מלחמת אזרחים ישראלית עומדת לפרוץ בקרוב. ההנהגה הישראלית מנסה לא לדעת, לא רוצה לראות ולא רוצה למנוע אותה. אבל זה ברור. זה מוחשי. זה נראה בעין יומיום. נוער הגבעות בשומרון המבצע פרעות ומעשי זוועה בשטחים, מזרז את פרוץ המלחמה. זה ברור. זה מוחשי וזה נראה בעין.

מלחמת אזרחים ישראלית עומדת לפרוץ. ההנהגה הישראלית לא רוצה לראות ולא רוצה למנוע אותה. אבל זה ברור ונראה לעין יום יום. נוער הגבעות, המבצע פרעות ומעשי זוועה בשטחים, מזרז את פרוץ המלחמה

כל יום שעובר, כל התקפה גזענית אלימה כלפי נשים וילדים פלסטינים הופך את ישראל ל"צפון והדרום" של ארה"ב של אמריקה. לדרום אפריקה של דה קלרק לפני שעשה את המהלך המנהיגותי מול נלסון מנדלה, המהלך שנועד לסיים את האפרטהייד.

בישראל זה יהיה המערב נגד המזרח. אוכלוסיית הקו הירוק נגד אוכלוסיית השטחים. נאמני ארץ ישראל השלמה נגד נאמני מדינת ישראל.

זה ברור. זה מוחשי. זה לא יכול להיות אחרת וזה נראה בעין.

הצבא, המשטרה וכוחות הביטחון עדיין משרתים את השלטון כפי שנהוג במדינות חוק ריבוניות ודמוקרטיות. אבל כל מעשה ונדליזם, כל ירי על חקלאים פלסטינים, כל כריתת עצי זית ושריפת מכוניות, כל מהלך של גירוש, כל השתלטות על אדמה פלסטינית פרטית, מקרבים את המלחמה.

וזה מה שקורה עכשיו בצוריף. מתנחלי בת עין במתקפה ברברית על פלסטינים ואקטיביסטים במסיק. הצבא איננו. בין הפצועים – בחורה עם דימום כבד בראש, מפונה לבית חולים. צילום: SK pic.twitter.com/u6cAZybVHl

— ישראל פריי (@freyisrael1) November 12, 2021

היום בו ייצאו אזרחים ישראלים להגן על מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית, מול אזרחים ישראלים שמנסים לכפות עליה פשיזם, גזענות, עליונות יהודית, טרור כלפי הפלסטינים וחוסר שוויון כלפי ערביי ישראל, היום הזה מתקרב בצעדי ענק.

עדיין לא אוגרים פה מזון ונשק. עדיין אין התארגנות, ובניהם של המייחלים למדינה נורמלית דמוקרטית והומנית עדיין משרתים בצבא ובכוחות הביטחון, אבל העוול המוסרי לא יכול עוד להישאר ללא תגובה. ללא מעשה. הוא מבעבע ורותח בליבם של רבים רבים.

עדיין אין התארגנות או אגירת מזון ונשק. והבנים של המייחלים למדינה נורמלית, דמוקרטית והומנית עדיין משרתים בצבא ובכוחות הביטחון, אבל העוול המוסרי לא יכול עוד להישאר ללא תגובה ומבעבע בלב רבים

הרמטכ"ל יודע זאת, אבל פוחד על תפקידו. המפכ"ל יודע זאת אבל חושש לקריירה, גם ראש השב"כ וראש המוסד, ראשי המודיעין והמשפטנים בצבא ובפרקליטות, שרי הממשלה וגם חברי הכנסת – כולם יודעים. רואים ומרגישים. מלחמת אזרחים בפתח.

כאילו… ממש קשה לזהות מי המתנחלים שהשתתפו בפוגרום אתמול. נכון משטרת יו"ש? אלוף מרכז? משטרה צבאית? רא"ל כוכבי? שר הביטחון גנץ?
מה אתם רוצים שפעילי השמאל יביאו אותם אזוקים למשרד שלכם? pic.twitter.com/MfZ3k48wWn

— איתי נבו – Itay Nevo (@itaylands) November 13, 2021

אין ברירה אחרת, אלא אם השלטון יתפוס את השור בקרניו ויסיים את הכיבוש בשטחים. קודם בעצירת נוער הגבעות האכזרי הפרוע והאלים, אחר כך בהפסקת ההתעללות בפלסטינים במחסומים ובהפקעת שטחים חקלאיים ובורות מים, ובהמשך בישיבה אל שולחן המו"מ עם נציגיהם. חלק מהם יושבים בכלא. אחרים יושבים במשרדים ברמאללה ובעזה. אבל לישראל אין ברירה.

עוד מלחמה מול הפלסטינים לא תפתור את הבעיה הפנימית של ישראל, בין המזרח למערב. בין תומכי הדמוקרטיה לבין תומכי מדינת האפרטהייד האלימה והגזענית. זו שתהיה מוקצה מחמת מיאוס ומחמת החוק הבין-לאומי על רוב מדינות העולם.

מלחמת האזרחים שתפרוץ, כאשר תפרוץ, תהיה אלימה וכואבת. הופכת קרביים. משפחות יתפרקו, יישובים עלולים להישרף ולהיחרב, רחובות ישראל בקו הירוק יתמלאו דם שיקיזו מתנגדי השינוי בתומכי השינוי. דם יישפך גם בהתנחלויות, שם יישלפו נשקי תושבי ההתנחלויות מול שוטרים וחיילים ואולי גם מול אזרחים שיבואו לסייע לפלסטינים. יבואו גם לסייע לכוחות הביטחון, שייאלצו לבחור צד.

מלחמת אזרחים היא מלחמה אכזרית. האויב הוא אחיך, מי ששירת איתך במילואים, החבר מהאוניברסיטה, אולי אף קרוב משפחה.

כוחות הביטחון ייאלצו לבחור צד. מלחמת אזרחים היא מלחמה אכזרית. האויב הוא אחיך, מי ששירת איתך במילואים, החבר מהאוניברסיטה, אולי אף קרוב משפחה

מי שחושב שמחתרות היו רק בזמן הקמת המדינה נגד הבריטים, לא מבין כנראה את נפש היהודי הישראלי שהקים כאן מדינה. גם אנשי הימין המתון יבקשו להקיא מתוכם את הימין הקיצוני. אלה שגדלו על ברכי ז'בוטינסקי ובגין לא יוכלו לשאת עוד את הקריאות למדינת הלכה, חיים לפי חוקי התורה שנכתבו לפני מאות שנים, אפליית נשים, להט"בים, שמאלנים, ערבים ורבים אחרים.

שום אדם בר דעת ובעל ערכי מוסר לא יוכל לעמוד מן הצד. בארה"ב זה התבשל במשך עשרות שנים (תחילת המאה ה-17 ועד 1865) של ניצול העבדים השחורים, עד שהמלחמה התפרצה כדי להגן על ערכי מוסר אמריקאים ועל זכויות אדם באשר הוא אדם. ללא הבדל דת, גזע או מין. זה יקרה גם בישראל. מדינה בת 73 שרוב חייה שולטת על עם אחר.

המדינה שעדיין שרויה תחת טראומת השואה, טראומת רצח רבין, טראומות של מלחמות המאיימות מבחוץ על קיומה, תתעורר להגן על ערכיה והגדרתה כאומה שוחרת שוויון, מוסר, צדק וערכים הומניים.

מדינה שלא יכולה עוד לבצע מעשים הצרובים בהיסטוריה שלה לדיראון עולם כלפי עם אחר. וכאשר המעשים הללו נעשים בשמם של אזרחים המתנגדים להם בכל נימי נפשם, המעשים הללו הם עילה למלחמה. מלחמת אזרחים על אופייה של מדינת ישראל.

אין שום אפשרות אחרת. הזיתים הכרותים בשטחים, הזקנים המדממים מול עיננו יומיום, הצבא שעומד מנגד ורק "מבצע פקודות" והשתיקה של מנהיגי המדינה. כל אלה לא יכולים להמשיך לעמוד עוד ללא תגובה.

הפוסט הזה לא קורא למלחמת אזרחים, הוא מתריע. על "גדות התעלה" נאספים כוחות גדולים, אין הסכם שלום באופק והמודיעין טוען ל"סבירות נמוכה". אבל החיילים במעוזים רואים את המלחמה המתקדרת מעל ראשם.

הפוסט הזה לא קורא למלחמת אזרחים, הוא מתריע. על "גדות התעלה" נאספים כוחות גדולים, אין הסכם שלום באופק והמודיעין טוען ל"סבירות נמוכה". אבל החיילים במעוזים רואים את המלחמה המתקדרת מעל ראשם

בעלי החוות בדרום אפריקה הרגישו. נהגי האוטובוסים בארה"ב של אמריקה ראו את הגזענות יומיום, עולה ומתיישבת מאחור. בבתי הספר כבר אי אפשר היה להסתיר את האפלייה ולא את הבושה. גם לא את צריבת ההיסטוריה נגד כל מי שנהג כלפי השחורים באורח מחפיר, מעליב, בוטה, אלים גזעני.

וזה התפרץ.

זה יתפרץ גם כאן. זה ברור. זה מוחשי. זה נראה בעין כל יום בכל אתר ועיתון. גם הנדסת התודעה של טייקוני התקשורת לא תעצור את התודעה הזו. ישראל עלולה להתפרק מבפנים אם ישראל הדמוקרטית לא תנצח במלחמה הזו.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

צינור הגז, ה–East Med Pipeline, שנועד לחבר את שדות הגז במזרח הים התיכון – בנתיב שעובר בין ישראל, קפריסין ויוון ומשם לאירופה – היה הפרויקט היומרני ביותר שנדון זה מספר שנים בעקבות גילויי הגז באזור בעשור האחרון.

האיחוד האירופי נרתם לכך ומימן סקר היתכנות של הפרויקט השאפתני. יחד עם זאת, לאורך כל הדרך היתכנות הצינור נתקלה בסימני שאלה מרובים בשל העלות הגבוהה שלו (ההערכה נעה סביב שבעה מיליארד דולר) ואורכו (קרוב לאלפיים ק"מ).

צינור הגז, ה–East Med Pipeline, שנועד לחבר את שדות הגז במזרח הים התיכון – בנתיב בין ישראל, קפריסין ויוון ומשם לאירופה – היה הפרויקט היומרני ביותר שנדון מזה שנים בעקבות גילויי הגז באזור בעשור האחרון

גם באיטליה, לשם היה אמור הצינור להגיע מיוון נשמעו קולות מסויגים לרוב, בעיקר מסיבות הנוגעות לאיכות הסביבה והתנגדות התושבים באזור אליו היה אמור להגיע הצינור. טורקיה מצידה התנגדה לפרויקט בטענה שהוא עובר במים הכלכליים שלה, ובמיוחד לאחר ההסכם שחתמה עם הממשלה בטריפולי, שכידוע נדחה על ידי רובם המכריע של השחקנים הרלוונטיים בזירה הבינלאומית.

כך או כך, השגרירות האמריקאית באתונה פרסמה לאחרונה, ב-10 בינואר, הודעה בה אישרה למעשה דיווחים קודמים בתקשורת היוונית בדבר נסיגה אמריקאית מתמיכה בפרויקט. בהודעה נאמר, שארה"ב מסיטה את תמיכתה לעבר חיבור כבלי החשמל המתוכננים בין מצרים, ויוון (ואפריקה), כמו גם לכיוון הכבל בין ישראל, קפריסין ויוון: "הפרויקטים הללו לא זו בלבד שיחברו בין משקי אנרגיה חיוניים, אלא יסייעו גם להכין את האזור למעבר לאנרגיה נקיה". בה בעת הודגש כי "ארה"ב נותרה איתנה בתמיכתה במאמצים לקדם שיתוף פעולה אזורי, כולל במסגרת 3+1, שכוללת את ארה"ב, ישראל, יוון וקפריסין".

מה עומד מאחורי שינוי העמדה האמריקאית?

סביר שהסיבה העיקרית נובעת מאי מעשיותו הברורה של הפרויקט. זאת ועוד, יש בכך גם לתרום להפחתת המתח באזור, לנוכח העמדה הטורקית. אין גם להוציא מכלל אפשרות אינטרס אמריקאי כלכלי "אגואיסטי", בדמות העדפתה למכור (יותר) גז מונזל לאירופה במידת הצורך, מה שהיא כבר עושה כעת.

סביר שהסיבה העיקרית לשינוי העמדה האמריקאית נובעת מאי מעשיותו הברורה של הפרויקט. יש בכך גם לתרום להפחתת המתח באזור, לנוכח העמדה הטורקית. ויתכן אינטרס אמריקאי כלכלי "אגואיסטי"

כאמור, גם באירופה לא נרשמה התלהבות רבתי מהצינור, למרות שהאיחוד האירופי מימן סקר היתכנות. יצוין, שכבר בסוף אוקטובר 2021 מקור בנציבות האירופית הגדיר את הפרויקט כ"מסובך", וכמי שאינו עולה בקנה אחד עם היעדים ארוכי הטווח לעבר אנרגיה ירוקה.

מה משמעותה והשלכותיה של העמדה האמריקאית העדכנית?

ברור למדי, שבשלב זה מדובר בהקפאתו של הפרויקט, שכאמור ממילא לא נהנה מסיכויי היתכנות גבוהים. יש לזכור, שלאורך כל הדרך חשיבותו העיקרית של הצינור הייתה מדינית-אסטרטגית. הוא היווה המחשה, אמנם יומרנית ביותר, של המשולש שנוצר בין ישראל, יוון וקפריסין, ושל פוטנציאל האנרגיה של האזור עבור אירופה.

הפוטנציאל לשיתוף פעולה בתחום האנרגיה היווה זרז משמעותי למפגשי אינטרסים מרובים ורחבים יותר במגוון תחומים. המשולש הישראלי–יווני–קפריסאי תרם גם במידה משמעותית לארכיטקטורה האזורית שנבנתה בשנים האחרונות, ובעיקר עם הקמתו של פורום הגז האזורי בינואר 2019. אגב, שרת האנרגיה הקפריסאית היא הנשיאה התורנית של הפורום השנה, שמטהו נקבע כידוע בקהיר.

זאת ועוד, חלופות היצוא האזוריות של הגז הטבעי התקבעו בשנים האחרונות באזור עצמו (הסכמי היצוא בין ישראל למצרים וירדן), ודרך מתקני ההנזלה במצרים. במילים אחרות: היתכנותו המעשית של צינור ה–East Med  פחתה, אף ללא האג'נדה הירוקה של האיחוד האירופי.

לאורך כל הדרך חשיבותו העיקרית של הצינור הייתה מדינית-אסטרטגית. הוא היווה המחשה, אמנם יומרנית ביותר, של המשולש שנוצר בין ישראל, יוון וקפריסין, ושל פוטנציאל האנרגיה של האזור עבור אירופה

האם יהיה בכך כדי לפגום בשיתוף הפעולה המדיני-אסטרטגי במשולש הישראלי–יווני–קפריסאי? האם תיפגע מערכת היחסים האמריקאית–הלנית, שהתהדקה עד מאד בשנים האחרונות? התשובה שלילית לשתי השאלות.

ניתן להפליג ולהוסיף, כי מבחינות רבות הפרויקט היומרני של צינור הגז "עשה את שלו". הוא המחיש את הפוטנציאל האסטרטגי שנוצר במזרח הים התיכון, הידק את מפגשי האינטרסים ומערכת היחסים בין וושינגטון, אתונה וניקוסיה, הישג לא מבוטל כלל ועיקר אם זוכרים את המשקעים ההיסטוריים בין שלש המדינות.

יש להניח, כי בין שלוש המדינות השותפות לפרויקט – ישראל, קפריסין ויוון – האחרונה היא המאוכזבת ביותר. ישראל מצויה בשלב המתקדם ביותר מבחינת ניצול מאגרי הגז שלה; קפריסין הצליחה לחתום על הסכמים עם ישראל, מצרים ולבנון (זה האחרון אמנם טרם אושרר בפרלמנט הלבנוני) ביחס למים הכלכליים שלה, וגילתה מאגרי גז בתחומה. היא מצויה אמנם בעימות חזיתי מסובך מאין כמותו עם טורקיה, אולם זו סוגיה מורכבת בפני עצמה, שלא זה המקום להיכנס אליה. יוון טרם הצליחה להסדיר את חילוקי הדעות שלה, העמוקים ומורכבים מאין כמותם, עם טורקיה ביחס למים הכלכליים, ואף אינה קרובה לכך. מבחינה זו היא מצויה מאחור ביחס למיצוי פוטנציאל האנרגיה במזרח אגן הים-התיכון.

למרות זאת, הברית שנוצרה בין ישראל והמדינות ההלניות חשובה לאין ערוך מהיתכנותו, או כעת הקפאתו, של פרויקט בסדר גודל מעין זה. מפגשי האינטרסים והאמון שנבנו בין שלוש המדינות הינם נכס אסטרטגי בפני עצמו, ומהווים את אחד מאבני היסוד של מערכת היחסים האזורית של העשור האחרון.

אנקרה, יש להניח, שבעת רצון מההחלטה האמריקאית. יש לצפות, שתברך עליה, ותראה בכך חיזוק לעמדתה, אף שכאמור ההיתכנות הכלכלית של הצינור ממילא הייתה נתונה בספק רב. ואכן, הנשיא ארדואן חש להבהיר (ב-17.1), כי יצוא גז ישראלי לאירופה יכול להיעשות רק דרך טורקיה, ושניתן לשאת ולתת על התנאים לכך. הוא הזכיר שמתקיים דיאלוג עם הנשיא הרצוג וכי רה"מ בנט "שולח מסרים במישורים שונים". במילים אחרות: אנקרה הזדרזה לשלוח איתות חיובי לעבר ירושלים.

הברית שנוצרה בין ישראל והמדינות ההלניות חשובה לאין ערוך מהיתכנותו, או כעת הקפאתו, של פרויקט בסדר גודל מעין זה. מפגשי האינטרסים והאמון שנבנו בין שלוש המדינות הינם נכס אסטרטגי בפני עצמו

כך או כך, האתגר לייצב את מערכות היחסים המתוחים באגן המזרחי של הים-התיכון, ובעיקר בין טורקיה ושאר השחקנים המרכזיים באזור, נותר בעינו. נדרשת לכך מדיניות אמריקאית אסרטיבית יותר, שבנסיבות הנתונות לא נראה שוושינגטון מעוניינת להוביל אותה.

אחד המבחנים המעניינים של המדיניות האמריקאית בהקשר האנרגטי במזרח הימ"ת נוגע דווקא לזווית הלבנונית: האם אספקת הגז ממצרים, דרך ירדן וסוריה ללבנון אכן תתממש? ובכן, עושה רושם שכן, כולל לאחר הערבות האמריקאית, מן הימים האחרונים, כי עסקה זו לא תיפגע עקב הסנקציות המוטלות על משטר אסד בסוריה, וכמובן התיווך האמריקאי ביחס לקו הגבול הימי הישראלי–לבנוני (ובהקשר זה סימני השאלה הרבה יותר גדולים).

מזרח הימ"ת מוסיף לייצר גלים מעניינים ביותר, באופן ששב וממחיש את הצומת המרתקת בה מצויה ישראל.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

בשנת 2018, בוועידת האו"ם לשינויי האקלים של שנת 2018, עמדה מול באי הוועידה נערה בת 15 בשם גרטה טונברג, הלוקה באספרגר ו-OCD ואמרה:

”אנשים סובלים. אנשים מתים. המערכות האקולוגיות שלנו מתמוטטות. אנו בפתחה של הכחדה המונית, וכל מה שאתם מסוגלים לדבר עליו הוא כסף, ואגדות על צמיחה כלכלית נצחית. איך אתם מעזים?“.

בשנת 2018, מול באי בוועידת האו"ם לשינויי האקלים, עמדה נערה בת 15 בשם גרטה טונברג, הלוקה באספרגר ו-OCD ואמרה: "אנו בפתחה של הכחדה המונית, וכל מה שאתם מסוגלים לדבר עליו הוא כסף"

במילים אלו מתחה גרטה טונברג קו ישיר אל הדברים שאמר למעלה ממאה שנים קודם לכן צ׳יף רוב וולף:

"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו, רק אז אולי יבינו בני האדם שאי אפשר לאכול כסף".

גרטה תונברג היא לא רק אשת השנה של טיימס מאגזין, אלא שהיא האישיות הצעירה ביותר שזכתה לככב כאיש/ה השנה על שער המגזין! pic.twitter.com/DVgnyiEnzs

— esty segal ‏‎‏‎‏‎‏‎إيستي (@EstyS) December 11, 2019

בני דור ה-Z אליו שייכת טונברג, נולדו לאחר עידן המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות. רובם נולדו אחרי אסון התאומים ולצד גל פיגועי הטרור בשנות ה-2000 במערב. הם חיים בתחושה של איום קיומי גובר ותפיסת העולם כ"לא בטוח". הם בעלי מודעות גלובלית גדולה יותר וחשים אחריות אישית על העולם אותו הם תופסים כ"שלנו".

יותר מהדור שקדם להם הם מוטרדים בנושאים חברתיים, סביבתיים, גלובליים, יצירת עולם טוב. הם בעלי זיקה קהילתית גבוהה יותר למרות שגדלו לכאורה בבדידות מול מסכים.

הם מגלים סובלנות רבה יותר כלפי אחרים וצפויים להיות הדור המגוון ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית, עם קצב גידול מהיר של משפחות מעורבות וקבלת הומואים, לסביות וטרנסג'נדרים לחברה כפי שלא היה בעבר. ברובם הם חסרי אמונה בממסד ובממשלות או לפחות לא מקבלים אותם כמובנים מאליהם.

זו לא הפעם הראשונה שהדור הצעיר מערער על סדרי עולם ישנים המייצגים בעיניו מסורת רעה והרסנית: הנוער לשלטון! קראו ילדי הפרחים בשנות ה-60 על רקע מלחמת וייטנאם. רובם התיישרו לקונצנזוס הנוח של חיים ״נורמטיביים״ כפי שרוח החברה הכתיבה, או דוכאו על ידי הממסד (אבי הופמן).

יותר מהדור שקדם להם הם מוטרדים בנושאים חברתיים, סביבתיים, גלובליים, יצירת עולם טוב. הם בעלי זיקה קהילתית גבוהה יותר למרות שגדלו לכאורה בבדידות מול מסכים

הדור הצעיר כמנוף לשינוי אינו רעיון חדש. הילדים גויסו כשומרי הסף לחגירת חגורות בטיחות, והקמפיין המונומנטלי משנות ה-60 נגד קטיפת פרחי הבר, זכור ככזה שיצר שינוי תודעה עמוק והשפעה מוצלחת.

גם ארגוני הנוער ותנועות הנוער משתייכים לעולם בו המבוגרים מחנכים את הצעירים. הצופים, הנוער העובד, ועד פעילויות לנוער כמו תנועת "אחריי", שומרי הגן" או "חמש אצבעות" ממשיכות להיות עמוד השדרה בחינוך הבלתי פורמלי – אבל מובלות על ידי מבוגרים ולכן מבחינות רבות מייצגות את העולם הישן.

לא מדובר ברצון לבטל את החשיבות של פעילויות אלו, למרות שמדובר במסגרות ותיקות ושמרניות יחסית. נראה כי הדור הצעיר מודע לכוחו, דורש את ההשתנות הגלובלית בתחומים שונים ואף מוביל אותה. גם אם ההובלה נעשית על ידי מנהיגות מבוגרת, הרי שכיום יותר ויותר, הרוח הגבית ומצפן המדיניות מוכתבים על ידי הדורות הצעירים והמבוגרים חשים שהצדק עימם ומאפשרים לנוער להשפיע יותר מבעבר.

נראה כי הדור הצעיר מודע לכוחו ודורש את ההשתנות הגלובלית. גם אם ההובלה נעשית ע"י מנהיגות מבוגרת, הרוח הגבית ומצפן המדיניות מוכתבים ע"י הצעירים, והמבוגרים מאפשרים להם להשפיע יותר מבעבר

אבל הפעם זה שונה. ההבדל הגדול הוא שכאן לא מדובר על רתימת הנוער בקמפיין שיצרו המבוגרים, אלא על הובלה ספונטנית ומנהיגות אותנטית של הנוער לנושאים שמעסיקים אותם. דור ה-Z פועל באופן שלא נעשה עד עכשיו וזה להתארגן באופן הכי טבעי שהוא מכיר: רשתות חברתיות דיגיטליות היוצאות החוצה לשטח.

כפי שכתב יובל נח הררי בספרו על ההיסטוריה של המחר:

"כדי לעשות מהפכה אין די במספרים…. אלא ברשת של אנשים… היודעים לשתף פעולה".

מחאת האקלים ומחאות אחרות הנן נביטה של ארגוני נוער שנוצרו על ידי נוער.
העולם מוכן למהפכה הזו. דור ה-Z מדבר טכנולוגיה כ"שפת אם" המהווה את הפלטפורמה דרכה מתנהלות מערכות החיים.

הגלובליזציה הפכה את הגיוון האנושי (דייוורסיטי) לערך מוביל, ערעור הגבולות של תקינות וחוסר תקינות ואפילו התיישרותו של הממסד הדתי לתפיסות חדשות.

הצורך בשינוי ברור והמוטיבציות לרסן את הדור הצעיר נמוכות יותר וגם פחות אפשריות לנוכח המצב הקיים. גם לא מדובר על מרד לשם מרד – אלא אמירה פוזיטיבית עם מטרה טובה ומוגדרת. מעבר ל"המבוגרים לא מבינים" ניצבת עמדה: זה העולם שלנו, המבוגרים נכשלו בדאגה לעתיד. זה תפקידנו ואנחנו נדאג לו!

אם בשנות ה-60 דובר על "שלום, שוויון ואחווה", ובעקבותיו 60 שנה ללא מלחמות עולמיות וצמיחה כלכלית, כיום מדובר על אקולוגיה, הוגנות חברתית וסביבתית על פני הגלובוס כולו כדי שלא נאבד את היקום שאנו חיים בו ובמשך עשרות שנים הורסים אותו במו ידינו. השינוי המבוקש מצטרף למוכנות של הדור המוביל את השינוי, לשלם מחיר בוויתור על נוחיות והרגלים ישנים.

לא מדובר על מרד לשם מרד – אלא אמירה פוזיטיבית עם מטרה טובה ומוגדרת. מעבר ל"המבוגרים לא מבינים" ניצבת עמדה: זה העולם שלנו, המבוגרים נכשלו בדאגה לעתיד. זה תפקידנו ואנחנו נדאג לו!

המבוגרים שבינינו צריכים לתת לאש הזו לבעור, לפתח סביבת השראה ולפנות לפעלתנות מרחבי המימוש. המטרה משותפת – הצלת הכדור בו יחיו ילדינו והדורות הבאים.

דני עבודי הוא מנהל מרכז ק.מ.ה באורנים. הוא בוגר תכנית מנדל למנהיגות חינוכית במסגרתה חקר את נושא המצויינות כערך ופיתוח אישי כמנוף לשינוי חברתי. הקים וניהל את חברת ההייטק "שארפ מינד סולושנס" לפיתוח יכולות חשיבה. בהמשך פנה לחינוך, והקים מיזמים חינוכיים וטכנולוגיים לקידום החינוך הציבורי על בסיס מקומי. עבודי בוגר הפקולטה להנדסה, בעל תואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. מתגורר באבן יהודה, נשוי ואב לשניים.