במוצאי שבת, 1 בנובמבר 2025, היה שמעון שבס אחד מעשרות אלפי הישראלים שהגיעו לטקס הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. חמש שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שבה נערך טקס לזכרו של רבין בתל אביב, בכיכר שהוסבה על שמו, והתחושה הפעם, עבור שבס, הייתה אחרת.
"ההפתעה הכי גדולה שלי הייתה כמות הצעירים – אנשים שלא היו אפילו בחיים ב־1995, כשיצחק נרצח. זה הזכיר לי את 'ילדי הנרות' של אחרי הרצח, צעירים שבאו פתאום, הדליקו נרות ובכו. והינה, שוב אחרי 30 שנה, צעירים בכיכר.
"התחושה הייתה שונה, כי במשך 25 השנים של העצרות בכיכר הן נשלטו על ידי קהל מבוגר. בשבת הגיעו צעירים עם עיניים נוצצות, הקשיבו לשירים ולנאומים, והבינו שפעם הייתה כאן תקווה – ושצריך ללמוד לחזור אליה".
שבס היה אחד האנשים הקרובים ביותר לרבין. הוא החל את דרכו בשנת 1984 כעוזר לענייני התיישבות של שר הביטחון דאז רבין, ובהמשך השתלב במעגל הקרוב אליו ביותר
שבס היה אחד האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה רבין. הוא החל את דרכו בשנת 1984 כעוזר לענייני התיישבות של שר הביטחון דאז רבין, ובהמשך השתלב במעגל הקרוב אליו ביותר.
בבחירות 1992 שימש שבס כמנהל הקמפיין של מפלגת העבודה, ואחרי ניצחונו של רבין מונה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. במשך 12 שנים היה צמוד לרבין כמעט בכל שעות היממה, הכיר היטב את בני משפחתו ושמר עימם על קשר הדוק – ורבין הכיר גם את משפחתו של שבס.
שוחחנו עם שבס השבוע לקראת יום השנה לרצח ראש הממשלה.
איך אתה מרגיש השנה סביב יום השנה לרצח רבין?
"השנה אני מרגיש אחרת לגמרי. במשך שנים ארוכות היה לי קשה עם ימי האבל בראשית נובמבר. לא אהבתי את אירועי הזיכרון, שהיו כבדים מאוד. השנה, בשל מלחמת 7 באוקטובר, ההשלכות המדיניות והקשר עם האמריקאים, הרגשתי שונה.
"כשקראתי את תוכנית 20 הסעיפים של הבית הלבן, שנתניהו הסכים לה, ובמיוחד את סעיף 19, ראיתי מול העיניים את הסכמי אוסלו – רק בגרסה גרועה יותר. כמה שנים קודם לכן דיברו על 'דיל המאה', שגם היא למעשה תוכנית אוסלו בעטיפה אחרת.
"וכך מתברר לכולם – עם אוסלו או בלי אוסלו – שיש רק שתי אפשרויות: מדינה דו־לאומית עם שבעה מיליון פלסטינים מערבית לירדן, או הסדר של הפרדה, שבו הפלסטינים אחראים לחיי היום־יום שלהם וישראל אחראית על הביטחון האזורי. רבין הגדיר זאת כ'מדינה פלסטינית מינוס'.
"כבר כמה שבועות אני מרגיש תחושת חנק. אני יודע שאם דמות כמו רבין הייתה עומדת היום בראש המדינה, החיים פה וההחלטות שנלקחות היו נראים אחרת"
"כבר כמה שבועות אני מרגיש תחושת חנק. אני יודע שאם דמות כמו רבין הייתה עומדת היום בראש המדינה, החיים פה וההחלטות שנלקחות היו נראים אחרת. הכול מעורבב, וזה קשה לי מאוד".
מדוע במשך חמש השנים האחרונות לא התקיימו עצרות לזכר רבין בכיכר?
"הקורונה, אחריה המחאה נגד ההפיכה המשטרית, ואז המלחמה. נוסף לכך הייתה עייפות ציבורית, ולא היה מספיק כסף כדי לממן עצרות. במשך 25 השנים הקודמות, העצרות אורגנו על ידי מתנדבים, ללא תקציב מסודר. היו שנים שלא נמצאו תורמים ולכן לא התקיימה עצרת לזכרו".
השבוע, ביום האבל הרשמי לזכר רבין, י"ב בחשוון, החליטו כל נציגי הממשלה ויו"ר הכנסת להיעדר בהפגנתיות מן האירועים הרשמיים. מצד שני, לאורך השנים ראינו תקריות מתוחות עבור בנימין נתניהו בטקסים הללו. מה דעתך?
"זה טקס ממלכתי, יום זיכרון לאומי שנקבע בחוק, והממשלה שמחויבת להיות שם לפי חוק – מחרימה בפועל את זכרו של רבין. גם יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שחייב להשתתף על פי חוק, החליט לשלוח את סגנו, מישהו פחות מוכר.
"לגבי המתיחויות – ראש ממשלה צריך לדעת גם לסבול. יש אירוע טראומטי בחיי האומה – רצח של ראש ממשלה – והוא מחויב להיות שם, לשאת ביקורת. אבל יש מי שלא מסוגל לעמוד בזה. זה מגיע מאותו המקום שלקח לו כמעט שנתיים להגיע לביקור בקיבוץ ניר עוז, ומהמקום שבו לא גילה אמפתיה כלפי תושבי הקיבוצים והמושבים בעוטף עזה או משפחות החטופים.
"זו חוסר יכולת להביע אמפתיה במקומות שבהם יש לו אחריות. נתניהו היה בקרב המסיתים נגד רבין. רבין כינה אותו 'ראש כנופיית המסיתים'. ב־1995, אף שהיו אמורים להיפגש כראש ממשלה וראש אופוזיציה, רבין לא רצה להיפגש איתו – כי ראה בו אחראי להסתה ולשיסוי נגדו".
"נתניהו היה בקרב המסיתים נגד רבין. רבין כינה אותו 'ראש כנופיית המסיתים'. ב־1995, אף שהיו אמורים להיפגש כראש ממשלה וראש אופוזיציה, רבין לא רצה להיפגש איתו – כי ראה בו אחראי להסתה ולשיסוי"
במשך שנים הואשמו ממשלת רבין ותהליך אוסלו באחריות למותם של "קורבנות השלום". היום, אחרי 7 באוקטובר – כשמספר הקורבנות בתוך שעות אחדות היה גדול מאי פעם – אתה חש אכזבה מהציבור שתקף את ממשלת רבין, אך אינו תובע מממשלת נתניהו את אותה האחריות?
"זה עניין של נרטיב. יש מי שרוצה לקבע את הנרטיב שאילו הצבא היה שולט בגבול עזה, זה לא היה קורה. בזמנו, רבין התנגד לנסיגה מלבנון ללא הצבת כוחות בינלאומיים בצד השני של הגבול בצפון. הוא התנגד לנסיגות ללא הקמת אזור ביטחון וללא כוחות בינלאומיים חזקים ואפקטיביים בצד השני.
"כך גם לגבי עזה – ההתנתקות בוצעה באופן חד־צדדי, ללא שיתוף מצרים וללא גורמים בינלאומיים, והיא שהקימה את שלטון חמאס. רבין היה זה שאמר כבר לפני 32 שנים: 'חמאס הם האויב הגדול ביותר של השלום".
לפני כשנה, בעיצומה של המלחמה, פרסמת את הספר "גנבו לי את המדינה". זהו ביטוי מפורסם שאמרת מייד אחרי הרצח של רבין. תסביר את ההקשר למלחמה.
"אכן, הספר יצא לפני שנה במהלך המלחמה. בימים אלה הוא עומד לצאת באנגלית תחת השם "Last Chance, Israel", משום שאת המשמעות של הביטוי 'גנבו לי את המדינה' קשה להעביר באנגלית.
"הספר מתאר כיצד חבורה אידיאולוגית־משיחית השתלטה על המיינסטרים של הפוליטיקה הישראלית, על הליכוד, וביחד עם החרדים והחרד"לים – גנבו את המדינה, במשך 30 שנה, צעד אחר צעד. התוצאה הייתה הארכת המלחמה יתר על המידה והשארת החטופים בשבי למשך זמן רב.
"אני בא ממקום אחר: המדינה צריכה להיות דמוקרטית־ליברלית ויהודית. הם הופכים אותה למדינה חשוכה. זה לא קשור לכך שאני מכיר בתוצאות הבחירות, אלא לשאלה איזה כוח פוליטי מופעל על הממשלה. הספר מתאר את האורגן הפוליטי שהשתלט על חיינו".
"הספר מתאר כיצד חבורה אידיאולוגית־משיחית השתלטה על המיינסטרים של הפוליטיקה הישראלית, על הליכוד, וביחד עם החרדים והחרד"לים – גנבו את המדינה, במשך 30 שנה, צעד אחר צעד"
מתוך השנים שבהן היית צמוד לראש הממשלה, אילו רגעים אינטימיים בינך לבינו אתה זוכר?
"יש לי אלפי סיפורים. 12 שנים עבדתי סביבו – בממשלה ומחוץ לה. היינו יחד 24/7. הוא הכיר את המשפחה שלי ואני את שלו. הייתה בינינו אינטימיות מלאה.
"אני זוכר שבמהלך קמפיין הבחירות של 1992 (הבחירות לכנסת ה־13 התקיימו ב־13 ביוני 1992, ט"ש) נסענו יחד בכל רחבי הארץ בפריימריז של מפלגת העבודה. הבחירות המקדימות על ראשות המפלגה התקיימו בפברואר 1992, וזו הייתה שנה גשומה מאוד. באחד הערבים הגענו לסניף המפלגה בפרדס חנה. רבין לא היה מוכן להגיע באיחור לאירועים, ודרש להקדים.
![ח"כ יצחק רבין ושמעון שבס, בפריימריס של מפלגת העבודה, 31 במרץ 1992 (צילום: זיו קורן, לע"מ)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2025/11/D91-051.jpg "ח"כ יצחק רבין ושמעון שבס, בפריימריס של מפלגת העבודה, 31 במרץ 1992 (צילום: זיו קורן, לע"מ)")
"בחוץ היה מבול, וסניף המפלגה היה סגור. ישבנו מחוץ לסניף ברכב – רבין, המאבטח ואני. קצת לפני השעה הגיע השומר של הסניף ופתח אותו, ועוד כעשרה אנשים הגיעו באיטיות. רבין שתה משהו חם מהמיחם והתחיל לדבר איתם בהתלהבות, כאילו אנחנו מול קהל של 3,000 איש בהיכל התרבות. הוא היה מחויב לשוחח עם כל בוחר ובוחר.
"פעם אחרת נסענו ליישוב הערבי סולם, שנמצא על כביש כורכר קטן, קצת אחרי קיבוץ מרחביה הסמוך לעפולה. אחרי שעברנו את קיבוץ מרחביה ואת מושב מרחביה, הכביש היה כולו בוצי, עם ביוב פתוח והזנחה איומה. רבין היה בשוק ממה שהוא ראה. הוא אמר לי, 'איך יכול להיות מקום כה מוזנח בישראל – ללא תשתיות, ללא כביש?' הוא נדהם מן ההזנחה האיומה.
"רבין היה בשוק ממה שהוא ראה בסולם. הוא אמר לי, 'איך יכול להיות מקום כה מוזנח בישראל – ללא תשתיות, ללא כביש?' מעט אחרי שהקים קואליציה הכביש נסלל
"בסיום המפגש הוא נכנס לרכב ואמר לי: 'אם נזכה בבחירות, הדבר הראשון שנעשה זה נסלול כביש לסולם'. שבעה חודשים לאחר מכן, מעט אחרי שהקים קואליציה והושבע כראש ממשלה, הוא קרא לי ואמר: 'זוכר את סולם? תתקשר למנכ"ל מע"צ. אני רוצה שהם יתחילו לעבוד על הכביש כדי שזה יהיה סלול עד חג הקורבן'. וכך היה – הכביש נסלל תוך זמן קצר".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהיום אפשר רק לחלום על מנהיג כרבין, המנהיגות היום אלימה מאוד ומושחתת מאוד זה מזכיר עולם אחר שמתקיים בתחתית. האופוזיציה חלשה מאוד עד לא קיימת וכמו שזה ניראה כרגע הזעזוע שעברנו ב7/10 זה קדימון. "אף אחד לא יכול לפגוע בנו יותר ממה שאנחנו יכולים לפגו בעצמנו"