"מבחן הסמארטפונים הגדול!" הכריז בהתרגשות דני קושמרו, בסיומו של סבב הפרומואים שפתח את מהדורת "חדשות 12" בראשית השבוע. "השלכנו לעומק הים שלושה מכשירים, איזה מהם המשיך לעבוד אחרי יממה?"
הוא לא אמר "הטלפון של הפצ"רית" – או כמו שפוליטיקאים מהימין מכנים אותה כיום, "הפצמרית" – ולא באמת היה צריך. פרומו הוא אומנות הפאתוס בהדרגה. ואכן, בפרומו של אמצע המהדורה הפצ"רית כבר הפציעה: "הסלולרי של הפצ"רית ששרד – האם מדובר ביד המקרה או בטכנולוגיה? עשינו ניסוי, זרקנו למים טלפונים. האם הצליחו לשרוד?"
שעה חלפה. קושמרו הגיב ב"וואו" לדיווח דרמטי על מנכ"ל בי־בי־סי שהתפטר בעקבות "שידור מגמתי". ואז, מבלי להבחין באירוניה, הבטיח: "בעוד 40 שניות […] מבחן הסלולרי הגדול". זו כבר הייתה הפעם השלישית שבה הבטיח את המרשמלו ברוטב שוקולד הזה.
אז בבי־בי־סי מתפטרים מנכ"לים בגלל שידור מסולף, אבל אצלנו מגיש מהדורת חדשות מציג בגאווה פרויקט דאחקות על גבה של אישה שרק דקות קודם לכן הוא עצמו דיווח על ניסיון ההתאבדות השני שלה
אז אצלם מתפטרים מנכ"לים בגלל שידור מסולף, אבל אצלנו מגיש שעיקר תהילתו בכתבות על צלילה, אופנועי שטח וקפיצה מהרים מציג בגאווה פרויקט דאחקות על גבה של אישה שרק דקות קודם לכן הוא עצמו דיווח על ניסיון ההתאבדות השני שלה (אמיתי או לא) – ושערב רב של שרים, חברי כנסת ואנשי תקשורת צמאים לדם קוברים אותה בארס חסר תקדים מאז התברר שהדליפה סרטון ושיקרה לבית המשפט.
הכתבה של איתמר מינמר – שהוטל עליו בידי עורכיו התפקיד הליצני וכפוי הטובה (והוא חתום בימים כתיקונם על כתבות חשובות יותר) – שבאה אחר כך כבר פחות עניינה, שהרי כל המטרה הייתה לייצר "פרומו" ל"מבצע" עיתונאי יוקרתי: זורקים טלפונים למים. ואף על פי כן, היה בה שילוב של כל מה שמוכתר כ"סקסי" בחדשות: ים, מים, שמיים וטמטום טהור.
יש משהו מכמיר לב בכתב של מהדורה יוקרתית שנשלח להטביע טלפונים בלב ים תוך שהוא מצהיר כי מדובר ב"ניסוי שלא בתנאי מעבדה". במיוחד כשהכתבה הזאת מגיעה בסיומה של מהדורה רוויה בריגושים: גופת חלל צה"ל שמוחזרת אל חיק משפחתו אחרי 11 שנים, עדות מרגשת של חטוף גיבור, תיעוד של אלופה בצה"ל יוצאת ממעצר.
האם לא די בכך, בתוספת עבודת שטח עיתונאית, כדי להשאיר את הצופים שלא יברחו אל מרבצי הזבל שני מספרים למעלה בשלט? מתברר שלא. כדי ש"תישארו עימנו", כנראה שצריך מבצע עיתונאי שאין בו לא מידע, לא עיתונות ולא אמינות.
מוזיקת פסנתר מעליות מטופשת נשמעת ברקע, "מומחה למכשירי אפל" עם משקפיים היפסטריים מתייצב על המזח – והופ, "יצאנו למסע הטבעת הטלפונים".
כיום הבריחה מהמציאות חייבת להתכתב עם המציאות המטורללת. לכן כתב ממתין לטלפונים שמשכשכים בתערובת של מי ים וחול, ובינתיים אוסף "תיאוריות חלופיות" (כלומר קונספירציות) מהרוחצים בים
אבל רגע, אולי הצופים לא הבינו? שוב ושוב מראים לנו איך מכבים את הטלפון ומכניסים אותו לתוך "הרשת". מסבירים ומדגימים, כאילו מדובר בניסוי מדעי מסובך לאיתור שרידי הצוללת דקר.
פעם היו חותמים מהדורות חדשות מייגעות ומייאשות בפלאי המדע והטכנולוגיה, תרבות, סביבה ותיירות – משהו קל יותר לעיכול, כזה שמרחיב את נפשו של אדם. או אפילו סתם כתבות יח"צ על בשלנים שעובדים בשביל אותו הערוץ, כדי להזכיר שעדיין יש פה חיים נורמליים ולאפשר בריחה של רגע מהמציאות הממאירה.
לא עוד. כיום הבריחה מהמציאות חייבת להתכתב עם המציאות המטורללת כדי לייצר בידור ושואו. לכן כתב ממתין לטלפונים שמשכשכים בתערובת של מי ים וחול, ובינתיים מנפח את הכתבה ב"משאל רחוב" ואיסוף "תיאוריות חלופיות" (כלומר קונספירציות) מהרוחצים בים.
בשלב מסוים עובר שם מישהו מוכר. "אם יש אדם שצבר ניסיון זה אלכס ליבק, מגדולי צלמי העיתונות בכל הזמנים", מכריז הכתב. מה הקשר? בירה נשר. ליבק נותן קליק במצלמת פילם ישנה ומפטיר: "לא יעבוד". את המתח אפשר לחתוך באמצעות סכין במים.
המטרה הרשמית, כמובן, היא כביכול תחקירית: לנסות להבין האם הטלפון של הפצ"רית שאותר על ידי השחיינית אכן צלל לים ולא הונח שם במקרה במסגרת תכסיס. אלא שהניסוי אינו רלוונטי לשום דבר – לא בתנאי האחסון, לא במשך השהייה בקרקעית, ולא בתוצאות. ואיש גם לא מנסה להעמיד פנים.
אז מה כן המטרה? ובכן, דאחקות על חשבון פרשה שגם כך יצאה מכל פרופורציה. סגירת פערים מצטמצמים והולכים בין להט הרשתות החברתיות, רפש ערוצי הרעל ומהדורות החדשות התקניות־לכאורה
אז מה כן המטרה? ובכן, דאחקות על חשבון פרשה שגם כך יצאה מכל פרופורציה. סגירת פערים מצטמצמים והולכים בין להט הרשתות החברתיות, רפש ערוצי הרעל ומהדורות החדשות התקניות־לכאורה.
הידד, כור ההיתוך הושג
הכתבה המטופשת על השלכת הטלפונים לים לא הייתה ראויה להתייחסות אלמלא הייתה סמלית לפאזה שאליה התדרדרו החיים הציבוריים בישראל. אם פעם המעורבות הציבורית התבטאה בכך שלכל אחד הייתה דעה על נושא בוער שעל סדר היום, הרי שהיום כדי לקבל כרטיס השתתפות במדורת השבט כל מה שצריך הוא דאחקה, צ'יזבט או תיאוריית קונספירציה.
זה יכול להיות נחמד כשהנושא הוא חזיון חייזרים בשמיים, ציפורי נדוד נדירות שנחתו בעמק החולה או אפילו זן של כרישים שנסחף אל החוף. אבל העובדה שמערכת חדשות שלמה לוקחת חלק בלינץ' פסיכי על אישה ששלושת ילדיה יושבים בבית ובוכים והיא עצמה נמצאת בסכנה קיומית – מעוררת תהייה: האם נותרה בנו אמפתיה רק ללובשי מדים ולאזרחים חטופים?
שהרי בשביל ראיון עתיר דמעות עם "הפצ"רית" היה קושמרו משליך גם את הכתבה וגם את הכתב למים יחד עם הטלפונים. אז איך ייתכן שבחלק אחד של המהדורה מספרים לנו שהיא ניסתה להתאבד ובחלק אחר עורכים ניסוי מטומטם שאין בו שום ערך עיתונאי?
ואם תהיתם איך נגמר הניסוי – התשובה דומה מאוד למה שנראית כרגע הפרשה כולה: המון רעש רקע ומעט מאוד מידע רלוונטי.
בסופו של הניסוי נשלפו שלושת הטלפונים מהגיגית, ורק האייפון והשיאומי עבדו. ומה זה אומר? שום דבר. במקום קרקעית הים שהו הטלפונים בקערה, ובמקום חמישה ימים במי מלח הם ספגו רק 24 שעות בתוכם
בסופו של הניסוי נשלפו שלושת הטלפונים מהגיגית, ורק האייפון והשיאומי עבדו. ומה זה אומר? שום דבר. במקום קרקעית הים שהו הטלפונים בקערה, ובמקום חמישה ימים במי מלח הם ספגו רק 24 שעות בתוכם.
"חדשות 12" אינו ארגון חדשות קלוקל, קרתני או מרושל. להפך. בניגוד ליריבתם מערוץ 14, שמאגדת בהצלחה את כל המקופחים תחת אוהל קרקס אחד גדול, ב־12 מנסים תמיד לפצח איזו נוסחה ישראלית עלומה – מה שפעם "ידיעות אחרונות" כינו בהתנשאות "נהג המונית עם האקדמאי", ואלכס גלעדי הגדיר כ"מסעודה כהן משדרות עם משה רבינוביץ' מיבנאל".
והינה, הידד: כור ההיתוך הושג סוף־סוף. היום מסעודה ורבינוביץ', נהג המונית והאקדמאי, העיתונאי וקצין הרעל – כולם ביחד וכל אחד לחוד קופצים ראש אחרי טלפון סלולרי במלח. ואפילו נדלקים.












































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו