נציב תלונות הציבור על שופטים אשר קולה החליט להציב את עצמו כערכאת ערעור על החלטות בג"ץ לענייני שמירה על קדושת השבת ומצוות הדת באופן כללי. בכך הוא חורג באופן בוטה וקיצוני מסמכותו כנציב.
החלטתו של קולה מאתמול (רביעי) שמצאה כמוצדקות את התלונות שהוגשו נגד שופטי בג"ץ, שנתנו החלטות שיפוטיות בנושאי חופש ההפגנה והגבלות המשטרה ופיקוד העורף על מחאות במהלך מלחמת "שאגת הארי", היא לפיכך החלטה בלתי חוקית, פשוטו כמשמעו.
התלונות לקולה הוגשו על ידי גורמים דתיים, שטענו כי שופטי בג"ץ – הנשיא יצחק עמית, יחיאל כשר וחאלד כבוב – "חיללו שבת" בכך שנתנו שלוש החלטות שיפוטיות, לרבות צווי ביניים, בעיצומה של השבת, שבמסגרתם בוטלו הגבלות שהטילו המשטרה ופיקוד העורף על התכנסות מפגינים בארבעה מוקדים בערים מרכזיות ברחבי הארץ.
"על בית המשפט העליון מוטלת חובה מוגברת לכבד את קדושת השבת ולפעול במסגרת החריגים בצמצום ובזהירות יתר", נכתב בהחלטתו של קולה. "נוכח האמור לעיל, סבר הנציב כי נפל פגם בניהול ההליך, ובקיום פעילות שיפוטית אינטנסיבית, לרבות מתן שלוש החלטות מהותיות, ביום השבת ה-4 באפריל 2026. התנהלות ההרכב, כפי שפורטה לעיל, מהווה פגיעה בדרך ניהול המשפט הראויה ובאמון הציבור במערכת המשפט".
החלטתו של קולה אוחזת 26 עמודים, שהקריאה בהם מעוררת פלצות. האם זהו משפטן שכיהן כשופט מחוזי, נשיא של בית משפט מחוזי? האם אורחות חייו הדתיות השתלטו על מחשבתו הרציונלית?
החלטתו של קולה אוחזת 26 עמודים, שהקריאה בהם מעוררת פלצות. האם זהו משפטן שכיהן כשופט מחוזי, נשיא של בית משפט מחוזי? האם אורחות חייו הדתיות השתלטו על מחשבתו הרציונלית?
לא זו בלבד שקולה פולש באופן קיצוני להתערבות בהחלטות שיפוטיות, תוך חריגה בוטה מסמכויותיו בהתאם לחוק נציב התלונות ציבור על שופטים, אלא שהוא מפרש באופן מעוות את סעיף 10 לחוק הלאום – "שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה; למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם" – כדי לתמוך במסקנתו שהשופטים היו מחויבים להימנע מ"חילול שבת" ולכן יכלו להרשות לעצמם לדחות את העיסוק בעתירת ההפגנות, שכן לא מדובר ב"פיקוח נפש".
אלו דברים שהיו הולמים אילו היינו חיים במדינת הלכה שהחוקים התקפים בה נקבעו על ידי אלוהים וחכמי דת, ולא במדינה שבה מערכת החוקים נקבעת בידי הכנסת.
סעיף 17(4) לחוק הנציב, שנחקק בשנת 2002, קובע כי הנציב לא יברר תלונה "בעניין הניתן לערעור על פי דין". אלה הם גבולות סמכותו של הנציב: אם מדובר בהחלטה מהותית במסגרת ההליך השיפוטי, היא מחוץ למסגרת סמכותו, ועליו לדחות תלונה בעניין זה על הסף.
לסעיף זה יש אמנם סייג, שלפיו ניתן לברר תלונה "בעניין הנוגע להתנהלותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט, לרבות בדרך ניהול המשפט על ידיו".
החלטתו של קולה מייצרת שער ההופך את תחילתו של הסעיף לאות מתה: אם ניתן להגדיר כל דבר כ"דרך ניהול המשפט", אין יותר משמעות לאיסור על בירור תלונות הנוגעות להחלטות שיפוטיות
בהחלטתו הסתמך קולה על החריג הזה כדי לבסס את טענתו שיש בידו סמכות לברר את התלונה. אלא שמסקנתו הופכת את היוצרות, ולמעשה מייצרת שער ההופך את תחילתו של הסעיף לאות מתה: אם ניתן להגדיר כל דבר כ"דרך ניהול המשפט", אין יותר משמעות לאיסור על בירור תלונות הנוגעות להחלטות שיפוטיות.
שופטי ההרכב מסרו לקולה שעליו לדחות את התלונה על הסף, כי הכרעה של שופטים – בכל הערכאות – בשאלת עיתוי מתן ההחלטה, לפני כניסת השבת, במהלכה או אחרי צאתה, היא עניין הנתון לערעור, כלומר חלק מההכרעה השיפוטית המהותית.
אך קולה לא ויתר על ההזדמנות לקבל החלטה שיש בה כפייה דתית של ממש, והמעוותת את הכללים הבסיסיים שלפיהם פועל בג"ץ מימים ימימה.
לא הרשימה אותו אפילו תקנה 2 לתקנות סדרי הדין (סעד מיידי בימי מנוחה), הקובעת במפורש כי "בית משפט רשאי להיזקק לבקשת סעד מיידי או להליך דחוף אחר שקבע נשיא בית המשפט, בימי ו' בשבוע או בימי מנוחה או מחוץ לשעות העבודה הרגילות של בית המשפט, בין בשבתו בבית המשפט ובין במקום אחר, אם הסעד דרוש בשל פיקוח נפש או לשם מניעת נזק רציני אשר אינו ניתן לתיקון אם לא יינתן הסעד מייד".
הנה כי כן: החקיקה האזרחית – להבדיל מהאלוהית – מתירה בישראל לבתי המשפט לפעול גם בשבת ובימי חג, ולתת סעד מיידי, לא רק במקרה של "פיקוח נפש" במובנו הדתי, אלא גם לשם מניעת נזק רציני שאינו ניתן לתיקון.
החקיקה האזרחית – להבדיל מהאלוהית – מתירה בישראל לבתי המשפט לפעול גם בשבת ובימי חג, ולתת סעד מיידי, לא רק במקרה של "פיקוח נפש" במובנו הדתי, אלא גם לשם מניעת נזק רציני שאינו ניתן לתיקון
שופטי בג"ץ הכריעו – והדבר מצוי בלב שיקול הדעת שלהם כשופטי בג"ץ – כי היה צורך לבטל חלק מהגבלות המשטרה ביחס להפגנות. השופטים הסתפקו במתן החלטות ונמנעו מלכנס דיון במהלך השבת, על מנת לא להקפיץ שלא לצורך את עובדי בית המשפט, כשניתן היה להסתפק בהתייעצות טלפונית ופרסום החלטות.
מאז ומתמיד היו שעריו של בג"ץ פתוחים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה. גם באישון לילה, גם ביום כיפור. בג"ץ פתוח תמיד. שופטים תורנים קיבלו עותרים שנקשו על דלת ביתם ונתנו צווים כשהדבר התבקש. זו מהותו של בג"ץ. מבחינת הנציב קולה, עדיף שבג"ץ יפעל פחות, ואפשר להתחיל לצמצם לפי ימי השבוע.
הנציב קולה החליט שבסמכותו "להפוך את החלטתם" ולקבוע כי לא היה צורך מיידי במתן הצווים. אף אם סוגיית חופש ההפגנה אינה קרובה לליבו של קולה, ואף אם נטיותיו האישיות מובילות אותו להיעדר אמפתיה להפגנות מחאה נגד הממשלה – אין באלה כדי להצדיק החלטה כה מופרכת ובלתי חוקית.
"הציפייה מהרכב שופטי בית המשפט העליון הדנים בעתירה מסוג זה היא שיתעטפו הן 'בגלימתם היהודית' והן 'בגלימתם הדמוקרטית'. הציבור מצפה…שהשבת תהיה נר לרגלם ואבן יסוד להתנהלותם"
"הציפייה מהרכב שופטי בית המשפט העליון הדנים בעתירה מסוג זה", הטיף קולה לשופטי בג"ץ, "היא שיתעטפו הן 'בגלימתם היהודית' והן 'בגלימתם הדמוקרטית'. הציבור מצפה שהדיון יתנהל תוך הגנה על ערכי היסוד של מדינת ישראל, כשהשבת תהיה נר לרגלם ואבן יסוד להתנהלותם".
והנה ההוכחה להתערבותו הבוטה של קולה בהכרעה השיפוטית המהותית של שופטי בג"ץ: "במקרה דנן, ההחלטה לאפשר התקהלות רחבה יותר מזו שאושרה על ידי גורמי הביטחון המקצועיים, ובניגוד לעמדתם, אינה מתיישבת גם עם תכלית זו [של מניעת נזק – י"י]. ניתן לומר כי דווקא ההיפך הוא הנכון – הותרת המצב על כנו, גם אם מדובר במספר מפגינים מצומצם יותר, הייתה גורמת הן לשמירת ביטחונם והן מונעת חילול שבת".
במכתב ששלחה אמש האגודה לזכויות האזרח לנציב, כותב עו"ד עודד פלר, היועץ המשפטי של האגודה:
"בהחלטתך הגית 'קונץ-פטנט' לסיכול הפגנות, וזאת על ידי עיצוב מחדש של כללי הביקורת השיפוטית… לשיטתך, אפילו הוסדרה ההפגנה עם הרשויות מבעוד מועד, ואפילו המפגינים נערכו, די בכך שמשטרת ישראל תחליט, בניגוד לחוק, עם כניסת השבת או בסמוך לאחר מכן, שההפגנה בטלה ומבוטלת והיא אינה מאשרת עוד לקיימה – ואין עוד דרך להיאבק ברוע הגזרה. עד צאת הכוכבים, אולי עד הבדלה, שמא עד לפתיחת מזכירות בית המשפט ביום ראשון בשעה שמונה וחצי בבוקר – הביקורת השיפוטית דוממת".
קולה הוכיח (ולא בפעם הראשונה, למרבה הצער) שהוא אינו ראוי לתפקיד הרם של נציב התלונות על שופטים, ושיש השלכות לעובדה שהוא מונה לתפקידו על יסוד קומבינה פוליטית והטיה אישית של מי שדחף למינויו, שר המשפטים יריב לוין.
קולה הוכיח (ולא בפעם הראשונה, למרבה הצער) שהוא אינו ראוי לתפקיד הרם של נציב התלונות על שופטים, ושיש השלכות לעובדה שהוא מונה לתפקידו על יסוד קומבינה פוליטית והטיה אישית של מי שדחף למינויו
להחלטת הנציב אין אמנם תוקף אופרטיבי: שופטי בג"ץ אינם מועמדים לקידום, ועניינם לא יישקל בעתיד על ידי הוועדה לבחירת שופטים. למרבה המזל, קולה גם נמנע מהמלצות מופרכות שהיה יכול לכלול בהחלטתו, כגון המלצה להדיח את השופטים שלא ייחסו כבוד מספיק לקדושת השבת.
אך הסכנה היא הרוח הנושבת: כפייה דתית, הדתה, עיוות של עקרונות היסוד של מערכת המשפט. את ההחלטה הזו של קולה יש לתייק במקום הראוי לה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו