בכל בוקר, אביר ופאדי סובח מתעוררים באוהל שלהם ברצועת עזה מול אותה שאלה: איך ישיגו אוכל עבור עצמם ועבור ששת ילדיהם הקטנים?
יש להם שלוש אפשרויות: אולי מטבח קהילתי ייפתח, ויוכלו לקבל סיר עדשים מימיים. אולי יצליחו להידחף בין ההמונים כדי להשיג קצת קמח ממשאית סיוע חולפת. והמוצא האחרון: לקבץ נדבות.
אם שום דבר מזה לא מצליח, הם פשוט לא אוכלים. זה קורה בתדירות הולכת וגוברת, ככל שהרעב מכלה את האנרגיה, הכוח והתקווה שלהם.
מצבם של בני משפחת סובח – שמתגוררים כיום במחנה עקורים לחופי עזה, מערבית לעיר עזה, לאחר שפונו מבתיהם כמה פעמים – משקף את מציאות חייהן של משפחות רבות ברחבי הרצועה מוכת המלחמה
מצבם של בני משפחת סובח – שמתגוררים כיום במחנה עקורים לחופי עזה, מערבית לעיר עזה, לאחר שפונו מבתיהם כמה פעמים – משקף את מציאות חייהן של משפחות רבות ברחבי הרצועה מוכת המלחמה.
לדברי גורמי סיוע הומניטרי, הרעב התגבר במהלך 22 חודשי הלחימה האחרונים בשל מגבלות על הכנסת סיוע. אך מומחי תזונה הזהירו בתחילת השבוע כי "תסריט הרעב הקשה ביותר כבר מתממש בעזה".
לדברי גורמי סיוע הומניטרי, הרעב התגבר במהלך 22 חודשי הלחימה האחרונים בשל מגבלות על הכנסת סיוע. אך מומחי תזונה הזהירו בתחילת השבוע כי "תסריט הרעב הקשה ביותר כבר מתממש בעזה"
במרץ, ישראל הטילה מצור מוחלט על הכנסת מזון ואספקה אחרת למשך חודשיים וחצי. רשמית, מטרת הצעד הייתה להגביר את הלחץ על חמאס לשחרר את 50 החטופים שארגון הטרור מחזיק מאז 7 באוקטובר 2023.
למרות שזרימת הסיוע חודשה במאי, הכמות המגיעה לעזה היא רק שבריר ממה שארגוני הסיוע אומרים שנדרש.
בנוסף, התמוטטות שלטון החוק והסדר הופכת גם את משלוחי הסיוע המעטים למסוכנים. רבים מהמוצרים שמגיעים נתפסים על ידי מיליציות או נמכרים במחירים מופרזים בשוק.
כך נראה יום בחייהם של בני משפחת סובח:
רחצה במי ים בבוקר
המשפחה מתעוררת באוהל שלה, שלדברי פאדי סובח – רוכל בן 30 – לוהט עד בלתי נסבל בקיץ.
בשל המחסור במים מתוקים, אשתו אביר, בת 29, מביאה מים מהים. הילדים עומדים בזה אחר זה בגיגית מתכת ומקרצפים את עצמם כשאימם שופכת עליהם את מי המלח. התינוקת אלה, בת תשעה חודשים, בוכה כשהמים צורבים את עיניה. שאר הילדים שותקים.
בשל המחסור במים מתוקים, אשתו אביר, בת 29, מביאה מים מהים. הילדים עומדים בזה אחר זה בגיגית מתכת ומקרצפים את עצמם כשאימם שופכת עליהם את מי המלח
אחר כך אביר מקפלת את כלי המיטה ומטאטאת את האבק והחול מרצפת האוהל. מכיוון שלא נותר מזון מהיום הקודם, היא יוצאת לקבץ נדבות עבור ארוחת הבוקר של המשפחה. לפעמים שכנים או עוברי אורח נותנים לה עדשים. לפעמים היא חוזרת בידיים ריקות.
אביר נותנת לאלה לשתות מים מבקבוק לתינוקות. כשיש לה מזל, היא טוחנת עדשים לאבקה ומערבבת אותם במים.
"יום אחד מרגיש כמו מאה ימים, בגלל חום הקיץ, הרעב והמצוקה", היא אומרת.
נסיעה למטבח צדקה
פאדי הולך למטבח צדקה סמוך. לפעמים אחד הילדים מצטרף אליו. "אבל כמעט אין שם אוכל", הוא אומר.
המטבח נפתח בערך פעם בשבוע, ולעולם אין לו די מזון כדי לספק את ההמונים. לרוב, פאדי ממתין שם כל היום אך שב הביתה בידיים ריקות – "והילדים נרדמים רעבים, בלי לאכול"
המטבח נפתח בערך פעם בשבוע, ולעולם אין לו די מזון כדי לספק את ההמונים. לרוב, הוא אומר, הוא ממתין שם כל היום אך שב הביתה בידיים ריקות – "והילדים נרדמים רעבים, בלי לאכול".
בעבר היה פאדי נוסע לצפון הרצועה, לאזור שבו מגיעות משאיות סיוע מישראל. שם, המוני אנשים נואשים לא פחות מסתערים על המשאיות ומרוקנים מהן את תכולת המזון.
בעבר היה פאדי נוסע לצפון הרצועה, לאזור שבו מגיעות משאיות סיוע מישראל. שם, המוני אנשים נואשים לא פחות מסתערים על המשאיות ומרוקנים מהן את תכולת המזון
לעיתים קרובות, לטענת עדי ראייה, יורים לעברם חיילי צה"ל. ישראל מצידה טוענת שהיא יורה רק ירי אזהרה, ושאנשים בקהל לעיתים חמושים בסכינים או אקדחים וגונבים קופסאות.
לפאדי, שלוקה גם באפילפסיה, נורה קליע ברגל בחודש שעבר. מאז הוא חלש מכדי לרוץ לעבר המשאיות, ולכן נשאר לו רק לנסות את המטבחים.
בינתיים, אביר ושלושת ילדיהם הגדולים – יוסף בן ה-10, מוחמד בן ה-9 ומלאכ בת ה-7 – יוצאים עם ג'ריקנים מפלסטיק כדי למלא מים ממשאית שמביאה מי שתייה ממפעל ההתפלה במרכז הרצועה.
הילדים מתקשים לשאת את הג'ריקנים הכבדים. יוסף מעמיס אחד על גבו, בעוד מוחמד גורר את שלו למחצה, גופו הקטן מתעקם הצידה כשהוא מנסה למנוע ממנו להתחכך באבק הרחוב.
מאבק על סיוע
לעיתים אביר נוסעת בעצמה לזיקים, לבד או עם יוסף. רוב האנשים שם הם גברים – מהירים וחזקים ממנה. "לפעמים אני מצליחה להשיג אוכל, וברוב הפעמים אני חוזרת בידיים ריקות", היא אומרת.
כשהיא לא מצליחה, היא פונה לרגש הרחמים של מי שכן הצליח. "ניצלת ממוות בזכות אלוהים, תן לי משהו", היא מבקשת. לדבריה, רבים נענים, והיא מקבלת שקית קטנה של קמח כדי לאפות לילדים.
כשהיא לא מצליחה, היא פונה לרגש הרחמים של מי שכן הצליח. "ניצלת ממוות בזכות אלוהים, תן לי משהו", היא מבקשת. לדבריה, רבים נענים, והיא מקבלת שקית קטנה של קמח כדי לאפות לילדים
היא ובנה כבר מוכרים בשטח. יוסף אבו סאלח, אחד האנשים שממתינים בקביעות למשאיות, מספר שהוא רואה לעיתים קרובות את אביר נאבקת להשיג אוכל – ולכן הוא נותן לה חלק משלו. "הם עניים, והבעל שלה חולה", הוא אומר. "כולנו רעבים וכולנו צריכים לאכול".
בשעות החמות ביותר של היום, ששת הילדים נשארים באוהל או סמוך לו. הוריהם מעדיפים שיישנו בצוהריים – כך הם לא משתוללים, לא מבזבזים אנרגיה, ולא נעשים רעבים או צמאים.
בשעות החמות ביותר של היום, ששת הילדים נשארים באוהל או סמוך לו. הוריהם מעדיפים שיישנו בצוהריים – כך הם לא משתוללים, לא מבזבזים אנרגיה, ולא נעשים רעבים או צמאים
חיפוש וקיבוץ נדבות אחר הצוהריים
כשהחום נרגע מעט, הילדים יוצאים. לעיתים אביר שולחת אותם לקבץ נדבות אצל השכנים. אם לא, הם מחטטים ברחובות המופצצים של עזה, מחפשים בין ההריסות והזבל כל דבר שיכול לשמש דלק לתנור המאולתר של המשפחה.
הם כבר יודעים לזהות מה נשרף טוב. פיסות נייר או עץ הן המועדפות – אבל הכי קשה למצוא אותן. הרף נמוך: בקבוקי פלסטיק, שקיות ניילון, נעל ישנה – הכול הולך.
אחד הבנים מצא יום אחד סיר בפח – זה הסיר שבו אביר מבשלת כיום. המשפחה פונתה כל כך הרבה פעמים, שכמעט לא נשאר לה רכוש.
"אני חייבת להסתדר", אמרה אביר. "מה אני יכולה לעשות? אנחנו שמונה אנשים".
אם יש מזל – נזיד עדשים לארוחת ערב
לאחר יום שלם בחיפוש אחר הדרוש לקיום בסיסי – אוכל, מים, ודלק לבישול – לפעמים יש למשפחה מספיק מכל השלושה כדי שאביר תוכל לבשל. לרוב מדובר במרק עדשים דליל.
לאחר יום שלם בחיפוש אחר הדרוש לקיום בסיסי – אוכל, מים, ודלק לבישול – לפעמים יש למשפחה מספיק מכל השלושה כדי שאביר תוכל לבשל. לרוב מדובר במרק עדשים דליל
אבל לעיתים קרובות אין כלום – וכולם הולכים לישון רעבים.
אביר מספרת שנחלשה מאוד, ולעיתים קרובות חשה סחרחורת כשהיא מחפשת אוכל או מים.
"אני עייפה. אני לא מסוגלת יותר", היא אומרת. "אם המלחמה תימשך, אני שוקלת לשים קץ לחיי. אין לי יותר כוח או יכולת".
הכתבה הוכנה על ידי כתבי AP וואפה שוראפה וסמי מג'די
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו