אני שונא ביקורת ספרים. ביקורת היא אולי רע הכרחי, אבל בכל זאת אני שונא.
אני חושב גם שמבקרי ספרות שונאים סופרים. אני חושב ככה, כי אני בעצמי שונא סופרים, ואני שונא אותם כי אני מקנא בהם. אני כל כך רוצה לכתוב ספר, אבל אני עצלן, וכנראה גם לא מספיק מוכשר, ולכתוב ביקורת קטלנית על ספר זו דרך נפלאה לפרוק את הרעל שמצטבר אצל עצלנים מעוטי כשרון כמוני.
אני חושב שמבקרי ספרות שונאים סופרים, אני חושב ככה כי אני בעצמי שונא סופרים, ואני שונא אותם כי אני מקנא בהם
הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי
את אלי שמואלי אני דווקא לא שונא, ואת הספר שלו המשורר והחשפנית ממש אהבתי.
אלי שמואלי אומר שהספר שלו הוא על השקרים שאדם מספר לעצמו כשהוא מחפש עבודה שהוא לא רוצה בה, אבל מה הוא יודע? הוא בסך הכל כתב את הספר, זה לא נותן לו שום זכות להחליט בשבילי על מה הספר.
מהרגע שהספר פורסם הוא כבר לא שלך אלי, הוא של הקורא, וכל אחד מוצא בו מה שהוא רוצה. בעיני גפי אמיר מהארץ הספר הוא מניפסט שוביניסטי מגעיל למשל, והנה דוגמה למה אני שונא ביקורת ספרות, בעיקר ביקורת שאין לה שום קשר לספרות וכולה אג'נדה פוליטית בתחפושת.
יש ספרים על גיבורים, יש ספרים על אנטי-גיבורים ויש גם כאלה על גיבורי על. המשורר והחשפנית לדעתי הוא ספר על אנטי-גיבור על. יהושע המשורר מנהל חיים ביקום משלו, שכולל ראיונות עבודה תכופים לעבודות בהן הוא לא מעוניין ובכתיבת שירה אובססיבית שהוא משוכנע שאף אחד לא ירצה לקרוא, מה שלא מפריע לו לחלום להתגלות כמשורר. יהושע מתעב את העולם הבורגני שמסביבו וקצת שונא את עצמו ברגעים שהוא מתפתה למנעמיו.
הסיפוק הגדול של יהושע, אקט המרד המושלם במערכת הוא להתפטר מאחת מהעבודות הבזויות והשנואות עליו. לכל גיבור-על יש את ה"סופר פאואר" שלו -כח העל של יהושע זה הכח להתפטר, כמה מאתנו עלובי החיים הכלואים בעבודות איומות אותן אנחנו שונאים, מפנטזים על כח-על כזה?
יהושע מתעב את העולם הבורגני שמסביבו וקצת שונא את עצמו ברגעים שהוא מתפתה למנעמיו
יהושע הוא בסופו של דבר ולמרות הכל אדם מוסרי, היחסים שלו עם הנשים בחייו הם מוזרים אולי, אבל הם יחסי ניצול הדדי ורחוקים מאד ממה שעולה מהזעקה הפמיניסטית של המבקרת מעתון הארץ.
לאורך הקריאה השתעשעתי במחשבה כמה מאלי שמואלי יש ביהושע, והאם בגלל זה שמואלי לא הקצין את הדמות, לא הפך אותה לדמות מנצלת, אפלה ולא מוסרית, כמו שאולי אני הייתי עושה אם הייתי כותב את הספר, אבל אני כזכור עצלן חסר כשרון.
אז בסוף כן כתבתי מין ביקורת על ספר, אבל רק כי מאד נהנתי לקרוא אותו, הייתי רוצה שגם אתם תיהנו.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
רכבת הרים רגשית
הכותרות הראשיות עכשיו
מה אתם רוצים מיצחק הרצוג? למה ציפיתם? לנשיא אמיץ? דעתן? יוזם? מוביל? נשיא עם ביצים, שלא פוחד לומר את מה שהוא חושב? נשיא אקטיבי, שנלחם, למשל, בשחיתות השלטונית?
למה ציפיתם? לנשיא עם עמוד שדרה? עם חזון? למנהיג בעל השראה? לדמות כריזמטית, שתאחד את העם? למה ציפיתם מהאזרח מספר 1? לאישיות שהיא מעל הפוליטיקה?
ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
אחרי הרמת דגל אדום שמטרתו להזהיר ולהתריע מפני ההליכים הדיקטטוריים שאנו נמצאים בעיצומם, כמו שהם מוצגים בספר "על הרודנות" של טימותי סניידר, מגיע ספרו הדקיק של אומברטו אקו "הפשיזם הנצחי" (במקורו מאמר) ומקל עלינו באיתור 14 סימנים לזהות את שלטון פשיסטי.
כל אחד מהסימנים הבאים מהווה, עם יישומו, מצב שלטוני של קדם פשיזם, ומצביע על הרגע שלפני ההפיכה למשטר פשיסטי:
פאר לי שחר היא עיתונאית, חברה בוועד המרכזי של מפקדים למען בטחון ישראל, בוועד של מדרשת אדם, ופעילת שלום בתנועת נשים עושות שלום, והיא שרת ההסברה בממשלת השיקום - ממשלת הצללים הלאומית. הייתה עורכת, כתבת ומגישה בקול ישראל במשך 25 שנה. יש לה ותק של עשרות שנים בתקשורת - בגלי צה"ל (ככתבת הראשונה ביומני החדשות) וככתבת מדינית ופוליטית בעיתון חדשות ועל המשמר.
למקרה שפיספסת
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
רפורמת "סער-לוין" מציעה שינוי יסודי לא רק בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, אלא גם בכינון חוק יסוד החקיקה, המיועד לשרטט מסגרת ברורה ונבדלת להליכי חקיקה חוקתיים.
ההצעה, שנועדה למנוע חקיקת חוקי יסוד במחטף או כתגובה ללחצים פוליטיים וקואליציוניים, מציבה בפנינו הזדמנות (נדירה) לעגן עקרונות הליכיים שיטפחו פוליטיקה חוקתית שקולה, מובחנת ורצינית.
גונן אילן הוא עו״ד ודוקטורנט למשפטים (PhD) באוניברסיטת בר אילן בתחומי תורת חקיקה ודיני חקיקה.
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
תודה. מומלץ גם להכיר את הביקורת של איטו אבירם על הספר:
"הספר מלא ברגעים של אמת הנובעת מיכולת התבוננות עמוקה. רגעים שהם תיאורים, דימויים ותובנות. רחובות, רגעים, מבנים (התיאור המדהים של בניין כלל הישן בירושלים – פנינה אמיתית). הדמויות שבספר משורטטות בבהירות יוצאת דופן וזעקתו של הגיבור, הצמא להכרה בכישרונו, אינה מרפה.
ספר שיש בו כנות נדירה, מושך לקריאה ועם זאת עמוק ומורכב, שלקח אותי הלאה מכאן והפך אותי לשותף נרגש לחוויות העוברות על המשורר בדרך החתחתים שבה בחר ללכת."
מסכים עם כל מילה של גיא נבו. הספר מציג דמות מעניינת ביותר של מי שמביט בירושלים האמיתית ללא שום כסות, ירושלים של מטה המצוייה בדיוק שם למטה, היכן שגדלתי, על הקירות המטונפים, הסימטאות המסריחות, בניני המשרדים העלובים, הבארים העשנים, האנשים האומללים, לשכות ההשמה המנוכרות, וכל היתר, ואינו מסתיר את הרגשות האמיתיים לנוכח כל זה, גם במחיר הצפוי של ביקורת, אינטליגנטית ככל שתהיה, המסרבת לקבל רגשות אותנטיים מסוג זה אלא כפרודיה.