ברשומה הקודמת עסקתי במנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים המורכבים המאפשרים את "קשר השתיקה" סביב אלימות חיילים. הראיתי כיצד תהליכי דה-הומניזציה, ציות היררכי ולחץ קבוצתי יוצרים סביבה בה שתיקה היא הנורמה.
כעת, ברשומה זו נצלול לביטויים הקונקרטיים של קשר השתיקה: האלימות הפיזית הגלויה והאלימות הבירוקרטית המתישה והשקטה. נושאים אלה, שחלקם הגדול מוסתר מהעין הציבורית, חושפים את עומקו של קשר השתיקה ואת השפעתו ההרסנית על כל המעורבים.
האלימות הפיזית הגלויה והאלימות הבירוקרטית המתישה והשקטה, נושאים שחלקם הגדול מוסתר מהעין הציבורית, חושפים את עומקו של קשר השתיקה ואת השפעתו ההרסנית על כל המעורבים
אלימות פיזית: מביטויים יומיומיים ועד מקרים קיצוניים
הנוכחות הקבועה של צה"ל בשטחים גורמת לחיכוכים עם התושבים הפלסטינים שהם לעיתים רבות רוויי אלימות. האלימות הפיזית הגלויה של חיילים כלפי פלסטינים בגדה המערבית מתבטאת בטווח רחב של פעולות, בד"כ תחת הכותרת המבצעית "חיפוש מבוקשים".
היא נעה בין ביטויים יומיומיים ולילה-לילה, מתישים ומשפילים, לבין מקרים קיצוניים וקטלניים יותר. הביטויים היומיומיים יכולים לכלול מעצרי שווא, הטרדות במחסומים, בדיקות גופניות משפילות, חיפושים ליליים והפיכת בתים על יושביהם, מעצר בני משפחה כולל קטינים בשנתם, החרמות, הרס ושבירת רכוש במהלך החיפושים ואפילו גניבות.
פעולות אלו, המתרחשות כחלק מהשגרה, למרות שמוגדרות כמבצעיות ואפילו אם מסתיימות ללא מעצר, מותירות צלקות פסיכולוגיות עמוקות בקרב החיילים המבצעים והן גם מחזקות את תחושת הדיכוי והפחד בקרב האוכלוסייה הפלסטינית.
שימוש בכוח מופרז ונהלי פתיחה באש
האלימות הפיזית באה לידי ביטוי גם בנהלי פתיחה באש מקלים ובשימוש בכוח מופרז במהלך הפגנות ועימותים. בשטחים אין הפגנה שהיא "חוקית" וכמעט כל הפגנה מוגדרת כהפרת סדר. חיילים מפעילים לעיתים קרובות אמצעים כמו גז מדמיע, רימוני הלם וכדורי גומי, ולעיתים גם ירי חי. למרות שאמצעים אלה מוגדרים כ"לא קטלניים", שימוש בלתי מידתי בהם הוביל לא פעם לפציעות חמורות ואף למוות.
הפעולות שהן חלק מהשגרה, למרות שמוגדרות כמבצעיות – גם אם מסתיימות ללא מעצר – מותירות צלקות פסיכולוגיות עמוקות אצל החיילים המבצעים ומחזקות את תחושת הדיכוי והפחד בקרב האוכלוסייה הפלסטינית
מקרים של ירי חי על מפגינים לא חמושים, או על צעירים מיידי אבנים, גם אם אינם מהווים סכנת חיים מיידית, מעלים שאלות קשות לגבי פרופורציונליות התגובה הצבאית והשימוש בכוח מופרז ובאמצעים אלימים. תהליכים אלה, שחוזרים על עצמם בתכיפות גבוהה, גורמים לשחיקה מוסרית ומובילים לכך שמה שבהתחלה מזעזע הופך לשגרה.
השפעות האלימות על החיילים
האלימות הפיזית הזו אינה משפיעה רק על הקורבנות. היא מותירה חותם עמוק גם על החיילים עצמם. החשיפה המתמשכת לאלימות וההשתתפות בה, גורמת לקהות רגשית ולדה-הומניזציה, כתוצאה של מנגנוני הגנה פסיכולוגיים שהחייל מפתח כדי לשרוד במציאות קשה.
חלק גדול מהפעילויות בשטח נעשה כשהחיילים רעולי פנים, "מקושטים" בצבעי הסוואה ועונדים סמלי גולגולות מפחידים למיניהם, שגם הם סוג של הימנעות מחשיפה, התחבאות והשתקה, בין אם ביוזמה אישית ובין אם בהוראת מפקדים.
חיילים רבים חווים דיסוננס קוגניטיבי בין ערכיהם האישיים לבין מעשיהם בשטח, מה שעלול להוביל לבלבול מוסרי. לאחר השחרור, תופעות של טראומה ודיכאון, ולאחרונה גם התאבדויות, נפוצות בקרב חיילים שהיו מעורבים או היו עדים למעשי אלימות, והשתיקה שסביבם רק מעצימה את מצוקתם הנפשית ומונעת מהם לקבל טיפול הולם.
האלימות הבירוקרטית וקשר השתיקה סביבה
מעבר לאלימות הפיזית הגלויה, בגדה המערבית מתקיימת מערכת עמוקה ומורכבת של אלימות בירוקרטית, המשמשת ככלי שליטה יומיומי על חיי הפלסטינים. המונח "אלימות בירוקרטית" מתאר שימוש בכלים פורמליים כמו חוקים, תקנות ואישורים, כדי לשלוט באוכלוסייה, לדכא אותה ולפגוע בזכויותיה, לעיתים מבלי להפעיל כוח פיזי ישיר.
חיילים רבים חווים דיסוננס קוגניטיבי בין ערכיהם האישיים לבין מעשיהם בשטח, מה שעלול להוביל לבלבול מוסרי. לאחר השחרור, תופעות של טראומה ודיכאון, ולאחרונה גם התאבדויות
אלימות זו כוללת צווים מנהליים, דרישות מתישות לרישיונות, מניעת תושבות, מתן אישורים ושלילתם השרירותית, צוויי הריסה, תורים אינסופיים במחסומים והפעלה גחמתית של סמכות המגבילה תנועה, תעסוקה וגישה לשירותים.
אלימות זו מבוצעת על ידי חיילים סדירים, קצינים ואנשי קבע במחסומים ובמנהל האזרחי. החיילים והקצינים הללו הם לא כוח לוחם, אלא שליחי הממשל האזרחי, האמונים על אכיפת תקנות שיכולות לשנות גורלות בלחיצת חותמת או מקש מחשב. עוצמתה של האלימות הבירוקרטית היא מתמשכת, מצטברת ומייצרת תחושת חוסר אונים וחנק מתמשך. יש הטוענים שהיא אכזרית ואפקטיבית יותר מהאלימות הפיזית הגלויה.
סביב פעילות זו קיים קשר שתיקה – מנגנון חברתי ופסיכולוגי המאפשר למערכת לתפקד תוך השפעה עמוקה על המעורבים בה. קשר השתיקה במקרה זה הוא שילוב של חוסר מודעות מובנה, שגרה שהופכת לנורמה ושפה טכנית שממסכת את המציאות. את האלימות הבירוקרטית קל להסתיר ולהכחיש בציבור הישראלי, והיא נתפסת כטכנית ולא נוגעת לאזרחים.
כיצד משפיעה האלימות הבירוקרטית על החיילים?
- קהות רגשית ודה-הומניזציה: חיילים שמבצעים הוראות בירוקרטיות באופן חזרתי ואין סופי הפוגעות באנשים, בלי להבין את הרקע, עלולים לפתח ניכור רגשי ותחושת זרות כלפי עצמם ותפקידם. כדי להתמודד עם הדיסוננס הקוגניטיבי, הם מאמצים מנגנוני הגנה של דה-הומניזציה כלפי הפלסטינים, מה שמקל על ביצוע הפעולות הפוגעניות.
- תחושת כוח מול חוסר שליטה: היכולת להחרים רכב או למנוע כניסה למחסום נותנת תחושת שליטה, אך זוהי שליטה מדומה, שכן החייל רק מבצע מדיניות שהוא אינו שותף לעיצובה. מרבית ההחלטות מתקבלות על ידי שב"כ משיקולים שהם עלומים עבורם, והחיילים שבקצה, מול הפלסטינים, אינם יודעים אפילו למה.
- בלבול מוסרי: כשגבולות "נוהל" ו"עוול" מיטשטשים, צעירים בני 18-20 שמבצעים צווים סתומים עלולים שלא להבין את ההשלכות המלאות של מעשיהם.
- השלכות נפשיות לאחר השחרור: חיילים ששירתו במפקדת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) מדווחים על רגשות אשמה, חרטה ואובדן אמון במדינה. האלימות הבירוקרטית אינה מתפוצצת באירוע טראומטי בודד, אלא נטמעת כחלק משגרת השירות, מה שמקשה על עיבודה בדיעבד.
חיילים ששירתו במתאם פעולות הממשלה בשטחים מדווחים על רגשות אשמה, חרטה ואובדן אמון במדינה. האלימות הבירוקרטית אינה מתפוצצת באירוע טראומטי בודד, אלא נטמעת כחלק משגרת השירות
לסיכום
ברשומה זו הראיתי כיצד "קשר השתיקה" בא לידי ביטוי בשני הקשרים עמוקים ומורכבים: האלימות הפיזית והאלימות הבירוקרטית. בשני המקרים, השתיקה אינה אקראית אלא תוצר של מנגנונים מערכתיים ופסיכולוגיים המעוותים את המציאות. היא מובילה לקהות רגשית, לבלבול מוסרי ולשיתוף פעולה עם אלימות.
ברשומה הבאה אעסוק בקשר השתיקה סביב קשרי חיילים ומתנחלים.
המשך יבוא ברשומה הבאה: "קשר השתיקה סביב קשרי חיילים ומתנחלים".
ארנון הראל הוא כותב ואזרח הפועל במסגרת המחאה האזרחית בישראל. כתיבתו נעה על התפר שבין ניתוח ביקורתי לפעולה אזרחית, ומתמקדת בפערים שבין חוק, מוסר וכוח בפעולת מוסדות המדינה. הראל רואה בכתיבה עצמה אקט אזרחי, ובשתיקה לנוכח עוולות – צורה של שיתוף פעולה. 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה; 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות; 6 שנות הוראה בתיכון. בעל השכלה אקדמאית נרחבת ומגוונת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנותודה רבה על הסטת תשומת הלב לרגע, ממה שקורה אצלנו, לבין מה שקורה במערב הפרוע, ממש כאן לידנו.
מיטב בנינו ובנותינו מנהלים את החיים של מיליוני בני אדם במשטר צבאי, למעלה מחמישים שנה.
המדינה מכניסה את החיילים, המפקדים למקום אלים , חסר עתיד וחסר תקווה.
מיטב בנינו נדרשים להחליט האם מותר לתת לאדם חולה לעבור במחסום, או לא, רק מפני שהוא נולד לעם אחר (מתנצל אם זה מזכיר לכם משהו).
המאמר דן בנזק הנפשי שניגרם לאדם ששירת במקומות אלו.
אבל תוסיפו לזה את הנזק לערכי המוסר האנושי הבסיסי.
מה הפלא אם היום כשהוא שוטר הוא מרביץ למפגינים או לכל מי שלא מסכים עם דעותיו.
ומה הפתרון? אתם שואלים:
היפרדות:
נכשלנו, לא ייצרנו חיי כבוד ושכנות טובה עם הפלסטינים וכל יום נוסף שאנו נישארים שם משקיע אותנו עוד ועוד, בביצה שמאיימת להטביע את כולנו.