אני שונא ביקורת ספרים. ביקורת היא אולי רע הכרחי, אבל בכל זאת אני שונא.
אני חושב גם שמבקרי ספרות שונאים סופרים. אני חושב ככה, כי אני בעצמי שונא סופרים, ואני שונא אותם כי אני מקנא בהם. אני כל כך רוצה לכתוב ספר, אבל אני עצלן, וכנראה גם לא מספיק מוכשר, ולכתוב ביקורת קטלנית על ספר זו דרך נפלאה לפרוק את הרעל שמצטבר אצל עצלנים מעוטי כשרון כמוני.

אני חושב שמבקרי ספרות שונאים סופרים, אני חושב ככה כי אני בעצמי שונא סופרים, ואני שונא אותם כי אני מקנא בהם

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

את אלי שמואלי אני דווקא לא שונא, ואת הספר שלו המשורר והחשפנית ממש אהבתי.

אלי שמואלי אומר שהספר שלו הוא על השקרים שאדם מספר לעצמו כשהוא מחפש עבודה שהוא לא רוצה בה, אבל מה הוא יודע? הוא בסך הכל כתב את הספר, זה לא נותן לו שום זכות להחליט בשבילי על מה הספר.

מהרגע שהספר פורסם הוא כבר לא שלך אלי, הוא של הקורא, וכל אחד מוצא בו מה שהוא רוצה. בעיני גפי אמיר מהארץ הספר הוא מניפסט שוביניסטי מגעיל למשל, והנה דוגמה למה אני שונא ביקורת ספרות, בעיקר ביקורת שאין לה שום קשר לספרות וכולה אג'נדה פוליטית בתחפושת.

יש ספרים על גיבורים, יש ספרים על אנטי-גיבורים ויש גם כאלה על גיבורי על. המשורר והחשפנית לדעתי הוא ספר על אנטי-גיבור על. יהושע המשורר מנהל חיים ביקום משלו, שכולל ראיונות עבודה תכופים לעבודות בהן הוא לא מעוניין ובכתיבת שירה אובססיבית שהוא משוכנע שאף אחד לא ירצה לקרוא, מה שלא מפריע לו לחלום להתגלות כמשורר. יהושע מתעב את העולם הבורגני שמסביבו וקצת שונא את עצמו ברגעים שהוא מתפתה למנעמיו.

הסיפוק הגדול של יהושע, אקט המרד המושלם במערכת הוא להתפטר מאחת מהעבודות הבזויות והשנואות עליו. לכל גיבור-על יש את ה"סופר פאואר" שלו -כח העל של יהושע זה הכח להתפטר, כמה מאתנו עלובי החיים הכלואים בעבודות איומות אותן אנחנו שונאים, מפנטזים על כח-על כזה?

יהושע מתעב את העולם הבורגני שמסביבו וקצת שונא את עצמו ברגעים שהוא מתפתה למנעמיו

יהושע הוא בסופו של דבר ולמרות הכל אדם מוסרי, היחסים שלו עם הנשים בחייו הם מוזרים אולי, אבל הם יחסי ניצול הדדי ורחוקים מאד ממה שעולה מהזעקה הפמיניסטית של המבקרת מעתון הארץ.

לאורך הקריאה השתעשעתי במחשבה כמה מאלי שמואלי יש ביהושע, והאם בגלל זה שמואלי לא הקצין את הדמות, לא הפך אותה לדמות מנצלת, אפלה ולא מוסרית, כמו שאולי אני הייתי עושה אם הייתי כותב את הספר, אבל אני כזכור עצלן חסר כשרון.

אז בסוף כן כתבתי מין ביקורת על ספר, אבל רק כי מאד נהנתי לקרוא אותו, הייתי רוצה שגם אתם תיהנו.

גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.

הידעתם שעד היום מצטטים קטעים מדברי ההספד של משה דיין על רועי רוטברג שנהרג עם עוד שלושה צעירים בהתקפת פידאיון על נחל עוז? שאלוף פיקוד הדרום ירון פינקלמן נכנס לתפקידו רק 4 חודשים לפני המלחמה? שהאירוע במסיבת הטבע ברעים היה הטבח הגדול ביותר בתולדות המדינה?
הא'-ב' של מונחי המלחמה בעזה, המשך.

ל'

ליבשטיין אופיר – ראש המועצה האזורית שער הנגב שנרצח בשבת השחורה. התגורר בכפר עזה.

גדעון אלון הוא עיתונאי. הוא עבד 35 שנים כעתונאי ב״הארץ״, מתוכן 17 שנים ככתב פרלמנטרי של הארץ, ולאחר מכן 14 שנים ב״ישראל היום״. הוא הגיש תכניות בערוץ הכנסת, הפיק סרט תיעודי על תפקוד ועדת חוץ ובטחון ופירסם שלושה ספרים. האחרון שבהם הוא: ״מתחככים״, ובו סיכום 40 שנות עבודתו העיתונאית. בסוף אפריל 2021 יצא לגימלאות.

בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973 מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינג'ר עזר לסיים את הקרבות בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הפסקת האש יצרה את הבסיס להסכם השלום ההיסטורי בין קהיר וירושלים, שהוביל ליצירת יציבות יחסית באזור תחת מטריית ההגמוניה האמריקאית.

הצלחתו של הדיפלומט האמריקאי המיתולוגי שיקפה אסטרטגיה של צעדים הדרגתיים, בניגוד לשאיפה למפץ מדיני שיפתור את כל הבעיות. המטרה המרכזית של ד"ר קיסינג'ר הייתה להסיר את מצרים ממחנה הקונפליקט הערבי עם ישראל, וכמו במקרה של צרפת לאחר המלחמות הנפוליאוניות – לשלב אותה בסדר אזורי חדש, ובו בזמן לבודד את מדינות ערב הרדיקליות שנתמכו על ידי ברית המועצות.

ד"ר לי-און הדר הוא עיתונאי, פרשן לעניינים גלובליים ומרצה ליחסים בינלאומיים בוושינגטון. לשעבר עמית מחקר במכון קאטו ופרופסור אורח באמריקן יוניברסיטי, הוא משמש כעת כעמית בכיר במכון למחקרי מדיניות חוץ ועורך תורם בנשיונל אינטרסט מגזין.

אזרחי ישראל,

"ישראל לפני הכל" זו לא רק סיסמה בקמפיין בחירות אלא עיקרון שהנחה אותי לאורך השירות הצבאי ומנחה אותי כל העת גם בחיים הציבוריים.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).