יצירות ספרותיות של "בני הדור השני", המתארות מסע שורשים בעקבות המשפחה בתקופה שקדמה לשואה ובמהלכה, כאלה המבקשות למלא את פערי המידע בסיפור המשפחתי או לשמש "נר זיכרון" לעולם שהיה ואיננו, ידועות ומוכרות היטב.

ספרו של רם בן-שלום, "המכתב של סלומאה" (בהוצאת מאגנס 2025), מתייחד מכל יצירה ספרותית דומה – לא רק של "בן הדור השני" אלא בחקר השואה והשלכותיה ההיסטוריות והחברתיות בכלל.

ספרו של רם בן-שלום, "המכתב של סלומאה", מתייחד מכל יצירה ספרותית דומה – לא רק של "בן הדור השני" אלא בחקר השואה והשלכותיה ההיסטוריות והחברתיות בכלל

הסיפור נפתח בחיפוש שגרתי במרשתת אחר פרטים, שטרם נודעו, בקורות המשפחה; במפתיע מתגלה לבן-שלום כי מכתב שכתבה דודתו, סלומאה אוכס לבית לופט (Luft), משמש מזה עשרות שנים חלק משיח השואה בגרמניה, ואף נזכר בתערוכת אמנות כ"מכתב של יהודייה".

עטיפת הספר "המכתב של סלומאה"

המידע המפתיע מערער את הסִפֵּר המשפחתי, לפיו את מכתבהּ ייעדה סלומאה למשפחתה בתל-אביב, ואשר אכן הגיע למשפחה, חתום בקופסת מתכת, בידי אחיה הניצול, שמואל בן-שלום (לופט), בתום המלחמה.

במכתב תיארה סלומאה את שאירע לה מרגע שנלקח ממנה בעלה, עבור במציאת גופתו, ובשברון הלב שנתלווה לה, וכלה בקורותיה בגטו טרנופול וב"לאגר" (מחנה העבודה) שנבנה לצדו.

המכתב, שנהיר כי התגבש על רקע הבנתה של סלומאה כי סוף ה"לאגר" לבוא וכי גורל יושביו נחרץ, נחתם בקריאה ל"נקמה". אולם, בצד הממד האישי והפרטי, ניתן לחוש כי כתיבת המכתב נעשתה מתוך מודעות היסטורית עמוקה, הנובעת מהעובדה שהכותבת מתארת, ברהיטות רבה, תהליכים ואירועים מרכזיים של התקופה.

היא מתארת בפירוט את תהליך המעבר לגטו, את האקציות, על האכזריות שבהן, את דמותם ואורחותיהם של אנשי היודנראט – הן הראשונים שנבחרו מתוקף מעמדם ואישיותם והן יורשיהם שנבחרו על-ידי הגרמנים מתוקף נכונותם לשתף פעולה. היא מתארת את השחיתות והניצול הכלכלי של הקורבנות בטרם רציחתם בצד גילויים של עזרה והגנה שבאו ממיטיבים פולניים וגרמניים.

במכתב תיארה סלומאה את קורותיה מרגע שנלקח ממנה בעלה, עבור במציאת גופתו, ובשברון הלב שנתלווה לה, וכלה בקורותיה בגטו טרנופול וב"לאגר" שנבנה לצדו, על רקע הבנתה כי גורל יושביו נחרץ

אט אט מתחוור לבן-שלום כי לא רק שהמכתב מוכר היטב, ונזכר תכופות בשיח ההיסטורי בגרמניה עוד בראשית שנות ה-50, אלא שעותקים ממנו נעשו כבר בימים הסמוכים לכתיבתו. בעקבות המידע המפתיע יוצא הכותב במסע, בלשי וסוחף, לגילוי זהות המעתיקים ומניעיהם, על רקע אירועי הזמן.

אולם, אין מדובר במסע היסטורי אחר מעתיק זה או אחר – אלא במסע ייחודי, המדלג בין הווה לעבר; בין האישי-משפחתי להיסטורי הכללי; בין שיח הדור השני בארץ לשיח הדור בגרמניה; בין השיח הפנימי בגרמניה, סביב מושג "האשמה" ותחושת "הקורבנות" בשנים שלאחר המלחמה – לבין השיח המתקיים בה כיום. במילים אחרות, אין לראות ב"מכתב של סלומאה" מסע שורשים מהסוג הידוע והמוכר, אלא מסע היסטורי ואקטואלי, של היחיד ושל החברה הישראלית והגרמנית, גם יחד.

מורכבות היצירה משתקפת, אם כן, בראש ובראשונה במבנה הרב-שכבתי שלה, המקיף היבטים שונים ומגוונים בתולדות השואה ומלחמת העולם השנייה, ועובר בין חוויית הניצול לחווייתו של בן הדור השני, בין השלכותיה המיידיות וארוכות הטווח של השואה, הן על הפרט והן על החברה, להשלכותיה ההיסטוריות הכלליות.

אם נתאר, בקליפת אגוז, את משמעות המבנה הרב-ממדי של היצירה, נאמר כי הממד הראשון, בפן האישי-הפרטי של האב ומשפחתו – בתיאור דיוקן המשפחה בתקופה שקדמה לשואה, בסיפור ההישרדות, בהתמודדות עם אובדן המשפחה ועם משבר האמונה, בתיאור הקושי להתמודד עם זיכרונות העבר שאינם מרפים, בתיאור היחסים המורכבים בין ניצולים למצילים, בתיאור תהליך הקליטה בארץ והקמת משפחה – בצד השיח החברתי עם ניצולים אחרים, המצטייר כמתקיים בשפה המובנת להם בלבד.

אט אט מתחוור לבן-שלום כי לא רק שהמכתב מוכר היטב, ונזכר תכופות בשיח ההיסטורי בגרמניה עוד בראשית שנות ה-50, אלא שעותקים ממנו נעשו כבר בימים הסמוכים לכתיבתו

הממד השני הוא זה של הכותב עצמו, הן בהיותו "בן הדור השני" – שחווה על בשרו את הנוכחות האילמת של השואה בחיי משפחתו – והן בהיותו היסטוריון, בעל כישרון של סופר פסיכו-בלשי.

צירוף של היבטים אלו בכותב אפשרו גיבושו של סיפור אישי-משפחתי והיסטורי רב-ממדי סוחף ומרתק. עיקרו בחשיפת המניעים הפסיכו-היסטוריים של המעתיקים, וביכולתו לקשור, כמעשה אומן, את הופעותיו הראשונות של המכתב למהלכי המלחמה בחזית המזרחית ולחשבון הנפש של חיילי הוורמאכט השבויים בברית-המועצות.

הממד השלישי הוא בעמידה על הפרשנויות ועל השימושים השונים שנעשו ל"מכתב של סלומאה" במסגרת השיח ההיסטורי בגרמניה – הן בימים שלאחר המלחמה, על ההכחשה העצמית ותחושת הקורבנות, והן של בני-הדור השני, שבדומה לבן-שלום עצמו, נתונים גם הם במסע לחשיפת פעולותיו ומעשיו של האב במלחמה.

אולם, מעל לכל הממדים הללו ניצבת הקריאה ל"נקמה" החותמת את מכתבהּ של סלומאה, ואשר עוברת לאורך הספר, ומשנה את משמעותה עם הזמן, הן במישור האישי-הפרטי והן במישור ההיסטורי הכללי.

דומני כי גדולתו של הספר נגזרת מהשילוב הנדיר בין הנושא עצמו, למרכזיותו בחייו של הכותב, הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית, ללשון הכתיבה. לבד מהנושא עצמו, הרי שלגבי הכותב יש לציין כי בספר זה פורץ בן-שלום גבולות של זמן ולשון – מחקר ההיסטוריה היהודית בימי הביניים לחקר השואה ומלחמת העולם השנייה, מכתיבה אקדמית לכתיבה היסטורית-ספרותית. במיומנות של סופר רב-כישרון משכיל בן-שלום להעביר את הקורא, בטבעיות, בין הממדים השונים והמורכבים של הסיפור, אשר לא רק שאינם קוטעים את הרצף הרעיוני או את הנרטיב ההיסטורי אלא דווקא מעצימים את המתח וסוחפים את הקורא בנשימה עצורה.

במיומנות של סופר רב-כישרון משכיל בן-שלום להעביר את הקורא, בטבעיות, בין הממדים השונים והמורכבים של הסיפור. אלה לא קוטעים את הרצף הרעיוני או את הנרטיב ההיסטורי, אלא דווקא מעצימים את המתח

השילוב בין תיאור היסטורי קפדני ללשון בהירה וסוחפת, הופך את המכתב של סלומאה לאחד הספרים החשובים, המרתקים והייחודיים שנכתבו על תולדות השואה בשנים האחרונות.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.