שומרי הסף שלנו הפכו לאנשים רדופים. מזה תקופה ארוכה שאנחנו חיים בעידן שבו יועצים משפטיים ובעלי משרות בשירות הציבורי מתגוננים על בסיס יומיומי מפני מתקפות פוליטיות. במקרה הטוב, הם עומדים כחומה בצורה בצונאמי של רעל שמופנה כלפיהם. במקרה הרע, הם נכנעים לרוח המפקד. רבים אחרים פשוט מורידים את ראשם ומחשבים את קצם לפנסיה.

זה לא תמיד היה ככה. ויש שומרת סף אחת שאף אחד לא העז להתעסק איתה: מרים בן-פורת.

האישה הראשונה שמונתה לשופטת בבית המשפט העליון, בן-פורת היא הייתה תופעת טבע של חוסר פחד ומופת של יושרה ציבורית. ובמו ידיה, היא בנתה את מוסד ביקורת המדינה בעשר השנים שכיהנה בתפקיד.

בן-פורת לא דפקה חשבון לאף אחד. משרד מבקר המדינה, שהיה עד הגעתה גוף אפרורי שעסק בראיית חשבון מנהלית יבשה, הפך תחתיה לכלב שמירה אימתני עם מלתעות של פלדה. ולא היה מבחינתה שום גוף – חזק וקדוש ככל שיהיה – שחסין מביקורת.

בן-פורת לא דפקה חשבון לאף אחד. משרד מבקר המדינה, שהיה עד הגעתה גוף אפרורי שעסק בראיית חשבון מנהלית יבשה, הפך תחתיה לכלב שמירה עם מלתעות פלדה

במלחמת המפרץ, ב-1991, בזמן שבישראל היה טאבו כמעט מוחלט על ביקורת נגד מערכת הביטחון – בוודאי בזמן מלחמה – בן-פורת לא מצמצה פרסמה דוח נוקב שחשף כי מסכות הגז שחילק צה"ל לאזרחים היו בחלקן הגדול בלתי יעילות.

מרים בן-פורת ב-2008 (צילום: מיכל פטאל/פלאש90)

היא נכנסה חזיתית בקצינים בכירים והבהירה שביטחון המדינה הוא לא תירוץ לטיוח מחדלים. היא לא חיכתה שהאבק ישקע או שהמלחמה תסתיים; היא פשוט הטיחה את האמת בפרצוף של מקבלי ההחלטות מתוך הבנה שביקורת מצילה חיים.

המציאות העכשווית, שבה שרים מדיחים דרגים מקצועיים בשידור חי כדי לחלק ג'ובים למקורבים, הייתה גורמת לה להתפלץ. וקשה שלא לדמיין כיצד הייתה מגיבה להעברת הכספים הסיטונאית של הממשלה הנוכחית למוסדות חרדים והתנחלויות בשטחים.

בתחילת שנות התשעים, בן-פורת הכריזה מלחמת חורמה על הפוליטיקה הקטנה של הכספים הקואליציוניים. הדוח המפורסם שלה מ-1992 פירק לגורמים את שיטת ה"כספים הייחודיים" – אותם מיליוני שקלים שהועברו מהקופה הציבורית לעמותות וגופים מקורבים פוליטית במחשכים כדי לקנות שלטון.

היא קבעה שכספי המיסים אינם הקופה הקטנה של שרי הממשלה, ויצקה תוכן משפטי למונח "פגיעה בטוהר המידות". היא אילצה את המפלגות לחשוף את רשימות התורמים שלהן – מהלך שנתפס אז כרעידת אדמה.

היא קבעה שכספי המיסים אינם הקופה הקטנה של שרי הממשלה, ויצקה תוכן משפטי למונח "פגיעה בטוהר המידות". היא אילצה את המפלגות לחשוף את רשימות התורמים שלהן – מהלך שנתפס אז כרעידת אדמה

חברי כנסת רעדו מפניה; שרים חששו לפתוח את העיתון בבוקר שאחרי פרסום דוחות המבקר. ואותו דוח מ-1992 היה כל כך חריף, עד שהפך לאחד הגורמים המרכזיים שהפילו את שלטון הליכוד בבחירות של אותה שנה ("מושחתים נמאסתם").

מבקרת המדינה מרים בן-פורת מגישה ליו"ר הכנסת דב שילנסקי את דוח מבקר המדינה השנתי, ב-27 באפריל 1992 (צילום: יולן חייק/IPPA, ארכיון דן הדני, הספרייה הלאומית)

בניגוד לשיח המזלזל המופנה היום כלפי שופטי בג"ץ ושומרי סף, כשבן-פורת דיברה, כולם שתקו. היא לא ניסתה לרצות אף "בייס". הכוח שלה נבע מיושרה אינטלקטואלית קפדנית, חוסר פניות, וסירוב מוחלט לעשות הנחות לבעלי שררה.

כשמבקר המדינה הנוכחי הוא אפילו לא שופט בדימוס ומאמין ב"ביקורת בונה" – וכשהממשלה מבקשת למנות את עורך הדין האישי של ראש הממשלה למבקר החדש – חסרונה של מרים בן-פורת מורגש באופן מוחשי ומכאיב.

כשהמבקר הנוכחי הוא אפילו לא שופט בדימוס ומאמין ב"ביקורת בונה" – וכשהממשלה מבקשת למנות את עורך הדין האישי של ראש הממשלה למבקר החדש – חסרונה של בן-פורת מורגש באופן מוחשי ומכאיב

אנחנו זקוקים היום נואשות ל"אפקט בן-פורת" – הידיעה שלכל קומבינה שלטונית יש מי שיעמוד מנגד, יכה על השולחן ויגיד: עד כאן. אבל במציאות שבה הממלכתיות הפכה לעיתים לאות מתה, ושומרי סף נדרשים להוכיח נאמנות אישית או ללכת הביתה, נשארנו רק עם הגעגוע לסטנדרט שכנראה כבר לא יחזור.

עוד בפרויקט:

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הרב עובדיה יוסף

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: השופט מישאל חשין

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: העיתונאי רוני דניאל

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: המוזיקאי גבריאל בלחסן

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: ח"כ אילן גילאון

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הפרשן משה נגבי

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: הרב אברהם בכר

• 
  zman.co.il

  חברה, את חסרה: שולמית אלוני

• 
  zman.co.il

  חבר, אתה חסר: עלי מוהר