מפקח העבודה הראשי, חזי שוורצמן, נשם לרווחה בתחילת השבוע, כשקרא את פסק הדין שניתן בעניינו בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. הוא נדהם מרמת הפירוט של השופטת אפרת קוקה, שדחתה סעיף אחר סעיף בתביעה נגדו ונגד משרד העבודה, שעסקה בהתעמרות ובהתנכלות בעבודה וכללה שורה של טענות על תפקודו. "רואים שיש פה בית משפט", אמר לסובביו.
את המסר הזה אולי יוכל המפקח להעביר גם לשר הממונה עליו, יריב לוין, שנכון להיום משמש גם ממלא מקום שר העבודה ומרבה למתוח ביקורת על מערכת המשפט. פסק הדין המפורט, המשתרע על פני יותר מ־50 עמודים, דחה את התביעה על כל רכיביה ואף קבע כי התובע, אריק שמילוביץ, ישלם הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל, בשל ניהול ההליך באופן שגרם לסרבול.
עורך דינו של התובע, עו"ד ד"ר עמית גורביץ, מסר בתגובה: "אנו חושבים שפסק הדין מוטעה בדחייתו שלל ראיות ועדויות מפורשות של גורמי המקצוע ובהם סגן שר העבודה ואלוף בצה"ל, המפקח הראשי הקודם על הבטיחות בעבודה ואנשי מקצוע נוספים, ומהווה אפקט מצנן לעילות הנוגעות להתעמרות בעבודה ולדיווחים על ליקויים ועל מנהל לא תקין, ומר שמילוביץ צפוי לערער עליו".
בדצמבר 2022 סיים שמילוביץ את תפקידו, וחודש לאחר מכן הגיש תביעה נגד שוורצמן ונגד משרד הכלכלה, בטענות ללשון הרע, התנכלות והפרת חוק הגנה על עובדים, תוך דרישה לפיצוי בסך חצי מיליון שקל
שמילוביץ נכנס לתפקיד סגן מפקח העבודה הראשי בשנת 2017, ולמשך כשנה וחצי אף שימש מנהל בפועל. ב־2019 נכנס שוורצמן לתפקיד מנהל המִנהל, ובתוך חודשים ספורים התערערו יחסי העבודה בין השניים. שמילוביץ העלה שורה של טענות בפני גורמים שונים במשרד הכלכלה, שהיה אז הגוף הממונה על המִנהל, וסירב להמשיך בהליך גישור שנוהל בניסיון ליישב את ההדורים.
בדצמבר 2022 סיים שמילוביץ את תפקידו, וחודש לאחר מכן הגיש תביעה נגד שוורצמן ונגד משרד הכלכלה, בטענות ללשון הרע, התנכלות תעסוקתית והפרת חוק הגנה על עובדים, תוך דרישה לפיצוי בסך חצי מיליון שקל. לפני כשנתיים מחק בית המשפט את התביעה האישית נגד שוורצמן, ואילו ההליך נגד המשרד האחראי על המִנהל המשיך להתנהל.
השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובע הכביר בטענות לא רלוונטיות נגד הממונה עליו. לדבריה, ההכרעה נדרשה לשאלה אם הוכחו התעמרות והתנכלות שהמשרד לא טיפל בהן כראוי, לכאורה – ולא לשאלת מקצועיותו של מפקח העבודה הראשי. "התובע עירב בטיעוניו בין מחלוקות מקצועיות לבין מִנהל לא תקין או התנכלות תעסוקתית", כתבה השופטת.
התעמרות בעבודה אינה מעוגנת בחקיקה, אלא מוכרת בפסיקה בלבד. לפי הפסיקה, עובדים זכאים לסביבת עבודה ראויה ומכבדת, שבה החלטות מתקבלות משיקולים ענייניים. זאת, בניגוד למידור לא ענייני, זלזול או הקטנה מקצועיים, שימוש מופרז בסמכויות ניהוליות, ניכור משפיל או נידוי חברתי – התנהגויות שעשויות ליצור סביבת עבודה עוינת שתוכר כהתעמרות.
בניגוד לטענתו של התובע בדבר שלילה גורפת של סמכויות או הדרה מפעילות, התברר כי תפקיד סגן מפקח העבודה הראשי לא רוקן מתוכן, וכי הוא המשיך למלא תפקיד דומיננטי
במקרה הנוכחי נקבע כי לא הוכחה התעמרות, וכי עלתה תמונה של אקלים שלילי ומערכת יחסים מתוחה וטעונה, רוויית חיכוכים, בין שני בכירים במנהל. בניגוד לטענתו של התובע בדבר שלילה גורפת של סמכויות או הדרה מפעילות, התברר כי תפקיד סגן מפקח העבודה הראשי לא רוקן מתוכן, וכי הוא המשיך למלא תפקיד דומיננטי. קביעה זו נתמכה גם בעדויות שהובאו מטעמו.
בין היתר צירף התובע תצהיר והביא לעדות את יאיר גולן, כיום יו"ר הדמוקרטים, ששימש אז כסגן שרת הכלכלה. לפי עדותו, שמילוביץ היה הפרטנר המקצועי המועדף עליו לקידום מדיניות, וזאת בניגוד לשוורצמן. "חזי לא הצהיר בפני שהוא לוקח לאריק סמכויות", אמר גולן בעדותו, ובכך חיזק מסקנה זו.
בניסיון להוכיח טענת בידוד חברתי, העיד מפקח עבודה, דני חנוך, כי שוורצמן הורה לדבר עימו ולא עם התובע, ואף ניסה לדבריו "להשתיק ולגמד" את התובע. ואולם, חנוך לא ידע להצביע על דוגמאות קונקרטיות של השתקה או גימוד. נוכח חשש למגמתיות בעדותו, היא לא התקבלה. גם תמלילי הקלטות שערך התובע עם גורמים שונים לא תמכו בטענה לבידוד.
ממכלול האירועים שעלו בהליך קבעה השופטת כי עלתה תמונה של מערכת יחסים מתוחה, שכללה התבטאויות לא הולמות, ויכוחים ואף העלבות הדדיות. עם זאת נקבע כי התובע עצמו תרם ל"אקלים השלילי" במקום העבודה ולעכירות היחסים עם הממונה עליו.
עוד קבע בית הדין כי התובע נקט במידה לא מבוטלת של הגזמה ופרשנות סובייקטיבית לטענות בדבר בידוד, רדיפה והלבנת פנים מכוונת לשם התנכלות
אולם, התובע הציג כינויי גנאי כלפיו שנשמרו במכשיר הטלפון האישי של מפקח העבודה הראשי, ובהם: "האפס מאופס צריך לשלול לך את הפנסיה", "אתה לא שווה שקל", "הרב סרן הנבלה". שוורצמן לא הראה את הכינויים הללו ולא חשף אותם לצד שלישי, ואף שעל פי השופטת מדובר ב"התנהלות לא ראויה ולא מכבדת" – אין בכך כדי לבסס התנכלות.
בשורה התחתונה נקבע כי לא נחצה הגבול בין חיכוכים לבין התעמרות שיטתית. עוד נקבע כי התובע נקט במידה לא מבוטלת של הגזמה ופרשנות סובייקטיבית לטענות בדבר בידוד, רדיפה והלבנת פנים מכוונת לשם התנכלות. אף שחומר הראיות היה נרחב, מספר האירועים הקונקרטיים שנתמכו בעדויות נמצא מצומצם – בוודאי בהתחשב בכך שהשניים עבדו יחד במשך שלוש שנים.
משנקבע כי לא הייתה התעמרות, נקבע ממילא גם כי אין אחריות למשרד העבודה. זאת, בין היתר, מאחר שהגורמים הרלוונטיים ניסו לנקוט אמצעים סבירים ליישוב המחלוקות ולמצוא פתרון שיאפשר את המשך העבודה המשותפת בין השניים. כך, למשל, נערכה ישיבה שבה נשמעו הטענות ההדדיות: מצד אחד נדרש התובע לשפר את יחסי האנוש ולהימנע מהשמעת טענות לא מבוססות, ומנגד התקבלה בקשתו להגדרת תחומי אחריות.
כמו כן, נערך גישור חיצוני בפני מגשרת, אך הוא הופסק לבקשת התובע. התובע ביקש גם פיצוי בגין הפרת חוק הגנה על עובדים, בטענה שהוענש בשל עמדות מקצועיות ותלונות שהעלה נגד הממונה עליו. גם בעניין זה נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין תלונותיו של הסגן – לרבות טענות לפגיעה בתקינות מִנהלית ובטוהר המידות – לבין פגיעה בתנאי עבודתו, שפגיעה כזו כשלעצמה לא הוכחה.
חלק מן התלונות הוגשו ונבדקו, אך בית המשפט לא השתכנע "בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התלונות שהגיש התובע על ממונהו לבין הפגיעה הנטענת בענייני של התובע"
אחת הטענות לחוסר מִנהל תקין הייתה כי שוורצמן, לכאורה, התערב לטובת מועמד מסוים במכרז, בשל קשריו הנטענים של אותו מועמד לקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה, שבה מועסק נמרוד, בנו של מפקח העבודה הראשי. ואולם, התובע לא הציג הוכחות לכך שהגיש תלונה בזמן אמת. מנגד, העיד שוורצמן כי מרגע שבנו נבחר לתפקיד בקרן הקבלנים וההסתדרות, הוא חתם על הסדר ניגוד עניינים, האוסר עליו לעסוק בכל עניין הנוגע לקרן.
בהקשר זה, לאחרונה הוגשה עתירה של התנועה לאיכות השלטון ושל הקבוצה למאבק בתאונות בניין ותעשייה, הנוגעת לתפקידו של הבן בקרן של ההסתדרות והתאחדות הקבלנים. בעתירה נטען לקשר בין ירידה במספר צווי הבטיחות בחמש השנים האחרונות לבין תפקידו של שוורצמן הבן, בטענה כי אביו מצוי בניגוד עניינים מול הקבלנים שעליהם הוא מופקד לפקח ולאכוף את הוראות הבטיחות.
בתביעה הנוכחית העלה התובע שורה ארוכה של טענות מקצועיות נגד מנהלו, ובהן טענות ל"סילוף נתונים סטטיסטיים", אכיפה בררנית כלפי חברות בנייה, דיווח מוטעה בתחום רכש ציוד, ואף אי־טיפול בתלונה על קשר רומנטי בין מפקחת למפוקח – ועוד כהנה וכהנה. ואולם, כל הטענות נדחו. לקראת סיום תפקידו, בסוף 2022, העלה התובע עשרות תלונות מקצועיות נגד הממונה עליו.
חלק מן התלונות הוגשו ונבדקו, אך בית המשפט לא השתכנע "בדבר קיומו של קשר סיבתי בין התלונות שהגיש התובע על ממונהו לבין הפגיעה הנטענת בענייני עבודתו של התובע (אשר ממילא לא הוכחה). משכך, לא חלה על התובע הגנה מכוח חוק הגנה על עובדים", כתבה השופטת בסיכום פסק הדין.
שוורצמן הביע אכזבה מכך שגם גולן צירף לתביעה תצהיר לעומתי כלפיו, וראה בכך צעד לא ענייני. זאת, על רקע אירוע קודם שבו גולן, לפני כמה שנים, הציג את שוורצמן כ"פחדן" וניסה להסיט אליו את האש
עוד ציינה כי התלונות הוגשו סמוך לסיום כהונתו כסגן מפקח העבודה הראשי, ובעת שכבר גיבש החלטה להגיש תביעה נגד מנהלו ונגד המשרד. מדובר, לשיטתה, ב"עובדה אשר יש בה כדי לעורר תהייה באשר להתקיימות תנאי תום הלב בהגשת התלונות".
ההליך שהסתיים התווסף ללחצים כבדים שממילא נדרש מפקח העבודה הראשי להתמודד עמם – הן מצד גורמים מפוקחים והן מצד משקיפים חיצוניים – לרבות הפגנות ואיומים מצד בעלי עניין.
שוורצמן הביע אכזבה מכך שגם גולן צירף לתביעה תצהיר לעומתי כלפיו, וראה בכך צעד לא ענייני. זאת, על רקע אירוע קודם שבו גולן, לפני כמה שנים, הציג את שוורצמן כ"פחדן" וניסה להסיט אליו את האש בפני קבלני פיגומים שפנו אליו בבקשה לסיוע מול מפקח העבודה הראשי, שלטענתם מקשה עליהם שלא לצורך.
אולם, כל אלה אינם משנים את העובדה שגם השנה החולפת הייתה קטלנית בתאונות עבודה בישראל. מפקח העבודה הראשי מסרב לקבל את נתוני "קו לעובד", שלטענתו כוללים, שלא בצדק, גם תאונות דרכים ואירועים רפואיים, וכן מקרים מעבר לקו הירוק – שם, לדבריו, אין אכיפה כלל – ואף תאונות שאירעו בעזה.
בשנים האחרונות נדחתה שוב ושוב הרפורמה להקמת רשות בטיחות לאומית. במקביל, בעקבות קיצוצים רוחביים בתקציב מנהל הבטיחות, אבדו עשרות תקני מפקחים
בשלב זה אין בכוונת המִנהל לפרסם מאגר נתונים מתעדכן בזמן אמת מטעמו, בדומה למאגר שמפעילה הרלב"ד. מנגד, הוא מציג בגאווה את הרחבת האחריות הפלילית והמנהלית גם ליזמים ולבעלי תפקידים נוספים באתרי בנייה.
בשנים האחרונות נדחתה שוב ושוב הרפורמה להקמת רשות בטיחות לאומית. במקביל, בעקבות קיצוצים רוחביים בתקציב מנהל הבטיחות, אבדו עשרות תקני מפקחים, שנדרשים כיום יותר מאי פעם כדי לצמצם את מספר התאונות הקשות.
מקו לעובד נמסר בתגובה לנתוני תאונות העבודה: "עובדי מינהל הבטיחות מתקוטטים ביניהם בבתי הדין לעבודה בזמן שפועלים משלמים את מחיר ההזנחה. מינהל הבטיחות ממשיך להתנהל בחוסר שקיפות ועדיין לא פרסם את הדו"ח השנתי שלו, מסרב להקים מאגר תאונות עבודה לאומי, ועדיין לא הוגשו לוועדת העבודה והרווחה תקנות ההדרכה החדשות.
"אנו קוראים לשר העבודה לקחת אחריות ולהורות מידית על הקמת הרשות הלאומית לבטיחות ובריאות תעסוקתית ולגיבוש תוכנית לאומית לצמצום תאונות עבודה ומחלות מקצוע בישראל".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו