את גודל האסון שפקד אותנו ב-7.10 אין מילים שיוכלו לתאר. מדובר באסון הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל, שהגיע עד לכדי קונצנזוס בחברה הישראלית (לפחות בימיו הראשונים) שיש לצאת ללחימה בעקבותיו.
מאז ועד היום, צה"ל גייס כ-300,000 אנשי ונשות מילואים שעזבו את משפחותיהם ואת עבודותיהם והקריבו מעצמם למען המטרה הנעלה. אני שואל את עצמי האם הם ידעו עד כמה הם מקריבים מעצמם. האם המערכת ערוכה לבאות.
נתנאל זינגבוים הוא פסיכולוג קליני. היה לוחם ששרת בצוק איתן בעזה כצלף, כשבחר ללמוד פסיכולוגיה והמציא את אפליקציית "זינגמונד" המחברת בין פסיכולוגים למטופלים, שתעזור לאחרים בקרב הנפשי בעקבות חוויות הלחימה האישיות שלו.
הכותרות הראשיות עכשיו
המלחמה בין איראן לישראל הותירה את הרפובליקה האסלאמית במצב מורכב ללא תקדים. מעבר לנזקים הפיזיים והכלכליים, איראן מוצאת את עצמה מתמודדת עם משבר אמון רב-ממדי שמרעיד את יסודות מדיניותה ומערער על לכידותה הפנימית. המציאות החדשה חושפת את הפערים בין השאיפות הגיאו-פוליטיות של איראן לבין המגבלות הריאליות של כוחה האזורי.
בגידת המערב: קריסת האשליות הדיפלומטיות
העימות עם ישראל חשף בצורה חדה את שבריריות היחסים בין איראן למערב. מנהיגי איראן, שטיפחו במשך שנים אשליות לגבי אפשרויות דיפלומטיות עם אירופה, מוצאים עצמם עומדים מול מציאות קשה. הסנקציות שהוטלו על איראן לצד הקפאת הנכסים הנוספים, מעידות על כך שהמערב אינו רואה בטהראן שותף לדיאלוג אלא איום שיש לבלמו.
מור שפירא היא מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר אילן וחוקרת במכון MEMRI לחקר תקשורת המזרח התיכון. מומחית לשפה הערבית, התקשורת הערבית והאסלאם. רותמת את הידע שלה בערבית ובתשע שפות נוספות, ואת בקיאותה בתרבות הערבית כדי לתמוך במאמצי צה"ל במלחמה. הופיעה רבות בתקשורת בערוצים כאן 11, דמוקרTV, מכאן 33 (ערבית).
הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
למקרה שפיספסת
מערכת החינוך בישראל ובעולם מתמודדת דרך קבע עם אתגרים הנובעים משינויים דמוגרפיים, תרבותיים וטכנולוגיים. אולם, בעתות משבר בינלאומי כמו מגפת הקורונה, או משבר לאומי כמלחמת "חרבות ברזל", אתגרים אלו מתעצמים ומחייבים תגובה יוצאת דופן.
בפוסט זה אתייחס להבחנה שבין מושגי היזמות החינוכית והחלוציות החינוכית, הבחנה בין מאפייניהם הייחודיים והדגמתם באמצעות אירועים ממערכת החינוך בישראל במצבי חירום, בדגש על מלחמת "חרבות ברזל".
אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.
הפוסטים הפופולריים השבוע
-
1
-
2
-
3
-
4
-
5
-
6
-
7
-
8
-
9
-
10
-
11
תגובות אחרונות
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
זה לא מקרה ולא רק בגלל המלחמה או הקורונה .
זו מדיניות – שר הבריאות ליצמן וראש הממשלה אז וגם היום. הוציאו לפועל רפורמה בבריאות הנפש שפועל סגרה את השרות הציבורי . במקום לשקם את השרות הזה .
זה היה המחדל הכי גדול של ביבי אי פעם .
ההשפעות של זה הורגשו עד לקורונה , התגברו מאז ובטח עכשיו .
מדיניות חסרת חמלה שקובעת שמי שיש לו כסף יקבל טיפול מי שאין לו שיחכה שנה שנה וחצי.
הכותב עובד בבריאות הנפש מעל 25 שנים ואף הגיש בגצ נגד הרפורמה לפני כ 9 שנים
כל מילה בסלע. וממשלת ישראל ומשרד הבריאות מוסיפים ומתמידים בהתעקשות הבלתי מובמת בעליל שלא לסיים את חקיקת חוק הטיפול באמצעות אןמנויות ובכך לאפשר הוספת תקנים לעוד אלפי מטפלות ומטפלים באמצעות אומנויות בעלות תואר שני ולאחר הסמכה קלינית לטיפול. למה? ככה פוליטיקה.
עוד נתון אחד או שניים:
כמעט ואי אפשר לקבל רישיון לקנביס רפואי עקב התנהלות קלוקלת של היק"ר
משרד הבריאות מפריע לייבוא חפשי של שמן CBD וטקם הסדיר מסחר בארץ
הקופות ומשרד הביטחון טרם אישרו טיפול חדש ומועיל בשם STELLATE GANGLION BLOCK
הקופות מקפידות כל סגירת ההחזר ליעוץ מומחה רק לרופאים במעגל הסגור שלהם ולא מאפשרים חזר לרופאים שלא במעגל (חוץ מלאומית)
הביטוח הלאומי -שהוא שרות ציבורי מיטב זכרוני -דורש הערכות של פסיכיאטרים שנגישים רק בסקטור הפרטי כדי לתת הכרה. והקופות גם מסרבות להשתתף בהערכות הללו חוץ למומחים שבחרו להכיר בהם.
מדינה אוכלת את (הלב של) תשוביה?
הבעיה היא לא רק בפסיכולגים או אנשי טיפול בקליניקות, כמו הצורך שיש ללא מעט מתמודדים בליווי על מנת להוציא לפועל את מה שקורה בחדרי הטיפול. לדבר על חרדות וגורמי הדיכאון זה נחמד אך בלי חשיפה או קשר מתמשך בין פגישה לפגישה בשביל לעודד עשייה או התמודדות הטיפול לא יהיה אפקטיבי.