שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד חטף הרבה ביקורת לאורך השנים – "המסרים שלו עמומים מדי", "אין לו אידיאולוגיה", "הוא משנה את עמדותיו" והאשמות אחרות מאותו עולם – האשמות שאת חלקן לפיד מאמץ בגאווה.

ביקורת נוספת, שליוותה אותו מרגע הקמת "יש עתיד" וחזרה לכותרות לאחר נצחונו הטכני בפריימריז שלא נערכו, היא על האופי הלא דמוקרטי שלה. לציבור אין אפשרות להשפיע על הרכב הרשימה, שנקבע בעיקר על ידי לפיד. הביקורת מתמקדת לעתים קרובות ברצון של לפיד לשמור על כוחו ומעמדו במפלגה, והיא לכאורה נפרדת מהביקורות שצוינו קודם לכן – אך מעטים מתייחסים לקשר בין הבחירה להימנע מפריימריז לבין העמימות המכוונת של המפלגה, חוסר האידיאולוגיה המוצהר שלה והעמדות שהיא מעוניינת להציג לציבור – ובקשר הזה אני רוצה להתמקד.

יותם קיפניס הוא סטודנט לפוליטיקה וללימודי המזרח התיכון, יו"ר תא מרצ באוניברסיטת בן גוריון ויו"ר סניף מרצ בבאר שבע לשעבר. ממייסדי "התנועה לעתיד הנגב המערבי".

הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.

גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.

באחד הסקרים האחרונים על התאמה לראשות הממשלה, עלה שרק כרבע מהבוחרים וכמחצית ממצביעי הליכוד סבורים שהבנימין הנוכחי, נתניהו, יותר מתאים מהשני. גנץ, לעומתו, זוכה לתמיכת מחצית הציבור, כפול מראש הממשלה המכהן.

אין פלא שאלו המספרים של גנץ – בתקופה קשה אנשים מחפשים תקווה ושינוי. אך אני מנסה להבין מה עובר בראש של אותו מעט יותר מרבע מהציבור שעדיין חושב שנתניהו הכי מתאים לתפקיד. מה לדעתו עשה המכהן, שמצדיק נאמנות כזו?

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.