כדורסל מנצחים בהגנה, ומלחמה? 

כוח מחטיבת השריון 7 באימון. (צילום: צילום: דובר צה"ל.)
צילום: דובר צה"ל.
כוח מחטיבת השריון 7 באימון.

לאורך השנים, למרות שמו, היה צה"ל צבא ההתקפה לישראל. אולם על רקע עימותי השנים האחרונות עלתה חשיבות ההתגוננות, הרגל הרביעית בתפיסת הביטחון. אלא שבמלחמות, לא מנצחים בהגנה.

ירי הרקטות מרצועת עזה בלילה שבין שבת לראשון, ולצדו המתיחות בגבול לבנון שנמשכת כבר מעל מאה ימים, ממחישים עד כמה עלתה חשיבות ההגנה בתפיסת הביטחון הישראלית. מאז מלחמת המפרץ הראשונה, וביתר שאת מאז מלחמת לבנון השנייה, נוספה ההתגוננות, גם אם באופן לא רשמי, כאחת מארבע הרגליים של תפיסת הביטחון הישראלית (האחרות היו ונשארו: הרתעה, התרעה והכרעה).

בהכללה, לעימותים שבהם לחמה מדינת ישראל מאז מלחמת לבנון הראשונה היו כמה מאפיינים משותפים. למרות שהאויב הורתע ממערכה כוללת, זו פרצה (כך למשל, ב־2006 וב־2014), ההתרעה היתה חלקית עד חסרה והכרעה של ממש לא היתה שם.

בהכללה, לעימותים בהם לחמה ישראל מאז מלחמת לבנון ה-1 היו כמה מאפיינים משותפים. למרות שהאויב הורתע ממערכה כוללת, זו פרצה, ההתרעה היתה חלקית עד חסרה והכרעה של ממש לא היתה שם

יוצאים מן הכלל היו מבצע "חומת מגן", שהיווה מהלך של היפוך קערה שאיפשר בהמשך, לאחר שליטה מחדש בשטח ושורה ארוכה של מבצעים ופעולות, את הכרעת טרור המתאבדים ביהודה ושומרון, ומבצע "עופרת יצוקה", שהיה למעשה פעולת גמול בקנה מידה רחב, יזום ומוגבל במהותו.

בהתחשב בכך שגם המערכות הבאות עשויות להתנהל בהתאם, עברה ישראל להשקיע בהגנה. רק לאחרונה, בעקבות הנחה כי הג'יהאד האסלאמי יבקש לציין את יום השנה לחיסול בהא אבו אל־עטא במבצע "חגורה שחורה", נפרסו סוללות "כיפת ברזל" בכוננות מוגברת בדרום. במקביל, בתרגיל "חץ קטלני" שניהל צה"ל, הוקדשו מאמצים רבים לסיכול חדירת הכוחות שדימו את כוח הקומנדו של הארגון, "רדואן", לפשיטות בשטח ישראל.

צה"ל הוא צבא התקפי שנדרש להגנה

הסדרה "שעת נעילה" שמשודרת בכאן 11 מתארת יפה את קרבות הבלימה העזים (גם אם תחת אילוצי הפקה והצורך לייצר דרמה קולנועית), שבהם לחמו כוחות צה"ל ברמת הגולן במלמת יום הכיפורים. הסיפור המרכזי בסדרה נסוב סביב מוצב 87 שאותו מאיישים צנחנים ולוחמי שריון, שמבוסס על לחימת השריונרים והצנחנים בפיקוד המ"מ מנחם אנסבכר מגדוד 50, בתל סאקי.

הסדרה ייחודית בכך שהיא מביאה למסך את הדרמה שהיתה בשעתו שמורה רק לספרי עיון ורומנים, ולא בכדי כתב ב־2012 האלוף (מיל.) גרשון הכהן, קצין שריון ומפקד גיס לשעבר, שהמלחמה "מחכה לשפילברג".

אבל בטרם הסדרה בכל זאת נכתבו כמה ספרים שהמחישו את הכאוס והטלטלה שבימיה הראשונים. אחד מהם הוא ספרו הראשון של הסופר והתסריטאי בני ברבש, "היקיצה הגדולה" (הוצאת כתר, 1982). ברבש, שלחם במלחמה כקצין בחטיבת גולני ונפצע בהיתקלות עם הקומנדו הסורי סמוך למזרעת בית ג'אן, במהלך מתקפת הנגד לשטח סוריה, כתב רומן על השבר הגדול שהותירה המלחמה.

ספרו של הסופר והתסריטאי בני ברבש, "היקיצה הגדולה", המחיש את הכאוס והטלטלה בימי המלחמה הראשונים. ברבש, שלחם כקצין בחטיבת גולני ונפצע בהיתקלות עם הקומנדו הסורי, כתב רומן על השבר הגדול שהותירה המלחמה

גיבור הספר, אל"מ אלי הנגבי, עבר הסבה לשריון והביא עמו את הגישה "שספג בצנחנים במשך שנים" (עמוד 14). במלחמה הוא פיקד באומץ על חטיבת שריון בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן, בתנאים בלתי אפשריים. הנגבי מצטייר מהספר כבן דמותו של הרמטכ"ל לשעבר דן שומרון, שהיה גם הוא צנחן שבמלחמה פיקד על חטיבת השריון 401 שלחמה בסיני. צה"ל, כתב ברבש, לא נערך כראוי להגנה, והנגבי,

"לא הספיק לקבץ את חטיבתו שפוזרה לכל רוח, לאחות את קרעיה השותתים, להרגיע את חייליו המבוהלים שפניהם האפירו, וכבר שולב בקרבות ההבקעה" (עמוד 6).

אמנם הסבירות שצה"ל יידרש שוב לבלום מאסות של טנקים כמו ב־1973 נמוכה, אולם במלחמה נדרש צה"ל לסכל חדירה של כוחות קומנדו, מתאר שמזכיר את האיום מצד כוחות "רדואן" של חזבאללה ו"נוח'בה" של החמאס.

בספרו המרתק "אינדיאנים על גבעה 16" (הוצאת משרד הביטחון, 2003), תיאר אביחי בקר, יוצא חטיבת גולני שפיקד במלחמת יום הכיפורים על פלוגה בגדוד 12, את קורותיה (הפעם האמיתיים לגמרי) של פלוגה ג' בגדוד 51 של גולני במלחמה. על הפלוגה פיקד סרן יגאל פסו, חברו למחזור של בקר מהפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה.

פסו מונה למפקד הפלוגה כחצי שנה לפני שפרצה המלחמה ונכנס לנעליים הגדולות שהשאיר המפקד הקודם, שמריהו ויניק, שעבר לפקד על סיירת גולני. כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה, ב־9 באוקטובר, סיכלה הפלוגה חדירה של הקומנדו הסורי שנחת במסוקים סמוך לצומת נפח, שהיתה צומת דרכים אסטרטגית במרכז רמת הגולן, ובה מוקמה מפקדת אוגדה 36. פסו הוביל כוח מן הפלוגה שהוקפץ לנקודת הנחיתה בנגמ"שים.

"יותר פרי אלתור מאשר קרב סדור זה היה. הם רצו בין גדרות האבנים תוך ירי והטלת רימונים, כדורים ופצצות RPG שרקו" (עמוד 41). בקרב, ציין בקר, לקח חלק גם "כוח של סיירת מטכ"ל עליו פיקד רס"ן יוני נתניהו. במהלך לחימתם של אלה נהרגו שניים מאנשי היחידה ושבעה נפצעו. עשרות גופות של סורים נותרו פזורות בשטח" (עמוד 43).

קשה להעריך מה היה מתרחש ברמה, לו היו מצליחים כוחות הקומנדו לתפוס נקודות מפתח ולהשהות ולעכב את תנועת כוחות צה"ל.

עבור פסו, כתב בקר, זה היה קו פרשת המים.

"הספקות שניקרו אודות כישוריו התחלפו בהערכה עצומה" (עמוד 44).

בהמשך המלחמה הוביל פסו את פלוגתו בקרב על החרמון, ונפל במהלך הלחימה על גבעה 16.

קשה להעריך מה היה מתרחש ברמה, לו היו מצליחים כוחות הקומנדו לתפוס נקודות מפתח ולהשהות את תנועת כוחות צה"ל. עבור פסו, כתב בקר, זה היה קו פרשת מים. בהמשך המלחמה הוביל פסו את פלוגתו בקרב על החרמון, ונפל בלחימה על גבעה 16

אבל למרות שצה"ל נדרש להגן במלחמה הזו, הוא בעיקר ביקש לתקוף, שכן צה"ל הוא צבא התקפי במהותו. הדבר נובע קודם כל מאופיו כצבא מיליציוני. ישראל אינה יכולה לעמוד בעלות הכלכלית הגבוהה של קיום צבא קבע מקצועי גדול, ולכן בנתה את עיקר כוחה הצבאי ככוח מילואים, שמתגייס לתקופה קצרה, בעת חירום. המיליציה מטבעה היא כוח צבאי ארעי שאנשיו הם אזרחים־חיילים השואפים להתגייס למהלכים מהירים בשדה הקרב, כדי לשוב בהקדם לביתם.

לכן חתר צה"ל, ברוב שנות קיומו, להכרעה מהירה. גם במלחמת יום הכיפורים, למרות שהפתרון הצבאי הנכון (בדיעבד) היה להיערך להגנה, חתר צה"ל, בעיקר בחזית הדרום, לצאת להתקפה. יתרה מכך, אל"מ (מיל.) ד"ר יעקב חסדאי שפיקד על גדוד בקרב בעיר סואץ, טען לאחר המלחמה שאפילו אם כוחות המילואים היו מגויסים מבעוד מועד, הם לא היו נשלחים לעיבוי ההגנה בסיני וברמת הגולן, כי אם למהלך התקפי.

"הגנה הורגת"

בגיליון האחרון של כתב העת הצה"לי "בין הקטבים" (אוקטובר, 2020) פרסם אלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי, מאמר שעסק בהגנה רב־ממדית. במאמרו טען הלוי כי השינויים באופן פעולתם של אויביה של ישראל נבעו מעוצמתה והצלחתה של ישראל בעבר.

לתפיסתו:

"חוזקנו הצבאי כצבא מתמרן הוא זה שהפך את אויבנו לצבאות גרילה, מתוך חוסר רצון והעדר יכולת להתמודד מולנו כצבא מול צבא; העליונות שפיתחנו במודיעין ובאש האווירית, הביאו את האויב להסתתר, הם אלה שדחקו אותו למעמקי תת־הקרקע; מערכות ההגנה האקטיביות שפותחו על־ידי מיטב המוחות, הביאו את האויב למסקנה שאש לעורף ישראל לבדה לא תביא את ההישג המבוקש ולכן הוא החל לפתח יכולות התקפיות קרקעיות לשטחנו" (עמוד 242).

צה"ל, כתב:

"צריך להשקיע רבות ביכולותיו ההתקפיות, אך יכולות משמעותיות אלה צריכות להישען על יכולות הגנה חזקות, על־מנת שהישגי ההתקפה לא יקוזזו בהישגי אויב בשטחנו" (עמוד 254).

הלוי, אשר "פיקד על חטיבת הצנחנים במהלך מבצע 'עופרת יצוקה'" (עמוד 401), הוא תוצר מובהק של צבא ההתקפה לישראל. והנה כאלוף פיקוד התחזקה אצלו, ובפיקוד הבכיר של הצבא כולו, ההבנה שההתגוננות היא מרכיב קריטי בתפיסת הביטחון.

הרצי הלוי: "חוזקנו הצבאי כצבא מתמרן הוא שהפך את אויבנו לצבאות גרילה, מתוך חוסר רצון והעדר יכולת להתמודד מולנו כצבא מול צבא; העליונות שפיתחנו במודיעין ובאש האווירית, הביאו את האויב להסתתר"

השילוב בין טכנולוגיה, מודיעין ויכולות מבצעיות, כתב, מאפשר:

"לייצר עליונות הגנתית, כך נבנה "הגנה הורגת" – יכולת שהאויב תולה בה תקוות רבות תֵענה במענה חזק וקטלני. יוזמה בהגנה בשגרה ובמלחמה אינה טבעית לנו, אך נחוצה יותר מתמיד ואפשרית בזכות גיוון היכולות הקיימות" (עמוד 254).

ביולי 2019, בדיון בכנס הרצליה שעסק בשאלה האם ישראל תנצח במלחמה הבאה, אמר סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף (מיל.) יאיר גולן, כי כאשר זו תפרוץ, המענה של צה"ל המבוסס בעיקר על אש מנגד (אווירית בעיקרה), שהספקיה שופרו מאוד, שמחוברת למודיעין מדויק ותמרון מוגבל, אם בכלל, לא יספיק.

גולן, שעשה את עיקר שירותו בצנחנים ולחם בלבנון וביהודה ושומרון, טען שישראל תצטרך:

"לשנות את הפרדיגמה הצבאית ואת הפרדיגמה המדינית ולעבור למבצע של תמרון רחב היקף שתכליתו להכריע את הכוח הצבאי של האויב. ולהכריע את הכוח הצבאי של האויב זה: אחד, להרוג בו ככל שניתן; שתיים, להרוס את מקסימום האמל"ח שנמצא בידו (אמצעי הלחימה שלו); והדבר השלישי, להרוס את מרב התשתית המבצעית שלו".

צה"ל, אם כן, נדרש לייצר את אותו מערך הגנתי שעליו כתב הלוי, שכולל הגנה ניידת, הרחקה של האזרחים מהחזית, פריסת כוחות בטוחה מאש האויב ושמירה על עתודה, שיאפשר תנאים נוחים יותר לצבא לצאת להתקפה. במקביל עליו לשמר ולשפר את עצם היכולת לתקוף, גם ביבשה. אחת הקריאות הנפוצות ביותר של מאמן כדורסל לשחקניו בשעת משחק היא "הגנה", שכן הנחה מקובלת היא, שבמשחק זה הגנה יעילה היא המפתח לניצחון במשחק. במלחמה לעומת זאת, לא מנצחים בהגנה.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,342 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 22 בספטמבר 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

המתווה המסתמן לחינוך: בדיקות במקום בידודים

תושב יפו איים בירי על עוברי אורח בטיילת תל אביב ונעצר ● בני הזוג נתניהו התארחו בסוכה של ישראל כ"ץ ● ועדת חוקה האריכה תקנות התו הירוק עד ה-4 באוקטובר ● הליכוד: בתקופת נתניהו ישראל מעולם לא כשלה בקונגרס ● אלקין: המשבר עם המפלגה הדמוקרטית - תהליך של שנים ● טיבי: ישראל עדיין לא קיבלה החלטה להכריע את ארגוני הפשיעה

עוד 43 עדכונים

אוטופיית האחדות הפלסטינית של ג'נין

השבוע הסתיים המבצע של צה"ל לתפיסת ששת הנמלטים מכלא גלבוע. שני האחרונים נתפסו במחנה ג'נין. לקראת המבצע הצליחו להתאחד, בצעד חריג ויוצא דופן, שלושת הפלגים הפלסטינים – פתח, חמאס והג'יהאד האסלאמי. מה אנחנו יודעים על ג'נין? ומדוע האוטופיה של ג'נין כנראה אינה יכולה להתקיים בכל השטחים?

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון, לבין חמאס השולט בעזה וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי.

החברה הפלסטינית בשטחים סובלת ממחלה כרונית הנקראת בערבית "אִנְקִסַאם", הפילוג בין פתח השולט ברשות הפלסטינית ביו"ש, לבין חמאס השולט בעזה, וכולל תחת חסותו את האופוזיציה של הג'יהאד האסלאמי

המצב הזה נמשך מאז הבחירות לרשות ב-2006, שהסתיימו בניצחון חמאס, לא התקבלו ע"י הראיס אבו מאזן והובילו להפיכה צבאית בעזה. מאז נעשו ניסיונות רבים לאחות את הקרע הפלסטיני אך ללא הצלחה.

מושג מפתח: אִנְקִסַאם

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בשנים האחרונות בסוגיה הפלסטינית, אלא אם כן מתקיים אירוע נפיץ ומשמעותי כמו מלחמה בעזה או בריחת אסירים.

ככלל, בעולם הערבי יש ייאוש רב מהנושא שאינו מתקדם. הפילוג הפנימי פוגע מאד בסיכוי למו"מ עם הצד הישראלי. בעיני ישראל וגם בעיני העולם הערבי, העם הפלסטיני אינו מיקשה אחת אלא מחולק לשלוש קבוצות נפרדות: ערביי הגדה, ערביי ישראל וערביי הרצועה.

הסיכוי להגיע ביניהם להסכמה הוא קלוש. עיקר הוויכוח הוא בשתי הסוגיות המרכזיות, המתחלקות בין הפלגים החילוניים והדתיים בשטחים: נושאי החוץ והפנים.

לגבי נושאי החוץ, רוב הוויכוח הוא בין גישת פתח/אש"ף לניהול המו"מ עם ישראל על גבולות 1967, מול גישת חמאס והג'יהאד האסלאמי (וגם הועדות העממיות ופלגים סוררים באש"ף), התומכים במלחמת הג'יהאד ל"שחרור כל פלסטין". בנושאי החוץ יש גם את הוויכוח ממי לקבל סיוע, החלטה שתשפיע במידה רבה על המדיניות בעתיד. הרשות הפלסטינית מעוניינת בסיוע מערבי (בעיקר אירופה) ומהליגה הערבית ואילו חמאס והג'יהאד מעדיפים תמיכה קטארית ואיראנית.

מצב האנקסאם מחליש את הצד הפלסטיני מול ישראל ותורם משמעותית לדחיקת הסוגיה הפלסטינית לשולי סדר היום הערבי. העייפות מהנושא ניכרת בתקשורת הערבית, הממעטת לעסוק בו בשנים האחרונות

סוגיית הפנים נוגעת לאופייה של המדינה הפלסטינית המתוכננת – האם תהיה מדינה אזרחית או מדינת הלכה/שריעה ומעל הכל – מי ישלוט בה וכיצד ומתי ייערכו הבחירות.

אחדות תחת אש

אחדות פלסטינית נדירה בין כל חלקי העם הפלסטיני נראתה לאחרונה בספטמבר 2020 כאשר נפגשו בוועידת וידאו – מצד אחד ברמאללה אבו מאזן וגם מחמד ברכה, חבר כנסת לשעבר, שייצג מבחינתו את ערביי ישראל, ומצד שני מביירות אסמאעיל הניה, ראש הלשכה המדינית של חמאס וזיאד נחאלה מזכ"ל הג'יהאד האסלאמי. המפגש היה ביטוי להתנגדות מאוחדת להסכם הנורמליזציה שנחתם בין האמירויות לישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים כאשר נשקף איום משותף עליהם. הדבר אירע במחנה הפליטים ג'נין (הממוקם במרכז העיר ג'נין) שבצפון השומרון/בצפון הגדה המערבית. שלושת הפלגים הפלסטינים הקימו יחד "חדר מבצעים משותף" לשלוש הזרועות הצבאיות של פתח – שֻהַדַאא אל-אקצא, הג'יהאד האסלאמי – סַרַאיַא אל-קודס וחמאס – גדודי עז א-דין אל-קסאם. מטרת החדר היתה להתמודד יחד עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה, אחרי תפיסת ארבעה מהם.

כתב עיתון "אנדול" הטורקי שהצליח להגיע לחדר המבצעים ראיין פעיל מחללי אל-אקצא שאמר, בעודו מראה את הרובה שלו:

"אין שום דרך לדבר עם ישראל מלבד עם כדורים. אנחנו מוכנים לקרב ולא ניסוג".

הכתב הטורקי התרשם כי רוב החמושים הם בני 20 עד 30 ומשתייכים ברובם למשפחות שאיבדו הורים או בני משפחה אחרים במאבק נגד ישראל.

לאחרונה שוב התאחדו הפלגים לנוכח איום משותף, בהקמת "חדר מבצעים משותף" במחנה הפליטים ג'נין ל-3 הזרועות הצבאיות שלהם, להתמודדות עם כניסת צה"ל לאיתור שני הנמלטים הנותרים מהבריחה

הרשות הפלסטינית אפשרה באופן חריג "הוצאת קיטור" והתירה לשלושת הפלגים לארגן במחנה ג'נין תהלוכות והפגנות תמיכה באסירים הנמלטים. בג'נין הרוחות התלהטו כבר באמצע אוגוסט, כאשר במבצע של צה"ל נהרגו 4 חמושים.

מלבד פעולות ללכידת מבוקשים, צה"ל נמנע מלהיכנס למחנה ג'נין. פעם אחרונה שצה"ל נכנס למחנה היה באפריל 2002 במבצע שנמשך עשרה ימים כחלק ממבצע חומת מגן. בקרב נהרגו 23 חיילים ישראלים ו-25 פלסטינים.

היסטוריה של מאבקים

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות.

יש בה כארבעים אלף תושבים, רובם מוסלמים ומיעוט נוצרי. ג'נין היא הגדולה בערי המשולש (ג'נין, שכם וטול כרם). יש בה שווקים רבים ורוב הקליינטים הם ערביים ישראלים מהסביבה. רוב התושבים מתפרנסים מחקלאות, אך בשנות ה-90 נבנה בה גם מרכז תעשייה, בעיקר לייצור שמן זית ומוצרי בנייה. מאז 2008 מתקיים בעיר פעם בשנה "יריד התעשייה הלאומית הפלסטינית".

רמת החינוך בעיר גבוהה ביחס לרשות הפלסטינית ויש בה את האוניברסיטה הערבית-אמריקאית (האוניברסיטה הפרטית הראשונה ברש"פ מאז 2000) וסניף של אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה (שמרכזה ברמאללה). בג'נין יש חיי תרבות: תזמורת, תיאטרון, קולנוע, ומוזאון המורשת הפלסטינית המתאר את ההיסטוריה של העם הפלסטיני.

ג'נין שוכנת רק 70 ק"מ מחיפה וכ-20 ק"מ מעפולה. אך רוב הישראלים לא יודעים עליה הרבה. ג'נין אינה רק מרכז של חמושים ומחבלים (המרוכזים בעיקר במחנה הפליטים), אלא גם עיר עם היסטוריה מעניינת ותרבות

המקומיים גאים בהיסטוריה המוסלמית שלה. בקרבת העיר נערך בשנת 1260 הקרב הגורלי בעין ג'אלות בו הדפו הממלוכים המוסלמים את המונגולים והצילו את עולם האסלאם מחורבן.

בעיר נמצא מסגד ג'נין הגדול שנבנה ע"י האימפריה העות'מנית בהוראת נכדתו של הסולטן ב-1566 ולידו השוק העתיק "א-סיבַּאט" (הקשתות). ההיסטוריה של העיר כוללת פרק קשה של שריפת העיר ע"י נפוליאון בגלל תמיכת התושבים בשליטים העות'מניים.

תושבי ג'נין גאים בעובדה שהיו הראשונים להילחם נגד המנדט הבריטי בהנהגתו של עז א-דין אל-קסאם (שעל שמו נקרא הזרוע הצבאית של חמאס). במלחמת השחרור (1948) נהדפו כוחות צה"ל מג'נין אחרי שנלחמו בצד הערבי הצבא הירדני בסיוע חיילים עיראקיים.

במלחמת ששת הימים (1967) נכבשה העיר יחד עם יהודה ושומרון ונמסרה לשליטה פלסטינית (1995) במסגרת הסכמי אוסלו לשטח A (שליטה פלסטינית מלאה).

בזמן האינתיפאדה השנייה (2001-2004) הייתה ג'נין מוקד של מחבלים מתאבדים, רובם חברי הג'יהאד האסלאמי. באותה תקופה היה שיתוף פעולה מלא בין הג'יהאד לגדודי חללי אל-אקצא של הפתח בראשותו של זכריא זביידי.

מאוחדים רק במלחמה

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית לאורך זמן לשם השגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי.

האחדות הזמנית בין הפלגים בג'נין, שנראתה בימים אלה, מייצגת את המצב בחברה הפלסטינית. היא מאפיינת את האחדות הרגעית בצל סכנה, שאינה אחדות אקטיבית עקבית להשגת הישג דיפלומטי או אסטרטגי

יש לשים לב כי חדר המבצעים הוקם בשיתוף הזרועות הצבאיים, בעוד שהגופים המדיניים וההנהגות ממשיכים להיות מפולגים. הדבר מלמד אולי על חילוקי הדעות בתוך פתח בין הזרוע המדינית והצבאית בנושא היחס לישראל וביחס לקשרים עם הפלגים בעזה.

בנוסף, הקשר בין הזרוע הצבאית של פתח לג'יהאד האסלאמי מדאיג את חמאס, המהווה יריב של שני הארגונים. אחרי בריחת חמשת האסירים מהג'יהאד וזביידי מהפתח, מיהר חמאס לקרוא לחידוש האינתיפאדה בשטחים ושיגר כמה טילים מעזה, כדי לא להשאיר את המאבק הפלסטיני בידי יריביו.

הפלגים הפלסטינים מתאחדים לרגע כאשר בורחים אסירים פלסטינים מהכלא הישראלי, או כשמדינה ערבית "בוגדת" בסוגיה הפלסטינית וחותמת על הסכם נורמליזציה עם ישראל. אולם ברוב ימות השנה האנקסאם רק מחמיר ולא נמצא פתרון לפילוג הפנים-פלסטיני.

הרשות הפלסטינית מעדיפה להמשיך את התיאום הביטחוני עם ישראל כדי למנוע השתלטות של חמאס על הגדה. ואילו חמאס מבקר את אבו מאזן "הבוגד" ו"המשת"פ" וגם עוקב בדאגה אחר התעצמות הג'יהאד האסלאמי בתחומי שליטתו.

ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, חוקר מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. היה פרשן לענייני ערבים בויינט, ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן: https://did.li/CWtlC. לפודקאסט של ירון "השבוע במזרח התיכון": https://did.li/mAz5q

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,123 מילים ו-1 תגובות
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא והדרך עודנה נפקחת לאורך

השיר הראשון בספרו הראשון של נתן אלתרמן הפך לאחד השירים המוכרים ביותר של המשורר, בין השאר בזכות הלחנים השונים שלו, שהכניסו אותו פעם אחר פעם לליבם של בני דורות שונים ● הלחן המוכר ביותר היום הוא של נפתלי אלטר, שברי סחרוף חידש והפך ללהיט מודרני ● אלטר עצמו מודה שהוא לא מבין עד הסוף את כוונת המשורר ומספר איך הלחין את השיר: "יש בעניין הזה סוג של קסם"

עוד 1,013 מילים

לא כולל שירות

הנהלת הוט, שספגה מתקפה בגלל התנהלותה מול מפוני הבניין הקורס בחולון, טענה שמדובר ב"קצר מתמשך בתקשורת" ● מבלי לפסוק מה בדיוק קרה שם, זו הגדרה מדויקת למערכת היחסים בין גופים ממשלתיים ומסחריים רבים לבין הציבור ● גם אלה ששיפרו את הביצועים בשנים האחרונות, עדיין נכשלים בנקודה שבה הם פוגשים את האזרחים המודאגים ואמורים לתקשר איתם ● פרשנות

עוד 880 מילים

למקרה שפיספסת

חזרה לאולד-סקול: הטכניון מוריד את המסך על ההרצאות המוקלטות

במהלך הקורונה כמעט כל ההרצאות והתרגולים בטכניון הוקלטו והונגשו לצפייה חוזרת מהבית ● 2 מיליון שקל הושקעו במצלמות ומסכים ניידים בכיתות כדי לשפר את איכות ההקלטה ● כעת, דווקא המכון הטכנולוגי שאמור להכשיר את השפיץ של ההיי-טק חושש שהסטודנטים לא יגיעו לקמפוס והחליט להוריד את הנגישות לרוב ההקלטות ● הסטודנטים מתנגדים ונערכים למאבק

עוד 1,500 מילים

עז ותיש

בתוכנית הרדיו של קלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ברשת ב' התארח ביום שלישי לפני שבוע השר יועז הנדל. כאשר הוא נשאל על האפשרות של השתתפות ישראל בוועידת שלום, הוא הזכיר דברים שאמר בעבר על ועידת שלום: "מהעז הזו לא יצא חלב".

דברים אלה נכוחים. השר יודע שהוא וחבר שריו ומרעיו בימין לא מתכוונים להוציא חלב מהעז הזו – ועידת שלום. בשרשרת לשלום יש לפחות שתי חוליות, ועידת שלום וממשלת ישראל (ועוד חוליות). ידוע שהחוזק של השרשרת נקבע על-ידי חוזק חולייתה החלשה. וכשממשלת ישראל מגיעה כמו תיש לתהליך שלום לא נשיג חלב.

בשרשרת לשלום יש, בין היתר, שתי חוליות: ועידת שלום וממשלת ישראל. ידוע שהחוזק של השרשרת נקבע על-ידי חוזק חולייתה החלשה. וכשממשלת ישראל מגיעה כמו תיש לתהליך שלום – לא נשיג חלב

אנחנו יכולים להגיד על ממשלתנו ושרינו: "מהתיש הזה לא נקבל חלב". זו הבעיה.

באותו ראיון השר הנדל דיבר בשבח מעשיה של הממשלה. אכן אמר דברים נכונים. הממשלה הזו מתנהלת בנורמליות, ולעם משוגע כמו שלנו גם זה שידרוג. אבל נדמה, שבדבר אחד הממשלה ממשיכה את הקו של ממשלות בנימין נתניהו, והוא טענתה שבסביבתנו הקרובה אין לנו עם מי לדבר על שלום.

אז חברי הממשלה דעו לכם, שתפקידכם לייצר מציאות בה יש לנו עם מי לדבר על שלום. בשלום עתידנו, ועליכם להשיג אותו. אתם לא יודעים איך להתקדם לשלום עם שכנינו בארץ הזו, אז אל תהיו בממשלה.

בהזדמנות זו, בה אני מתייחס ליועז הנדל, הרשו לי, בבקשה, התייחסות אישית לגופו של אדם. יותר נכון שני אנשים – אישה ואיש. אני קושר כאן ביחד את השרה איילת שקד והשר יועז הנדל.

שניהם אנשים יפים, צעירים וחכמים. אולם בדעותיהם הם כל-כך זקנים, עם השמרנות שלהם וחוסר המעוף שלהם, והיעדר התשוקה לשנות עולם ולעשות אותו טוב יותר. אז נשארנו עם זה שהם רק יפים. גם זה משהו, ואולי אפילו הרבה.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 279 מילים
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

למרות מאמצים ניכרים לצ'פר את המתנחלים, הם לא יחזרו אל בנט

"יש שנאה תהומית למהלך של בנט ושום דבר לא יעזור", אומר יו"ר מועצת יש"ע דוד אלחייני ● אלא שבנט וחבריו בימינה לא נואשו מאיבוד הקשר עם המצביעים ומנסים לרצות את המתנחלים הרבה יותר ממה שעשתה הממשלה הקודמת ● "בנט הוא ימינה מנתניהו, זה ברור לי", אומר אלחייני, "אבל אף אחד לא יחזור אליו" ● פרשנות

עוד 618 מילים ו-1 תגובות

הסיוע האמריקאי לכיפת ברזל יידחה במספר חודשים

נפטר השר לשעבר אהרון אבוחצירא ● ביידן: "רחוקים מפתרון שתי המדינות" ● בר-לב: "ב-100 ימים עשיתי יותר מכל השנים האחרונות למיגור הפשיעה במגזר" ● אלפי ציוצים להאשטאג #חיי_ערבים_חשובים שתופס תאוצה במחאה על כמעט 90 הרוגים ערבים מתחילת השנה ● המפכ"ל ביקר את השוטר הפצוע מהדריסה בנהריה ואמר כי "זהו תמרור אזהרה שצריך להדאיג את כולנו"

עוד 22 עדכונים

התלולית של פולטי

פתאום, משום מקום, דווקא בלב לונדון נוסדה אבן דרך תיירותית חדשה ● מדובר בתלולית מארבל ארץ', גבעה שמשקיפה על - ובכן, כמעט שום דבר ● הבריטים מיהרו להגדיר אותה כאטרקציית התיירות הגרועה ביותר במדינה ● ביקור במקום מעלה שאלות קשות על מה ולמה הושקעו כאן שישה מיליון ליש”ט

עוד 1,369 מילים

סרט תיעודי חדש מהלל את פועלו של ליאונרד ברנשטיין ● אבל מי הוא היה, בעצם? מלחין מוערך או מוזיקאי שהמבקרים אהבו לחבוט בו? גיי בארון או בעל למופת? ● שורה של חומרים שטרם נחשפו מנסה לפתור את כתב החידה של חייו

עוד 1,172 מילים

שקרניות עם סגנון

הסופרת ג'ולי קלאם נדהמה במשך שנים לשמוע את הסיפורים המרהיבים על קרובות משפחתה, האחיות מוריס ● רק שאז התברר לה שתשעים אחוז מהסיפורים על  המיליונריות המשונות היו כזבים גמורים ● היא יצאה למסע חובק עולם כדי לגלות את האמת, שנחשפת בספרה החדש ● "ככל שמצאתי יותר מידע סותר כך הערצתי אותן יותר"

עוד 917 מילים
אַתֶּם זוֹכְרִים אֶת הַשִּׁירִים

"הרגשנו שמתחילה מהפכה"

"בערב זה נשיר שירים של משוררים", פתחה חנה מרון את ערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל בדיוק לפני 50 שנה, "וכל משאלתנו היא לנסות ולהפגיש שירים טובים עם הזמרה הטובה ועם הקהל" ● וזו בדיוק הייתה המטרה של מפקד גל"צ אז יצחק לבני: ליצור מהפכה תרבותית שתחנך ותעלה את רמת הזמרה באותה תקופה ● ולמרות הרוח הסובייטית, המהפכה הצליחה מעל למשוער

עוד 3,074 מילים

הוא עזב את גרמניה בדיוק ביום הולדתו החמישים של היטלר, והיה משוכנע שהחגיגה היא לכבודו ● ירה טילים עם צלבי קרס במלחמת השחרור, והתגייס למלחמה בקוריאה ● ואחרי הכול, פנה לקריירה תקשורתית משגשגת ● אחרי שבעה עשורים במקצוע ושלוש מלחמות, העיתונאי האמריקאי טום טוגנד ממשיך לכתוב גם בגיל 96

עוד 1,403 מילים

הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA) אסרה לאחרונה שימוש בחומר ההדברה כלורפיריפוס, לאחר שבית המשפט קבע שהוא גורם פגיעה נוירולוגית בילדים ● באיחוד האירופי, החומר נאסר לשימוש לפני שנתיים ● בישראל, משרדי הממשלה מסכימים על הצורך לצמצם את החשיפה לחומר, אבל הבעיה היא קצב ההתקדמות ● אדם טבע ודין: "כולם מבינים את המסוכנות, אבל הזמן פה מהותי" ● משרד החקלאות: "בחודשים הקרובים יופסקו הייצור והפצת התכשיר"

עוד 832 מילים

ישראל ושבדיה חידשו את היחסים ביניהן ברמת שרי החוץ

פעיל ארגון "לוחמים לשלום" על תחקיר צה"ל על תקיפת פעילי הארגון: "חיפשתי בתחקיר אפילו שתי מלים של אמת ולא מצאתי" ● רמז לבאות? דרעי הדגיש בציוץ לכבוד חג הסוכות שזהו חג של אחדות ● מקדם ההדבקה בקורונה ירד ל-0.92, רק 5% מבדיקות הקורונה חיוביות ● 34 ישראלים נספו אתמול ושלשום במגפה ● ועדת החריגים אישרה: פטור מבדיקת PCR לפני הטיסה לישראל למי שאובחנו בקורונה ב-3 חודשים האחרונים

עוד 15 עדכונים

פרשנות הדירקטוריון של בנט

בממשלה בראשות נפתלי בנט מסתכלים על תכניות העבודה כאילו מדובר היה בחברת הייטק ● הדירקטוריון מכין 'עיקרי מדיניות', האגפים השונים של החברה אמורים לפרוט את היעדים האסטרטגיים למשימות לביצוע, ובעלי המניות - כלומר האזרחים - יוכלו למתוח ביקורת ● טל שניידר צללה לתוך ספר המדיניות חסר התקדים שפרסמה הממשלה אתמול

עוד 1,177 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה