הצעת החוק של חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן, שקיבלה את אישור הממשלה, היא לא פחות מהכרזת מלחמה על הציבור החילוני בישראל. צריך לומר, היא הוגשה רק משום שלאחר עשרות שנים של הכפפת ראש וקבלה של כל פעולת כפייה או הסתה דתית בסלחנות, בשנתיים האחרונות הציבור החילוני הרים ראש ואינו מוכן עוד לכפייה ולהסתה נגדו ולפעולות ההדתה נגד ילדיו.

*  *  *

קשה להמעיט בזעם העולה למקרא הצעת החוק "חוק הזהות היהודית" שאושרה ביום ראשון שעבר בוועדת השרים לענייני חקיקה, שתאסור למנוע הנחת תפילין גם בדוכנים ללא אישור, תחייב מזוזות במוסדות ציבור, תחזק את הרבנות הראשית ותדרוש "מבחני דת" לשופטים. 

ההצעה מבקשת לקבוע שאין לילדינו כל הגנה מפני גורמים חרדיים שמנסים להחזיר בתשובה, קובעת שרק שאי אפשר למנוע תפילה בכל מקום ובכל זמן – אבל רק אם זו תפילה אורתודוקסית, מוחקת את הזרמים המתקדמים ביהדות (המהווים את רוב היהודים בעולם) ומונעת מהם דריסת רגל במקומות קדושים, ומחייבת את כל השופטים לעבור מבחן במשפט עברי.

קשה להמעיט בזעם העולה למקרא הצעת החוק של דיסטל אטבריאן שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההצעה מבקשת לקבוע שאין לילדינו כל הגנה מפני גורמים חרדיים שמנסים להחזיר בתשובה

מבחינה פופוליסטית פנים-ליכודית, היוזמה אינה מפתיעה. מסקר העומק שערכנו לאחרונה ב"חדו"ש – לחופש דת ושיוויון" בנושאי דת ומדינה עלה בבירור, כי בעוד רוב מובהק מבין היהודים בישראל תומכים בהפרדת הדת מהמדינה (בהם 84% ממי שתומכים בנפתלי בנט) הרי שבקרב מי שמתעתדים להצביע לליכוד בבחירות הקרובות, רק 31% תומכים בכך. ירידה עצומה יחסית למי שתמכו בליכוד בעבר. הליכוד ננטשה על-ידי רוב מצביעי הימין המתון ונותרה עם מאמינים בלבד. מאמיני בנימין נתניהו וחרדים/חרד"לים.

כמובן שמהלכי עומק של הדתה לא החלו עם ההצעות האלה. מזה עשרות שנים מדינת ישראל מממנת בתקציבי עתק גרעינים תורניים, שנכנסים אל תוך ערים חילוניות כדי לעסוק בהדתה ולערים מעורבות כדי ליצור פרובוקציות בין יהודים לערבים. במקביל לאישור הצעת החוק של דיסטל אטבריאן, הוספו לפעולות איבה אלה עוד 36 מיליון ש"ח, רובם עברו מתקציב משרד החינוך לשרת האימים אורית סטרוק.

בשנים האחרונות ראינו עליית מדרגה בעיסוק בהדתה ובהחזרה בתשובה של ילדים חילונים – פריצה אל תוככי בתי הספר הממלכתיים, במהלך מאורגן של שיתוף פעולה בין חב"ד לבין "עוצמה יהודית", בין היתר ביצירת הטרלות של דוכני תפילין בתוך בתי הספר, שמטרתם להעביר ילדים חילוניים על ודעתם ולמרר את חייהם של ילדים חילונים שאינם נגררים לטרללת.

לא צריך להמעיט גם בכוחם של שירים. אנחנו שומעים עוד ועוד שירים פופולריים בעלי מסרים דתיים אינפנטיליים שתופסים מקום מרכזי בפלייליסט. "תמיד אוהב אותי" שזכה למקום הראשון בחלק ממצעדי הזמר העברי, הוא שיר שמטרתו לייצר תודעה וליצור תחושה טובה, שילדים מתחברים אליה. המסר הפשוט (הנוצרי במהותו) הוא של אהבה אלוהית שאינה תלויה בדבר ומאיינת כל צורך בשיקול דעת או ביקורת.

בשנים האחרונות ראינו עליית מדרגה בעיסוק בהדתה ובהחזרה בתשובה של ילדים חילונים – פריצה אל תוככי בתי הספר הממלכתיים, במהלך מאורגן של שיתוף פעולה בין חב"ד לבין "עוצמה יהודית"

מערכת החינוך החבוטה, הסובלת ממחסור חמור במורים ובשעות הוראה, היא כר פורה להכנסתם של אנשי דת, ה"מתנדבים" להכניס את משנתם המיסיונרית במסווה של פעולות לחג או "קצת מסורת".

לא עוד. בשנתיים האחרונות, גם בתוך המלחמה ואולי גם בגלל המלחמה וההכרה בכך שהציבור החילוני נדרס ונשלח למות בשם תפיסות דתיות-משיחיות המנוגדות למהותה של מדינת ישראל, התחיל הציבור החילוני להתנגד.

בבית הספר הגדול ביותר בישראל, קריית דרור, הוצבו בשנה שעברה דוכני תפילין לשיסוי נגד תלמידים חילונים ובו איפשרו לרב חב"ד להסביר לתלמידי כיתה ז', שחברם לכיתה נהרג, כי הוא מיצה את חייו כי חזר בתשובה, וכי אם הם רוצים לכבד את זכרו, עליהם להניח תפילין ולחזור בתשובה. עד אז, רוב ההורים התייחסו בסלחנות לרבני חב"ד המצוידים במתק שפתיים וזכורים לרבים מהם לטוב מאתרי שהייה בחינם לישראלים במזרח הרחוק. מאז הבינו רבים שמדובר במלחמה. מלחמה על התרבות הישראלית ועל מדינת ישראל.

מאבקים דומים קמו ברחבי הארץ. הורים מתעוררים ומתארגנים, ורבים כבר מבינים כי מתחת למתק השפתיים יש מאבק על עצם הזהות היהודית-הישראלית-הליברלית.

המאבק אינו מסתפק בהגנה על עצמנו מפניהם, אלא גם בהפקרה בתוך הציבור החרדי. לאחר כארבעה עשורים בהם המדינה מימנה בסכומי עתק לא מפוקחים את רשתות החינוך החרדיות-המפלגתיות למרות שאלה לא לימדו לימודי ליבה כנדרש, הברז נסגר. סדרה של עתירות לבג"ץ ופקידים נחושים במשרד האוצר, יחייבו את החרדים ללמד את ילדיהם את המינימום שיאפשר להם להשתלב בחברה ולא יוכלו להשתמש בכספי המדינה למטרות מפלגתיות.

לאחר כארבעה עשורים בהם המדינה מימנה בסכומי עתק לא מפוקחים את רשתות החינוך החרדיות-המפלגתיות למרות שאלה לא לימדו ליבה כנדרש, הברז נסגר, בסיוע סדרת עתירות לבג"ץ ופקידים נחושים במשרד האוצר

על אלה מצטרף המאבק של נאור נרקיס, שאינו מפחד להיכנס אל תוך העולם החרדי ולהציע באופן אקטיבי אלטרנטיבה לחיים חרדיים מסתגרים. לא עוד להסתפק במתן מענה למי שמצליח לצאת לבד ונדרש למשאבים אין קץ כדי להתמודד בחברה המודרנית – אלא להנגיש את המידע, שהרבנים מנסים למנוע. הרבנים מפחדים.

אחרי שנים בהם שיחקנו יפה, הציבור החילוני מרים ראש, מתחיל להגן על עצמו ועל מדינת ישראל.

הצעת החוק של דיסטל נולדה בגלל ההתנגדות ונועדה לחסלה. הציבור החילוני והליברלי מבין שגם זו מלחמה על החיים. על איך יראו החיים שלנו עם הבנייה מחדש של ישראל. התחלנו.  

יפעת סולל היא עורכת דין, ד"ר למשפטים, פעילה פוליטית, חברתית וקואופרטיבית. יו"ר ברית הקואופרטיבים לצדק חברתי, כלכלי וסביבתי; סמנכ"ל ויועצת משפטית לעמותת חדו"ש - לחופש דת ושוויון.