שלום איתי לנדסברג, אני איש בלתי מוכר כרגע, ושמי עדיין לא רלוונטי. אם אהיה אי פעם חשוב ורלוונטי, השם תור אוח אולי יהיה מוכר בארץ, ואולי גם בעולם.
רציתי לומר לך שאני יכול להבין אותך. את הפחד והדאגה שלך ממלחמת אזרחים במדינה, ואני חושב שאתה צודק. מצד שני, אני חלוק איתך מאוד לגבי הדמוקרטיה. אני לא מאמין בדמוקרטיה. לדעתי זו שיטה מערבית שמתאימה לצרכים מערביים, והיא לא מותאמת לישראל. ישראל נמצאת במזרח התיכון, ובו אין דמוקרטיה. כאן הכוח שולט, ושלטונות של כוח מגולמים ברפובליקות, משטרים צבאיים, דיקטטורות וממלכות. למרות שאני מתנגד לפגיעה בפלסטינים וערבים חפים מפשע, חלק ניכר מהם פשוט עוין אותנו, ולא רוצה אותנו כאן. אם אנחנו רוצים להמשיך לחיות במדינה, נצטרך לסלק את כל הערבים שאינם מוכנים לחיות לצדנו, ולהתיר רק לאלה שיהיו מוכנים לחיות איתנו בשלום להשאר כאן. אנחנו המדינה העברית והיהודית היחידה בעולם כולו, ואם פשוט ניתן לשכנינו את הכוח לשנות את זה, אז כבר לא נהיה. אני לא מאמין באפרטהייד כי זו שיטה לא טובה, אך מצד שני אני מאמין שעלינו לחוקק חוקה שלפיה היהודים יהיו השליטים הבלעדיים של הארץ הזו. הדרגה הכי גבוהה שנוכרי צריך להגיע אליה היא דרגה של סגן לשליט, ולא מעבר. כשם שבארצות ערב רק ערבים שולטים, כך אצלנו היהודים צריכים להיות אלה ששולטים.
אני חושב שמלחמת אזרחים בלתי נמנעת לצערי הרב, והשאלה לא צריכה להיות האם ישראל תהיה דמוקרטית או יהודית, כי אי-דמוקרטיה זה לא סוף העולם. עדיף שיהיה מלך שינהיג מדיניות קבועה וישרת את הארץ והאומה (או האומות) במשך כל חייו, ולא ראש ממשלה שיתחלף כל ארבע שנים גג, וכל הישגיו וחוקיו יתבטלו בן רגע. ישראל לא צריכה דמוקרטיה, מה שהיא צריכה זה סדר. אני חושב שהדמוקרטיה צריכה לצאת להפסקה, עד שישראל תעשה בעצמה סדר וחשבון נפש. צריך מלך אחינו.
עם סיום השבוע הראשון במשפטו הפלילי של דונלד טראמפ, עסקה התקשורת בעיקר בדרמה סביב בחירת המושבעים ובהשלכות המשפט על הבחירות לנשיאות.
אלא שהדיווחים מאולם המשפט בניו יורק מעלים גם השוואות בלתי נמנעות, ואיתן מחשבות נוגות, לגבי משפט אחר, המתקיים כאן אצלנו, בבית המשפט המחוזי בירושלים. זהו כמובן משפטו הפלילי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, המתנהל כבר כארבע שנים – ואשר סופו כלל אינו נראה באופק.
עמירם גיל הוא משפטן, יועץ ומרצה. עומד בראש המיזם מוסדות, הפועל לחיזוק המוסדות הדמוקרטיים בישראל. לשעבר מנהל תכנית קלינית ומרצה למשפטים באוניברסיטת רייכמן, עורך דין בפירמות בישראל ובארצות הברית, וחבר ועד מנהל ואחראי על מדיניות בארגוני חברה אזרחית.
כמו חג הפסח, ופורים שקדם לו, גם חג המימונה יצוין בשמחה מהולה בעצב, בצל החטופים השבויים עדיין ומלחמת חרבות ברזל, שהציפה מאורעות מימים חשוכים של פרעות ביהודים.
המימונה, עם ברכת "תרבחו ותסעדו" ומטעמים מתוקים, כבר מזמן אינה נחלתם של יוצאי צפון אפריקה בלבד. והחג שהיה מזוהה בעיקר עם יהודי מרוקו ופוליטיקאים "היורדים" אל העם, הפך תוך כמה עשורים לחג כלל ישראלי. גם כאלה שמוצאם רחוק מהרי האטלס ומדבר סהרה מכינים מופלטה וספינג' וחוגגים את החג.
אמיר בשה הוא שותף במשרד עורכי הדין בשה זבידה המתמחה במשפט עבודה קיבוצי ואישי. מנכ"ל מכון גולדה מאיר למנהיגות וחברה, העוסק בהנצחת גולדה מאיר, תוך עיסוק בפועלה ומורשתה, קידום מנהיגות נשים, עידוד מחקר ושיח על מדינת הרווחה ועידוד מחקר ושיח על שאיפתה של ישראל לשלום וביטחון. עו"ד בשה חיבר מאמרים ומחקרים רבים בנושא משפט עבודה והוא בעל תואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה מאוניברסיטת תל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
רק אצלי המימונה היא סמל לשטחיות לפופוליזם של מרכז הליכוד?
עוגן לפוליטיקת הפירוד והשנאה מבית מדרשם של ארתור פינקלשטיין וברדוגו?
חג בלי שורשים בלי מורשת שבמרכזו סלפי של אפסי הליכוד וחסימת עורקים בלב
הלב השבור של חוף זיקים
מחאת הסטודנטים עשויה להחזיר את טראמפ לבית הלבן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם