לאחרונה שבתי מביקור של כמה שבועות בצפון אמריקה. ביקרתי בריכוזים יהודיים בניו יורק, ברוקלין ואזורים נוספים. אי אפשר שלא לחוש את הדאגה ואת חוסר הוודאות מגלי השנאה, הזעם, ההטרדות המילוליות, והפגיעה שחשים יהודים וישראלים.

מדובר בגל עכור ומסוכן שלא היה כמותו בצפון אמריקה. כל מי שעקב בעבר אחרי תופעת האנטישמיות והאנטי-ישראליות לאורך שנים יכול להעיד, שהגל הנוכחי השוטף את אמריקה בימים אלה מטריד במיוחד.

מדובר בגל עכור ומסוכן שלא היה כמותו בצפון אמריקה. כל מי שעקב בעבר אחרי תופעת האנטישמיות והאנטי-ישראליות לאורך שנים יכול להעיד, שהגל הנוכחי השוטף את אמריקה בימים אלה מטריד במיוחד

תחושת הביטחון האישי התערערה. החידוש – בפעם הראשונה גם הקהילה הישראלית הגדולה חשה בעוצמת העוינות. רבים מסתירים כל סממן יהודי ונמנעים מבולטות פומבית המסגירה את זהותם.

לרבים מאתנו יש קרובים בחוץ לארץ המספרים על חוויות לא נעימות שחוו. שמעתי על מעשים של אלימות פיזית, חרם על בתי עסק יהודיים והטרדות. נכנסתי למסעדה כשרה בברוקלין ושמעתי תלונות של סועדים הדורשים להציב שמירה על המקום מחשש לאלימות.

ראיתי ניידות משטרה של משטרת ניו יורק ועליהם שלט בולט באנגלית – שמירה. הקהילה היהודית הקימה מערך שלם של הגנה שהיא מממנת באמצעות מגבית שנעשית בקהילה כדי לשמור על בתי היהודים, מוסדות החינוך, בתי הכנסת והשכונות יהודיות שהפכו למטרה ישראלית.

תופעות אלימות והתנכלויות מתרחשות בערים רבות בארה"ב והפכו לדבר שבשגרה. מהצתת ביתו של המושל היהודי ג'וש שפירו וההתקפות בוושינגטון ובבולדר. לפי סקר של הליגה נגד השמצה מיולי האחרון, כרבע מהאמריקאים מצדיקים אלימות כלפי היהודים, למרות שרוב הציבור תומך במהלכי הממשלה בנוגע לאנטישמיות.

על פי הסקר, 30% סבורים שליהודים יש יותר מדי השפעה בפוליטיקה ובתקשורת בארה"ב. אכן דוחות רבים, בהם של אוניברסיטת תל אביב ומכוני מחקר אחרים, מצביעים על זינוק באירועי האנטישמיות בעולם ובארה"ב בשנת 2024. 

לפי סקר הליגה נגד השמצה, כרבע מהאמריקאים מצדיקים אלימות כלפי יהודים, למרות שרוב הציבור תומך במהלכים בנוגע לאנטישמיות. 30% סבורים שליהודים יש יותר מדי השפעה בפוליטיקה ובתקשורת בארה"ב

ממשל טראמפ נקט בצעדים נגד קמפוסים המתנכלים לסטודנטים יהודים וקשה לדעת מה תהיה מידת השפעתם על מפלס האלימות. ואולם, משבר הערכים הדמוקרטי, הליברליזם הפרוע והשיטה הכלכלית החזירית שמתעצמת באמריקה, משאירה רבים יותר מאחור.

מדיניותו של טראמפ, המטפחת את העליונות הגזעית ומעודדת אלימות, אנוכיות וניכור חברתי, היא הרסנית ליחסים החברתיים. המשק התחרותי הפרוע, המדגיש את האישי והעצמי, מגביר את המתחים החברתיים. השחיתות והאלימות ומהווה קרקע פורייה להתגברות האנטישמיות.

העוגן האמריקאי בישראל הולך ומתערער. אנו מאבדים את תומכינו המובהקים בקונגרס ובסנאט, אף בקרב ציבור האוונגליסטים ותומכי ישראל אחרים. ישראל של בנימין נתניהו יצרה קרבה אינטימית לנשיא דונלד טראמפ והתרחקה מהמפלגה הדמוקרטית, והקשרים המסורתיים איתה נחלשו.

לכך יש השלכות לעתיד היחסים המיוחדים בין ישראל וארה"ב. הדור הצעיר האמריקאי המעצב מחדש את המרחב הציבורי, נוקט עמדות אנטי-ישראליות ומסכן את המשך התמיכה בישראל.

רק לאחרונה הצביעו שליש מחברי הסנט בעד הצעתו של ברני סנדרס לעצירת רוב סוגי הנשק לישראל. הצעה זו אינה מגיעה בחלל ריק. אין להתעלם מכך שהפרוגרסיביים במפלגה הדמוקרטית מקדשים את הטהרנות והצדקנות, ומולם הדיפלומטיה הישראלית רופסת. זה מתפשט לאקדמיה המגלה בורות וחוסר הבנה של המציאות בה אנו חיים.

הביקורת על ישראל באירופה, כמו גם בארה"ב, נובעת בין היתר מהמאבק בתוך העולם הדמוקרטי ובין עצמו. האירועים המתרחשים מהווים הוכחה נוספת שהעם היהודי אינו בטוח אפילו בקרב העמים הדמוקרטיים הליברליים, וכי קיימת פעמים רבות זיקה בין האנטישמיות והאנטי-ישראליות – והגבולות ביניהם מיטשטשים.

מדיניות טראמפ, המטפחת עליונות גזעית ומעודדת אלימות, אנוכיות וניכור חברתי, הרסנית ליחסים החברתיים. המשק התחרותי הפרוע מגביר מתחים חברתיים, שחיתות ואלימות – קרקע פורייה לאנטישמיות

אנו מתקשים להסביר את עמדותינו לעולם שהזרים מיליארדים לעזה ולחברה שאינה מייצרת דבר חוץ משנאה, הרג וחוסר מוסר קולקטיבי, ומציבה אתגר חסר תקדים לישראל ולעולם הנאור. מדוע קשה לנו להסביר שבלי שינוי עומק תרבותי אי אפשר יהיה להגיע לרגיעה והפסקת האלימות? זאת, למרות שרבים בעולם הנאור מפנימים שעם אידיאולוגיה דתית רצחנית אי אפשר לשנות את המציאות.

ראוי להודות שקשה להסביר כל דבר לנוכח תמונות הזוועה וההרג מעזה והצונמי שמופעל ברשתות החברתיות ומעצב את התודעה. במקביל, הפגיעה המתמשכת במערך ההסברה הישראלי במשרד החוץ, טעויות בתחום המדיני, התבטאויות קיצוניות של שרים המלוות במעשי פשע כלפי פלסטינים מצד פורעים יהודים בשטחי יהודה ושומרון – מקשות על היכולת להדוף את המתקפות האנטי-ישראליות בעולם. וכן, הימשכות המלחמה בעזה מעצימה את הכעס כלפי ישראל ומסכנת את ביטחון היהודים בעולם.

ישראל אינה הורגת בכוונה בלתי מעורבים, אבל התוצאה הטרגית של הרג ילדים מגבירה את ההתנגדות למדיניות הישראלית שאינה מובילה לשום מקום ואין בה ריאליזם מדיני.

בשל חומרת הדברים, ראוי דווקא שמפלגות האופוזיציה ינקטו יוזמה לפתח קשרים אלטרנטיביים עם המנהיגות הצומחת במפלגה הדמוקרטית ובקרב מובילי הדעה, כדי ליצר תשתית אסטרטגית בריאה לעתיד, לשנות את הלכי הרוח ולשפר את תדמית ישראל. חשוב להבהיר לעולם שהחברה הישראלית אינה עשויה מקשה אחת. בנימין נתניהו והימין יתקשו לעשות זאת.  

בשל חומרת הדברים, ראוי דווקא שמפלגות האופוזיציה ינקטו יוזמה לפתח קשרים אלטרנטיביים עם המנהיגות הצומחת במפלגה הדמוקרטית ובקרב מובילי הדעה, כדי ליצר תשתית אסטרטגית בריאה לעתיד

מראשית המלחמה לא התייחס נתניהו לסכנות שהתגברו כלפי יהודים בעולם, המשלמים מחיר לפעמים כבד על המדיניות הישראלית. הסיכונים הולכים ומתגברים לנוכח העלייה החדה בהתנכלויות נגד יהודים וישראלים.

החזית השמינית במלחמה צריכה להיות הבטחת ביטחון היהודים ברחבי העולם. במשך עשרות שנים התגייס העם היהודי למען ישראל בתמיכה פוליטית, בתרומות ובמרכזיות ישראל בחייו. עתה אנו מעמידים בסכנה גדולה את ביטחונם ואורח חייהם של רבים. הדבר מעלה את הצורך לקחת בחשבון שיקולים הנוגעים לביטחון מיליוני היהודים בתפוצות בקביעת מדיניות ישראל במערכה. סיום המלחמה עשוי להפחית את האירועים נגד יהודים ולהוריד את מפלס האלימות.  

העם היהודי הוא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל והוא נדחק לקרן זווית. ישראל, שקבעה בחקיקה כי היא מדינת הלאום של העם היהודי, נעדרת היום את הכושר והסמכות לומר זאת, משום שהיא מתעלמת מהסכנות המרחפות עליו.

ראוי להדגיש – לא כל מה שטוב למדינת ישראל טוב בהכרח לעם היהודי. רבים חשים שישראל מתרחקת מן הערכים הליברליים, וגוברת השפעתה של האורתודוקסיה החרדית והמשיחיות הקיצונית על התנהלותה. תחושת השייכות של הצעירים היהודים לישראל הולכת ונחלשת – הסנטימנט היהודי קטן. אפקט השואה שאפיין את הדור הקודם חלף, עבר ואינו עוד.

החזית השמינית צריכה להיות הבטחת ביטחון היהודים בעולם. במשך עשרות שנים התגייס העם היהודי למען ישראל בתמיכה פוליטית, תרומות ועוד. עתה אנו מעמידים בסכנה גדולה את ביטחונם ואורח חייהם

ובישראל, המנהיגות נעדרת ראייה כלל יהודית ואינה יוצאת מקופסת החשיבה הצרה. במקביל, ההתפרצות האנטי-ישראלית מאותתת לחברה האמריקאית נטולת העבר האנטישמי שנורות האזהרה מהבהבות. הן מסכנות את עתידה כחברה שחרתה על דגלה חירות, חופש וערכים אוניברסליים שעיצבו את מעמדה כמנהיגת העולם החופשי ומוקד השראה לעולם.

משה בן עטר הוא פובליציסט, מחבר הספר "המסע לישראל האחרת". עסק שנים בתכנון אסטרטגי והיה מנכ״ל המועצה הציונית בישראל, מנהל כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, ומנהל המכון למחקר וחינוך בקרן כצנלסון. היה יועצם של כמה שרים ויועץ ליצחק הרצוג. כיום יו"ר המועצה הציבורית היהודית דרוזית. חבר בקבוצת מפקדים למען ביטחון ישראל.