השיח בראיונות בתוכניות האקטואליה בישראל הוא פעמים רבות כה דלוח, טפל, מטופש, סתמי, קרתני וחסר משמעות, שלעתים – רק לעתים כמובן – מתגנבת ללב כמיהה כמוסה לאיזו "רפורמת שידורים" עסיסית.

לא כמו זו של שלמה קרעי כמובן, שרק תייצר עוד שיחות זבל ממכונת הרעל, אלא משהו רדיקלי בהרבה: הגבלה של הטיפול באקטואליה לקפסולות מצומצמות המתבססות על שיח שפוי, ולא על קן קוקייה.

הקונספציה הקלאסית היא כמובן הפוכה: יותר אקטואליה שווה יותר דמוקרטיה. כיכר שוק הדעות הומה, האזרחים מיודעים במתרחש סביבם ומגלים מעורבות גדולה יותר בבריכת המציאות שבה הם משכשכים. אלא שכל הבולשיט המוכר הזה מספרי התיאוריה בלימודי התקשורת אינו תופס כלל במצב הקיים.

אין שום תת־קטגוריה של שיח שהיא בזויה יותר מהשיח עם ערבים. בראיונות עם ערבים באשר הם אין מטרה, אין שיחה, אין אמפתיה, אין יחס ואין כותרות – למעט הכותרת היחידה הרלוונטית: האם אתה מגנה?

רוב הראיונות והשיחות באולפנים הם לא רק קשקשת נואשת, אלא מייצרים את האפקט ההפוך אצל הצופה והמאזין: במקום מעורבות – אדישות. במקום ידע – בלבול. במקום אמפתיה שתעורר הקשבה או מחשבה – שנאה תהומית לכל מה שזז, בוז מוחלט לממסד, ובשוליים גם תחושת גועל כללית מהשליח עצמו, המגיש או העיתונאי.

או אז נכנסת לפעולה מכניקה הפוכה: ככל שצופים יותר בתוכניות האקטואליה כך מבינים פחות. ככל ששומעים יותר "פאנליסטים" כך מתבלבלים יותר. זה מזכיר קצת דיאטת סוכר ופחמימות, שבה צריכה מוגברת רק מרחיקה את תחושת השובע ומייצרת צורך בעוד. התוצאה המתמטית: מוח שמתנפח ממקטעי מידע ואפס עיבוד משמעותי.

צפו בעימות באולפן | חה"כ מנסור עבאס נשאל אם הוא בעד השמדת חמאס – וענה: "פוחד שיתנקשו בי"@KerenMarc pic.twitter.com/VUPsjGqG7p

— החדשות – N12 (@N12News) November 24, 2025

ואין שום תת־קטגוריה של שיח שהיא בזויה יותר מהשיח עם ערבים, כמובן. בראיונות עם ערבים באשר הם אין מטרה, אין שיחה, אין אמפתיה, אין יחס ואין כותרות – למעט הכותרת היחידה הרלוונטית: האם אתה מגנה?

לתבוע את ליטרת הדם האגרסיבית

ההכרח הבל יגונה "לגנות" מהבוקר עד הלילה (את עזה, את חמאס, את הטרור, את הפיגועים, את חזבאללה או את אימא של השכן) מדרבן את המראיינים באנרגיות כה עזות עד שהם מוכנים למסור את נפשם על מזבחו ולהחריב ריאיון כמעט מתחילתו – רק כדי לצאת אכבר גבר מול הערבי התורן.

זו לא בהכרח גזענות, אף שמפתה לאבחן שכן. נדמה שיש כאן אוטומטיות מאזנת ושקרית: הרי עם הביביסטים אי אפשר כמעט לקיים שיח. עידית סילמן, גלית דיסטל־אטבריאן או דודי אמסלם מייד מתלהמים, מתקרבנים, זועקים סיסמאות ומשתלטים על המיקרופון.

במה חטאנו שאנחנו צריכים לשמוע בשבת מהבילה את פרח חידון התנ"ך הזה עובר מדרישת גינוי אחת למשניה, ומצטט באוזניו של ח"כ פורש איזה משפט בודד מתוך מאמר על נסראללה, בעודו תובע הסבר

לפי הכלל "המאזן" צריך להתייחס גם ל"שמאל הקיצוני" באותו המטבע, ולהניח שאי אפשר לקיים איתו שיח אינטיליגנטי – ולכן יש לתבוע ממנו את ליטרת הדם בדיוק כפי שתובעים מסילמן וחבריה האגרסיביים.

זו כמובן הנחת יסוד שקרית ומעוותת. לפעמים דווקא אנשים שמוגדרים "קיצונים" יכולים להיות בני שיח אינטליגנטים ותרבותיים, ואין שום סיבה להחיל על חברי הכנסת מהשמאל את אותה טקטיקה שמופעלת מול השרים הביביסטים, רק מפני שאלה איבדו את הצפון ואת הכבוד הבסיסי למי שיושב מולם.

חבר הכנסת איימן עודה בריאיון ל"פגוש את העיתונות", 22 בנובמבר 2025 (צילום: ערוץ 12, צילום מסך)

לריאיון בשישי האחרון – לקרוא לדבר המופרך הזה "ריאיון" הוא עלבון לאינטליגנציה – הגיע עמית סגל עם מטרה אחת בלבד: להשפיל את המרואיין איימן עודה ולשלוף אינסרט למעריציו השוטים בטלגרם, שבו הוא מציג אותו כסוג של מחבל חובב טרוריסטים.

שלא יהיו ספקות: אני לא חושב שעודה קדוש, שמגיע לו יחס מיוחד או שצריך להתייחס אליו בכפפות של משי. נהפוך הוא – מדובר בפוליטיקאי משופשף, עטור מניפולציות כמו כולם, ורחוק מלהיות שה תמים. ואכן, הוא הכניס לסגל באבי־אביו והוציא אותו קטן ומטופש.

לא עליו אני מרחם, אלא עלינו. במה חטאנו שאנחנו צריכים לשמוע בשבת מהבילה אחרי־הצוהריים את פרח חידון התנ"ך הזה עובר מדרישת גינוי אחת למשניה, ומצטט באוזניו של ח"כ פורש איזה משפט בודד מתוך מאמר על נסראללה, ותובע שוב ושוב להסביר למה התכוון?

במה אשמנו שאנחנו צריכים לראות את השניים האלה מתקוטטים באולפן על פסיק חסר חשיבות, על בדל מידע שהוצא מהקשרו ולא מעיד על שום דבר מהבעיות המופרכות עימן מתמודד האזרח הקטן, יהודי או ערבי?

במה אשמנו שאנחנו צריכים לראות את השניים האלה מתקוטטים באולפן על פסיק חסר חשיבות, על קשקוש שאפילו בשולחן השבת לא היה תופס רווח בין המנות – על בדל מידע שהוצא מהקשרו ולא מעיד על שום דבר מהבעיות המופרכות עימן מתמודד האזרח הקטן בישראל, יהודי או ערבי?

אני מכיר את כל "התשבוחות" שרצות על סגל בימים אלה ברשתות: שהוא סוכן תודעה, שהוא שופר, שהוא גזען, שהוא מנרמל אלימות נגד חבריו, שהוא מקים אימפריה כלכלית פסאודו־עיתונאית המתבססת כולה על חלקיקי מידע.

התארחתי הערב אצל בן כספית והמתדלק הראשי של מכונת הרעל.

אמרתי לו בדיוק את מה שהוא צריך לשמוע:

הוא צריך לעמוד לדין בהאג. pic.twitter.com/yoTnagJk7a

— איימן עודה أيمن عودة Ayman Odeh (@AyOdeh) November 22, 2025

אבל אני מבקש כאן דווקא להתבונן על סגל ממקום מתנשא, ולתהות אם לא מדובר פשוט באפקט מתמשך של גיל ההתבגרות. מדובר בילד כעוס שלא מסוגל לצאת מהקופסה שנכנס אליה ונתקע בתוכה, כמעט כמו יעל מ"הבית של יעל". "הבית נחמד […] אך הוא צר, אין בו מקום לשום דבר! איך ישב עמית? איך יקום?"

פעם אחר פעם נכנס סגל למחילות ארנב. תגידו: לכך הוא כיוון, מזה הוא מתפרנס. בסדר, אבל מה יצא לאכסניה שמארחת אותו מהאירוע המביך הזה? פחות ברור. לא היה כאן עימות מעניין, לא קיבלנו פיסת מידע אחת רלוונטית (מלבד אולי רגע קטן של "Gotcha" שבו עודה הטיח בסגל ש"יש פה שני עמים" וסגל נאלץ להודות "נכון"), וגם מחוג הרייטינג לא זז ממקומו הבינוני הקבוע. למעשה, התוכנית זכתה למעט פחות צפייה משתי קודמותיה – בהבדלים זניחים.

בטרם החלה ההתכתשות, כששני הגלדיאטורים עוד חיממו שרירים משני צידי הזירה, תהה סגל מדוע עודה לא הגיע אליהם "מאז תחילת המלחמה". הוא שאל פעמיים, כאילו מדובר באיזה עלבון. אבל אם עודה אינו גורם לגיטימי כפרטנר לשיח – אז למה בכלל הזמינו אותו לריאיון?

פעם אחר פעם נכנס סגל למחילות ארנב. תגידו: לכך הוא כיוון, מזה הוא מתפרנס. בסדר, אבל מה יצא לאכסניה שמארחת אותו מהאירוע המביך הזה? פחות ברור

אני מתקשה להאמין שבן כספית התעקש, משתי סיבות: הראשונה היא שבמהלך רוב הריאיון כספית כמעט לא הצליח להשחיל מילה; והשנייה היא שממילא, בכל מה שקשור לזוגיות עם סגל, הוא נראה כמו קישוט מיותר באולפן.

במקום ריאיון, חקירה באזהרה

במלכודת האוטומטית הזאת נופלים גם מראיינים פחות שנויים במחלוקת מסגל, מול מרואיינים פחות שנויים במחלוקת מעודה.

מחמוד עבאס עלה לריאיון עם אסף ליברמן בתוכניתו ב"כאן רשת ב" לפני שבועיים, בעקבות יממה עקובה מדם במגזר הערבי שבה נרצחו חמישה בני אדם, כדי לבכות את הטיפול המשטרתי המחפיר ואת ההזנחה של הפשע במגזר – פשע שוודאי זולג בהדרגה גם למגזר היהודי.

ח"כ מנסור עבאס נשאל "מה עושים עם חמאס" ופוצץ את הריאיון: "זה מתחיל להיות חקירה, באתי לדבר על הבעיות של האזרחים הערבים"

רשת ב' ????️ | #קלמןליברמן@SuleimanMas1@asaf_lib pic.twitter.com/5omVdGWHs1

— כאן חדשות (@kann_news) November 10, 2025

ליברמן התחיל בשאלת "מה שלומך?" ולמרבה הפתעתו קיבל תשובה מלאה וכנה מעבאס, שניסה להסביר, ובכן, מה שלומו וממה הוא מודאג בימים אלה. בין מילותיו הרבות הוזכרה המילה "עזה" – וליברמן התנפל על העצם הדשנה מבלי להרפות ודרש מעבאס תשובות לגבי עתיד הרצועה.

עבאס השיב כמיטב יכולתו, הביע תמיכה במרכיבים מתוך התוכנית האמריקאית ובשילוב הרשות הפלסטינית בהסדר קבע. אבל ליברמן לא היה מסופק. הוא עבר לטון מתגרה ותבע לדעת אם עבאס תומך במיגור חמאס. "זה מתחיל להיראות כמו חקירה", ענה עבאס – ונטש את הריאיון.

אפשר כמובן לטעון שעבאס רגיש מדי. ליברמן לא היה גס רוח או מאשים. אבל גם אם המילים המפורשות לא נאמרו, הציפייה הייתה: "תגנה". תגנה את חמאס, תדרוש את מיגורו המוחלט – וגם אם כבר דרשת, לא יזיק שתדרוש שוב

אפשר כמובן לטעון שעבאס רגיש מדי. ליברמן לא היה גס רוח או מאשים. אבל גם אם המילים המפורשות לא נאמרו, הציפייה הייתה: "תגנה". תגנה את חמאס, תדרוש את מיגורו המוחלט – וגם אם כבר דרשת, לא יזיק שתדרוש שוב. העלבון אולי ילדותי לפוליטיקאי, אבל מהותי לאדם שמרגיש שהוא מייצג אוכלוסייה שאף אחד לא שם עליה קצוץ, במיוחד לא המראיינים.