1

כשתושבי שכונת "אונו הצעירה" שבקריית אונו חשים בניחוח עז של אוויר שרוף ומזוהם מציף את הבית, הם רק יכולים לנסות לנחש מאיפה הוא מגיע.

אפשרות אחת – מאתרי הפסולת הבוערים על קו התפר, שהחגורה המזרחית של גוש דן נכנסה לאחרונה לטווח העשן שלהם. האפשרות השנייה נמצאת ממש מתחת לאפם, תרתי משמע: בסיס תל השומר של צה"ל. איזה דרבי מוזר: מצד אחד עברייני פסולת פלסטינים, מנגד הצבא הישראלי. בשני המקרים התוצאה דומה למדי.

מה לבסיס תל השומר, שבו שוכנות יחידות עורפיות כמו לשכת הגיוס, ולזיהום אוויר? מתברר שהמחנה הענק מכיל גם יחידות פחות מוכרות שסדר היום שלהן לא מתבסס על עבודה משרדית. למשל מש"א 7000 (מרכז לוגיסטי לשיקום ואחזקה של כלים מבצעיים), שככל הידוע קולטת מנועים וכלים צה"ליים משוריינים שזקוקים לתיקון.

מה קרה דווקא עכשיו? מהצד האזרחי של הגדר יש הורים צעירים שאין להם כל כוונה לגדל את ילדיהם בצל עננה של עשן שחור. בצד הצבאי, נראה שקצב הגעת הכלים הזקוקים לטיפול גדל מאוד במהלך המלחמה

בתהליך הזה מעורבים סולר ודלקים מזהמים אחרים והוא מלווה בעמוד של עשן שחור שמיתמר מעבר לגדרות הבסיס. רק שמעבר לגדר, ממש בצמוד אליה, גרים אנשים, אלפי משפחות בשכונות כמו "בית בפארק" באור יהודה ו"אונו הצעירה". ישראלים ממעמד הביניים, שכשקנו דירה חדשה בשכונה שנראתה נהדר בפרסומות, לא לקחו בחשבון שהשכנה שלהם תהיה ארובה.

בשבועות האחרונים התושבים העלו הילוך במחאה וזעקתם נשמעה מעל שלל במות, כולל כמה דיווחים בתקשורת.

עמוד עשן הנראה מבסיס תל השומר, אוקטובר 2025 (צילום: אבי כץ)

בסיס תל השומר קשיש יותר מהמדינה, אז מה קרה דווקא עכשיו? מהצד האזרחי של הגדר, נבנו בשנים האחרונות שכונות חדשות עם הורים צעירים ומודעים שאין להם כל כוונה לגדל את ילדיהם בצל עננה של עשן שחור. בצד הצבאי, נראה שהיקף הפעילות וקצב הגעת הכלים הזקוקים לטיפול גדל מאוד במהלך המלחמה.

התושבים לא היו צריכים להסתפק בהשערות עם מישהו בצה"ל היה מפנים שהוא נמצא בלב סביבה אזרחית ונוקט מינימום של שקיפות ותקשורת פתוחה מול השכנים.

התלונות, כמו העשן, באות בגלים. חודשים אחדים לפני פרוץ המלחמה המשרד להגנת הסביבה ניסה לעשות שריר. מנהל מחוז תל אביב במשרד, יורם הורוביץ, הוציא צו מנהלי לבסיס מש"א 7000, בו נכתב כי פעילותו גורמות לפליטה של חומרים מסוכנים בריכוזים גבוהים מהמותר, וקרבתו למבני מגורים ומוסדות חינוך מעלה חשש לחשיפת האוכלוסייה למזהמי אוויר שונים. המשרד דרש מהצבא לנקוט שורה של פעולות לצמצום הזיהום.

לדברי גורמים במשרד להגנת הסביבה, צה"ל החל ביישום הצעדים שהוא נדרש להם. לוח זמנים לסיום? לא מומלץ לתושבים לעצור את הנשימה. או אולי בעצם כן. בקיצור – קיץ 26'

במבחן התוצאה, המצב רק התדרדר מאז. "זה הולך ומחמיר, אנחנו נחנקים בבתים שלנו", כתב השבוע בפייסבוק ליאור, תושב האזור. "בגלל שמדובר בגוף צבאי, הם מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים, אין עם מי לדבר". "עברנו לגור בבית עליו שילמנו ממיטב כספנו ובפועל מרעילים אותנו על בסיס יום־יומי", הוסיפה אשלי.

בגבור המחאות הבינו במשרד להגנת הסביבה שזה קצת יותר מדי. ביום חמישי שעבר כונסה אצל מנכ"ל המשרד, רמי רוזן, ישיבה עם כל הנוגעים בדבר בה הוצגה בפני נציגי הצבא דרישה לביצוע שורה של צעדים לשיפור המצב. השבוע גם נערך סיור בבסיס.

לדברי גורמים במשרד להגנת הסביבה, צה"ל החל ביישום הצעדים שהוא נדרש להם, כמו התקנת ממירים קטליטיים, הגבהת הארובות והתקנת מכשירי ניטור. לוח זמנים לסיום? לא מומלץ לתושבים לעצור את הנשימה. או אולי בעצם כן מומלץ. בקיצור – קיץ 26'.

ביום שני השבוע פנה מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה רוזן למנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, והתריע על אי ביצוע מלא של דרישות הצו ועל חריגה ממושכת בלוחות הזמנים.

בין היתר כתב רוזן: "מדובר בחריגה של חודשים רבים ביישום הוראות הצו וכי חרף הוראות הצו ולאחר מתן ארכות חוזרות, חלק מהאמצעים לא ננקטו וחלקם האחר לא הושלם. נדרשת מעורבותך בקיצור לוחות הזמנים שנמסרו מטעם הבסיס לביצוע דרישות המשרד, השוקל נקיטה בהליך אכיפה כנגד הגורמים הרלוונטיים בגין פליטת עשן שחור בניגוד לדין".

מכיוון שהאכיפה הרופסת של המשרד להגנת הסביבה כלפי צה"ל היא מצב מתמשך שהחל הרבה לפני המלחמה הנוכחית וגם לפני זו שקדמה לה, אין אלא להסיק שבכל הנוגע למפגעי סביבה צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה

אכן, דברים כדורבנות, אבל איפה היה המשרד להגנת הסביבה מאז המכתב ההוא מ־2023? מדוע המשרד מתעורר רק כשהגיעו מים ועשן עד נפש ואחרי שהתקשורת נכנסת לתמונה? ואם מדובר בחריגה של חודשים רבים ביישום צו מנהלי שבמהלכם עשן שחור ורעיל ממשיך להיפלט, מדוע המשרד רק שוקל לנקוט בהליכי אכיפה ולא נמצא כבר בעיצומם?

גורמים במשרד רומזים שבזמן המלחמה המשרד לא חש בנוח להפעיל אכיפה אגרסיבית כלפי צה"ל, בלע את הרוק וחיכה ליום שאחרי. מכיוון שהאכיפה הרופסת של המשרד להגנת הסביבה כלפי צה"ל היא מצב מתמשך שהחל הרבה לפני המלחמה הנוכחית וגם לפני זו שקדמה לה, אין אלא להסיק שבכל הנוגע למפגעי סביבה צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה.

אילוסטרציה: בנייה בקריית אונו, 21 בנובמבר 2024 (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

ברור שיש כאן שלל אילוצים אובייקטיביים: מלחמה, בסיס ישן ומיושן בלב אוכלוסייה צפופה, כל התנאים להיווצרות חיכוך לא נעים. אבל אפשר לנהל אחרת את החיכוך הזה. ראשת עיריית קריית אונו, מיכל רוזנשיין, מספרת שאיש מהבסיס לא טרח ליצור איתה קשר או לצייד אותה במספר טלפון של מפקד, קצין בכיר או אחראי על נושאי סביבה שאיתם תוכל לתקשר ברגעי משבר.

רוזנשיין והעירייה המקבילה, אור יהודה, פונות שוב ושוב למשרד להגנת הסביבה, אבל אפילו לישיבה אצל המנכ"ל ולסיור במחנה לא הזמינו אותן. התגובה של צה"ל, לפיה "הנושא מטופל. במסגרת תיאום בין משרד הביטחון, צה"ל והמשרד להגנת הסביבה, יושמו ומיושמים גם בימים אלו מגוון פעילויות ופתרונות לצמצום ומזעור ההשפעות הסביבתיות סביב בסיס תל השומר", היא עלבון לאינטליגנציה.  

ב־2025, אפשר לצפות מצה"ל להתנהלות ברמה אחרת לגמרי במפגש שלו עם אוכלוסייה אזרחית, בוודאי בתקופה שבה כל העם צבא.

"בסוף כולנו פה מגויסים, מדובר במשפחות ששלחו את הילדים למלחמה וההורים עשו מילואים. ההרגשה היא שנותנים הכול בשביל הצבא והמדינה, וברגע האמת מצפצפים עלינו"

"בסוף כולנו פה מגויסים, מדובר במשפחות ששלחו את הילדים למלחמה וההורים עשו מילואים", אומר תושב קריית אונו, "ההרגשה היא שנותנים הכול בשביל הצבא והמדינה, וברגע האמת מצפצפים עלינו".

2

פסולת הבניין המושלכת בכל פינה במדינה מכערת ומזהמת לא רק את ההווה ואת העתיד, מתברר שהיא קוברת גם את העבר.

אורי מי רז רוכב להנאתו על אופני שטח ומתעניין בהיסטוריה. בשיטוטיו בשטחים המשתרעים בין פאתי רמלה למועצה האזורית גזר, הבחין לצד כביש 6 באמת מים עתיקה.

אמת מים עתיקה, שנבנתה במאה ה־7 והובילה מים אל העיר רמלה מאזור תל גזר, אוקטובר 2025 (צילום: אורי מי רז)

קצת עבודת חקר והתברר שמדובר באתר עם היסטוריה מרתקת: האמה נבנתה במאה ה־7 על ידי החליף סולימאן אבן עבד אל־מלכ, והובילה מים מהמעיין שלמרגלות תל גזר אל לב העיר רמלה, שם קיימים עד היום מאגרי המים למרגלות המסגד הלבן.

האמה הייתה פעילה 220 שנה. היא התגלתה במקרה במהלך עבודות הסלילה של כביש 6, וכיום מוביל אליה שביל מאחורי תחנת דור אלון שבצידי כביש 6 דרום.

אורכה של האמה בסך הכול 50 מטר, אבל כשביקר בה השבוע גילה מי רז שהיא הפכה למזבלה: לא רק השביל והשטח הסמוך לאמה זרועים פסולת, מישהו שפך פסולת בניין ממש על האמה עצמה השקועה מתחת למפלס הקרקע. עוד כמה ביקורים של העבריינים והאמה הייתה נקברת מחדש, אולי לתמיד.

לא רק השביל והשטח הסמוך לאמה זרועים פסולת, מישהו שפך פסולת בניין ממש על האמה עצמה השקועה מתחת למפלס הקרקע. עוד כמה ביקורים של העבריינים והאמה הייתה נקברת מחדש, אולי לתמיד

מי רז העלה פוסט מודאג, ובעקבותיו פניתי למועצה האזורית גזר. במועצה נדהמו למראה התמונות ומיהרו לשלוח לשטח כלים כבדים ועובדים שפינו את הפסולת והחזירו את המצב לקדמותו.

המועצות האזוריות, וגזר ביניהן, חולשות על שטחים נרחבים ומתמודדות כמעט בלי כלים וכוח אדם עם מכת הפסולת שפוגעת בכל מקום במדינה. האמה ההיסטורית ניצלה בינתיים אבל שום דבר לא יכול להבטיח שהעבריינים לא יחזרו לכסות אותה מחר.

אמת המים לצד כביש 6, כפי שנצפתה לאחר שכוסתה בפסולת בניין, אוקטובר 2025 (צילום: אורי מי רז)

למעשה, יש משהו שיכול לשפר את המצב ואת הפיקוח על העבריינים (בין השאר באמצעות ג'י־פי־אסים על המשאיות) – החוק שתקוע בכנסת כבר כמה שנים, אבל חברי הכנסת והממשלה עסוקים כידוע בדברים חשובים יותר.

3

"היום ראיתי את משבר האקלים בעיניים", כתבה ענבל אורפז בדף הפייסבוק שלה. זה קרה אחרי שטיפסה ברכבת המיוחדת במעלה ההר מהעיירה שאמוני לקרחון "ים הקרח" (Mer de glace), שנחשב לקרחון הגדול ביותר בצרפת.

"כשהרכבת נחנכה ב־1909", היא כותבת, "הקרחון הגיע ממש עד למרגלות התחנה והמלון שהוקם לידה. היום הוא נסוג כל כך רחוק שבקושי אפשר היה לראות אותו"

"כשהרכבת נחנכה ב־1909", היא כותבת, "הקרחון הגיע ממש עד למרגלות התחנה והמלון שהוקם לידה. יש צילומים ואיורים מקסימים שמתעדים את זה. היום כשיצאתי מהתחנה שפשפתי את העיניים. הרגשתי שעבדו עליי. איפה הקרחון? הוא נסוג כל כך רחוק שבקושי אפשר היה לראות אותו.

"חשבתי שאתקדם קצת במסלול ואראה את הקרחון, גם זה לא קרה. כבר ראיתי מחזות דומים במקומות אחרים כאן בעמק היפה, אבל הפעם זה היה כל כך בוטה".

מימין: "Mer de Glace" – הקרחון הארוך ביותר בצרפת – בשנת 2025. משמאל: הקרחון כפי שצולם ב־3 באפריל 1935 (צילום: ענבל אורפז, FRANCE PRESSE VOIR / AFP, מונטז')

אורפז גם צירפה תמונה עדכנית שצילמה, ותמונה שמתוארכת לתחילת המאה הקודמת.

4

אגמון החולה – מאחוריך.

גם בערבה התיכונה חולפים בימים אלה המוני עגורים בדרכם לאפריקה. בבוקר מנצלים את התרמיקה כדי לטפס גבוה ולדאות למרחקים, בערב כשהרוח נחלשת מנמיכים ונחים. עדי מטמון, מורה דרך מעין יהב, תיעד אותם.

עגורים בערבה התיכונה, אוקטובר 2025 (צילום: עדי מטמון)