מלחמת הירושה האיראנית
המהמרים ממשיכים להמר אלפי דולרים על סיכויי התקיפה האמריקאית באיראן, בישראל פותחים את המקלטים, והמפגינים האיראנים ממשיכים להפגין ברחבי הערים למרות הדיכוי הקשה והקורבנות הרבים בקרבם. המשטר האיראני בינתיים אינו מראה סימנים של כניעה או התרסקות, וממשיך מחד לעצור את המפגינים ולפגוע בהם, ומאידך – להעביר מסרים מרגיעים לוושינגטון.
בשלב הזה, כאשר כוחות הביטחון האיראנים טרם עברו לצד השני והמפגינים טרם הצליחו להשתלט ולו על עיירה אחת באיראן, קשה מאוד לדבר על עתידה של איראן ובוודאי כמעט ואי אפשר להעריך מי ינהיג אותה הלאה, אם יקרה נס והמשטר האיראני אכן יקרוס (דבר שעלול לקרות בהמשך מסיבות כלכליות ואחרות, גם אם יצליח לדכא את המחאה לעת עתה).
בשלב הזה, כאשר כוחות הביטחון האיראניים טרם עברו לצד השני והמפגינים טרם הצליחו להשתלט ולו על עיירה אחת באיראן, קשה מאוד לדבר על עתידה של איראן ובוודאי כמעט ואי אפשר להעריך מי ינהיג אותה הלאה
למרות זאת, נראה שבאולפנים הממוזגים של הערוצים האמריקאים והישראלים כבר יש מי שיודעים להתנבא לגבי העתיד ובטוחים בזהותו של האיש שינהיג את איראן אל עבר האופק, רגע אחרי שהאייתוללות "יעזבו את הספינה כמו עכברים" (כמו שהתבטא בסוף השבוע שר האוצר האמריקאי, סקוט בסנט).
לדידם אין בכלל ספק שבנו של השאה האחרון של איראן, רזא פהלווי, שהתגורר בארה"ב עוד לפני שפרצה המהפכה האסלאמית, יחזור לאיראן על סוס (או מרצדס) לבן והגלגל יחזור אחורה.
עם זאת, הפופולריות של פהלווי באיראן אינה גבוהה, ורבים מהמפגינים כלל לא מתכוונים להקריב את החיים שלהם במאבק נגד תיאוקרטיה מושחתת ואלימה על מנת להחזיר את השליטה באיראן למונרכיה, שהייתה גם היא מושחתת ואלימה.
בראיון ל-ROPESCAST, זהרה אמנפור, איראנית שמשפחתה הייתה קשורה לארגון ההתנגדות מוג'האדין א-חלק האיראני ושכיום משמשת כחברה במועצה המהפכנית של הגולים האיראנים, אמרה שהאיראנים יצטרכו לבחור ולעצב בעצמם את עתידם, אך העתיד הזה אינו כולל חזרה לאחור, כלומר חזרה למונרכיה.
הפופולריות של פהלווי באיראן אינה גבוהה, ורבים מהמפגינים לא מתכוונים להקריב את חייהם במאבק נגד תיאוקרטיה מושחתת ואלימה על מנת להחזיר את השליטה באיראן למונרכיה, שהייתה גם היא מושחתת ואלימה
הסוגייה הזאת נראית מאוד רלוונטית בימים אלו, כאשר יש ספקות רבים שגל המחאה הנוכחי יסתיים אחרת מגלים קודמים שפרצו באיראן ב-16 השנים האחרונות.
אך אם מרחיבים את העדשה ומתבוננים בפרספקטיבה רחבה על עתידה של איראן ומזרח התיכון כולו, נראה שרבים מאוד, גם במזרח התיכון וגם בעולם, מעוניינים בכך שאיראן העתידית לא תהיה דמוקרטית.
![יורש העצר הגולה רזא פהלווי, בנו הגולה של השאה המודח של איראן, פונה בפרסית למפגינים וקורא להם "לא לנטוש את הרחובות" במסר שהופץ ברשתות החברתיות, 11 בינואר 2026. (צילום: REZA PAHLAVI / AFP)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2026/01/AFP__20260111__92BM2CQ__v2__HighRes__IranJusticeRightsProtest-1024x640.jpg "יורש העצר הגולה רזא פהלווי, בנו הגולה של השאה המודח של איראן, פונה בפרסית למפגינים וקורא להם "לא לנטוש את הרחובות" במסר שהופץ ברשתות החברתיות, 11 בינואר 2026. (צילום: REZA PAHLAVI / AFP)")
בזמנו, המהפכה האסלאמית הכתה גלים במזרח התיכון והשפיעה מאוד על עיצובו של האזור ועל תנועות אסלאמיות במזרח התיכון כולו. גם בהקמה של איראן דמוקרטית יש פוטנציאל נפיץ, ושכנותיה של איראן ודאי מבינות שבמקרה כזה, גם העמים שלהן עשויים להתקומם ולדרוש דמוקרטיה או לפחות שינוי, כמו בימי האביב הערבי.
התסריט הזה מדאיג ומרתיע גם את ישראל ושכנותיה וגם את המדינות האחרות, לרבות ארה"ב, כאשר לממשל הנוכחי שלה כלל אין אינטרס בקידום של דמוקרטיות במזרח התיכון.
הקמה של איראן דמוקרטית כוללת פוטנציאל אזורי נפיץ. במקרה כזה, שכנותיה של איראן עשויות להתקומם גם הן ולדרוש דמוקרטיה או לפחות שינוי, כמו בימי האביב הערבי
כך או כך, לאחר 17 ימי מחאה איראן עדיין לא שם. היא מנותקת מהעולם כמעט לחלוטין, קרובי המפגינים מחפשים את גופותיהם בבתי חולים ומקבצים סכומים עתק על מנת לשחרר את הגופות מחדר המתים, והממשל האמריקאי מתלבט ביחס ליעדי והיקפי התגובה האפשרית.
בסיכומו של דבר, מתישהו, נקווה שבעתיד הקרוב ולא הרחוק, איראן תחליט לאן מועדות פניה. המזרח התיכון וגם העולם כולו יצטרכו להסתגל.
עוברים לשלב ב' בתוכנית טראמפ
מסימני העידן החדש ביחסי ישראל וארה"ב: השבוע שליחו המיוחד של טראמפ, סטיב ויטקוף, הכריז על תחילתו של השלב השני של תוכנית טראמפ להפסקת אש בעזה.
ממשלת ישראל לא הוציאה הגה: מה שלב חדש, מתי שלב חדש ומדוע עכשיו. כידוע, הממשלה גם לא סיפקה הסברים בנוגע לשלב הראשון, והניחה לאזרחיה ללקט מידע בתקשורת הישראלית והבינלאומית ובעיקר לנחש – מה יקרה עכשיו.
מסימני העידן החדש ביחסי ישראל וארה"ב: השבוע שליחו המיוחד של טראמפ, סטיב ויטקוף, הכריז על תחילתו של השלב השני של תוכנית טראמפ להפסקת אש בעזה. ממשלת ישראל לא הוציאה הגה
מה שקורה עכשיו הוא שלאמריקאים נמאס לחכות. הם ימשיכו להתעקש על חזרתו של החלל החטוף האחרון רן גואילי משבי החמאס, אך יחד עם זאת הם גם רוצים להניע את גלגלי התוכנית שלהם ולהתחיל בשיקומה של עזה ההרוסה.
על כך מתעקשות גם המדינות הערביות והמוסלמיות שחתמו יחד עם טראמפ על תוכנית השלום שלו בשארם א-שייח'.
לפי המידע שזולג מהכיוון האמריקאי והערבי, שליח האו"ם לשעבר למזרח התיכון ניקולאי מלאדנוב יהיה איש הקשר בין ממשלת הטכנוקרטים הפלסטינית, שבראשה יעמוד עלי שעת', לבין "מועצת השלום", שכל מה שידוע עליה בשלב הזה הוא שבראשה עומד טראמפ עצמו.
בינתיים, לגבי כוח שמירת השלום שאמור לשמור על יציבות ואולי גם לסייע בפירוז החמאס מנשקו, עדיין אין כל בהירות.
כלומר, הממשלה הפלסטינית החדשה תצטרך להתמודד עם שני מיליון עזתים חסרי כל שמתגוררים באוהלים, וגם עם חמאס שאינו מפורז – מבלי שיהיו לרשותה כוחות ביטחון עצמאיים שמורכבים מלוחמים שאינם נמנים עם החמאס. זאת כבר התחלה בעייתית וסימן לבאות.
הממשלה הפלסטינית החדשה תצטרך להתמודד עם שני מיליון עזתים חסרי כל שמתגוררים באוהלים, וגם עם חמאס שאינו מפורז – מבלי שיהיו לרשותה כוחות ביטחון עצמאיים. זו התחלה בעייתית וסימן לבאות
בינתיים הנשיאות הפלסטינית ברמאללה בירכה על המהלך, והממשל האמריקאי בירך על הברכה של הנשיאות הפלסטינית – כולם נראים מרוצים מכולם, אפילו בחמאס מסרו שהם מתכוונים למסור במהרה את האחראיות על ניהול הרצועה לממשלה החדשה.
החשש הוא שמה שיקרה בפועל הוא שימור החמאס והעברת אחריות אזרחית ל"ממשלה הטכנוקרטית" (הקשורה בטבורה, כמובן, לרשות הפלסטינית). כלומר, הממשלה החדשה תנהל את תחום הרווחה, החינוך והבריאות, והחמאס ימשיכו להתקיים במקביל אליה.
אם הפתרון הזה יתקבע, אזי חזרנו ל-6.10, רק שהפעם החמאס לא יצטרך לשבור את הראש ולחשוב כיצד הוא מאכיל את הפיות הרעבים.
החשש הוא שמה שיקרה בפועל הוא שימור החמאס והעברת אחריות אזרחית ל"ממשלה הטכנוקרטית". במצב כזה אזי חזרנו ל-6.10, רק שהפעם החמאס לא יצטרך לשבור את הראש ולחשוב כיצד הוא מאכיל את הפיות הרעבים
ניקולאי מלאדנוב הוא איש מנוסה וממולח. הוא גם אינו רוכש שום סימפטיה לחמאס או למי מארגוני הטרור הפלסטינים. התקווה היא שעם האנרגיות שלו הוא יצליח להניע את התהליך של שינוי אמיתי בעזה ולהפיח בו חיים
אסור שחמאס יישאר בעזה בתור כוח צבאי, אסור שהוא ימשיך לגבות כספים מסוחרים מארגוני הסיוע ההומניטריים, אסור שימשיך להעסיק את צעירי עזה כמו שעשה עד כה. אסור להנציח את פתרון הביניים הזה, שאיננו פתרון בכלל, אלא מתכון לאסון.
א-שרע נגד הכורדים
כאשר עיני כל העולם נשואות לאיראן, המשטר הסורי מממש את איומיו ומשליט סדר חדש באזורים בצפון המדינה שעד כה נשלטו על ידי הכורדים.
השבוע הגיע לשיאו משבר פוליטי-צבאי בסוריה, כאשר כוחות הביטחון של אחמד א-שרע פתחו במתקפה לגירוש הכוחות הכורדים (SDF) ממספר שכונות ואזורים בעיר חלב.
הקרבות בשכונות שייח' מקסוד ואשרפייה גבו את חייהם של עשרות והובילו לעקירתם של כ-200 אלף אזרחים, ברובם כורדים.
כוחות הביטחון הסורים פתחו במתקפה לגירוש הכוחות הכורדים (SDF) ממספר שכונות בעיר חלב. הם נאלצו לסגת מהעיר באוטובוסים תחת איום בהמשך התקיפות, תוך כדי שדמשק מחרימה את נשקם
לאחר שנכשלו ניסיונות התיווך האמריקאיים להפסקת אש, הלוחמים הכורדים נאלצו לסגת מהעיר באוטובוסים תחת איום בהמשך התקיפות, תוך כדי שדמשק מחרימה את נשקם. נסיגה זו מסמנת את קריסת "הסכם מרץ" משנת 2025, שנועד לשלב את הכוחות הכורדיים בצבא הסורי הלאומי.
האירועים הדרמטיים בחלב, שאירעו קצת יותר משנה לאחר קריסתו של משטר אסד, שוב חשפו את הקושי של הנשיא אחמד א-שרע בבניית סוריה מאוחדת.
דמשק פועלת תחת מכבש לחצים טורקי כבד לניקוי צפון המדינה מכוחות כורדים, מה שמעמיד את ארה"ב במלכוד אסטרטגי: וושינגטון מנסה להדק יחסים עם הממשל הסורי החדש מחד על מנת לייצב את סוריה, אך גם נדרשת להגן על בעלי בריתה הכורדים הנחוצים למלחמה בדאעש מאידך, בשלב הזה ללא הצלחה יתרה.
האירועים הדרמטיים בחלב, שאירעו קצת יותר משנה לאחר קריסתו של משטר אסד, שוב חשפו את הקושי של הנשיא אחמד א-שרע בבניית סוריה מאוחדת
ישראל מתייצבת לצד הכורדים ומביעה חשש מההשפעה הטורקית הגוברת על דמשק, אך אינה מסוגלת לפעול למען הכורדים שגאוגרפית אינם קרובים לגבול ישראל. טורקיה דווקא רואה במבצע הזה דוגמא ל"לוחמה בטרור" וכלי התקשורת שלה שיבחו את א-שרע ואת "נחישותו" במאבק נגד המיליציות הכורדיות.
למרות התיאום הביטחוני החדש מול ישראל בפריז, חוסר היכולת של דמשק להגיע להסדר סביר עם המיעוטים ולשלבם במארג הפוליטי-צבאי-חברתי הסורי החדש מאיים על היציבות הפנימית ועל סיכויי השיקום של "סוריה החדשה".
השבוע ב-2011: נשיא תוניסיה בורח לסעודיה
ב-14 בינואר 2011, נשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בין עלי, עזב את ארצו יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם בעקבות גלי המחאות שפרצו בתוניסיה בדצמבר 2010 לאחר הצתה עצמית ומוות טראגי של מחמד בועזיזי, ירקן צעיר מעיר סידי בוזיד.
ב-14 בינואר 2011, נשיא תוניסיה זין אל-עאבדין בין עלי, עזב את ארצו יחד עם אשתו ושלושת ילדיהם בעקבות גלי המחאות שפרצו בתוניסיה בדצמבר 2010
בין עלי, ששלט בארצו ביד רמה מאז 1987, ניסה להפעיל את כוחות הביטחון נגד ההמונים שהפגינו נגד עוני, אבטלה ודיכוי, אך לאחר כשלושה שבועות החליט לנטוש את ארצו וטס לסעודיה, זאת לאחר שאיטליה, צרפת ומלטה לא הסכימו לאפשר לו כניסה.
על פי המקורות התוניסאים, בין עלי ואשתו לילה הוציאו מהמדינה זהב ותכשיטים בשווי של מיליוני דולרים.
כבר באותו יום הסמכויות השלטוניות עברו לראש הממשלה מוחמד ע'אנושי שהכריז כי הנשיא "באופן זמני אינו יכול למלא את תפקידו".
התוניסאים שנולדו וגדלו תחת בין עלי ולא הכירו נשיא אחר, שמחו, שרו ורקדו ברחובות הערים. הם חגגו לא רק את לכתו אלא גם את תחילתו של עידן חדש, חופשי ודמוקרטי הרבה יותר.
כעבור 15 שנים, תוניסיה, שנחשבה לסיפור ההצלחה היחיד של "האביב הערבי", נמצאת בנסיגה דמוקרטית מלאה. לאחר תקופה קצרה של רפורמות, המדינה שקעה במשבר כלכלי ופוליטי שהוביל לעליית משטר אוטוקרטי
היום, כעבור 15 שנים, מתברר שתוניסיה – שנחשבה בעבר לסיפור ההצלחה היחיד של "האביב הערבי" – נמצאת בנסיגה דמוקרטית מלאה. לאחר תקופה קצרה של רפורמות, המדינה שקעה במשבר כלכלי ופוליטי שהוביל לעליית משטר אוטוקרטי תחת הנשיא קייס סייד.
התקשורת, שלגמה מהחופש לאחר בריחתו של בין עלי, שוב סובלת מדיכוי והתעמרות, הפרלמנט הוכפף למעשה לנשיא וגם במערכת המשפטית עברו "רפורמות" מפליגות לכת שהחלישו אותה מאוד. תוניסיה, כמו גם מדינות אחרות במזרח התיכון, לא הצליחה לכונן משטר דמוקרטי יציב וחזרה אל עקבותיה – עד האביב הערבי הבא.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו