השחקנית שרה וינו אלעד – בת 54 ואמא לשתיים – נודדת בחודש האחרון בין בתים, לאחר שדירתה ברמת גן נהרסה מפגיעת טיל איראני.

היא מעולם לא היססה להביע את דעותיה, גם כשזה עלה לה בקריירה ובחברויות. בשיחה נוקבת היא מדברת על ההתקרנפות של התיאטרון הישראלי, על השבעה באוקטובר, על בגידת הממשלה – וגם על השנה הפורייה שהייתה לה בצל כל האסונות הללו.

מה שלומך?
"פעם למעלה פעם למטה. אני מוצאת שהתקופה הזאת סוחטת אותנו כמו מכונת כביסה על 1200 סל"ד. אני מרגישה ככה מאז הקורונה. הייתי ואני עדיין ממתנגדי החיסונים. בשביל לעבוד, נאלצתי לעשות בדיקה אחת ליומיים, במשך ארבעה חודשים. הייתי מנודה.

"כשאני רואה שכולם רצים לכיוון אחד, אני שואלת למה. יכול להיות שזה הורג אותי, כי אולי העדר בורח מפני סכנה? לאורך השנים הדביקו לי שלל כינויים כמו חתרנית, תמימה, חיה בלה-לה-לנד, קונספירטורית. אבל כשאת בהקשבה למוסר שלך, ויתור עליו הוא לא אופציה. אחרת את לא את".

"בזמן מבצע צוק איתן דיברתי נגד המלחמה, העברתי ביקורת. הרי אין דבר כזה מלחמה מוצדקת. מלחמה היא המפלט של מדינאים מנוולים שלא עשו את העבודה שלהם"

במשך שנים היית שחקנית פעילה בתיאטרון ובטלוויזיה, ואז עזבת. לפני כחמש שנים חזרת, אבל במשורה. למה עזבת?
"הייתי מותשת. הדברים החשובים שרציתי לעשות בתיאטרון ירדו, ולא היו לי סיבות מספיק טובות להישאר. חוץ מזה, בזמן מבצע צוק איתן דיברתי נגד המלחמה, העברתי ביקורת. הרי אין דבר כזה מלחמה מוצדקת. מלחמה היא המפלט של מדינאים מנוולים שלא עשו את העבודה שלהם".

מה אמרת?
"התראיינתי לטלוויזיה לחדשות הלילה. זה היה ביום שבו התרחש אסון הנגמ"ש בשכונת שג'עיה בעזה. שבעה חיילים נהרגו. דניאל פומרנץ ז"ל – הבן של ורדה, מי שהקימה את מערך הנפגעים בצה"ל והיה החבר הכי טוב של האחיין שלי – נהרג שם.

"הסיבה הרשמית שבגללה הוזמנתי לריאיון, הייתה הסיפור של 'מנו ספנות' שביטלה חוזה עם אורנה בנאי בגלל התבטאות שלה. לפניי, היה פאנל מהאולפן בירושלים בהשתתפות זהבה גלאון ואיילת שקד. ואז המראיינים שאלו אותי שאלה ואיילת שקד נכנסה לי לדברים.

"זה היה כמה שבועות אחרי שהיא כתבה פוסט שבו היא סיפרה שערבים הציתו את בית הקברות היהודי ביפו. אם היא הייתה מרימה טלפון אחד למערך הכבאות, היא הייתה מגלה שמדובר בקצר חשמלי שהדליק את השרפה, והכבאים השתלטו עליה. אבל על הבעירה שפרצה ביפו בעקבות הפוסט שלה, קשה היה להשתלט. במשך עשרה ימים היא לא הייתה מוכנה להוריד אותו, לתקן, להתנצל.

"רציתי לדבר על זה שצריך להוריד את הטונים. כבר ידעתי על האסון בעזה והייתי מחוקה. בהתחלה התאפקתי, ואז המראיינים שאלו אותי עוד שאלה ושוב היא קטעה אותי ואז נשרף לי הפיוז. נכנסתי בה ב-120 קמ"ש על הסיפור של יפו, על הפאשיזמוס.

"היה ברור שאחרי הריאיון הזה, הקאמרי לא ימשיכו איתי. אנשים התקשרו ואמרו שהם רוצים לבטל את המנוי והתשובה הייתה, זה בסדר. היא כבר לא עובדת פה. התנערו ממני"

"באותה תקופה שיחקתי בקאמרי במחזה 'חברות הכי טובות' של ענת גוב ובמחזה 'סוף טוב' של עדנה מזי"א. שניהם עמדו לרדת. היה ברור שאחרי הריאיון הזה, הקאמרי לא ימשיכו איתי. אנשים התקשרו לתיאטרון ואמרו שהם רוצים לבטל את המנוי והתשובה הייתה, זה בסדר. היא כבר לא עובדת פה. התנערו ממני".

שרה וינו-אלעד במחזה "החברות הכי טובות" של ענת גוב, עם מיה דגן (מימין) ויעל לבנטל (משמאל) בקאמרי, 2013 (צילום: דניאל קמינסקי)

אז יצאת לגלוּת מהמשחק בטריקת דלת?
"לא. יצאתי ואף אחד לא שם לב. עבדתי מגיל 16 ובשלב ההוא, מיציתי את החיים האלה. כבר התגרשתי, לא היה לי דחוף לעמוד בקצב של ענייני המשכנתה, נכסים וכולי ואכן – איבדתי נכס. יצאתי קצת מהמטריקס ונכנסתי לעולם הרוח. הנשימה המעגלית (ריברסינג)".

מתי התגבשה התודעה הפוליטית שלך?
"תמיד הייתי כזאת וזה מפתיע, כי בשלב מסוים גיליתי שאימא שלי ימנית וסבא שלי ימני. ליכוד של פעם. אבל בואי לא נתבלבל, בכל הפלגים בימין, 'האחר' לא שווה, ומעמיד אותי בסכנה. חזון ארץ ישראל השלמה. כלומר, האדמה תדמם את הילדים שלנו לנצח.

"השמאל מדבר על שוויון זכויות והזדמנויות. 'האחר' הוא סבבה מבחינתי, אלא אם הוא ביביסט. ביביסט זה לא ימין, אלא כת. יש לי חברים ימנים ואני יכולה להתווכח איתם שעות, אבל עם ביביסטים אני לא יכולה לדבר"

"השמאל מדבר על שוויון זכויות והזדמנויות. 'האחר' הוא סבבה מבחינתי, אלא אם הוא ביביסט. ביביסט זה לא ימין, אלא כת. יש לי חברים ימנים ואני יכולה להתווכח איתם שעות, אבל עם ביביסטים אני לא יכולה לדבר.

"מי שתומך בעבריין שמואשם בכל כך עבירות, הוא עבריין בעצמו והנה, טראמפ מסתת לו עכשיו את דרך האבנים הצהובות. אל תדאג ביביל'ה, אני אסדר שלא יהיה לך משפט רק בבקשה תסגור לי את עניין עזה ותחזיר את החטופים ואז תעוף לי מהפריים. אתה מפריע לי לקבל נובל לשלום.

"אנשים נורא מתלהבים עכשיו מחושפי השחיתויות של קן הקוקייה. סליחה, איפה הייתם עד עכשיו? ואני מתכוונת גם לעיתונאים. אף אחד לא מוכן לאבד כלום בשביל שיהיה לנו קצת אוויר לנשימה ומי שמוכן – נצלב. ראש שב"כ רונן בר, למשל. אם הוא היה מדבר בזמן שהיה לו מה להפסיד, אולי היינו מאמינים".

מה עבר עליך מאז שבעה באוקטובר?
"חמישה חודשים שכבתי על הספה וראיתי חדשות מהבוקר עד הבוקר. לא יכולתי להרים ראש. בכיתי כל היום, 24/7, מהכול. אני לא מאמינה שקרה דבר כזה. אני לא מאמינה שהממשלה הזאת עדיין בחיינו.

"אני לא מאמינה שאזרחים לקחו פיקוד ואז אחרים קראו לאותם אזרחים 'בוגדים'. אני לא מאמינה שמאתיים וחמישים איש נחטפו לעזה ואף אחד לא הזיז אצבע, כי קודם נחסל את חמאס ואחר כך נראה.

"אני לא מאמינה שאזרחים לקחו פיקוד ואז אחרים קראו לאותם אזרחים 'בוגדים'. אני לא מאמינה שמאתיים וחמישים איש נחטפו לעזה ואף אחד לא הזיז אצבע, כי קודם נחסל את חמאס ואחר כך נראה"

"ב-10 באוקטובר 23' כתבתי פוסט בפייסבוק: 'משהו בי מבין שהישות הישראלית לא מתכוונת לשחרר את החטופים והחטופות שנמצאים בעזה. אני מרגישה חנק קשה'. לפני חודש, תלו שלט ענקי על אחד הבניינים שנהרסו במתקפה האיראנית: 'תארו לכם שמתוך 250 לכודים, היו מחלצים רק 200 ומשאירים 50'.

"אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם ראש הממשלה לא היה מהימין. איך היו נוהגים אנשי הימין אל מול ההיתפסות בכיסא? קומו כולכם, כל מאה ועשרים חברי הכנסת, ולכו בבושת פנים, שלא נראה אתכם יותר בציבור. זה מה שהיה אמור להיות.

"והנה, בסוף המלחמה עם איראן, נתניהו עולה לנאום ניצחון לאומה, בזמן שעשרות אלפי אנשים איבדו את ביתם ורכושם ושעה שאנחנו כבר יודעים שעוד שבעה חיילים נהרגו בעזה. יודעים כי זה רץ בטלגרם. אנשי התקשורת ודאי יודעים, ובכל זאת משדרים את הנאום. כמה אפסונים אפשר להיות?"

פוסט שפרסמה שרה וינו אלעד ב-10 באוקטובר 2023 בפייסבוק

מה הרים אותך מהספה?
"אני חושבת שעבודה. בשלב מסוים נכנסתי לצילומים של סדרה חדשה אבל חוץ מזה, אני לא הולכת לשום מקום, גם לא להפגנות. אני לא מסוגלת. אני גם לא חוגגת. גם כשהייתי מועמדת לפרס אופיר על התפקיד בסדרה 'טיטו ורוחו', לא הלכתי לטקס. נראה לי מטורלל לחשוב מה ללבוש".

בלילה הראשון למלחמה עם איראן, הבית שלך נפגע קשות מפגיעת טיל איראני.
"שבועיים לפני שהתחילה המלחמה, עברתי לגור ברמת גן. ביום חמישי בלילה, יום לפני המתקפה הראשונה, פלשו לנו לטלפון והייתה אזעקת אזהרה. ביטלתי אותה והמשכתי לישון.

"ביום שישי הבת שלי הגיעה והלכה לחפש מקלט, ואכן היה בבניין מרחב מבוטן עם חלון קטן שלא נסגר ודלת רגילה. באותו יום קיבלתי מהאחיין שלי שטיח. פרסנו אותו בסלון והייתי מבסוטה. הנה, עכשיו זה בית.

"באותו ערב, הלכתי לאכול אצל אחותי שגרה קרוב. בת דודה שלנו בדיוק הגיעה לביקור מארצות הברית וגם אימא שלי הייתה שם. הלכתי ברגל. בדרך העליתי פוסט שבו כתבתי שהרחובות מזכירים את ימי הקורונה ואיזה כיף השקט.

"כשהתחלנו לאכול, נשמעה אזעקה. ירדנו למקלט ואז היה בום שהקפיץ לנו את הנשמה. לא קלטנו במה מדובר. בבת אחת עפו לתוך המקלט חול ועלים מההדף"

"כשהתחלנו לאכול, נשמעה אזעקה. ירדנו למקלט ואז היה בום שהקפיץ לנו את הנשמה. לא קלטנו במה מדובר. בבת אחת עפו לתוך המקלט חול ועלים מההדף. אחרי עשר דקות עלינו למעלה והמשכנו לאכול ושוב אזעקה. ושוב ירדנו למקלט ואמא שלי מתקשה בהליכה.

מבט אווירי על הנזק שנגרם לבתים ברמת גן מפגיעה ישירה של טיל בליסטי ששוגר מאיראן, 14 ביוני 2025 (צילום: Jack GUEZ / AFP)

"בשלב מסוים חתכתי, כי רציתי לראות מה קורה עם הבית. הדרך נראתה כמו ליל הבדולח. הצומת ליד הבית שלי היה חסום. אמרתי לשוטר, הבית שלי פה והוא צעק, גיברת! תלכי מסביב! הגעתי לבניין וכבר מלמטה ראיתי שעפו לי תריסים וחשבתי, איזה מזל שעוד לא הזמנתי את האיש של התריסים כי תכננתי להזמין אותו לתיקונים.

"כשנכנסתי לבית ראיתי הרס מוחלט. חלונות עפו מהקיר, שולחן האוכל הכבד זז. כאילו כל הבית נדחף פנימה. התחלתי לקחת כל מה שיכולתי. פחדתי שזאת הפעם האחרונה שבה אני רואה את הבית הזה כי אולי יסודות הבניין נפגעו ולא יאפשרו לי לחזור. כלומר, מה שלא אקח עכשיו לא אראה יותר".

מה הדבר הראשון שלקחת?
"את שמלת הכלה של ג'וי, הבת שלי. היא הייתה בתוך הארון בחדר השינה שפחות נפגע. ואז נכנסו חיילות מתוקות מפיקוד העורף עם קסדות וכל ההגנות הנדרשות. הן אמרו שאני לא יכולה להישאר וביקשו שאקח תיק עם כמה דברים. הציעו לי חדר במלון. הלכתי לישון אצל אחותי".

מה זה בשבילך בית?
"בית זה בסיס. בית זה שורש. בית זה המקום שבו את יכולה לעשות דברים אנושיים אבל לא חברתיים, כמו להפליץ. כשאת כל הזמן עם אנשים סביבך, את לא יכולה לכחכח בגרון בלי שישאלו אותך מה קרה.

"בית זה בסיס. בית זה שורש. בית זה המקום שבו את יכולה לעשות דברים אנושיים אבל לא חברתיים, כמו להפליץ. כשאת כל הזמן עם אנשים סביבך, את לא יכולה לכחכח בגרון בלי שישאלו אותך מה קרה"

"אני אוהבת לסגור תריסים ולהסתובב בתחתונים כשהמזגן עובד. אני לא יכולה לעשות את זה בבית של אחותי ואפילו לא בדירה שבה אני נמצאת עכשיו ובעוד שלושה ימים צריכה לפנות. זאת דירת נופש משפחתית שקיבלתי בנדיבות אין קץ מחברה של אחותי.

שרה וינו אלעד בדירתה ברמת גן שניזוקה במתקפת טילים מאיראן, 14 ביוני 2025 (צילום: באדיבות המצולמת)

"הדירה הזאת היא כמו פורט נוקס: הכול פה חכם. התריסים נסגרים ואי אפשר לדעת אם יום או לילה ולכל המשפחה המורחבת יש את הקוד".

איך את מרגישה ביחס למה שקורה עכשיו בישראל?
"כולם כבר בסיפור הבא. בעיקר מי שהובילו למלחמה הזאת, להרס ולחורבן, ואני מתכוונת לביבי ולחבורה שמכרכרת סביבו. אנשים שלא עשו יום אחד צבא, שולחים חיילים למות. אני לא מבינה את זה. לא מבינה איך אנחנו מסכימים לזה ולא עוצרים את זה.

"איפה ויתרנו על החירות המחשבתית והפיזית שלנו? אנשים לא מבינים את משחקי השליטה המטורללים שעושים עלינו, מאז הקורונה.

"מה אתה ממציא עוד מלחמה כשאנחנו בתוך מלחמה עקובה מדם? באיזו רשות? באיזו זכות? הטריף אותי לשמוע שהצפי שלהם לפגיעה מאיראן היה גרוע בהרבה גם ביחס לחיי אדם וגם ביחס לבתים ולרכוש. אם זה היה הצפי, למה לא הייתם מוכנים? למה חודש אחרי הפגיעה עוד אין לי אישור לתקן את הבית שלי ואני נודדת מדירה לדירה?

"יש פה הרבה אנשים שלא עושים את העבודה שלהם – ואם הם עושים, הם עושים אותה רע. שולפים מהשרוול פעולות שגורמות לילדים שלנו למות ולנו לאבד את הבתים. מאלתרים. אבל זה לא מופע ג'אז. אתם מנהלים מדינה"

"יש פה הרבה אנשים שלא עושים את העבודה שלהם – ואם הם עושים, הם עושים אותה רע. שולפים מהשרוול פעולות שגורמות לילדים שלנו למות ולנו לאבד את הבתים. מאלתרים. אבל זה לא מופע ג'אז. אתם מנהלים מדינה".

איזה מקום יש לאומנות בימים כה שבורים?
"יש מקום, אבל יש בעיה עם הבחירות האומנותיות. מה עושים בתיאטרון, למשל, בימים אלה? איפה חנוך לוין? יהושע סובול? ב'הבימה' ממשיכים לעשות את 'פרסיליה מלכת המדבר' שזה נהדר ואני שמחה עבור מי שמתפרנסים, אבל אפילו תוכניות הסאטירה מתנהלות על פי הנרטיב שמוכרים לנו. אין מחשבה חופשית. הכול זהיר. לא להרגיז אף אחד.

"מירי רגב העמיקה את הפחד מפני אומנות ביקורתית, פוליטית. את הפחד שאם מישהו יפתח את הפה – יישללו ממנו תקציבים. יכול להיות שגם עולם האומנות מלא בקרנפים. התיאטרון הפך להיות מה שהיה עולם הבידור כשהתחלתי לעבוד בו".

אז אין אומנות?
"לא כמו שאומנות צריכה להיות בתקופה כזאת. אנשים לא עומדים מחוץ לתיאטרון וצועקים, תורידו את ההצגה, כי אף הצגה לא מעוררת התנגדות. מנהלי התיאטראות יגידו לך, מה את רוצה, אני מחויב לפרנסה של אנשים. אם אסבך אותם עכשיו עם איזו 'מלכת האמבטיה' לא תהיה להם פרנסה. אבל אי אפשר להתנות תקציבי תרבות בנאמנות למשטר ולדגל".

אז למה בעצם את ממשיכה לשחק?
"אני עושה פרויקטים שמעניינים אותי מבחינה אנושית ודמויות שמעניין אותי להיכנס לנעליהן. השנה צילמתי סרט בגרמניה, סרט בהונגריה, סדרה ל'כאן 11' שעוד לא עלתה וצילומים לסדרה שתעלה ב'קשת'. הייתה שנה פורייה מאוד".

"כשדיברתי בזמנו עם אנשים על החושך הזה חשבו שאני חיה בסרט. גם היום חושבים שאני חיה בסרט, אבל אנשים כבר מבינים שמנסים למכור לנו מציאות לא אמיתית"

את אופטימית?
"מאוד. אני חושבת שההצפה של הקושי, של ניסיונות ההשתלטות, של המשחק במוח שלנו, של ההפחדות – האירו את החושך שהיה מודחק במשך שנים. כשדיברתי בזמנו עם אנשים על החושך הזה חשבו שאני חיה בסרט. גם היום חושבים שאני חיה בסרט, אבל אנשים כבר מבינים שמנסים למכור לנו מציאות לא אמיתית".

שרה וינו אלעד ואניה בוקשטיין בסדרת הדרמה "הגרמני" שעלתה ב"יס" באפריל 2025 (צילום: Yes)

שבעה באוקטובר קרה באמת.
"ברור שהוא קרה באמת. הקורבנות אמיתיים, החורבן וההרס אמיתי. הסיבות? מישהו רצה בטבח הזה. בראש ובראשונה מי שביצעו אותו, אבל גם למי שלא מנעו אותו או מימנו אותו, יש חלק כבד.

"הממשלה מאשימה את הצבא שמאשים את הממשלה שמאשימה את שב"כ. כולם צריכים לעוף. השורות צריכות להתמלא באנשים חדשים ושכל אחד ייבחן על האינטרסים שלו. אנחנו צריכים להיות אלה שבוחנים. אנחנו במלחמת הישרדות. וברגע שנפסיק לסמוך על מישהו אחר שידאג לנו, נהיה מסודרים".