אחרי ארה"ב ובריטניה, יעד ההגירה הפופולרי ביותר בקרב יהודים בין סוף המאה ה־19 לתחילת המאה ה־20 היה, על פניו, בחירה לא אינטואיטיבית – לא פלשתינה, אלא ארגנטינה.
הברון מוריס דה הירש, שביסס את הונו בפרויקט בניית מסילת הרכבת עבור האימפריה העות'מאנית – הידועה כיום כאוריינט אקספרס – פנה בתום הפרויקט למיזם פילנתרופי ושאפתני לא פחות: הצלת יהודים מאנטישמיות.
לשם כך, בשנות ה־90 של המאה ה־19, הברון והחברה היהודית להתיישבות שהקים, יק"א (ארגון הצדקה הגדול ביותר בעולם באותם ימים), הביאו אלפי יהודים ממזרח אירופה לארגנטינה. באזור הפמפס, המהגרים החדשים עבדו במושבות חקלאיות, שנועדו להפוך את הפליטים לאיכרים.
אולם, הפרויקט נתקל במכשולים רבים, בכלל זאת בחילוקי דעות בין המתיישבים לבין יק"א – ולא הגשים את החזון של הברון. ובכל זאת, הייתה לו השפעה: ההגירה היהודית לארגנטינה נמשכה זמן רב אחרי מותו של הירש ב־1896, וסללה את הדרך להתהוות אחת הקהילות היהודיות המשמעותיות ביותר באמריקה הלטינית.
ההגירה היהודית לארגנטינה נמשכה זמן רב אחרי מותו של הירש ב־1896, וסללה את הדרך להתהוות אחת הקהילות היהודיות המשמעותיות ביותר באמריקה הלטינית
הירש זוכה עתה להערכה מחודשת בביוגרפיה חדשה בשם "הברון: מוריס דה הירש והיהדות במאה ה־19" ("The Baron: Maurice de Hirsch and the Jewish Nineteenth Century"), מאת מתיאס ב' להמן, פרופסור להיסטוריה וראש המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת קליפורניה באירווין.
"הברון הירש, במובנים מסוימים, באמת שם את ארגנטינה על המפה עבור מהגרים יהודים", אומר להמן, שהמחקר שלו כלל סיור באחת המושבות, כיום העיירה מוזסוויל, שמהווה אתר למורשת עם הכולל מוזיאון ותיאטרון יידי לשעבר.
לפני שנים, כסטודנט לתואר ראשון, להמן ערך ביקור בארגנטינה שהותיר עליו חותם ועורר את סקרנותו לגבי המורשת היהודית של המדינה הדרום אמריקאית. אחרי שרכש את השכלתו במולדתו גרמניה, וכן בישראל ובספרד – הוא הפך להיסטוריון של יהדות ספרד, וקיווה שיוכל לשלב במחקרו בצורה כלשהי גם את הרקע הגרמני שלו.
לדבריו, לברון הירש, שנולד במינכן, "היה סיפור חיים יוצא הדופן, שחיבר הכול יחד". הוא ניגש לפרויקט מפרספקטיבה טרנס־לאומית התואמת את נושא המחקר שלו. המחבר קורא תיגר על המוסכמה בנוגע לתיעוד ההיסטוריה היהודית מבעד לעדשה של מדינה מסוימת. תחת זאת, הוא מתמקד באדם אחד – הברון הירש – שעבר בין מדינות במהלך חייו.
אנחנו, הקוראים, עוקבים אחר הברון כשהוא עושה עסקים ועוסק בנדבנות בבירות אירופאיות – ואפילו כשהוא נוסע לאיסטנבול כדי להיפגש עם נציגים עות'מאניים בנושא פרויקט מסילת הרכבת. אחרי שוויתר על אחריות במסגרת הסדר מתווך, הוא התעכב בעיר והצטלם בלבוש עות'מאני.
בזמנם הפנוי, הוא ורעייתו קלרה דה הירש – לשעבר קלרה בישופסהיים, בת למשפחה יהודית אירופאית בולטת אחרת – אירחו אירועי ציד גדולים בסנט יוהאן, אחת האחוזות שלהם במרכז אירופה.
הנדבנות הטרנס־לאומית של הירש – שחלק גדול ממנה יועד לבני דתו – הייתה רחבת היקף, הן כתורם גדול לארגוני צדקה כמו "כל ישראל חברים" והן באמצעות יוזמות משלו במקומות רחוקים בהרבה
במלון פריז בריביירה הצרפתית, הירש נתקל בקיסר הבסבורג ובאישים ידועים אחרים, בהם איל רכבות נוסף – האמריקאי קורנליוס ואנדרבילט – וברון ממשפחת נדבנים יהודית מוכרת היטב – אלפרד דה רוטשילד.
הנדבנות הטרנס־לאומית של הירש – שחלק גדול ממנה יועד לבני דתו – הייתה רחבת היקף, הן כתורם גדול לארגוני צדקה כמו "כל ישראל חברים" והן באמצעות יוזמות משלו במקומות רחוקים בהרבה, כגון גליציה ההבסבורגית, ארגנטינה, ארה"ב וקנדה.
אולם, כשנדרש ל"שאלת היהודים" של התקופה – כיצד להציל יהודים מאנטישמיות – הברון המליץ, באופן שנוי במחלוקת, על נישואי תערובת והתבוללות. הוא ביטא את הדעות הללו בריאיון שהעניק ב־1889 לאחד העיתונים האמריקאיים של זמנו, הניו יורק הראלד, תחת הכותרת "היהודים חייבים להיעלם: מיליונר עברי מוציא סכומי עתק כדי להטמיע אותם בקרב הנוצרים".
"במובנים מסוימים הוא מייצג סוג של פרדוקס בחוויה היהודית המודרנית", אומר להמן. "הוא באמת, כמו שאפשר לראות בספר, תמך בהתבוללות. הוא בעצמו נטמע באריסטוקרטיה האירופאית… בו בזמן הוא השקיע כל כך הרבה אנרגיה – ואת רוב זמנו הפנוי – למען מטרות יהודיות, בניסיון לעזור ליהודים אחרים".
אף שהציע למזג בין האוכלוסיות היהודית והנוצרית, בחברה הרחבה יותר לא רצו שום קשר אליו. הוא היה נושא לתיאוריות קונספירציה רבות, בכלל זאת באמצעות כמה בתי שיר מלגלגים בעיתון אוסטרי
אף שהציע למזג בין האוכלוסיות היהודית והנוצרית, בחברה הרחבה יותר לא רצו שום קשר אליו. הוא היה נושא לתיאוריות קונספירציה רבות, בכלל זאת באמצעות כמה בתי שיר מלגלגים בעיתון אוסטרי לאחר מותו.
השיר קשר את הברון המנוח להתאבדותו של דיפלומט אוסטרו־הונגרי שנים קודם לכן, לצד האשמות בהונאת משקיעים במסילות הרכבת העות'מאניות. "הרבה האשמות אנטישמיות נגד הירש הציבו אותו במרכזה, בלבה, של קונספירציה גדולה", אומר להמן. "אנטישמים ראו את הירש, במובן מסוים, כמי שמייצג את כל מה שהם לא אהבו במצב העניינים של זמנם".
![פרופ' מתיאס ב' להמן, מחבר "הברון" (צילום: באדיבות המצולם)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2023/05/IMG_2044.jpg "פרופ' מתיאס ב' להמן, מחבר "הברון" (צילום: באדיבות המצולם)")
לדברי המחבר, האנטישמיות נגד הירש הייתה דומה לזו שנתקלו בה הרוטשילדים בני זמנו, והיא מזכירה את האובססיה כלפי ג'ורג' סורוס. "בשנות ה־80 וה־90 של המאה ה־19, הוא היה אחת המטרות המועדפות", אומר להמן. "כולם ידעו מי הוא".
הברון, שנולד בבוואריה בשם מוריץ פון הירש, גילם קוסמופוליטיות מגיל צעיר. הוא התחנך בבריסל לפני שהחל בקריירה עסקית בפריז ובפעילות נדבנית ברחבי העולם. להמן סקר התכתבויות רבות שהברון השאיר אחריו, בכלל זאת חילופי דברים הולכים ומחריפים עם אנשיו בנושא המושבות בארגנטינה.
"הוא כנראה היה אדם שקשה מאוד לעבוד איתו", אומר להמן. "הוא ניסה לנהל את הכול לפרטים, מעסקי מסילות הרכבת ועד מיזמי הנדבנות. מדהים כמה ניירת הוא ייצר". כדי לקבל נקודת מבט אישית יותר, להמן קרא את מכתביו של בנו היחיד של הירש, לוסיאן דה הירש.
"הוא כנראה היה אדם שקשה מאוד לעבוד איתו", אומר להמן. "הוא ניסה לנהל את הכול לפרטים, מעסקי מסילות הרכבת ועד מיזמי הנדבנות. מדהים כמה ניירת הוא ייצר"
לוסיאן חי חיים קצרים אבל ססגוניים, לרבות רומן פיקנטי עם קתולית בריטית שחיה בנישואים לא מאושרים בשם ליידי ג'סיקה סייקס. "היה כיף גדול לקרוא את המכתבים שלו", אומר להמן ומוסיף כי אף ש"אין כמעט בכלל" התייחסויות ליהדותו של לוסיאן, "בו בזמן, ג'סי סייקס, למשל, ואחרים מסתכלים עליו בבירור כיהודי".
בנה של ג'סי, סר מארק סייקס, היה הדיפלומט הבריטי שחתם עם מקבילו הצרפתי ז'ורז' פיקו במהלך מלחמת העולם הראשונה על הסכם סייקס־פיקו לחלוקת המזרח התיכון, לרבות פלשתינה, לאחר סיום המלחמה.
במכתב מעניין אחר, לוסיאן כתב לאמו קלרה כי הוא שולל את האפשרות של נישואי תערובת, לפחות עבורו: "נראה שנישואים לאישה לא יהודייה אינם באים בחשבון". ללוסיאן הייתה בת, לוסיין, משחקנית קרואטית בשם אירנה פרמליץ'.
השניים לא היו נשואים, והברון התוודע לנכדתו רק לאחר מותו של לוסיאן ממחלה ב־1887. לוסיין גדלה כנוצרייה אצל אחותה של קלרה הירש, הורטנס, ובעלה ג'ורג' מונטיפיורי־לוי, בן למשפחת נדבנים יהודית מפורסמת נוספת.
באשר לאביה של לוסיין, "זה פשוט כל כך עצוב, הוא מת צעיר מאוד", אומר להמן. "היה יכול להיות כל כך נפלא לראות איך החיים האלה היו מתפתחים. ללא ספק, בשנות ה־30 המוקדמות שלו הוא עדיין לא ממש מצא את מקומו".
ב־1895, כמה חודשים לפני מותו, הברון אירח אישיות נוספת שפעלה למען התיישבות יהודית – בנימין זאב הרצל. מייסד הציונות הציג בפני הברון את הצעתו להקמת מדינה יהודית בפלשתינה – וזכה לתגובה אמביוולנטית
המחבר תוהה על עוד אפשרות היסטורית שאולי הוחמצה. ב־1895, כמה חודשים לפני מותו, הברון אירח אישיות נוספת שפעלה למען התיישבות יהודית – בנימין זאב תאודור הרצל. מייסד הציונות הציג בפני הברון את הצעתו להקמת מדינה יהודית בפלשתינה – וזכה לתגובה אמביוולנטית.
"הירש אמר, אני בטוח שעוד ניפגש", אומר להמן. "מה היה קורה אילו הירש היה חי עוד כמה שנים? אני תוהה אם הם היו נפגשים יותר מהפעם היחידה ההיא. אף אחד לא יודע".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיעדר הכרה בגדולתה של התורה, בהיגיון התגלגלות האבולוציה מהמפץ הגדול ועד עתה – בורות ועיוורון. לגלוג של אתאיסט על חשיבות התורה וקיום האלהים זה זה אותו יליד פרימיטיבי שמגיע לציויליזציה עם צורך בעקירת שן, וכשמכניסים אותו לרופא שיניים הוא בורח, ומוציא לבד לעצמו את השן, ומזיק לחניכיים, פוצע, מדמם. מרפאת שיניים זה אחלה, היא מרפא – התורה והאלוהות זה מתיקות, אהבה, דאגה לכלל כדה"א, עם ספר שיש בו הכל מהכל, ובעיקר הבנה לעליבות האדם ורצונותיו הבהמיים, והדרך לתיקון הדבר: תפילה, פנייה לבורא, עם מספר מרכיבים. התורה גאונית 'טעמו וראו כי טוב ה' – זה 'אנשי אמת שונאי בצע', זה 'השמיעיני את קולך כי קולך ערב', זה 'עולם חסד ייבנה', וכו'. מספיק שיש את ההבנה הזאת, כל היתר יתקדם כבר עם עזרה מלמעלה