כישלון בהשגת פשרה עם החרדים בנוגע לגיוס תלמידי ישיבות היה עלול למנוע את תקיפת תוכנית הגרעין של איראן, כך רמז יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת יולי אדלשטיין.
בריאיון לרשת ב' אמר חבר הכנסת הוותיק מהליכוד כי "אם הצעת החוק לפיזור הכנסת הייתה עוברת, לא בטוח שהיינו תוקפים את איראן", והוסיף כי כאשר קיבל את ההחלטה לתת אור ירוק, ראש הממשלה בנימין נתניהו "עדיין לא ידע אם יש לו גיבוי אמריקאי".
כזכור, בשעות הבוקר המוקדמות של 12 ביוני הצביעו חברי הכנסת נגד החוק לפיזור הכנסת בקריאה טרומית, לאחר שאדלשטיין וחברי הכנסת החרדים הגיעו להסכם על הסדרת סוגיית הגיוס, שכלל גרסה מרוככת לחוק שיסדיר את חובת הגיוס במגזר החרדי ויטיל סנקציות על משתמטים.
יום בלבד לאחר מכן תקף חיל האוויר את תוכנית הגרעין של איראן במהלך שהוביל לפרוץ המלחמה הנוכחית.
בעוד הנהגת יהדות התורה לא ידעה על המתקפה המתוכננת, אדלשטיין ויו"ר ש"ס אריה דרעי עודכנו מבעוד מועד, דבר שתרם להסכמתם להגיע להסדר בסוגיית הגיוס.
"העפנו את תוכנית הגרעין האיראנית כמה שנים אחורה. ההערכה שלנו היא שחלק גדול מהחומר היה באתרים שהושמדו. האיראנים אומרים שהחומר נשמר, אבל הם גם אומרים שהם הפילו הרבה מהמטוסים שלנו", אמר אדלשטיין לרשת ב', והוסיף כי אף שישראל לא שואפת להפלת המשטר, "אף אחד לא יבכה" אם הממשלה האיראנית תיפול.
ההתמקדות של ישראל, לדבריו, היא "בהמשך השמדת הגרעין והטילים הבליסטיים ובהמשך להגיע להסכם: אפס העשרה של אורניום על אדמת איראן וטיפול בנשק הקונבנציונלי".
"אנחנו לא עוצרים מחר בבוקר. יש עוד מטרות. יש לנו מידע על כמות הטילים שברשותם, ועדיין יש להם ארסנל של טילים", אמר.
יש משברים שהם גלויים, חריפים ומיידיים, ואילו אחרים מתפתחים באופן איטי ושקט יותר, אבל השלכותיהם עמוקות הרבה יותר. המשבר במערכת החינוך הישראלית משתייך לקטגוריה השנייה.
דוח מבקר המדינה, שפורסם ביולי 2024, ואליו מצטרפים הדוחות של 2025 ו-2026, מעלים תמונה חד-משמעית: מערכת החינוך הישראלית בעיצומו של משבר עמוק ומתמשך, שהחריף בעקבות רצף הזעזועים של השנים האחרונות.
קרין דנה היא ילידת פריז. עלתה לישראל ב-2016. נטורופתית ותרפיסטית הוליסטית, אמא ל-4 ילדים, פעילה למען מספר נושאים בעמותות לזכויות בעלי חיים וטבעונות, זכויות נכים, חינוך, ובריאות. מייסדת שותפה של הפלטפורמה ‘’חשיבה’’ למען ציבור דוברי הצרפתית בישראל.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו
הרצפה ליד הפיצרייה עוד לא הספיקה להתקרר. ריח של בצק ושמן נחתך בחדות מתכתית. צעיר שעמד שם רגע קודם, עם חברים ועם צחוק של סוף יום, הפך לגוף דומם.
לא גבול, לא אויב, אלא סכין בידיים של נערים אחרים. זו אינה רק פרשה פלילית, אלא רגע שבו החברה נאלצת להביט בצל של עצמה, קרוב מדי, מוחשי מדי.
פרופ' לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן. חוקר ומפרסם בתחום היעוץ הארגוני ויועץ לחברות ולמנהלים/ת. אזרח מודאג, בזוגיות ואב לשני בנים.



















































































































תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו