בתחילת השבוע שעבר, אחרי הפיגוע בבאר שבע, ולקראת הרמדאן שהחל בשבת, החליטה הממשלה להגדיל את מספר הפועלים הפלסטינים מרצועת עזה המועסקים בישראל מ-12 אלף ל-20 אלף. ממשלת קטאר אף טוענת שישראל הסכימה להגדיל את המכסה ל-30 אלף, אך בישראל לא אישרו זאת.
אחרי הפיגועים הרצחניים בחדרה ובני ברק והאלימות בשטחים, הממשלה דנה באפשרות לבטל את הגדלת המכסה – אבל החליטה להשאירה על כנה, אבל לעקוב מקרוב אחר ההשלכות ולבחון אותה שוב בהמשך. זאת, בעיקר משום שבצה"ל ובשב"כ תומכים בהכנסת הפועלים.
מעבר ארז – חריץ מאובטח בחומה המבוצרת המפרידה בין ישראל לרצועה – נפתח לתנועת פועלים מדי יום בשבע בבוקר. בשש וחצי כבר מתקבץ בצדו העזתי של המעבר תור ארוך של פועלים שרוצים להיכנס לישראל ומנגד, בצד הישראלי, תור קצר יותר של פועלים שמחכים לחזור הביתה, לעזה, לחופשה מזמן עבודתם שבו הם ישנים בישראל.
במגרש החנייה, בצד הישראלי של מתחם המעבר, מתקבצים הטרנזיטים של הקבלנים הישראלים שבאים לקחת אותם. בשבע ורבע, הפועלים הראשונים שנכנסו מסתערים על הטרנזיטים. נשמע בליל של שיחות מיקוח בעברית ומריבות בערבית: הפועלים נלחמים ביניהם על כל מקום פנוי.
ברי המזל שיש להם מעסיקים ישראלים קבועים נוסעים ישר לעבודה; אחרים נוסעים לאשקלון ורהט, שם הם עומדים במקומות קבועים בפינות רחוב וממתינים למעסיקים שרוצים לסתום חורים בעובדים הזמניים הזולים והממושמעים ביותר.
"מאז הפיגועים באים פחות עובדים מעזה, אבל עדיין באים", אומר קאעד, נהג הסעות מרהט שמסיע חולים מעזה לטיפולים בישראל ומגיע לשם כך למעבר באופן יומיומי.
לדבריו, "בשבוע רגיל, באים אלפים ביום ראשון, וביום רגיל 500, 600. השבוע מגיעים אולי 200 או 300 ביום. אבל אתה רואה, בכל זאת מלא פה. הם רוצים לעבוד, שווה להם כל שעה כאן, ולישראלים שווה לקחת אותם. זה וין-וין לכולם, והם גם האחרונים שיעשו בלגן. האחרונים".
"בשבוע רגיל, באים אלפים ביום ראשון, וביום רגיל 500, 600. השבוע מגיעים אולי 200 או 300 ביום. אבל אתה רואה, בכל זאת מלא פה. הם רוצים לעבוד, שווה להם כל שעה כאן, ולישראלים שווה לקחת אותם"
"מרוויח כאן פי 20, אומר תודה לאלוהים"
עמאר (שם בדוי) מבית לאהיה שבצפון הרצועה עובד כצבעי בנגריה באום-אל-פחם. עמאר ושני חבריו הנגרים הגיעו בבוקר לארז, כדי לנסוע לעזה לשבוע חופש לרגל הרמדאן, אחרי שלושה שבועות רצופים בישראל. הם ישנים באום-אל-פחם בחדר שינה מאולתר בתוך הנגרייה ועובדים מבוקר עד ערב. עמאר משתכר בנגרייה 350 שקל ליום. והם מרוצים.
"כל יום שאני עובד בישראל אני אומר תודה לאלוהים", אומר עמאר בעברית שוטפת, שאותה למד, לדבריו, בחמשת חודשי עבודתו בישראל, "בעזה, תקבל 20 שקל ליום עבודה, תגיד תודה. בישראל אני מקבל פי עשרים. חיכיתי חמש שנים לרישיון, קודם לא נתנו כי לא הייתי בן 40, אחרי זה הייתה קורונה. צריך פרנסה. צריך כסף. יש לי שמונה ילדים, הגדולה בת 17 התחתנה עכשיו, צריך לעזור לה".
איך מתייחסים ברצועה לעובדה שאתה עובד בישראל?
"שמחים בשבילי. כולם. גם חמאס, גם פת"ח, כולם רוצים עבודה בישראל. אני מגיע עם כסף, אני עוזר לכולם, כולם שמחים".
המשטרה והצבא בישראל עושים לכם בעיות, בתקופות מתוחות כמו עכשיו?
"אנחנו שקטים, לא מפריעים לאף אחד. הרישיון שלנו עד שבע בערב. אז שבע בערב נכנסים לחדר ולא יוצאים עד הבוקר. המשטרה יודעת שאנחנו כאן, לא מפריע לה".
עמאר עבד בנגריה באום אל-פחם בכל תקופת עבודתו בישראל. "הייתי רוצה לעבוד אצל יהודים, אבל אין", הוא אומר. "יש לי חברים שעובדים אצל יהודים. יהודים משלמים יותר, מתייחסים הכי טוב, וככה גם הייתי לומד עברית יותר טוב. הלכתי ללשכת עבודה בנתיבות, ביקשתי עבודה, אמרו לי – אתה מעזה? אי אפשר. אבל אצל ערבים גם טוב".
"אנחנו שקטים, לא מפריעים לאף אחד. הרישיון שלנו עד שבע בערב. אז שבע בערב נכנסים לחדר ולא יוצאים עד הבוקר. המשטרה יודעת שאנחנו כאן, לא מפריע לה"
עד לאינתיפאדה השנייה הועסקו בישראל מאות אלפי פועלים מעזה. בזמן האינתיפאדה צומצם מספר אישורי הכניסה לאלפים בודדים, ולאחר ההתנתקות הם הופסקו לגמרי.
אחרי מבצע צוק איתן ב-2014, אושרה כניסה ל-5,000 עזתים ביום בלבד. עד פרוץ מגפת הקורונה הוגדל מספרם ל-7,000 ביום וכ-15 אלף בחודש. בזמן סגרי הקורונה הוא צומצם כמעט לאפס. במאי 2021, אחרי מבצע שומר החומות, הותרה כניסתם של 2,000, ומאז המספר גדל במהירות.
רשמית, ישראל אינה מכירה בעובדה שהעזתים עובדים בישראל כשכירים. הם נכנסים בהיתר שמיועד לבעלי עסקים שעליו נכתב "היתר סוחר", ולהיתר הומניטרי כללי שעליו מצויין "כניסה לצרכים כלכליים". ועם זאת, רובם המוחלט עובדים כשכירים. "אנחנו יודעים מצויין שהם עובדים שכירים, ואין לנו שום בעיה עם זה, להיפך", אומר לזמן ישראל גורם שטח ממשרד הביטחון.
בשל אופיו של ההיתר, הם מקבלים את שכרם במזומן וללא תנאים סוציאליים. הם נכנסים בתיווך של קבלנים פלסטינים מעזה, שחלקם עובדים בעצמם כפועלים בישראל. התשלומים עבור העבודה והחשבוניות נכתבים על שם הקבלן. הקבלנים מבקשים עבור העובדים את רישיון הכניסה דרך הרשות הפלסטינית, אבל כל עובד עובר בדיקה אישית של שב"כ ושלטון חמאס כאחד.
לראשונה מזה שנים רבות, החליטה הממשלה לפני עשרה ימים להתיר לחלק מהפועלים העזתים להיכנס לישראל בהיתר רשמי לעבוד כשכירים, מה שיאפשר להם לקבל שכר מסודר ותנאים סוציאליים וגם יגביר את הפיקוח על העסקתם. המעבר, לפי ההחלטה, יתבצע בהדרגה, כאשר באופן מיידי יעברו להעסקה כ"עובדים" 50 פועלים בלבד, ואחר כך מספרם יעלה לפי המצב.
לראשונה מזה שנים רבות, החליטה הממשלה להתיר לחלק מהפועלים העזתים להיכנס לישראל בהיתר רשמי לעבוד כשכירים, מה שיאפשר להם לקבל שכר מסודר ותנאים סוציאליים וגם יגביר את הפיקוח על העסקתם
היתר ההעסקה המעורפל של העזתים אינו מגדיר באלו ענפים ואצל איזה מעסיקים הם אמורים לעבוד, ולרשויות אין מידע רשמי על כך. בחלק מהענפים מכחישים את קיומם, במיוחד בימים אלה שבהם רשויות מקומיות מגרשות עובדים ערבים מהשטחים ואפילו ערבים-ישראלים.
מהתאחדות התעשיינים נמסר לזמן ישראל שאין עובדים מעזה בתעשייה, ומהתאחדות בוני הארץ, המייצגת את ענף הבניין, נמסר שאין עובדי בניין מהרצועה.
עובד בישראל 40 שנה – עבור הילדים בשווייץ
הענף היחיד שבו חלק מהמעסיקים הישראלים, והקבלנים העזתים המספקים להם עובדים, מדברים על העסקתם בגלוי, ואף בגאווה, הוא החקלאות, בעיקר בעוטף עזה.
ברעווי, איש עסקים ופועל בן 65 מבית לאהיה, מתפרנס כבר 50 שנה מעבודה בישראל, מהבאת פועלים אחרים לעוטף עזה וממסחר בסחורה חקלאית בין שני הצדדים. הוא עובד עד היום בעצמו בחקלאות בקיבוצי העוטף יחד עם הפועלים שהוא הקבלן שלהם.
כיום הוא עובד בקיבוץ אור הנר. לפי התיאור שלו, הוא בן בית בקיבוצים הללו ונשאר איתם בקשר, כולל ביקורים, גם בזמנים שבהם העסקת פועלים מעזה הייתה אסורה.
"אנחנו עובדים בקטיף, פרי הדר, תפוזים, תפוחים", הוא אומר, "אני גם קוטף בעצמי, אני עדיין צעיר, יש לי כוח! אני גם קונה סחורה מהיהודים ומוכר בעזה, גם מביא פועלים לישראל. העובדים שלי עובדים בעישוב, קטיף, אבטיחים, גזר, בצל, מה שצריך, עובדים. כולם מרוויחים, כולם מבסוטים. הכול יהיה בסדר".
"פועל בעזה, בחור מבוגר בן 30 עם ילדים, עובד שמה משש בבוקר עד חמש בערב, מרוויח 20 שקל. זה לא מספיק אפילו לאוכל. בישראל לפחות 300, אתה מתחיל ב-300 וזה עולה. אז כולם רוצים לבוא לישראל, מי שנכנס מלך".
"פועל בעזה, בחור מבוגר בן 30 עם ילדים, עובד משש בבוקר עד חמש בערב, מרוויח 20 שקל. זה לא מספיק אפילו לאוכל. בישראל אתה מתחיל ב-300 שקל וזה עולה. אז כולם רוצים לבוא לישראל, מי שנכנס מלך"
את מי מכניסים לעבוד בישראל? מאיפה הם, באיזה גילאים?
"יש כל מיני, מכל הרצועה, אני מביא עובדים מבית לאהיה, אבל יש גם מחאן יונס, רפיח. מי שיש לו רישיון – נכנס. לצעירים לא נותנים, בדרך כלל נותנים רק אחרי גיל 40, אז הרוב בני 40-50 ככה".
כולם רוצים לעבוד בישראל?
"מי שיש לו רישיון – עובד. זה סיפור להוציא רישיון. מי שלא רוצה, לא יוציא רישיון".
איך הישראלים מתייחסים אליכם, בכלל, ובימים של בטיחות ביטחונית בפרט?
"הקיבוצניקים אנשים דבש. דבש. חברים. כולם חברים. מארחים בבית, מדברים, מתייחסים הכי יפה. תשמע, כולם בישראל צריכים עבודה של פועלים פלסטינים. מתחננים לפלסטינים, כי מי שצריך עבודה, פרנסה, הוא העובד הכי טוב. אני אומר תודה רבה לישראל. תודה רבה. אני אוהב את ישראל. חייתי בישראל 11 שנה, בשנות ה-70, 80, אלה היו הימים הכי יפים שלי".
"הקיבוצניקים אנשים דבש. חברים. כולם חברים. מארחים בבית, מתייחסים הכי יפה. תשמע, כולם בישראל צריכים עבודה של פועלים פלסטינים. מתחננים לפלסטינים, כי מי שצריך עבודה, פרנסה, הוא העובד הכי טוב"
ברעווי ביקש מראש כתנאי לקיום הריאיון שלא נדבר פוליטיקה, ולכן לא יכולתי לשאול אותו כיצד יחסו החם לישראל מתיישב עם המציאות של הסכסוך. לפי מה שסיפר על משפחתו, נראה שאת עתידה הוא לא רואה ברצועה או בארץ בכלל.
"יש לי עשרה ילדים, חמישה בנים, חמש בנות, וגם נכדים. אף אחד מהם לא בארץ, לא בעזה, לא בפלסטין, לא בישראל. כולם באירופה. בשוויצריה. כל הכסף שעשיתי בעבודה בישראל השקעתי בהם, ויזות, אישורים, לימודים, אוניברסיטאות, דירות. שיהיו בריאים, ושיישארו שם".
ראש המועצה האזורית אשכול שבעוטף עזה, גדי ירקוני מקיבוץ נירים, לא מחזיק נתונים על מספר העובדים מעזה בשטחי המועצה, ונראה שאינו מעוניין להחזיק נתונים כאלה, דווקא בגלל שהוא תומך בהעסקתם.
"אין לי נתונים רשמיים, ההעסקה של החבר'ה מעזה חוקית אבל לא מוסדרת רשמית", הוא אומר, "זה מצב אבסורדי, הניירת מאשרת להם להיכנס, אבל מגדירה את מה שהם עושים כאן בצורה מעורפלת.
"אין לי נתונים רשמיים, ההעסקה שלהם חוקית אבל לא מוסדרת רשמית. מצב אבסורדי, הניירת מאשרת להם להיכנס, אבל מגדירה את מה שהם עושים כאן בצורה מעורפלת"
"בכל מקרה, אני בעד שיעסיקו כאן כמה שיותר, שיעבדו מאורגן ומסודר בחקלאות, בבניין, בתעשייה. אנשים אצלנו מנסים לקדם מהלכים כאלה מול הממשלה".
אתה נמצא בשטח המועצה, אתה יודע שהם נכנסים כי אתה יכול לראות אותם במו עיניך.
"זה נכון, אני יודע שהם כאן. רואים אותם נכנסים למעבר ארז, ואחר כך יש להם נקודת איסוף מיד מרדכי. לאן הם נוסעים משם אני לא יודע. המספרים שלהם גדלו בזמן האחרון. אבל אני יודע על מעט חקלאים שמעסיקים אותם אצלנו, ההערכה שלי שזה לא מתקרב ל-12 אלף, ככה שזה רק חלק מהעובדים, השאר עובדים במקומות אחרים. בכל מקרה אני בעד שיבואו".
אתה לא חושש ממעורבות שלהם בטרור?
"לחלוטין לא. הייחודיות של עזה זה שהכניסה שלהם מבוקרת על ידי כוחות הביטחון וכולי, אז אין מה לחשוש מהם. האינטרס שלנו הוא ליצור מקור של פרנסה בישראל כדי שלאוכלוסייה העזתית תהיה סיבה לא לתמוך בטרור ולחמאס יהיה אינטרס להנמיך את האש.
"אני חושב שבחמאס מבינים שלא כדאי להם שאנשים שם ימותו ברעב, ויכול להיות שיש לזה תוצאות בשטח, בשקט החלקי שיש כאן בשנים האחרונות".
כולם בעוטף עזה מסכימים איתך?
"לא. לאנשים יש דעות שונות וזה בסדר. מה שחשוב בעיניי זה שבמערכת הביטחון כיום, בגדול, מסכימים אתי. וזה תהליך שלקח זמן".
אור שפירר, מרכז המשק של קיבוץ ארז ומנהל המטע הדרי ניצנים בקיבוץ ניצנים, מעסיק בין 15 ל-20 עובדים מעזה בתקופות הקטיף. לדבריו: "היתרון של עובדים מעזה על עובדים מהגדה, על זרים מאסיה ועל ישראלים, זה שהם תמיד זמינים לעבודה זמנית. זה לא פשוט למצוא עובדים שפנויים לקטיף דווקא כשאתה צריך אותם, אבל כנראה בגלל האבטלה ברצועה, תמיד יש שם כאלה".
איך אתם מגיעים אליהם?
"אנחנו מעסיקים אנשים שעבדו אצלנו לפני ההתנתקות. זכרנו אותם והיינו איתם בקשר, והם זכרו אותנו וחזרו לעבוד כאן כשנתנו להם".
אתם ממשיכים להעסיק אותם בכל מצב, גם בגלי טרור כמו זה שהתחיל עכשיו? והם ממשיכים לבוא?
"אני לגמרי ממשיך להעסיק אותם גם עכשיו, והם לגמרי ממשיכים לבוא. יש כל מיני מצבים. בזמן מבצעים ברצועה, כמו שומר החומות, לא נתנו להם לבוא, וגם בסגרי הקורונה, כמעט שנה הם לא באו".
"אני לגמרי ממשיך להעסיק אותם גם עכשיו, והם לגמרי ממשיכים לבוא. יש כל מיני מצבים. בזמן מבצעים ברצועה, כמו שומר החומות, לא נתנו להם לבוא, וגם בסגרי הקורונה"
"אנחנו מעסיקים עובדים מעזה בכל זמן שנותנים לנו, גם בזמני מתיחות ביטחונית", אומר ירון גרימברג, חקלאי מקיבוץ נירים שניהל עד לאחרונה את השותפות החקלאית גדש אורן של מספר קיבוצים באזור.
לדבריו, "אנחנו מעסיקים אותם מאז 2016 בעבודות מזדמנות לפי הצורך, בעיקר בהשקיה ופיזור, לסגור חורים. קבוצות של 8-10. הם הפסיקו לבוא רק בשנת הסגרים ושומר החומות. מגיעים אליהם דרך קבלן עזתי שהגיע אליהם דרך קבלן בדואי ישראלי.
"רובם מבוגרים יחסית, בני 40 ומעלה כי זה הגיל שמותר, אבל עובדים מצוין. חלקם עבדו עוד לפני האינתיפאדה וחזרו כשאפשר. היחסים מצוינים. חלקם מדברים עברית".
"רובם מבוגרים יחסית, בני 40 ומעלה כי זה הגיל שמותר, אבל עובדים מצוין. חלקם עבדו עוד לפני האינתיפאדה וחזרו כשאפשר. היחסים מצוינים. חלקם מדברים עברית"
"כשיש פיגועים מתחילים להציק להם"
למרות ההכחשות של ארגוני המעסיקים, לא כל העובדים מעזה מועסקים בישראל בחקלאות. ליריד התעסוקה המתקיים מדי בוקר במעבר ארז ובצמתים באשקלון ורהט, מגיעים קבלני בנייה, בעלי מסגרות, נגריות ומשחטות וסוחרים לקחת את העובדים העזתים. המעסיקים הישראלים אינם מנסים להסתיר את העסקת העזתים, אף כי אינם מוכנים להזדהות בשמם המלא ושם העסק.
"אני מעסיק רק עובדים מעזה, הם הכי טובים", אומר אבי, בעל עסק קטן מאשקלון שמגדיר את עיסוקו כ"קונה ומוכר סטוקים" שהגיע למעבר ארז לאסוף פועלים.
"העובד מהשטחים מחברון, מתרקומיא, יש לו אופציות אז הוא נעשה מפונק. פחות מ-450 שקל ליום אין מה לדבר איתו. כשאתה מסתכל עליו הוא עובד, כשאתה מזיז את הראש הוא יושב. העובד מעזה צריך פרנסה, חייב אותה, אחרת הוא ירעב. אז הוא עובד, ועובד, ועובד, מקבל 250 ביום ואומר תודה".
"תקשיב למה שאבי אומר, הוא צודק", אומר קאעד, נהג ההסעות מראעד שהתיידד עם הקבלן האשקלוני במפגשיהם במעבר ארז. "העובדים מעזה הכי טובים. בעזה עם משכורת של ישראל אתה חי כמו מלך.
"כאן בישראל הכול יקר, הבת שלי נוסעת למכללה בבוקר היא אומרת לי, תביא לי 100 שקל. בעזה 100 שקל זאת פרנסה טובה למשפחה לשבוע. אז הם באים עם רעב ורצון לעבוד. בגלל זה אבי וכל הקבלנים הישראלים מגיעים לכאן לחפש עובדים".
"יש עובדים מעזה בכל הארץ, בתל אביב, בראשון, באר שבע, ירושלים. בבניין, מפעלים, מסעדות, במה שאתה רוצה", אומר קאעד, "אני רואה אותם נוסעים לכל מקום, ואתה רואה עכשיו את בעלי הבית".
כולם ברישיון?
"זה אני לא יכול לדעת, גם לא רוצה לדעת. אני חושב שכן, בלי רישיון, איך ייכנסו? מהגדה יכולים להיכנס בלי רישיון, מעזה לא. ברישיון לא כתוב איפה הם עובדים ואיפה הם ישנים בישראל. הרבה ישנים ברהט, אלה שעובדים כאן בקיבוצים, באשקלון, בבאר שבע. המשטרה יודעת שהם כאן, ולא אכפת לה.
"מהגדה יכולים להיכנס בלי רישיון, מעזה לא. ברישיון לא כתוב איפה הם עובדים ואיפה הם ישנים בישראל. הרבה ישנים ברהט, אלה שעובדים כאן בקיבוצים, באשקלון, בבאר שבע. המשטרה יודעת שהם כאן, ולא אכפת לה"
"כשיש פיגועים מתחילות בעיות. מתחילים להציק להם, כל מיני אנשים גזענים. אתמול בנתיבות מישהו ראה עובדים מעזה וחטף קריזה, רדף אחריהם עם צינור ברזל. באמצע הרחוב, רץ אחריהם וצועק. והמשטרה רואים, ולא עושים שום דבר. אז הם נסעו הביתה. הרבה נסעו הביתה אחרי הפיגועים. אחר כך הם חוזרים.
"בגלל זה, מי שעושה פיגועים, פוגע בכולם, גם בערבים. במשפחה של המחבל מחורה (מבצע הפיגוע בבאר שבע, ת.ג) שונאים אותו, כולם. אנשים רוצים לחיות, להתפרנס".
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "לאחר בדיקה שנערכה, האירוע אינו מוכר. שוטרי משטרת ישראל פעלו וימשיכו לפעול מסביב לשעון במאבק נגד הפשיעה החמורה והמאורגנת, בתופעות פשיעה הפוגעות בחיי האזרחים הנורמטיביים ואל מול הטרור והמחבלים באשר הם, במקצועיות, בנחישות וללא מורא, לנטרל כל איום או סכנה מיידית בחירוף הנפש, ולהגן בגופם על אזרחי מדינת ישראל, בכל זמן ובכל מקום. לצד זאת, אנו פונים לציבור לדווח באופן מיידי למוקד 100 על כל אירוע חריג".
לקאעד ואבי יש תיאוריית קונספירציה, לפיה הפלסטינים בגדה מגדילים את המתיחות הביטחונית במכוון כדי להיפטר ממתחריהם בעזה. "אתה יודע מי מרוויח מהפיגועים? העובד מהגדה, מתרכומיא", אומר אבי, "למה? כי כשיש פיגועים, סוגרים את עזה. העובד מעזה מוריד להם את המחירים, הם לא רוצים אותו כאן. אז הם עושים פיגועים". קאעד מהנהן בהסכמה.
"אתה יודע מי מרוויח מהפיגועים? העובד מהגדה, מתרכומיא. למה? כי כשיש פיגועים, סוגרים את עזה. העובד מעזה מוריד להם את המחירים, הם לא רוצים אותו כאן. אז הם עושים פיגועים"
אבל בסוף זה פוגע גם בהם, הרי גם לעובדים מיו"ש יש מכסות שתלויות במצב.
קאעד: "לא פוגע שום דבר. מי שאין לו אישור עובר את הגדר בלי אישור. ככה המחבל מחדרה נכנס".
יש מעסיקים יהודים שלא רוצים להעסיק עובדים מעזה, בגלל העניינים הפוליטיים והביטחוניים?
אבי: "יש, בטח שיש. אנשים מפחדים. עכשיו בנתיבות, ברמת גן, העירייה לא נותנת לערבים לעבוד. מה אני אגיד לך? אני מבין. אני מפריד בין העסקים לפוליטיקה. הנה, תראה, אני וקאעד יכולים לריב על פוליטיקה מפה ועד הודעה חדשה. אבל אנחנו חברים הכי טובים. הזמין אותי אליו הביתה, כבש הוא שחט בשבילי. כבש!"
![שוטר מג"ב בודק את רישיונות העבודה של פלסטינים באזור אשקלון, נובמבר 2014 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2022/04/AP191548316527.jpg "שוטר מג"ב בודק את רישיונות העבודה של פלסטינים באזור אשקלון, נובמבר 2014 (צילום: AP Photo/Tsafrir Abayov)")
קאעד ואבי מנהלים את שיחתם הנעימה, מתגוששים בצחוק ומתחבקים בתוך מעגל של מעסיקים ונהגים ישראלים, ערבים ויהודים שצוחקים בקול. באותו זמן, העובדים מעזה ממשיכים לצאת מהמעבר ולהידחק בכניסה לטרנזיטים. בצד הישראלים קשה להבדיל בין הערבים ליהודים, ליד התהום הפעורה בינם לבין העזתים קשי היום.
"השיקול שלי קודם כל כלכלי, וגם אידיאולוגי"
"המדיניות הישראלית ברצועה מאופיינת בהגבלות תנועה גורפות וחסרות הבחנה", אומרת תניה הרי, מנכ"לית ארגון "גישה" הפועל למען זכויות תושבי הרצועה.
לדבריה, "בהשוואה לשנים הקיצוניות ביותר של הסגר הצבאי על עזה, ישראל הרחיבה מעט את האפשרויות לתנועה, בעיקר לעובדים בעבודות כפיים החשופים לניצול בשל היעדר אכיפה נגד הפרות זכויותיהם על ידי מעסיקים בישראל. ועדיין, הכניסה מוסיפה להיות מועטה מאוד בהשוואה לעבר ולמה שהייתה צריכה ויכולה להיות.
"רק לפני שבוע, בצעד שהוגדר כ'מחווה', ישראל הכירה בהם רשמית כעובדים. מחוות כאלה, המשמשות גם כקלפי מיקוח פוליטיים, אינן יכולות לפצות על נזקי הסגר ולאפשר לתושבי הרצועה יכולת להתפרנס בכבוד".
"רק לפני שבוע, בצעד שהוגדר כ'מחווה', ישראל הכירה בהם רשמית כעובדים. מחוות כאלה, המשמשות גם כקלפי מיקוח פוליטיים, אינן יכולות לפצות על נזקי הסגר ולאפשר לתושבי הרצועה יכולת להתפרנס בכבוד".
חלק מהמעסיקים הישראלים – בעיקר הקיבוצניקים מהרצועה – רואים בהעסקת עובדים מעזה לא רק פרנסה, אלא מעשה רצוי מבחינה חברתית ופוליטית.
בר חפץ, מגדל אבוקדו מנירים ופעיל שמאל, מעסיק קבוצות קטנות של עובדים מעזה בעבודות מזדמנות, לפי הצורך. השיקול שלי קודם כל כלכלי", הוא אומר. "אני משלם להם טוב, 450 שקל ביום. זה לא שוק עבדים כמו מה שרואים בצמתים, אלה אנשים קבועים, והם יותר יקרים לי מהתאילנדים. אבל קודם כל, הם זמינים. אתה לא יכול להביא תאילנדים לכמה ימים לפי הצורך.
"שנית, יש להם מוטיבציה לעבוד קשה בגלל מצבם הכלכלי. הם עובדים ומשתכרים לפי מכסות. לעובד ישראלי, בדואי, יספיק לעבוד חצי יום, חצי מכסה, וללכת הביתה. העזתי יעבוד עד הערב כי הוא צריך כל שקל.
"בנוסף, האידיאולוגיה היא לגמרי חלק מהשיקולים. הרבה לפני הסדר מדיני, זאת הדרך הכי טובה להוריד את רמת האלימות.
"הייתי רוצה שיעסיקו כמה שיותר פלסטינים, מעזה ומהגדה. אפשר היה להעסיק יותר מהם ולא היה צורך בעובדים מהצד השני של אסיה. אבל בסוף זאת החלטה של המדינה".
"הייתי רוצה שיעסיקו כמה שיותר פלסטינים, מעזה ומהגדה. אפשר היה להעסיק יותר מהם ולא היה צורך בעובדים מהצד השני של אסיה. אבל בסוף זאת החלטה של המדינה"
אתה לא חושש מהם? העסקתם הופסקה בגלל הפיגועים. וגם בפיגועים של הימים האחרונים השתתף עובד מיו"ש.
"שוהה בלתי חוקי. בעזה אין דבר כזה, הגדר כאן הרמטית. אני סומך על שב"כ שבודק את מי שנכנס.
"פיגועים בסדר גודל מסוים תמיד יהיו. כדי לצמצם את זה, שזה יהיה משהו בשוליים ולא סכסוך בין שני עמים שלמים, צריך הסדר מדיני. אבל בסוף מה שחווינו כאן ב'מלחמת עזה', בחיים בצל הפצמ"רים, זה הכי גרוע. וזה הסלים בהרבה כשהפסיקו לתת להם לעבוד כאן"..
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו