התמזלתי בבלנדר, שמצטיין בהכנת שייק פירות, אבל מטרטר כמו הליקופטר לפני המראה. כשהבעתי חשש בפני שכנתי היקרה שהרעש יעיר את בנה הפעוט, היא הניפה את היד ופסקה: "אין אירוע כזה".

אירוע.

אני לא יודעת מתי הגיחה המילה "אירוע" לחיינו, אבל פתאום היא בכל מקום. "האירוע הסתיים, אפשר לצאת מהמקלטים", דווחו לנו השדרנים הנרגשים באולפנים אחרי כל טיל, מספר פעמים בלילה. "חדלתי את האירוע" אמר אלי שרעבי בראיון הנוגע ללב, שנתן לאילנה דיין, בהתייחס לשיחות שהיו לו ולשותפיו למנהרה על אוכל, משום שהן הרעו את מצבם הנפשי. יש אירוע, אין אירוע – כך בנחרצות, בהתייחס למפגשים, מסיבות, החיים עצמם.

אני לא יודעת מתי הגיחה המילה "אירוע" לחיינו, אבל פתאום היא בכל מקום. "האירוע הסתיים, אפשר לצאת מהמקלטים", דווחו השדרנים הנרגשים באולפנים אחרי כל טיל, מספר פעמים בלילה

אירוע.

מילה יפה, ניצבת מבודדת, מבוצרת, כאי בלב אוקיינוס.

הפילוסוף אלן באדיו מדבר ומרחיב על "האירוע", מושג שמייצג עבורו שבירה של הסדר הקיים. הוא פורץ במפתיע, מבלי שנחזה לפני כן והופך סדרי עולם. האירוע חושף אמת חדשה ובעקבותיה, ההיסטוריה ודרך ההתנהלות המקובלת משתנים באופן קיצוני. גם הפרט מגדיר את עצמו מחדש ביחס לאמת שהתגלתה, כך שהאירוע מכונן תודעה ומציאות חדשה.

אירועים מכונני עולם וסובייקטיביות שכאלה מתרחשים על-פי באדיו בתחומים שונים: בתחום הפוליטי הוא נותן כדוגמה את המהפכה הצרפתית של 1789  והמהפכה הקומוניסטית של 1917 ששינו את החברה הצרפתית והרוסית מהיסוד ובעקבותיהן גם את העולם כולו.

באדיו נותן דוגמאות שונות מתחום המדע, אחת מהן המעבר מהפיזיקה האריסטוטלית לפיזיקה המודרנית של גלילאו גליליי. מפיזיקה לפיה העולם נברא על-ידי האל והתקיים במרכז היקום, כאשר סביבו נעים השמש והכוכבים – להבנה שדווקא השמש היא שבמרכז ואנחנו, שחשבנו עצמנו נזר הבריאה, אלו שנעים סביבה. שינוי זה חייב את הפרט להגדיר את עצמו מחדש כך שאינו עוד במרכז, אלא פרט קטן ונידח ביקום אינסופי ואולי נטול אל. לנוכח זאת החילוניות התחזקה ואיתה התפתחויות מדעיות וחברתיות נוספות.

באדיו מדבר גם על אירועים בתחום האומנות, כדוגמת המהפכה הקוביסטית, ששינתה על פניה וקוויה את תפיסת הייצוגיות, ואפשרה התפתחות של זרמים חדשים כאומנות מופשטת ואומנות סוריאליסטית. מערכות יחסים הן דוגמה מעניינת לאירוע לדעת באדיו, שכן כאשר אהבה מתגלה היא משנה את הדינמיות של הקשר ואת האוהבים עצמם.

הארוע פורץ, חושף, הופך.

השבעה באוקטובר הוא כנראה "אירוע" שכזה. בהיעדר ועדת חקירה ממלכתית אנו מסתפקים בפירורי חשיפות, מהן עולה שאמנם מערכת הביטחון הזהירה, אך בכל זאת רובנו התעוררנו בבוקרו של השבעה באוקטובר לעולם חדש. עולם שבו איננו יכולים לסמוך עוד על צה"ל והמשטרה שיגנו עלינו, על הממשלה שתספק מענה ותמיכה חומלים או אפילו בסיסיים, על המדינה שתעשה הכל כדי להשיב אותנו מעבר לקווי האויב אם חלילה ניחטף.

ומי אנחנו מצדו השני של האירוע?

"אפשר לצאת מהמקלטים, האירוע הסתיים", מודיעים לנו שדרני הטלוויזיה הצייתנים.

ומצד שני: "אנחנו כאן כדי להזכיר את הנרצחים" זועקים מדם לבם דני אלגרט וראומה קדם על רקע הבתים השרופים בניר עוז. "אנחנו לא יכולים להשתקם כל עוד הם שם", מתחננות המשפחות והניצולים. "אני לא מפסיק לחשוב מה עשיתי לא בסדר", חלק בגילוי לב כואב ירדן ביבס. "הלילה שבו בתי נקרעה ממני חוזר אלי", כתב עופר קלדרון.

וגם אנשים מהשורה, שלמזלם לא נרצחו או נחטפו: "עוד לא הייתי בים מאז השביעי", כתבה לי חברה, שלא מרשה לעצמה "אסקפיזם" מאז אותו יום שחור. את קולות הפלסטינים "הלא מעורבים" איש לא סופר, אך גם הם פצועים, מפורקים ותקועים באירוע מתמשך בעצימות גבוהה, שכולנו נצטרך להגדיר את עצמנו מחדש ביחס אליו.

"בעצימות גבוהה" – כך כולם, דרוכים, מתעוררים באמצע הלילה (במקומות מסוימים בארץ – עדיין) וממתינים לאזעקה שהותנינו לציית לה, מחכים לגזירה כלכלית חדשה, לצו שמונה נוסף, למענה משירותי הרווחה והבריאות המוצפים.

"עצימות זו מילה מאוד שימושית", אמר לי חבר, "ניתן לתאר איתה טווח גדול של דברים: הראות בים הייתה היום בעצימות נמוכה, הקשר בינינו בעצימות בינונית". הז'רגון הישראלי תמיד היה נגוע בשפה צבאית, אבל עכשיו הז'רגון הזה בעצימות גבוהה במיוחד ובכל הזירות.

"זירה" – מילה מעולם הלחימה המציינת גזרה, שטח גיאוגרפי. היא מאפשרת לבודד, להפריד, להבחין בתנועת הכוחות כדי לנטרל ולהכניע אותם, לפי הצורך.

בזירת הצפון עוד לא התאוששו משנה וחצי של חיים כפליטים, גם לא בזירת הדרום הבוערת, ובמרכז נוספו לאחרונה זירות משנה, שחרבו מפגיעת טילים בליסטיים. הזירה הצבאית בעצימות גבוהה, גם הזירה החברתית והכלכלית, ואת החורבן בזירת הטבע לא ניתן לכמת.

למרות ציוצי הדוברים ושדרני הטלוויזיה, כנראה שהאירוע עוד לא הסתיים והוא לא יסתיים כל עוד חלקים מאיתנו שם. השימוש התכוף במילה "אירוע" רק מחפה על העובדה, שמדובר במציאות מתמשכת. זו נורמה של משבר, שהותנינו לקבל כמובן מאליו.

חרף ציוצי הדוברים והשדרנים, האירוע עוד לא הסתיים, ולא יסתיים כל עוד חלקים מאיתנו שם. השימוש התכוף במילה "אירוע" רק מחפה על כך שמדובר במציאות מתמשכת. זו נורמה של משבר, שהותנינו לקבל כמובן מאליו

הציון התדיר של אירועים חריגים מושך את תשומת לבנו לאירוע דה ז'ור  ומשכיח מאתנו את ההיבטים המבניים והעמוקים, שפוצצו את האירוע הראשוני וההדף שאחריו.

העיקר ש"ראש הממשלה" ישן טוב בלילה.

שרון אביטל היא בעלת דוקטורט ברטוריקה מאוניברסיטת טקסס באוסטין. היא מרצה וחוקרת שכנוע, תקשורת בלתי מילולית, ותקשורת בין תרבותית. בשל הכובע הכפול שהיא חובשת כרטוריקנית וכמטפלת בשיטות שונות של רפואה משלימה, היא מתעניינת גם בקשר בין פוליטיקה ותהליכי ריפוי ושליטה (צילום: קובי וולף)