כשראיתי את נפתלי מחייך בפעם הראשונה, ידעתי שלפני אדם מצליח.

העניין התחיל שנתיים קודם, ב-2002, כשאבי עליו השלום נפטר. הוא השאיר לי את ביתו וסכום מסוים שהפקיד בבנק, סכום שצבר ריבית צנועה. את הדירה השכרתי, ולגבי הכסף תהיתי האם להשאירו בפיקדון הצנוע ההוא או לנסות להשקיע אותו.

שנתיים קודם לכן קרסו הבורסות בישראל ובעולם במה שקרוי היה "משבר הדוט.קום" – כסף שזרם ללא חשבון נכנס לחברות אינטרנט, שהיו אז דבר חדש, מלהיב ולא מוכר. הרבה כספי השקעות זרמו אליהן, עד שהסתבר שעולם הדוט.קום עובד כמו הכלכלה הישנה, דהיינו – צריך ממש להרוויח כסף כדי לשלם משכורות לעובדים, לייצר מוצרים, למכור אותם, ולהמשיך להתקיים.

הרבה כספי השקעות זרמו לחברות האינטרנט, עד שהסתבר שעולם הדוט.קום עובד כמו הכלכלה הישנה, דהיינו – צריך ממש להרוויח כסף כדי לשלם משכורות לעובדים, לייצר מוצרים, למכור אותם, ולהמשיך להתקיים

מוזר, מה?

כך קרה שחלק עצום מחברות הדוט.קום קרסו ואינן. מיליארדי דולרים בכל העולם נמחקו, בורסות קרסו, והשוק דמם לזמן לא ידוע.

על כן, כששמעו יודעי-דבר מבין מכריי שאני מחפש אפיק השקעה לכסף שהשאיר לי אבי, אמרו לי כולם ללא יוצא מהכלל: "תעשה עם הכסף מה שתעשה – רק אל תיכנס לבורסה. כי הבורסה מתה כבר שנתיים, נמצאת בתחתית הבור, ושוכבת ללא תנועה כמו פגר של גמל במדבר".

לא היה לי מושג בענייני בורסה, אבל בורות הכרתי בחיים, ואפילו נפלתי פעם בצופים לבור כזה, ועל כן ידעתי שכשאתה מגיע לתחתית הבור אין לך לאן ליפול עוד. אדרבה, אני זוכר שבצופים הביאו סולם והוציאו אותי מהבור, ועל כן זכרתי שמתחתית הבור אפשר רק לעלות.

שלא לדבר על כך שכמו חווה אימנו, או כמו אשת לוט, כשאומרים לי שאסור לעשות משהו, מייד עולה בי דחף בלתי נשלט לעשות אותו.

וכך, נכנסתי עם כל הכסף שהיה לי לבורסה, וטמנתי אותו בתוך הגופה המתה הזו, שלפי מומחי בורסה למיניהם ריח של גווייה נרקבת כבר החל לעלות ממנה.

רצה הגורל, והמלצות ועדת בכר שהוקמה באותן שנים היו להוציא את קרנות הנאמנות וקופות הגמל מידי הבנקים ולהעבירן לניהול קרנות חוץ בנקאיות, שהכסף הרב הזה הגיע לידיהן והן חיפשו מה לעשות בו.

המקום העיקרי שהיה פתוח לפניהם הייתה הבורסה.

כשאומרים לי שאסור לעשות משהו, מייד עולה בי דחף בלתי נשלט לעשותו. כך נכנסתי עם כל הכסף שהיה לי לבורסה, וטמנתי אותו בגופה המתה הזו, שלפי מומחי בורסה למיניהם ריח גווייה נרקבת כבר החל לעלות ממנה

וכך החל כסף רב שהוחזק קודם בידי הבנקים בפיקדונות לזרום אל הבורסה, ובתוך שנה המניות שהיו בידי הכפילו את שוויין. לאור הנסיבות האמורות החלטתי שנולדתי להיות טייקון ואיש עסקים, ורק בטעות אני מועסק כשכיר, בתפקיד מרכז-המשק והמזכיר של הקיבוץ שלי, יד-חנה.

בנוסף לאמור כאן, באותה שנה התגלגל לידי הספר "אבא עשיר, אבא עני" של המיליונר רוברט קיוסאקי. הספר בא ללמד את הקורא את הדבר הבא: איך לא לעבוד בשביל הכסף, אלא אדרבה – לתת לכסף לעבוד בשבילו.

הרעיון מצא חן בעיניי.

לא שאינני אוהב לעבוד – תמיד אהבתי עבודה פיזית וגם עבדתי קשה מאוד, עבודה גופנית במטעים, ובגד"ש ובחממות שבניהולי, ובבניין, אבל מצד שני – לשכב על החוף באיי הבהאמה עם קוקטייל ביד התחיל לקרוץ לי כרעיון יפה בפני עצמו.

אז רציתי שהכסף שהשאיר לי אבא שלי יעבוד בשבילי.

על כן נרשמתי לקורס שנקרא "השקעות בשוק ההון" במכללה שנפתחה בדיוק לצורך זה על ידי נפתלי, סוחר וותיק בשוק ההון ומשקיע מוכר במניות, אופציות ואגרות-חוב.

*  *  *

כשראיתי את נפתלי מחייך בפעם הראשונה ידעתי שלפני אדם מצליח.

הוא עמד על הבמה באולם ההרצאות הקטן באתר-כנסים שבשכונת אפעל, שכונה יוקרתית למדי במזרח רמת-גן, ליד בית החולים שיבא. מעת לעת גם התנועה הקיבוצית השתמשה במבנים שבאתר זה לכנסים והכשרות משלה. המכללה שלו שכרה שם מבנה לצורך קיום קורס ההשקעות בשוק ההון. רק מאוחר יותר הם עברו למבנים חדשים בפתח-תקווה.

כסף רב שהוחזק קודם בידי הבנקים בפיקדונות החל לזרום אל הבורסה, ובתוך שנה המניות שבידי הכפילו את שוויין. לאור הנסיבות החלטתי שנולדתי להיות טייקון ואיש עסקים וכי רק בטעות אני מועסק כשכיר

"מי הגיע לכאן אחרי שקרא את הספר "אבא עשיר, אבא עני?" שאל נפתלי. 

כשמונים אחוז מהיושבים באולם הרימו יד – ואז נפתלי חייך חיוך רחב.

היה לו חיוך נעים, ידידותי. הוא חייך עם כל תווי הפנים, וכשחייך במלואו הפה שלו נמתח חזק לצדדים והשפתיים נפשקו ונפתחו, וחשפו לעין העומד מולו שני טורים של שיניים מושלמות, בוהקות, לבנות וצחורות.

"שיניים של שחקן קולנוע" קראו לזה פעם.

חשבתי אז שאלו אינן השיניים המקוריות של נפתלי. "שיניים מושלמות כל כך הטבע לא יודע לעשות", עברה המחשבה במוחי, בטח לא בגיל שבו היה נפתלי ביום בו פתח את המכללה.

הן נראו לי כמו שיניים שתוכננו בהקפדה על ידי מערכת ממוחשבת ועל ידי מומחה לשיקום הפה, וברור היה לי שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי מערכת שיניים כזו, אפילו עם כל הכסף שצברתי עד אז בשוק ההון.

ברור היה לי שרק מישהו שהצליח כלכלית, ואפילו הצליח מאוד, יכול להרשות לעצמו מערכת שיניים כזו.

בהמשך הרצאת הפתיחה של הקורס ציין נפתלי שיהיה עליו להעביר אחוזים מהכנסותיו לרוברט קיוסאקי, מחבר הספר "אבא עשיר, אבא עני", כי מסתבר שהספר של קיוסאקי הזרים לקורס של נפתלי הרבה תלמידים, שחלמו שהכסף יעבוד בשבילם.

ואז הוא חייך שוב, וחשף שתי שורות של שיניים צחורות, מושלמות.

כשחייך, ברור היה לי שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי מערכת שיניים כזו, אפילו עם כל הכסף שצברתי עד אז בשוק ההון. ברור היה לי שרק מישהו שהצליח כלכלית, ואפילו מאוד, יכול להרשות לעצמו מערכת שיניים כזו

היו מספר מרצים שנתנו הרצאות בנושאים שונים במהלך הקורס – על מניות, אגרות חוב, הערכת שווי חברות, קריאת דוחות כספיים, שוק המט"ח, ועוד – אבל נפתלי היה הטוב מכולם.

אהבתי אותו מאוד –  הוא היה חד, מעניין, אינטליגנטי, ומבחינתי מה שהכי חשוב: בעל חוש הומור מעולה. צחקנו הרבה בשיעורים שלו, והוא עצמו חייך חיוך רחב, מה שגרם לי לחשוב שוב איזה שיניים מדהימות יש לו, ושגם אני רוצה להצליח כלכלית כמוהו.

המשכתי לחשוב כך שנים אחרי שסיימתי את הקורס, עד היום שבו קראתי במוסף הכלכלי שנפתלי נמצא ללא רוח חיים במשרדו וכי יש חשד שהתאבד.

*  *  *

כמו במקומות אחרים בחיים, גם בשוק ההון כגודל הסיכון גודל הרווח הצפוי – וגם גודל ההפסד. יש דרגות סיכון שונות במניות ואגרות-חוב, אבל בגדול שניהם מסוכנים פחות ממט"ח ומאופציות, שבהם אתה יכול למחוק את כל השקעתך במכה אחת.

יש לי חבר שסיפר לי פעם שהוא עושה קורס השקעות בשוק המט"ח.

"למה לא תעשה קורס השקעות ברולטה?" שאלתי במלוא הרצינות. "אלו הימורים ואלו הימורים. אין כאן שום אלמנט של השקעה, גם לא של שיקול-דעת. מספר המשתנים בשוק המט"ח הופך אותו להימור לכל דבר. קנה לוטו – זה יותר זול".

"פחחחח", חבר שלי ענה, "אחשוב עליך ועל מה שאמרת עכשיו, כשאשכב על החוף בבהאמאס עם קוקטייל ביד".

הוא מחק מכספו מיליון וחצי שקל תוך שנה. הניסיון מראה שאין דרך טובה מזו ללמוד.

לפי המאמרים שקראתי במוספים הכלכליים נפתלי הימר על אופציות כלשהן ומחק מאה מיליון שקלים – שלו ושל משקיעים אחרים. בעיתונים גם כתבו שגופתו נמצאה במשרדו, יושב בכיסאו ועל השולחן בקבוק קטן ריק שטיבו לא מזוהה.

לפי המוספים הכלכליים, נפתלי הימר על אופציות כלשהן ומחק מאה מיליון שקלים – שלו ושל משקיעים אחרים. בעיתונים גם כתבו שגופתו נמצאה במשרדו, יושב בכיסאו ועל השולחן בקבוק קטן ריק שטיבו לא מזוהה

לפעמים אני פוגש מישהו שיש לו שיניים ללא רבב, ועולה בדעתי שהוא איש מצליח במעשיו, אבל אז אני נזכר בשיניים של נפתלי וחושב: "עזוב, אי-אפשר באמת לדעת כלום על אף אחד".

"הזמן של הדי בן-עמר" הוא בלוג אישי בזמן ישראל, הכולל סיפורים ורשמים. הדי בן-עמר הוא סופר וחבר יד חנה, שפרסם ספרים כמו "בשם שמים" ו"הביוגרפיה החולנית של הדי בן-עמר", ומביא בכתביו סיפורים אמיתיים מהחיים המשלבים הומור וביקורת.