"מבחן העמידוּת הגדול", בישר הפרומו הדרמטי של חדשות 12. "אחרי סערת הנייד של הפצ"רית יצאנו לבדיקות עמידות", הכריז הכתב. "שלושת הסמרטפונים הכי נמכרים בישראל מול האויב הכי אכזר של כל מכשיר סלולרי – המים המלוחים של מי הים התיכון. ההיפך מתנאי מעבדה: מי יצלול, ישרוד ויחזור לעבוד – ומי ייהרס לחלוטין? המבחן הרטוב מתחיל עכשיו".
כל גוף תקשורת שמכבד את עצמו ונאמן לחובתו העיתונאית, היה מבקש להזכיר ש"סערת הנייד של הפצ"רית" היא ספין חולני ומסך עשן לסערות אחרות, שבכל אחת מהן יש עניין קריטי לציבור.
הראשונה היא כמובן הרקע ל"סערה" – החשדות להתעללות סדיסטית מצד חיילי צה"ל בעציר פלסטיני, חשד שמכתים את חיילי צה"ל יותר מכל "סערת נייד".
השנייה היא המאמצים העברייניים של חברי כנסת ומכונת רעל תקשורתית לטייח את חקירת החשדות באמצעות לינץ' ציבורי אלים בפרקליטות הצבאית ובעומדת בראשה, לינץ' שהחל זמן רב לפני שהפצ"רית הסתבכה עם תצהיר שקר לבית המשפט.
כל גוף תקשורת שמכבד את עצמו ונאמן לחובתו העיתונאית, היה מבקש להזכיר ש"סערת הנייד של הפצ"רית" היא ספין חולני ומסך עשן לסערות אחרות, שבכל אחת מהן יש עניין קריטי לציבור
ומשהסתבכה, הסיפור החדשותי העיקרי הוא ההסתערות השלטונית החייתית עליה בניסיון לנצל את שגיאתה כדי להיפרע סופית מהיועצת המשפטית לממשלה, המכשול האחרון בדרך להשלמת ההפיכה המשטרית.
אבל מכל הזוויות העיתונאיות שמהן ראוי היה וחובה היה לסקר את הפרשה, באולפן חדשות 12 בחרו בכתבת תחקיר צרכנית, פולו-אפ מביך לאייטם הלא-פחות-מביך ששודר ערב קודם בתוכנית "פגוש את העיתונות", ובו המגישים השרו סמרטפון במי מלח. אגב, כאשר נודע שיונתן אוריך פירמט את הטלפון שלו, הפרשן לענייני-כול לא ערך, משום מה, ניסוי מצולם לבדיקת האפשרויות לשחזור מידע מחוק מסמרטפונים.
ואם כל זה לא חמור מספיק, בחדשות 12 בוחרים ללבות את הפסטיבל התקשורתי המופרע סביב הפצ"רית תוך אטימות מוחלטת למצבה הנפשי ולסכנה הנשקפת לחייה כתוצאה ממחול השדים סביבה.
נאמר זאת כך, יונית: איני יודע איזה סמרטפון עבר את מבחן העמידות, אבל בחדשות 12 ניצחו במבחן האטימות. ואם חלילה הפצ"רית תפגע בעצמה, אף אדם שלקח חלק בפסטיבל הזה לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו.
נאמר זאת כך, יונית: איני יודע איזה סמרטפון עבר את מבחן העמידות, אבל בחדשות 12 ניצחו במבחן האטימות. ואם חלילה הפצ"רית תפגע בעצמה, אף אדם שלקח חלק בפסטיבל הזה לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו
שנתיים אחרי השבעה באוקטובר, החברה הישראלית נמצאת בוורטיגו. מרוב ספינים ודרמות, מרוב כותרות והתפתחויות, מרוב מוות ואימה, כבר קשה לדעת מה אמת ומה שקר וקל מדי להתבלבל בין עיקר לטפל.
מקץ שנתיים של מלחמה ועל רקע אלימות המתנחלים שמשתוללת חופשי בגדה המערבית, הפחד לפגוש את אזורי הכשל המוסרי של הצבא והמדינה גדולים מאי פעם. בכל יום נפרץ עוד גבול נורמטיבי ועוד גבול בין הפרטי לציבורי, ואולי מרוב סיקור של סיפורים אישיים בשנתיים האחרונות, בחלק מהמקרים כדי להפעיל לחץ על הממשלה לחתום על עסקת חטופים, התרגלנו לכך שאין מקום במרחב הפרטי שהמצלמות לא פולשות אליו.
תקשורת אחראית הייתה מסייעת לציבור "להתאפס", אבל כאשר המטרה היא רייטינג ולא אמת, וכאשר במקום לדווח את החדשות מוכרים לצופים מוצר שיווקי שנקרא "חדשות", פרשת התעללות חמורה בשילוב עם לינץ' פוליטי וניסיון הפיכה משטרית, הפכו לרקע של גרסה פרוורטית של "המופע של טרומן" – ריאליטי פשיסטי ומציצני שבמרכזו אישה אחת, גיבורה טרגית בעל כורחה. מבחינה עיתונאית מדובר בשפל מקצועי ובכשל אתי שאי אפשר לתרץ.
ועם זאת, אולי בכל זאת אפשר להציע הסבר מסוים לאמוציות שמעוררת "סערת הנייד של הפצ"רית" ולהתנהלות התקשורתית השערורייתית סביבה. רדיפת הפצ"רית החלה בשל מאמציה לחשוף את האמת בפרשייה אחת ספציפית, ומכיוון שהאמת הזו עלולה להיות בלתי נסבלת, מבקשים להוקיע אותה כשקרנית.
מי שמבקשים להטיל דופי בפצ"רית, מבקשים לכאורה לגלות את האמת שמסתתרת בנייד שלה. ואולם, מאחורי מה שמציג עצמו כלפי חוץ כסקרנות מציצנית לגלות את תוכנו של הנייד, מסתתר חוסר רצון מוחלט לדעת מה באמת ישנו שם.
פרשת התעללות חמורה בשילוב עם לינץ' פוליטי וניסיון להפיכה משטרית, הפכו רקע לגרסה פרוורטית של "המופע של טרומן" – ריאליטי פשיסטי מציצני שבמרכזו אישה אחת, גיבורה טרגית
מאחורי ההאשמה שבנייד מסתתרות ראיות שיפלילו אותה ברמה האישית, ישנו החשש שמסתתרות בו דווקא ראיות שיפלילו את ישראל ואת צה"ל בשורה של פשעי מלחמה ועבירות על הדין הבינלאומי, בעזה ובשטחים – פשעים ועבירות שהתקשורת הישראלית ברובה, ובכלל זה גם חדשות 12, נמנעו מלסקר.
לכן לחדשות 12 ולצופים שלהם יש סיבה טובה מאוד לוודא שהנייד של הפצ"רית לא עמיד למי הים התיכון. האינטרס האמיתי שלהם הוא לא לגלות מה נמצא על הנייד, אלא לוודא שהמידע ששמור בו יישאר עמוק במצולות.
בהפוך על הפוך, הם מבקשים לוודא שהמציאות, אשר הם אינם רוצים לדעת עליה דבר, לא תחדור את מנגנון האיטום של התודעה שלהם. זה המבחן האמיתי פה, ולכן גם אין להם בעיה לשתף פעולה עם פסטיבל חולני שעלול לדחוף את הפצ"רית אל מותה – ובכך להשתיק אותה לעד.
יואב גרובייס הוא פסיכולוג קליני ואקטיביסט. כותב על פוליטיקה וחברה. מתגורר וחי בתל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנולמי שמתפלא על המצב אומר כך: די להתפלא! נהפכנו לעוד מדינה ערבית במרחב. אם היו קורים דברים כאלה במצרים סוריה או לבנון הייתם מתפלאים?
זהו המזרחיים ניצחו אותנו. העיקר לתקוע אצבע בעין לסמולנים האלה ביחד עם אנשי שלושת הכ'פים, המשיחיים ובעלי הזקן והחבר הדמיוני המהפך הושלם.