חושבים להתפטר? הגיעו מים עד נפש? תנו לעצמכם רגע לנשום ולחשוב על זה שוב. האם רע לכם במקום העבודה? אולי הסיבה להתפטרות אחרת לחלוטין? מבט מחודש עשוי להפוך את היוצרות מהר משחשבתם.
אל תמהרו להגיש מכתב התפטרות; גם אם רע לכם במקום העבודה אני מציעה לחשוב על זה ברצינות ולבדוק על מה זה באמת יושב. ייתכן שהפתרון נמצא בידכם ואפילו אינכם מודעים לכך. הנה כמה דוגמאות מניסיוני המקצועי.
דניאלה הירש היא יועצת בכירה ומוסמכת לכלכלת המשפחה. מומחית להגדלת הכנסה באמצעות ניהול ודיוק הקריירה יועצת, מרצה בחברות וארגונים, מחברת רוח לחומר. http://www.danielahirsh.co.il
עליית מחירים לאחר משבר הקורונה הייתה צפויה עוד בימי הסגרים, וזה די הגיוני אחרי כמעט שנתיים של שיתוק המשק. רק לאחרונה אפשר לחוש בהקלות הבריאותיות, אולם מבחינה כלכלית המצב החדש מחייב אותנו להתנהל אחרת.
גם בימים כתיקונם, רוב בתי האב בישראל נמצאים במצב של מינוס כרוני בבנק – אז לא קשה לתאר לאיזה בור כלכלי הם הושלכו במשברי הקורונה. אנשים רבים הוצאו לחופשה ללא תשלום ואף פוטרו ממקום עבודתם, ואחוזי האבטלה הרקיעו שחקים. למעשה, עד היום צעירים רבים לא מצליחים לחזור בחזרה למעגל העבודה וההשלכות קשות.
דניאלה הירש היא יועצת בכירה ומוסמכת לכלכלת המשפחה. מומחית להגדלת הכנסה באמצעות ניהול ודיוק הקריירה יועצת, מרצה בחברות וארגונים, מחברת רוח לחומר. http://www.danielahirsh.co.il
בתרבות האמריקאית יש חשיבות עליונה ללימודים אקדמיים, ורואים את זה כמעט בכל סדרה וסרט. גם בישראל הייתה לכך חשיבות מרובה, בעיקר בשנות ה-90, כאשר צצו כאן מכללות כפטריות לאחר הגשם. אין ספק שתואר אקדמי היה ונשאר רכיב חשוב גם בימינו, אבל עד כמה בדיוק?
ילדי שנות ה-80 וה-90 ודאי זוכרים את הוריהם, שרובם ככולם קידשו את התואר האקדמי כאמצעי החשוב ביותר בחיים.
אבא שלי ז"ל סיפר לי בזמנו שרק מי שהיה לו תואר ראשון התקבל לעבוד בבנק. ולעבוד בבנק היה כבוד גדול, וכך הוא דחף את כל ילדיו ללמוד לתואר אקדמי ולהצליח בחיים.
אבא שלי ז"ל סיפר לי בזמנו שרק מי שהיה לו תואר ראשון התקבל לעבוד בבנק. ולעבוד בבנק היה כבוד גדול, וכך הוא דחף את כל ילדיו ללמוד לתואר אקדמי ולהצליח בחיים
כיום מוצעים לא מעט קורסים קצרים, והשוק נע יותר לכיוון של הכשרות מקצועיות ממוקדות. תואר אקדמי היה ונשאר חשוב מבחינה מקצועית בעיקר במשרות ניהול ובתפקידי דרג ביניים וגבוה.
לתואר אקדמי בימינו יש שני צדדים עיקריים. ראשית, זה מעיד על יכולת למידה, התמדה ואף סקרנות. אנשים לומדים הם אנשים מתפתחים שתמיד יותר מעניינים אותי, ואני אישית מעולם לא הפסקתי ללמוד. יש לציין שלא בהכרח מדובר אך ורק בלימודים שקשורים ישירות לעבודה שלי. למשל, כיום אני לומדת פסיכו-תורה-פיה – שיטת טיפול המשלבת פסיכולוגיה וקבלה.
מצד שני יש לציין שבעולם העבודה המעשי, פעמים רבות הניסיון הרלוונטי הספציפי בתחום הוא זה שקובע.
למגייס יש "כאב". לדוגמה – חסר לו איש מכירות לתעשיית הביוטק. ההעדפה הראשונה תהיה למי שמכיר את השוק, את הלקוחות, את התחום ואת השפה המקצועית הזו. לכן במקרה כזה הניסיון הוא מה שחשוב ולעיתים גם הקשרים האישיים שיש למועמד עם הגורמים הרלוונטיים בענף.
בספר "הסוד טמון באנשים" מורטון מנדל (פילנטרופ יהודי אמריקאי עם עסקים חובקי עולם), סיפר כי את אנשיו נהג לבחור ע"פי אישיותם. הוא בחן בעיקר את היכולות והתשוקה למקצוע – כי את כל היתר ניתן ללמד.
פגשתי לא מעט אנשים שאין להם תואר, למדו קורס קצר והשתלבו בעולם העבודה ללא ניסיון או תואר.
לחלקם זה הצליח כי היתה להם סביבה תומכת וממי ללמוד. לעומתם, אחרים שהיה חסר להם בסיס רחב יותר של הבנת התחום. בעקבות כך הרגישו לא תורמים, לא מוערכים ועזבו את המקצוע.
אז האם כדאי ללמוד? בוודאי. תמיד.
תואר אקדמי (לפחות תואר ראשון) נחשב היום כדרישת מינימום בשוק העבודה, ובייחוד אם רוצים להגיע לתפקידים בכירים. כמו כן יש תחומים שמחייבים תואר אקדמי, כגון עריכת דין, רפואה, הנדסה לסוגיה, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית, מדעי החיים ופעמים רבות מאוד מדעי המחשב.
בספר "הסוד טמון באנשים", מורטון מנדל (פילנטרופ יהודי אמריקאי עם עסקים חובקי עולם), סיפר שנהג לבחור את אנשיו עפ"י אישיותם, ובחן בעיקר את היכולות והתשוקה למקצוע – כי את כל היתר ניתן ללמד
מה כדאי ללמוד? מה שרוצים באמת. צריך לחפש את התשוקה. מומלץ ללמוד תחום שבאמת מעניין אתכם. שווה לדבר אם סטודנטים וגם אנשים שעובדים בחברות במקצוע שבחרתם וממש לתחקר אותם. על הלימודים שלמדו ועל העבודה שהם מבצעים בפועל. יש בפייסבוק קבוצה של "צריכים משהו". בקשו לדבר עם מהנדס תעשיה וניהול לפני שהחלטתם או בחרתם ללמוד הנדסת תעשיה וניהול.
חשוב לזכור שיש אנשים שהצליחו יפה מאוד גם ללא שום תואר אקדמי. על בסיס של קורסי הכשרה מקצועיים וצבירת ניסיון מעשי, הם הצליחו להתקדם לתפקידים נחשקים ולעיתים גם למשרות בכירות. לעיתים נדרש להתחיל ממשרה בעלת שכר נמוך, כדי שנוכל לצבור ניסיון מעשי.
דניאלה הירש היא יועצת בכירה ומוסמכת לכלכלת המשפחה. מומחית להגדלת הכנסה באמצעות ניהול ודיוק הקריירה יועצת, מרצה בחברות וארגונים, מחברת רוח לחומר. http://www.danielahirsh.co.il
זה יום נכספנו לו
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
בנאומו האחרון במועצה האטלנטית בוושינגטון, פרס שר החוץ האמריקאי היוצא טוני בלינקן, את תוכניתו ליום שאחרי המלחמה בעזה. תוכנית נכונה וראויה, שעיקרה הקמת מנגנון שלטוני שבסיסו הפיכת הגדה ורצועת עזה ליישות אחת בהובלת הרשות הפלסטינית, בתמיכה בינלאומית וערבית.
נאום בלינקן מהווה את אקורד הסיום של מעורבות ממשל ביידן באזור, ומסמל יותר מכל את הכוונות הטובות לסייע לישראל מחד ואת הכישלון להוציא את מדיניותו אל הפועל מאידך. לאורך כל הדרך ממשל ביידן שם על השולחן את הרעיונות הטובים והנכונים ביותר, אך נכשל במימושם.
נדב תמיר מכהן כמנכ"ל בישראל של JStreet - הבית הפוליטי של אמריקאים תומכי ישראל ותומכי שלום, חבר הועד המנהל של מכון מתווים למדיניות אזורית וכיועץ לעניינים בינלאומיים למרכז פרס לשלום וחדשנות. לשעבר דיפלומט בנציגויות ישראל בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
זה הריח של השריפה, של הבניינים החרוכים, שממלא את האוויר. דבק בגוף, בבגדים, ולא משתחרר גם אחרי ימים. החלונות המנופצים, התריסים שנעקרו ממקומם, הדלתות השבורות, הרחובות הנטושים, העזובה, הפסולת.
עיר במלחמה. ריקה מתושבים. על חבלי הכביסה המתבדרים ברוח נותרו בגדים, סדינים, ציפיות – כבר יותר משנה אלה המראות שנחשפים לעינינו במטולה.
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
מתנגדי העסקה בממשלה ובחלקים בעם מציגים את התנגדותם משל הייתה זו דילמת הקרונית הידועה. תזכורת קטנה לדילמה: קרונית רכבת שועטת לנגד עיניך לעבר קבוצה של חמישה אנשים העובדים על המסילה. לא תוכל לעצור את הקרונית, שבוודאות גמורה תדרוס את החמישה, אך תוכל להסיט אותה למסילה אחרת, אשר בה בוודאות יידרס אדם אחד העובד על המסילה השנייה. הידית בידיך, מה תעשה? השיח על העסקה הנוכחית ועל הבאות אחריה, ילווה אותנו עוד רבות, יסעיר את כולנו, וכנראה יעמיק את הקרע בעם יותר ויותר.
בשני הצדדים ישנו מחנה בעל שכנוע עמוק, אך גם קבוצות הנמלכות בדעתן. עבורן, מתחייב דיון מעמיק בשורש הדילמה. המתנגדים לעסקה, אלה המבקשים להקריב אזרחים, חיילים, נשים ותינוקות בידי חמאס, מסבירים את עמדתם כאילו ניצבת בפנינו דילמת קרונית ברורה ופשוטה, אך חשוב לכוון זרקור על הכשל הלוגי בעמדתם.
שלומי ששון הוא ד"ר לפילוסופיה פוליטית מהאוניברסיטה העברית. מחבר הספרים: "החילוניות החדשה – אידיאולוגיה, פילוסופיה, אקטיביזם" (רסלינג), "לנשים בירושלים אין גלגיליות" (ספרא), ו"כולנו יצורים פילוסופיים - על אומנות הפילוסופיה היישומית לחיים הטובים" (פרדס)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רשימה מעולה ומשכנעת. אך אם יותר לי להוסיף, הפחד אותו מבטאים מתנגדי ההסכם הקיים, כולל שיחרור רוצחים עם דם על ידיהם, שההיסטוריה תחזור על עצמה בכך שאותם אסירים משוחררים כתמורה לשחרור החטופים יחזרו לבצע טבח בדומה לטבח השביעי באוקטובר שתוכנן הונהג והוצא לפועל ע"י משוחררי עסקת שליט, מתעלמים לנוחיותם מכך שהמשוחררים ההם קבלו את היכולות והאמצעים לבצע את הטבח ההוא בעזרתן האדיבה של ממשלות ישראל שבראש כולן עמד אותו ראש ממשלה שלא רק שיחרר את סינואר, אלא אף יותר מכך גם אפשר לחמאס בראשותו להתעצם בעזרת מיליוני דולרים שאותם הרשה לקטרים להעביר בשטרות כסף לחמאס, ללא שום מנגנון פיקוח על השימוש בהם, וכל זאת בשם אסטרטגית "ניהול הסכסוך" שהיא היא הקונצפציה שמרחמה הרעיל נולד הטבח הארור. מתנגדי שחרור אסירי חמאס הנוכחי ברובם תמכו במדיניות זאת מתוך אמונה ותקווה שהיא אולי תביא בבוא היום למחיקה המוחלטת של הסכמי אוסלו ובעקבותיה תאפשר בבוא היום גם למחוק את הישות הפלסטינאית ולהביא לדחיקת האוכלוסיה הפלסטינאית אל מחוץ למולדתה. לכן הסטת מסלול הקטר למסילה חילופית אולי צפוי להרוג עובד מסילה אחד או יותר, אלא אם כן נשנה את המסילה החילופית ע"י שינוי דרך החשיבה ואופן ראיית המציאות.
אשמח לחוות דעה בקשר לכמה נקודות שהפריעו לי בכתבה…
1. ההיסטוריה הוכיחה שהמחבלים ששוחררו בעסקאות באחוזים גבוהים חזרו לטרור, אם בפיגועים בפועל, ואם בהובלת המערכה הפוליטית של ארגוני הטרור השונים. אין עוררין על כך ששחרור של מחבלים מביא לפיגועים נוספים. אני מתנגדת לטענה שמאחר שהמדינה כבר מתמודדת עם הטרור, לא יהיה הבדל משמעותי אם יהיו מחבלים נוספים משוחררים או לא, בדיוק כמו שלא נשחרר גנבים ואנסים כי גם ככה המדינה רגילה לאיומים כאלו. שחרור המחבלים יוסיף על הקושי שקיים במדינה להגן על אזרחיה, שכן יהיו כמות גדולה בהרבה של מחבלים שצריך להשגיח על פעולותיהם, דבר שידרוש כח אדם גדול שלצערי אין לנו.
2.טיעון משמעותי שהיה חסר בכתבה הוא שעסקאות מסוג זה מעודדות את המחבלים ימח שמם לחזור על פעולות הטרור שלהם ולחטוף אנשים נוספים. הנאומים של פוליטיקאים ברחבי העולם ניתן לשמוע שהם רואים בעסקה ניצחון על מדינת ישראל, וכניעה שלנו לארגון הטרור. הרגשת ניצחון זו תגרום למחבלים להרגיש שיש רווח בחטיפת ישראלים, שיוביל לעסקאות בהן ישראל נכנעת באופן קבוע. ניתן לראות שזוהי מחשבתם של המחבלים וארגוני הטרור, שכן לאחר עסקת שליט בה שוחררו מחבלים רבים, הם ניסו שוב, וכך אירעו האירועים הקשים של ה7. בעסקה שבה המחבלים מרגישים מנצחים, אנו מעודדים אותם לחטיפות נוספות.
3. אני לחלוטין מתנגדת לקביעה שאם החטופים היו בני ישיבות ואולפנות המתנגדים לעסקה היו מסירים את התנגדותם. בטענה שקרית זו יש הוצאת דיבה על ציבור שלם, שהם פועלים מתוך אינטרסים אישיים ולא מתוך דאגה לגורל העם. ניתן לראות שטענה זו שקרית לחלוטין בביקור קצר במאהל הגבורה, בו תוכל לשמוע הורים שילדיהם חטופים בעזה, המתנגדים לעסקה, ולא מוכנים לפגיעה החמורה שהעסקה תעשה לבטחון המדינה, למרות שהמחיר הכואב הוא שילדיהם עצמם ישארו בגיהנום שבעזה. הורים אלו אוהבים את ילדיהם, ולא מעוניינים לאבד אותם, אך מאמינים שהפגיעה בביטחון המדינה זה מחיר שאי אפשר לשלם, ושלא ראוי מצדם לדרוש שילדיהם יחזרו אם זה יהיה המחיר.
4. הטענה שאירועי ה7 באוקטובר היו בגלל הפניית כוחות לאיזור יהודה ושומרון מכעיסה ומקוממת. אחזור זה הוא חלק ממדינת ישראל, וגברים בו יהודים רבים שלחלוטין זכאים להגנת המדינה עליהם, בדיוק כמו אזרחי תל אביב, הדרום והצפון. בנוסף על כך, אזרחי המדינה הגרים באיזורים אלו מתגייסים לצבא באחוזים גבוהים, ומשרתים ברובם המוחלט בשירות קרבי משמעותי. מוזמן לבדוק את אחוזי הנופלים במלחמה מאזורים אלו ביחס לאחוז שלהם באוכלוסייה. תושבי יהודה ושומרון מגנים בגופם על המדינה, ומונעים את התפשטות הערים הערביות הטרור לכיוון ערים במרכז המדינה, וזכאים בהגנה על חייהם, כך שאין מקום לטענה שבגלל הבאת חיילים להגנה עליהם, הייתה פגיעה באזורים אחרים במדינה.
אני אסכם בכך שכמובן שגם מתנגדי העסקה מעוניינים לראות את החטופים חוזרים הביתה בשלום, כואבים את כאבם המתפללים לשלומם. ההתנגדות לא נובעת מרוע לב או מאטימות, אלא מכאב גדול מההשלכות של העסקה, ומתפללים שהתוצאות הצפויות לא יתממשו.
על סמך אתה כותב את ההאשמה המכוערת הזו כאילו אם החטופים היו בחורי ישיבה או אולפנה המתנגדים לעסקה היו משנים את דעתם?!
בושה וחרפה. אפשר לדון ולהתווכח אבל למה להמציא דברים כאלה מכוערים רק כדי להשחיר את הצד השני
שינוי האקלים פוגש את האנושות בכל החולשות שלה
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם