בישראל יש גוף אחד שמחזיק במונופול כמעט מוחלט על עיבוד המודיעין הצבאי והאסטרטגי והוא אגף המודיעין של צה"ל. במשך עשרות שנים נבנה בו ניסיון עצום, מסורת מקצועית מרשימה, ושורה ארוכה של הצלחות מבצעיות. אך באותה נשימה, אסור להתעלם מהעובדה שהמבנה הריכוזי הזה הפך גם למלכודת. הוא יצר מערכת סגורה, לעיתים שמרנית, שמתקשה להקשיב לקולות חיצוניים או להתמודד עם תפיסות אלטרנטיביות.

המבנה הריכוזי באגף המודיעין של צה"ל הפך, לצד יתרונותיו המרשימים, גם למלכודת. הוא יצר מערכת סגורה, לעיתים שמרנית, שמתקשה להקשיב לקולות חיצוניים או להתמודד עם תפיסות אלטרנטיביות

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

הצעתו של חבר הכנסת עמית הלוי להקים יחידת הערכת מודיעין עצמאית, שתפעל במשרד ראש הממשלה ותהיה כפופה ישירות לו, אינה עוד גחמה פוליטית. הצעתו של עמית הלוי נובעת מהצורך הלאומי הבוער לתיקון ליקוי מבני עמוק שנחשף ב-7 באוקטובר. ביום זה קרסו כמעט כל ההנחות שעליהן התבססה מערכת הביטחון מזה שנים.

ועדת אגרנט, שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים, קבעה כי יש להבטיח פלורליזם מודיעיני ולמנוע ריכוז הערכה בידי גוף יחיד. בעקבות המלצותיה הוקמו יחידות מחקר והערכה נוספות במוסד, בשב"כ ובמשרד החוץ, במטרה ליצור מגוון מקורות ניתוח ודעה.

אולם בפועל, גופים אלה לא מילאו את ייעודם. המחקר במוסד נותר בעיקרו מבצעי, ממוקד בתמיכה בפעולות חשאיות ולא בהערכה אסטרטגית רחבה; המחקר בשב"כ התמקד בעיקר בזירה הפלסטינית ובענייני פנים; והמחלקה למחקר מדיני במשרד החוץ נותרה שולית ומשמשת פעמים רבות כמעין "מקפיא עמוק" (Deep freezer) לדיפלומטים השבים ממשרותיהם בחו"ל, עד למציאת תפקיד חדש. הפוטנציאל של הערכה מודיעינית פלורליסטית ומאתגרת נותר בלתי ממומש.

המודיעין שהפך לממסד

במשך עשורים, התרגלו קובעי המדיניות בישראל להסתמך על תוצרי אגף המודיעין ככתובים בלוחות הברית. אפילו כשהתקבלו התרעות סותרות ממקורות אחרים – שב"כ, המוסד, או יחידות מיוחדות – נדרשו הגופים האחרים "להתיישר" עם קו ההערכה הרשמי של אמ"ן.

קובעי המדיניות בישראל התרגלו להסתמך על תוצרי אגף המודיעין ככתובים בלוחות הברית. אפילו בעת התרעות סותרות ממקורות כשב"כ, המוסד, או יחידות מיוחדות – נדרשו הגופים "להתיישר" עם קו ההערכה הרשמי של אמ"ן

תפיסת "קונספציה אחת" נולדה כך, והפכה למנגנון כמעט תרבותי: מערכת שמתקשה להודות בטעות, ומעדיפה לעדן, להסביר או לתקן לאט – במקום להתריע ולזעזע בזמן אמת.

העולם השתנה, האויב השתנה, הטכנולוגיה שינתה את פני שדה הקרב. למרבה הצער,  מבנה קבלת ההחלטות נותר כמעט כשהיה. אמ"ן הפך למערכת ממלכתית אדירה, עם אלפי קצינים, עשרות יחידות, ותקציב עצום. אך דווקא גודלו הוא שמקשה עליו להיות גמיש, להטיל ספק ולהציע ניתוחים בלתי תלויים.

לקח מ-7 באוקטובר: לא עוד מקור יחיד לאמת

הלקח הקשה של ה-7 באוקטובר הוא שלא מדובר רק במחדל של התרעה. זהו מחדל של פרשנות. המידע היה קיים, הרמזים נצברו, האותות הופיעו. אך המערכת נצמדה לקונספציה, ולכן לא ראתה את מה שלא התאים לה.

מערכת מודיעינית ללא בקרה חיצונית מועדת לחזור על אותה שגיאה שוב.

יחידת הערכת מודיעין עצמאית במשרד ראש הממשלה, כפי שמציע עמית הלוי, יכולה לשמש "מראה שנייה". גוף  מודיעיני שיבחן את ההערכות של אמ"ן מזווית מדינית, ועם יכולת לנתח נתונים בהקשר מדיני רחב יותר.

מדובר לא רק בצורך ביטחוני אלא בתיקון דמוקרטי. במדינות רבות וביניהן ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, פועלים גופי הערכה אזרחיים במקביל למודיעין הצבאי, כדי למנוע ריכוז ידע וכוח ביד אחת. ישראל, עם כל נסיונה המבצעי, נשארה חריגה בהיבט הזה.

תפיסת "קונספציה אחת" נולדה כך, והפכה למנגנון כמעט תרבותי: מערכת שמתקשה להודות בטעות, ומעדיפה לעדן, להסביר או לתקן לאט – במקום להתריע ולזעזע בזמן אמת

מדוע יחידה מדינית ולא פשוט "שיפור" באמ"ן?

יש שיטענו כי ניתן "לתקן מבפנים". להקים צוותי ביקורת פנימיים, למנות יועצים חיצוניים, לשפר את שיטות הניתוח. אך הניסיון מלמד: גוף כה היררכי, שכפוף לשר הביטחון ולמפקד צבאי, מתקשה לשנות את עצמו באופן מהותי.

הצעת הלוי שונה. היא מבקשת ליצור מוקד חשיבה עצמאי, שיהיה מחובר ישירות למקבלי ההחלטות האזרחיים – ולא לצינורות הצבאיים. יחידה כזו תוכל לעבוד עם אנשי מחקר, מדעני נתונים, כלכלנים, היסטוריונים ואנשי רוח ולא רק עם קציני מודיעין. היא תוכל לשלב בין ניתוח ביטחוני לבין הקשרים מדיניים, חברתיים וכלכליים, ולספק לראש הממשלה תמונת מציאות רחבה, מורכבת ולא מצונזרת.

זוהי תפיסה מודרנית של מודיעין: לא רק לאסוף מידע, אלא להבין מגמות; לא רק לספור טילים, אלא לנתח תודעה; לא רק להקשיב לשיחות אויב, אלא להבין כיצד חברה שלמה נעה לקראת עימות.

הממד האזרחי כיתרון אסטרטגי

העובדה שיחידה כזו תוקם במשרד ראש הממשלה אינה בעייתית. נהפוך הוא. גוף מודיעיני במשרד ראש הממשלה יאפשר רמה גבוהה יותר של עצמאות וראייה מערכתית. ראש הממשלה, במיוחד במדינה הנתונה באיום מתמיד, זקוק למידע בלתי תלוי שיאפשר לו לבחון את המלצות מערכת הביטחון מתוך פרספקטיבה רחבה. לראשונה מזה עשרות שנים, יוכל הדרג המדיני לקבל שתי הערכות שונות – זו של אמ"ן וזו של היחידה האזרחית – ולבחור ביניהן או לשלב ביניהן. כך תיחלש תרבות ה"צדק המוחלט" ותתחזק תרבות הוויכוח, הספק והביקורת. 

זוהי תפיסה מודרנית של מודיעין: לא רק לאסוף מידע, אלא להבין מגמות; לא רק לספור טילים, אלא לנתח תודעה; לא רק להקשיב לשיחות אויב, אלא להבין כיצד חברה שלמה נעה לקראת עימות

במדינות דמוקרטיות רבות, ובהן ארצות הברית, גופי ההערכה המודיעינית כפופים ישירות לראש הרשות המבצעת, כדי להבטיח עצמאות מקצועית ולהעניק למנהיג המדיני הערכה בלתי מתווכת. בארצות הברית, לדוגמה, מועצת המודיעין הלאומית (National Intelligence Council) פועלת במסגרת משרד מנהל המודיעין הלאומי (DNI), הכפוף ישירות לנשיא. מודל זה נועד להפריד בין איסוף מידע לבין הערכתו, ולמנוע עיוותים הנובעים משיקולים ארגוניים או אינטרסים של זרועות ביטחוניות אחרות. גישה דומה קיימת גם בבריטניה ובמדינות נוספות במערב, שבהן הערכות אסטרטגיות מוגשות ישירות לראש הממשלה או למועצה לביטחון לאומי.

במובן זה, היוזמה של עמית הלוי אינה רק עניין טכני, אלא תפיסה ממלכתית חדשה: הפניית מבט חזרה לעיקרון הדמוקרטי הבסיסי – שקבלת החלטות אסטרטגיות אינה יכולה להישען על קול אחד בלבד.

החשש מהפוליטיזציה – וכיצד למנוע אותה

יש, כמובן, החוששים מהקמת יחידה כזו. הם מזהירים מפני "מודיעין פוליטי", גוף שימשוך לכיוון אידיאולוגי כזה או אחר. זהו חשש לגיטימי – אך ניתן למנוע אותו באמצעות מבנה נכון: מינוי מנהל מקצועי בעל מעמד סטטוטורי, שקיפות מסוימת מול ועדת החוץ והביטחון, ומנגנוני בקרה בלתי תלויים.

היוזמה של עמית הלוי אינה רק עניין טכני, אלא תפיסה ממלכתית חדשה: הפניית מבט חזרה לעיקרון הדמוקרטי הבסיסי – שקבלת החלטות אסטרטגיות אינה יכולה להישען על קול אחד בלבד

יתר על כן, עצם קיומה של יחידה נוספת יקטין את הפוליטיזציה, משום שהוא יפזר את הכוח המידעתי. כיום, גורם אחד מרכזי – אמ"ן – מחזיק בעוצמה אדירה שמעצבת את דעת הקהל והחלטות הממשלה גם יחד. כאשר קיים קול נוסף, מאוזן ומבוסס ראיות, מתאפשרת ביקורת הדדית, ולא פחות חשוב – אחריות הדדית.

לקראת מודיעין של המאה ה־21

העולם נכנס לעידן שבו המידע זורם באופן חופשי, וחלקו הגדול גלוי. מודיעין כבר אינו רק סוד צבאי אלא מדע של הבנת מציאות משתנה. מדינות רבות יצרו בשנים האחרונות יחידות עצמאיות להערכת מגמות גלובליות, מלחמות מידע, השפעות טכנולוגיות ובינה מלאכותית על ביטחון לאומי. ישראל, כמעצמת חדשנות, אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר מאחור.

יחידה אזרחית להערכת מודיעין, שתפעל בצמוד לראש הממשלה, תוכל לנצל את הכוח המדעי והאקדמי של ישראל – את האוניברסיטאות, חברות ההייטק, מרכזי החשיבה והמחקר – ולתרגם את כל אלה לכוח מודיעיני אמיתי.

חזון של אחריות ושל ענווה

יוזמתו של ח"כ עמית הלוי מבקשת להחזיר למערכת קבלת ההחלטות הישראלית את אחד המרכיבים שנעלמו ממנה – הענווה. הענווה לומר שייתכן שטעינו. שייתכן שיש עוד דרכים להבין את המציאות. שמערכת הביטחון, על כל עוצמתה, זקוקה לביקורת חיצונית לא כדי להחלישה, אלא כדי לחזק אותה.

במובן הזה, היחידה החדשה אינה מתחרה באמ"ן – היא משלימה אותו. היא תפקח, תתווכח, תשאל, תאתגר. היא תזכיר למקבלי ההחלטות, יום יום, שהביטחון הלאומי של ישראל אינו מתחיל ונגמר בקונספציה אחת, אלא בנכונות להקשיב ליותר מקול אחד.

היוזמה מבקשת להחזיר למערכת קבלת ההחלטות הישראלית את אחד המרכיבים שנעלמו ממנה – הענווה. לומר שייתכן שטעינו. שאולי יש עוד דרכים להבנת המציאות. שמערכת הביטחון זקוקה לביקורת חיצונית

סיכום

הקמת יחידת הערכת מודיעין עצמאית במשרד ראש הממשלה איננה מהלך נגד מערכת הביטחון, אלא למענה. זהו צעד של אחריות, של הפקת לקחים ושל התבגרות מדינית. אם נלמד משהו מהשנים האחרונות – מהשאננות, מהקונספציות, מהתלות במערכת אחת – הרי שעלינו לבנות מערכת גמישה, ביקורתית, פתוחה לחשיבה חדשה.

עמית הלוי צודק: ישראל זקוקה לעוד זוג עיניים. לא עיניים פוליטיות, אלא עיניים שמביטות במציאות בלי מסננים ובלי היררכיות. עיניים שמבקשות אמת, לא נוחות.

וככל שמהלך זה יוקם בתבונה – ייתכן שדווקא ממנו תצמח התקווה למערכת ביטחון שקופה, אחראית, ומחוברת טוב יותר למציאות שבה היא פועלת.

ד"ר אפרים כהנא, לשעבר ראש המחלקה למדע המדינה והתוכנית לביטחון לאומי במכללה האקדמית גליל מערבי וגם מרצה לשעבר במכללה לביטחון לאומי. תחומי המחקר האקדמי שלו הם מודיעין וביטחון לאומי ותפוצת ובקרת נשק בלתי קונוונציונלי.