המצב בעזה כרגע הוא כאוטי. מאז אפריל 2024, יוזמת "Jumpstarting Hope in Gaza" (JHG) – קונסורציום בינלאומי ישראלי-פלסטיני בראשות ארגון דמור לפיתוח קהילתי ומכון הערבה ללימודי הסביבה – סיפקה מזון, בגדים, ערכות היגיינה, אוהלים וציוד נוסף למכנות מקלטים עבור עקורים בעזה.

למרות שהזרימה של הסיוע הייתה לסירוגין בשל שינויי מדיניות של צה"ל והמצב בשטח, אף אחד מהמשלוחים שנשלחו לעזה על ידי JHG לא נגנב. כל המשלוחים הגיעו ליעדם המתוכנן.

למרות שהזרימה של הסיוע הייתה לסירוגין בשל שינויי מדיניות של צה"ל ובשל המצב בשטח, אף אחד מהמשלוחים שנשלחו לעזה על ידי JHG לא נגנב. כל המשלוחים הגיעו ליעדם המתוכנן

למיטב הבנתי, לאורך כל התקופה הזו – עד ל-2 במרץ 2025, אז ישראל החליטה לחסום לחלוטין את הסיוע ההומניטרי הנכנס לעזה – חלק קטן מהסיוע ההומניטרי נבזז על ידי חמאס או קבוצות אחרות.

אנו עובדים עם אשכול של ארגוני סיוע הומניטרי בינלאומיים, ששלחו סיוע לעזה לפני החסימה של מרץ. מהדיווחים שקיבלנו מאותם ארגונים עולה כי אמנם חלק מהסיוע נגנב, אך התמונה המצטיירת כאילו רוב הסיוע נלקח על ידי חמאס היא מאוד לא מדויקת, ורוב המשלוחים הגיעו ליעדיהם.

מאז חסימת הסיוע ב-2 במרץ, המצב בעזה הידרדר באופן משמעותי. מחירי המזון בשוק השחור הרקיעו שחקים, ומשפחות רבות מתקשות להשיג מספיק מזון ומים כדי לשרוד. בתגובה למצב זה, גייסה JHG כספים ורכשה חבילות מזון למשפחות ואז גם ארוחות חמות לעזתים ממקורות בתוך עזה. המזון נרכש ממי שאגר מזון יבש, וכן נרכשו ירקות טריים מחקלאים מקומיים שעדיין הצליחו לעבד את אדמותיהם. לאחרונה, נתבקשה JHG לטפל גם במשבר המחסור במים במקלטים לעקורים.

המצב בשטח משתנה כל הזמן, והצוות שלנו – מדמור, המכון הערבה ושותפים נוספים – חייב לפעול בגמישות ולהגיב בזמן אמת לצרכים מיידיים. כניסתה של "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF) אפשרה התחלה מחודשת של הכנסת מזון לעזה; אך במקום להביא ליציבות, היא רק הוסיפה לאנרכיה. חלקים נרחבים מהאוכלוסייה האזרחית בעזה נותרו ללא גישה למזון מזה חודשים עקב החסימה הישראלית. מצב זה הוביל לכך שפלסטינים רעבים נואשות תוקפים משאיות סיוע כדי להניח ידיהם על מזון למען הישרדות משפחותיהם.

כניסת "הקרן ההומניטרית לעזה" אפשרה שוב הכנסת מזון לעזה; אך במקום להביא ליציבות, היא רק הוסיפה לאנרכיה. חלקים נרחבים מהאוכלוסייה האזרחית בעזה נותרו ללא גישה למזון מזה חודשים עקב החסימה הישראלית

חלק מהתוקפים הם פושעים או כנופיות פשע, אולם, כפי שתיאר לי קולגה מארגון דמור, בוואקום שנוצר בעקבות המלחמה בעזה, הנורמות החברתיות והמסורות מתמוטטות. המבנה החברתי בעזה, שמבוסס היסטורית על רשתות משפחתיות מורחבות ("חמולות"), טיפח סולידריות ועזרה הדדית, במיוחד בעתות משבר. התקפות אלו אינן משקפות את התנהגות החמולות או של החברה הפלסטינית הרחבה, אלא את קריסת החוק והסדר תחת מצור קיצוני ועקירה.

ממה ששמעתי מדיווחים בתקשורת ומהשותפים הבינלאומיים שלנו, אחוז ניכר מהמשאיות המיועדות למוקדי GHF מותקפות והציוד שעליהן נבזז. לא ראיתי כל ראיה התומכת בנרטיב של ממשלת ישראל, לפיו רוב הסיוע הנבזז ממשאיות הסיוע מגיע לידי חמאס – לא לפני חסימת הסיוע ב-2 במרץ ולא מאז הוסרה החסימה כדי לאפשר ל-GHF לקבל ציוד.

חלקים גדולים מהאוכלוסייה האזרחית בעזה עדיין אינם מקבלים גישה למזון חיוני. עזה עברה מיותר מ-400 נקודות חלוקת סיוע לפני חסימת הסיוע, ל-4 נקודות חלוקה בלבד אחרי החסימה.

כדי לקבל מזון, נציגי משפחות פלסטיניות בעזה נאלצים ללכת ברגל – לעיתים קילומטרים רבים – דרך אזורי מלחמה, להמתין שעות בתור, ולשאת את החבילות בחזרה. אין תחבורה פרט להליכה ברגל, מכיוון שאין דלק, ואפילו החמורים נעלמו. חלוקת המזון במוקדי GHF נתפסת כמסוכנת בעיני פלסטינים, החוששים להתקרב לנקודות החלוקה בשל דיווחים על ירי לעבר מאות אזרחים.

המבנה החברתי בעזה, שמבוסס היסטורית על חמולות – טיפח סולידריות, במיוחד במשבר. ההתקפות לא משקפות את התנהגותן או את זו של החברה הפלסטינית, אלא את קריסת החוק והסדר תחת מצור קיצוני ועקירה

מדיניות ריכוז הסיוע ההומניטרי בנקודות חלוקה מעטות מנוגדת לכל נורמות הסיוע הבינלאומיות. דמור והמכון הערבה, דרך יוזמת JHG, פועלים לפי הנורמה הבינלאומית – לספק סיוע במקומות בהם שוהים העקורים.

לדרוש מהעקורים לעזוב את מקלטיהם ולצאת למרכזי חלוקה רחוקים, מסכן אזרחים ומתעלם מהמציאות לפיה ישנם קשישים, פצועים, יתומים ואנשים פגיעים שאינם מסוגלים להגיע למוקדי GHF. גם בלתי אפשרי לחלק באותם מוקדים ציוד הומניטרי משמעותי יותר כגון אוהלים, ציוד בישול, ציוד מים וסניטציה (WASH) וציוד אנרגיה.

הנרטיב של ממשלת ישראל, לפיו שיטת החלוקה הקודמת דרך ארגוני הסיוע הבינלאומיים הביאה לכך שרוב הסיוע הגיע לחמאס – הוא עיוות של האמת. אמנם אין ספק שחמאס הצליח לשים יד על חלק מהסיוע שנכנס לעזה, אך לפי שותפינו הבינלאומיים, לפני החסימה במרץ, רוב הסיוע לא הגיע לחמאס אלא ליעדיו המתוכננים. גם הניסיון שלנו בשטח מאשש קביעה זו.

הניסוי של מוקדי GHF, בניהולה של הקרן הישראלית-אמריקאית, היה כישלון שגרם לאובדן חיים ולסבל מתמשך של האזרחים הפלסטינים בעזה. בתקופה אחרונה, אנחנו שומעים שממשלת ישראל מאפשרת ליותר סיוע להיכנס לעזה דרך מעברים ודרך האוויר. בינתיים זו לא מוסיף הרבה ליציבות בעזה אלא המשך של הכאוס.

נרטיב הממשלה, לפיו שיטת החלוקה דרך ארגוני הסיוע הבינל' הביאה לכך שרוב הסיוע הגיע לחמאס – מעוות. ניסוי מוקדי הסיוע בניהול הקרן הישראלית-אמריקאית, היה כישלון שגרם לאובדן חיים ולסבל מתמשך

ממשלת ישראל צריכה לאפשר לארגוני הסיוע הבינלאומיים, ובכללם יוזמת JHG שלנו, לשוב ולהכניס סיוע לעזה ולחלקו בקרב האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית המוגלית – היכן שהם שוהים כעת.

ד"ר דוד לרר מחזיק בדוקטורט מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ותואר שני משותף במדעי הניהול מאוניברסיטת בוסטון ואוניברסיטת בן-גוריון. ד"ר לרר שימש כמנכ"ל מכון הערבה ללימודי הסביבה משנת 2001 ועד אוגוסט 2021, וכעת מכהן כמנהל המרכז לדיפלומטיה סביבתית יישומית. ד"ר לרר הוא חבר קיבוץ קטורה מאז 1981.