רק מיעוט בציבור רוצה שהבחירות יתקיימו במועדן – באוקטובר 2026, בעוד שהרוב מעוניין שיתקיימו בהקדם האפשרי, או ביוני 2026. כך עולה מסקר חדש שנערך על ידי יוסי טאטיקה, יועץ פוליטי ובעלי "טאטיקה מחקרים ומדיה", בשיתוף פאנל Adgenda בהנהלת רועי שינדלר.

בתשובה לשאלה מתי יש לקיים את הבחירות הבאות, 45% השיבו בהקדם האפשרי, 6.5% ציינו את יוני 2026 – ואילו 39% השיבו כי הבחירות צריכות להתקיים במועד שנקבע בחוק, באוקטובר 2026.

יציאה לבחירות מוקדמות יכולה לקרות רק אם הכנסת מצביעה על פיזורה, או במקרה שתקציב המדינה לא עובר עד סוף מרץ 2026. במקרה שתקציב המדינה לא יעבור, הכנסת מתפזרת אוטומית והבחירות יתקיימו ביוני 2026.

הקדמת הבחירות יכולה לקרות רק אם הכנסת מצביעה על פיזורה, או במקרה שתקציב המדינה לא עובר עד סוף מרץ 2026. במקרה שתקציב המדינה לא יעבור, הכנסת מתפזרת אוטומית והבחירות יתקיימו ביוני 2026

בסקר, שהתקיים אתמול (רביעי) והיום, עולה עוד כי הליכוד נחלש מעט לעומת שבוע שעבר – אך ממשיך להחזיק במספר מנדטים הגדול ביותר, ובפער ניכר משאר המפלגות. במקביל, מפלגתו של נפתלי בנט נחלשה מעט בעוד הדמוקרטים ויש עתיד התחזקו.

בתמונת הגושים, לקואליציה יש בסקר הנוכחי 57 מנדטים לעומת 63 לאופוזיציה, מתוכם 10 למפלגות הערביות.

הסקר התקיים בימים 22 ו-23 באוקטובר 2025 והשתתפו בו 404 משיבים יהודים וערבים. סטיית התקן היא של 4.8%. הסקר פולח לפי גילאים, דת, מגדר ואזור מגורים בישראל.

תנודתיות, הקשרים ומציאות משתנה:
כך נכון לקרוא את הסקרים הפוליטיים

מאת יוסי טאטיקה ורועי שינדלר

הסקרים הפוליטיים בישראל ממשיכים לתפוס מקום מרכזי בשיח הציבורי, אך חשוב לזכור – סקר הוא בראש ובראשונה צילום מצב, לא תחזית. הוא בוחן את עמדות הציבור ברגע נתון, תחת השפעתם של רגשות, אירועים אקטואליים וסנטימנט ציבורי שנמדד בזמן אמת.

הקפיצה שנרשמה לאחרונה בגוש הימין איננה מנותקת מהקשר. בימים שבהם הכותרות עסקו בהחזרת חטופים ובהסכמים ביטחוניים חדשים, נוצרה תחושת גאווה לאומית והקלה רגשית שהשפיעה ישירות על עמדות המשיבים.

הקפיצה שנרשמה לאחרונה בגוש הימין איננה מנותקת מהקשר. בימים שבהם הכותרות עסקו בהחזרת חטופים ובהסכמים ביטחוניים חדשים, נוצרה תחושת גאווה לאומית והקלה רגשית שהשפיעה ישירות על עמדות המשיבים

הציבור נוטה בתקופות של הישגים ביטחוניים או מדיניים לגלות סולידריות עם הנהגה קיימת ולתת לה "קרדיט" בסקרים. עם זאת, מניסיונם של אנשי מקצוע בתחום המחקר הפוליטי, ידוע שהשאלה האמיתית היא לא מה קרה השבוע – אלא האם ההתלהבות הרגעית תתורגם למגמה יציבה לאורך זמן. לעיתים קרובות, כאשר הרגש הציבורי שוכך, מתרחשת חזרה מהירה לאיזון.

אתגר מתודולוגי: ריבוי מפלגות סביב אחוז החסימה

התקופה הנוכחית מציבה בפני מכוני המחקר את אחת המשימות המורכבות ביותר בשנים האחרונות. המערכת הפוליטית רוויה במספר גבוה במיוחד של מפלגות הנמצאות סמוך מאוד לאחוז החסימה – שלושת המפלגות הערביות, רשימת המילואימניקים של יועז הנדל, הציונית הדתית, כחול לבן, וגם מפלגתם של אייזנקוט ולפיד שאינן רחוקות מהאזור הרגיש.

כאשר חמישה או שישה גופים פוליטיים נעים על הגבול שבין ארבעה לחמישה מנדטים, כל שינוי קטן באחוזי התמיכה או בשיעורי ההצבעה משנה באופן דרמטי את מפת המנדטים. מפלגה אחת שחוצה את אחוז החסימה, או להפך – נופלת ממנו, עשויה לשנות את תוצאת הבחירות כולה ואת יחסי הכוחות בין הגושים.

לכן, סקר אחד שבו מפלגה מסוימת עוברת את החסימה ואחרת לא – אינו בהכרח עדות לשינוי פוליטי אמיתי, אלא לעיתים פשוט תוצאה של סטייה סטטיסטית בתוך טווח הטעות.

מקצועיות, זהירות ופרשנות

כדי להבין באמת את משמעות הסקרים, נדרש להסתכל עליהם ברצף, לא על נקודה אחת בזמן. רק מגמה עקבית לאורך כמה מדידות – שנעשו באותה מתודולוגיה, באותו מדגם ובאותם תנאי איסוף נתונים – יכולה להעיד על שינוי אמיתי בעמדות הציבור.

רק מגמה עקבית לאורך כמה מדידות – שנעשו באותה מתודולוגיה, באותו מדגם ובאותם תנאי איסוף נתונים – יכולה להעיד על שינוי אמיתי בעמדות הציבור

במילים אחרות, לא כל כותרת דרמטית משקפת מציאות פוליטית חדשה, ולעיתים מדובר בעיקר בהשתקפות של "מצב הרוח הלאומי".

הפקטור שאף סקר לא ינבא כרגע

מהבחירות לכנסת ה-19 ועד לכנסת הנוכחית, אחוזי ההצבעה נעו לסירוגין מעל ומתחת ל 70%. החל מ 67.77% (כנסת 19), 71.8% לכנסת ה-20 וכך לסירוגין עד לבחירות האחרונות. ההבדל בין צל"ש לטר"ש נמדד לפי שני פרמטרים:

1. חיבורים נכונים שמונעים נפילת מפלגות מתחת לאחוז החסימה;
2. מי מוציא יותר מצביעים לקלפי.

אפשר לבחון מגמות (לפי פרמטרים שונים שלא אלאה אתכם בפרטיהם), אך קשה מאוד לנבא מספר מדויק עד סמוך מאוד ליום הבוחר.

בעידן שבו כל סקר מתפרסם מיידית ברשתות החברתיות ומפורש בידי גורמים בעלי עניין, האחריות של גופי המחקר היא להמשיך ולספק לציבור נתונים מדויקים, שקופים ומבוססי מתודה.

מנגד, האחריות של הקוראים והפרשנים היא להבין שהמספרים לבדם אינם הסיפור.