לפני כשבוע התאבד רועי וסרשטיין, בן 24 מנתניה, לאחר שירות מילואים ממושך כחובש קרבי. ימים ספורים לפניו אריאל מאיר טמן ז"ל, שעסק במלאכת זיהוי גופות בעת שירותו הצבאי – נמצא ללא רוח חיים בביתו בדרום. כשבוע לפניו שם קץ לחייו דניאל אדרי ז"ל.

הם יחידים למשפחתם וליקיריהם, אך הם לא היחידים שחוו טראומה בעת השירות הצבאי, מילואים או סדיר ושמו קץ לחייהם. מאז תחילת המלחמה (7 באוקטובר 2023) קיימת עלייה עקבית במספר מקרי ההתאבדות בקרב חיילי צה"ל, עם כ‑7 התאבדויות בסוף 2023, 21 ב‑2024 ו‑17 בשבעת החודשים הראשונים של 2025.

אריאל, דניאל ורועי ז"ל הם לא היחידים שחוו טראומה בעת השירות הצבאי, מילואים או סדיר ושמו קץ לחייהם. מאז תחילת המלחמה קיימת עלייה עקבית במספר מקרי ההתאבדות בקרב חיילי צה"ל

אין עדיין נתוני צה"ל רשמיים ומלאים לשנת 2025, אך המגמה ברורה. ברורה ומטרידה ושוברת את הלב. רוב המקרים אגב נרשמים בקרב חיילי מילואים.

אחרי שנסיים להפיק לקחים על ה-7.10 ומה שהוביל אותנו לשם, נצטרך לעשות גם חשבון נפש על המענה שלנו ועל מהירות המענה שלנו לאנשים שמתמודדים עם פגיעה נפשית. על מערכות בריאות הנפש של מדינה למודת מלחמות והלומת קרבות.

המלחמה המתמשכת והמצב הנפשי הלאומי לימדו אותנו כי ללב שבור ונפש פצועה יש להתייחס באותה החומרה ובאותה המיידיות שאנו מתייחסים לפגיעה לבבית, לפגיעה אורתופדית או לפצע פתוח ומדמם.

מי שעוסק בתחום הטראומה והפוסט טראומה יודע כי מהירות התגובה ומהירות המענה לאדם שחווה טראומה הוא קריטי לסיכוי למנוע התפתחות של הפרעת דחק פוסט טראומטית.

View this post on Instagram

A post shared by מתחת לרדאר (@m_laradar)

האם כמדינה הבנו את האירוע בו אנחנו נמצאים? לפי הערכות עדכניות של אגף השיקום במשרד הביטחון, עד שנת 2028 – כלומר תוך פחות משנתיים וחצי – האגף יטפל ויכיר בלפחות כ-100 אלף פצועים ונכי צה"ל, מתוכם כמחצית לפחות יהיו גם עם נכות נפשית. רובם, נפצעו נפשית בפלישת חמאס לישראל ב-7 באוקטובר ובחודשי המלחמה הארוכים שהגיעו לאחר מכן.

המלחמה המתמשכת והמצב הנפשי הלאומי לימדו אותנו כי ללב שבור ונפש פצועה יש להתייחס באותה החומרה ובאותה המיידיות שאנו מתייחסים לפגיעה לבבית, לפגיעה אורתופדית או לפצע פתוח ומדמם

אלו נתונים שלא ניתן להתעלם מהם ואלו נתונים אודות נפגעי משרד הביטחון בלבד. חשוב להבין כי את החוויה הטראומטית כולנו חווים ברמה כזו או אחרת. הקרקע שנשמטה לכולנו תחת הרגליים, האיום הפתאומי על חיינו, תחושת אובדן השליטה ואי הוודאות שאופפים אותנו מאז אוקטובר 23', והנתונים על עלייה דרסטית בצריכת תרופות ההרגעה וכדורי השינה בקרב האוכלוסייה הכללית – מעידים על משבר נפשי לאומי.

למלחמה מתמשכת יש מחירים. מחירים בחיי אדם, מחירים כלכליים, השפעות על המשק ומכל אלו יהיה קשה להימנע. אך פגיעה טראומטית אפשר למנוע. אם נשכיל להכריז על מצב חירום, וכמדינה לתת את הדעת ואת תשומת הלב לתופעה הכואבת כל כך – נצליח להציל חיי אדם. מתוך כך נוכל גם למנוע פגיעה במעגלים רבים שהקיפו אדם ששלח יד בנפשו כדי לשים סוף לסבל, שלא קיבל מענה ופתרון.

המטה לשילוב אנשים עם מוגבלות במשרד העבודה הרים את הכפפה ומייד לאחר ה-7.10.23 יזם בשיתוף פעולה יוצא דופן עם נט"ל הדרכות "ניהול מודע טראומה" בקרב מעסיקים וארגונים. ההדרכות נועדו להעלות את המודעות, ולהציע כלים לזיהוי מצבים נפשיים וסימנים פוסט טראומתיים בקרב עובדים אשר חזרו ממילואים או עובדים שהמצב הלאומי-ביטחוני הביא אותם לירידה במצב הנפשי ומתוך כך לשינויים בתפקוד.

ההדרכה מציעה גם כלים פרקטיים להתמודדות עבור מנהלים וארגונים ומאפשרת למעשה לנו כחברה ככלל וקולגות או מנהלים בפרט להוות שומרי סף. הדרכה מצילת נפשות.

אך אין בזה די, על המדינה לתת את הדעת לחזית נוספת ולא פשוטה שגובה חיי אדם וצפויה לגבות מחירים יקרים נוספים. על הממשלה להקים ועדה שתבחן ותציע תוכנית מסודרת למניעה וטיפול. בכל הרמות. בצה"ל, במקומות העבודה, בביטוח לאומי ובמענים הממשלתיים של בריאות הנפש שגם לפני ה-7.10 יש לומר בכנות, היו דלים וחסרים, משל היה מדובר במענים שהם פריווילגיה. מאז ה-7.10 המערכות פשוט לא עומדות בעומסים ולא מותאמות להיקפים, לחומרה ולדחיפות הנדרשת מהם.

למלחמה מתמשכת יש מחירים. בחיי אדם, מחירים כלכליים, השפעות על המשק -מהם קשה להימנע. אך פגיעה טראומטית אפשר למנוע. אם נשכיל להכריז על מצב חירום, ולתת את הדעת כמדינה לתופעה הכואבת

כל מי שעוסק בפוסט טראומה מבין את הדבר הבסיסי – שהסיכוי להימנע מלפתח פוסט טראומה תלוי באופן קריטי בכמה קרוב המענה הטיפולי לאירוע הטראומתי.

אם לא הצלחנו לתת את המענה מייד כשאדם מבקש אותו, המערכת חייבת להושיט לו יד, להקל עליו לקבל את המענה שהוא זקוק לו.

אף אחד לא צריך להתמודד לבד עם טראומה. מהמלחמה, או מהחיים עצמם. לדניאל אדרי ז"ל הייתה ועודנה משפחה אוהבת, עוטפת ודואגת, אבל הם לא אנשי מקצוע ולא מרכז מאשפז. גם לא משפחתו ואוהביו של אריאל מאיר ז"ל. איש המילואים שזיהה גופות במהלך שירותו, או של איגור פיבנב ז"ל, איש המשטרה שלחם וחיסל מחבלים ב-7.10 אך לא הצליח להתאושש מהזיכרונות ושלח יד בנפשו. הם לא יכלו לבד. והם לא היו צריכים להישאר לבד בסבלם.

הדס גלילי שאינסקי היא עובדת סוציאלית קלינית בעלת קליניקה מדריכה מוסמכת, בונה ומפתחת תכני למידה, מרצה ומנחת קבוצות למעסיקים וצוותים ומטפלת. בעלת ניסיון רב בהקמה פיתוח וניהול תכניות בתחום בריאות הנפש והתעסוקה לאוכלוסיות מיוחדות.