצמאית והדעתנית – לא ראתה את עצמה כפופה לחבורת עסקנים פוליטיים שיחליטו על גורלה. "הלכתי לישון אישה וקמתי מפלגה", אמרה אז. וכך, גם אחרי מפלה, היא קמה למוחרת בבוקר ויצאה לרוץ.